ניצול הדדי

1

"משפחת מטאקסיס מצפה למותי." שנאה קודחת בערה במבטה המריר של גלאדיס סטיוארט. "הם אוכלי פגרים – זה מה שהם!"

"לא משנה מה הם בדיוק, הם יצטרכו לחכות עוד קצת," האחות בישרה לקשישה בעליזות אחרי שבדקה את לחץ הדם שלה. "יש לך חיוניות רבה."

"את לא אמורה להפריע לשיחה פרטית!" החולה שלה לחשה בטון ארסי. "פניתי אל נכדתי. אופליה... איפה את? אופליה?"

אישה צעירה עם עיניים תכולות בלתי רגילות הייתה עסוקה בהערמת כלי מיטה משומשים. היא שלחה מבט מתנצל לכיוונה של האחות המחוזית, והתקדמה אל המיטה. היא הייתה נמוכה ולבשה סוודר רפוי ומכנסיים שרק רמזו על גזרת שעון החול שלה. שיער בצבע חיטה נאסף ונקשר בחוט. אבל דבר לא יכול להסתיר את יופייה.

"אני כאן," היא אמרה לסבתה.

כשבחנה אותה, פיה של גלאדיס נחשק בהבעה של טינה נרגזת. "לו היית עושה יותר מאמץ, היה לך בעל לפני שנים!" היא גערה בה במרירות.

"אימא שלך הייתה טיפשה מוחלטת, אבל לפחות היא ידעה איך להפיק את המקסימום מיופייה!"

אופליה שהייתה רווקה מבחירה ומנטיית לב, חשבה באירוניה על פרשת האהבה של אמה עם המראה וכמעט הצטמררה. היא אהבה בגדים נוחים ואוויר צח. "לרוע המזל, זה לא היטיב איתה במיוחד."

"תמיד נשבעתי שאגרום למשפחת מטאקסיס לשלם ועשיתי זאת – תקשיבי לי – עוד לא סיימתי!" האצבעות שהזכירו טופרי חיה סגרו באחיזת צבת מכאיבה על פרק ידה הדקיק של אופליה והכריחו את הצעירה לרכון אליה. "אולי עוד תראי את ליסנדר מטאקסיס עצמו דופק על הדלת הזו!"

אופליה לא התרשמה מהאפשרות הבלתי סבירה שהמיליארדר רודף השמלות, שנודע לשמצה בנשים שהתחלפו על סיפון יאכטת התענוגות הגדולה שלו, יחפש אותה. "אני באמת לא חושבת שזה יקרה."

"כל שאת צריכה זה הבית הזה, "גלאדיס לחשה בסיפוק, בקול מצפצף, באוזנה של נכדתה," ואני מבטיחה לך – זה יגשים כל משאלה ותקווה שלך."

השכנוע העז שבהצהרה המפתיעה ריתק את תשומת לבה של אופליה אל סבתה. הבלבול בעיניה התחלף בתקווה. "האם את מדברת על... מולי?" היא לחשה ברעד.

מודעת היטב לכך שאופליה הקשיבה עכשיו לכל מילה שלה, גלאדיס הפנתה את ראשה, הניצחון חקוק על כל קמט בפניה הגרומות. "זה דבר שאני יודעת ושאת תתחבטי באשר אליו. אבל אם תעשי את חובתך לי ותשחקי נכון בקלפים שלך, את לא תתאכזבי."

"לגלות היכן אחותי נמצאת יהיה מימוש של כל חלומותיי," אופליה הודתה. "זה יהיה יקר לי מכול."

צחוק צורמני נפלט משפתי האישה במיטה. "תמיד היית טיפשה סנטימנטלית!"

דפיקה שקטה בדלת הודיעה על בואו של הכומר. "תנסי לנוח כל עוד יש לך הזדמנות לכך," האחות דרבנה את אופליה בקול שקט.

אופליה הנהנה, ארזה את הסדינים וחייכה בברכה אל הכומר. הוא היה גבר נחמד, שערך ביקורים קבועים ופגש את התלונות העוקצניות של סבתה באיפוק.

"אתה מבזבז את זמנך," גלאדיס אמרה לכומר. "אני לא משאירה אגורה לכנסייה שלך."

אופליה השתאתה על כך שסבתה עדיין דיברה כאילו הייתה עשירה, אף על פי שהייתה שקועה בחובות. כמובן, גלאדיס סטיוארט לעולם לא תודה באמת המביכה הזו; היא הייתה אובססיבית באשר לכסף, עמדה חברתית ושמירה על תדמית. אבל מדריגל קורט האחוזה האליזבתנית שגלאדיס שכנעה את בעלה המנוח לקנות, הידרדרה למצב של עזובה קשה. אחרי עשרות שנים של הזנחה הגג דלף, הרטיבות התפשטה ומרבית הגנים חזרו לטבע. העובדה שהניחה לבית הישן והיפהפה להפוך לחורבה בעודה מסרבת למכור אותו בחזרה למשפחת מטאקסיס הייתה חלק מהנקמה שלה.

מהחלון של ישורת המדרגות, ראתה אופליה את הגנים הנרחבים של האחוזה. כמעט כל האזור שהקיף אותם היה עכשיו רכושו של ליסנדר מטאקסיס, איל הספנות היווני. אביו היה עשיר, אבל לבנו ויורשו היה מגע מידאס והיו לו מיליארדים לבזבז. איש לא ידע לבזבז כסף טוב יותר ממנו. בכל פעם שנכס מקומי יצא לשוק הוא נחטף במחיר שאף אחד לא יכול היה להתחרות בו. לפני שלושים שנה, האחיזה היחידה שהייתה למשפחת מטאקסיס בסביבה הזו הייתה ביתן השער שבקצה הכביש. עכשיו הרכוש המשפחתי כלל את רוב החוות המקומיות וחצי מהקוטג'ים בכפר.

מדריגל קורט היה אי קטן של עצמאות בלב הקהילה שנשלטה על ידי מטאקסיס ובקרוב מאוד – כי גלאדיס הייתה על ערש הדווי שלה – ליסנדר מטאקסיס יהיה הבעלים גם של הבית העתיק והמהולל. אי אפשר יהיה לעצור בעדו, אופליה חשבה בעצב. אפילו אם סבתה תוריש לה חלק מהנחלה, מה שלא היה ודאי, הנטל של החשבונות שלא שולמו ושל מס העיזבון יבטיח את ההכרח למכור את הבית והגנים מוקדם ככל האפשר. אופליה קיוותה והתפללה שכשהזמן הזה יגיע, ליסנדר מטאקסיס לא יתנגד לכך שתשכור את הגן מוקף החומה ותמשיך להשתמש בו. אחרי הכול, הוא היה במרחק ניכר מהבית והייתה לו יציאה נפרדת לכביש.

אחרי שהכניסה את המצעים למכונת הכביסה, אופליה נעלה מגפי גופי ומיהרה לצאת החוצה. לעתים רחוקות היא הצליחה לישון במשך היום, והייתה משוכנעת שאפילו עשרים דקות של עבודה באוויר הצח תעלה את רמת האנרגיה שלה. בהשוואה לשאר הקרקעות שלא יכלה לתחזק לבדה, הגן מוקף החומה היה נווה מדבר של יופי וסדר. שם, בערוגות מסודרות, היא גידלה את הצמחים הרב שנתיים הנדירים שקיוותה שיהיו מקור ההכנסה העיקרי של העסק הקטן שלה. אף על פי שכבר הייתה לה זרימה קבועה של לקוחות מקומיים, היא עדיין לא יכלה להרשות לעצמה להעסיק מישהו שיעבוד איתה.

אחרי חצי שעה של עידור אנרגטי, היא חזרה פנימה באי רצון. היא נפטרה מהמגפיים, ודשדשה לתוך המטבח הישן והמושך. התנור (המוסק על ידי עץ) שהותקן בשנות העשרים של המאה הקודמת הבטיח רמה מנחמת של חום ונשאר המתקן המודרני ביותר בבית.

"אחר צהרים טובים, אופליה," האדוק בירך אותה בטון הסנובי שבו הצטיין.

"אחר צהרים טובים, האדוק," אופליה ענתה.

"זמן לתה, זמן לתה!" האדוק הודיע לה, וצעד על פני הענף שלו.

אופליה קיבלה את המסר והביאה בוטנה לתת לתוכי. היא הייתה קשורה אליו מאוד. הוא היה כמעט בן שישים.

"האדוק חמוד! האדוק חמוד!" הציפור הצהירה.

אופליה שהכירה את הצורך שלו בחיבה, החליקה את הנוצות שעל ראשו וליטפה אותו.

צעדים מוכרים נשמעו מהמסדרון. פמלה ארנולד, אישה בשנות העשרים המאוחרות שלה עם שיער קצר ואדום ועיניים חומות וחיוניות, נכנסה פנימה. "את בהחלט צריכה גבר ליחסים אישיים קרובים."

"לא, תודה. אני עדיין לא נואשת כל כך." אופליה לא התבדחה, חוץ מן היוצא מהכלל שהיה סבה המנוח, הגברים בחייה היו תמיד מקור לצרות, לכאבי לב ולאכזבות. אביה נטש כשהייתה צעירה מאוד. אחרי שהקים משפחה חדשה עם אשתו השנייה, הוא שכח מקיומה של אופליה. אמה יצאה עם גברים שרימו אותה וגזלו ממנה כספים, היכו אותה ובגדו בה עם נשים אחרות. והאהוב הראשון של אופליה סיפר עליה שקרים שגרמו לכך שהציקו לה נוראות בבית הספר.

"אוי, לא... את מאכילה אותנו שוב?" אופליה גנחה במבוכה למראה האישה שהניחה מאפה קדירה על שולחן האורן המקורצף. "אני לא יכולה לתת לך להמשיך לעשות זאת – "

"למה לא? את נופלת מהרגליים," פמלה ציינה. "את גם החברה הטובה ביותר שלי, ואף על פי שאני לא מסכימה לצורה שבה את מקריבה את עצמך, אני צריכה לעזור בכל צורה שאוכל."

אופליה זקרה גבה באי הסכמה. "אני לא מקריבה את עצמי – "

"כן, את עושה זאת ועבור אדם די בלתי נעים. אבל אני אסתום את פי חסר הכבוד ולא אוסיף."

"סבתי עזרה לאמי כלכלית ונתנה לי בית כשהייתי זקוקה לו. היא לא הייתה חייבת לעשות אף אחד מהדברים." אופליה לא הוסיפה, כי ההתנהגות הדוקרנית של גלאדיס סטיוארט תמיד ניכרה אנשים. גלאדיס, אישה חזקה שלחמה כדי לצאת מהעוני שאליו נולדה והתריסה כנגד השיטה המעמדית הבריטית כשהתחתנה עם גבר ממעמד גבוה, מעולם לא הייתה הטיפוס שיפנה את הלחי השנייה. אבל בסופו של יום היה צורך רק באכזבה קשה אחת על מנת להרעיל את המזג הקודר של גלאדיס ובעצם להרוס את אמה השברירית יותר של אופליה, קת'י.

אף על פי שעברו יותר משלושים שנה מאז היום שבו זה קרה, ההדים של הכעס, המרירות, הכאב וההשפלה עדיין השאירו חותם בלתי נסבל בחייה של אופליה. אף על פי שנאבקה לשמור על ראש פתוח, האנשים שנפגעו יותר מכול על ידי האסון היו אלו שאהבה ושבהם בטחה. כמובן שהסבל והדעה הקדומה של משפחתה השפיעו גם עליה. עצם השם מטאקסיס היה איום שקט שמילא את אופליה בדאגה ובטינה שהיו זרות לאופייה הנדיב.

כשאופליה הכינה קפה, היא כבשה פיהוק ענק.

כאילו הבין, האדוק שרק במרץ אך בזיוף ביצוע משלו לשיר ערש ידוע.

אופליה שזה החזיר אותה בזמן לאחור נדרכה. פעם, האדוק שר שירי ערש לאחותה הקטנה כשהלכה לישון. הזיכרון של פניה המחייכות של מולי מתחת לסבך שערה הכהה והמתולתל העציב את אופליה. אף על פי שהייתה רק בת שמונה כשמולי נולדה, היא טיפלה בה בגלל שאמן קת'י לא הייתה מסוגלת לכך. אבל עברו שמונה שנים מאז שאופליה ראתה את אחותה.

"ששש, האדוק," פמלה נזפה בו, וכיסתה את אוזניה מהרעש שעשה.

התוכי הנעלב הפנה את גבו אל האדמונית.

"האדוק הוא תוכי מאוד חכם," אופליה ניחמה את הציפור בקול רועד.

"האדוק הוא תוכי מאוד חכם," הציפור חזרה בטון זחוח.

"חברת הניהול של מטאקסיס תספק את הכסף לתקן את האולם הקהילתי/אירועים של הכפר," פמלה אמרה. "אני מוכנה להתערב שזה יעשה אותם פופולריים יותר מתמיד כאן."

מטאקסיס חסר מצפון – חזיר חסר ערך!" האדוק צווח, עיניו ברקו כששמע את השם. "לעולם לא יהיה מטאקסיס במדריגל קורט!"

אנקה מיוסרת נפלטה משפתיה של פמלה. "מצטערת, שכחתי. אתחלתי אותו עכשיו."

"נבל ארור! מתחיל עם אישה אחת, בורח עם אישה אחרת! אסור לסמוך על מטאקסיס!"

"זו לא אשמתו של האדוק. אנשים אומרים דברים לא הולמים לידו," אופליה התלוננה.

"אני יודעת... אני לימדתי אותו מניאק ושרץ בגלל שאוצר המילים שלו הפך מיושן."

"מטאקסיס ממזר!"

"האדוק!" אופליה התנשפה.

האדוק הרכין את ראשו בבושה מעושה וגרר רגליים על הענף שלו. אופליה לא התרשמה, כי כמו כל התוכים האדוק השתוקק לתשומת לב ואהב לבדר את קהלו.

"נו, את זה לא לימדתי אותו," פמלה אמרה בהתגוננות.

אף על פי שאופליה ידעה מי לימד אותו, היא לא אמרה דבר. הדרך שלה להתמודד עם ההווה הקשה היה להישאר ממוקדת בעתיד. היא נהנתה מקורס הגננות שהשלימה בקולג', אבל המחויבויות שלה בבית מנעו ממנה לפתח קריירה עצמאית. היא הייתה עכשיו בת עשרים וחמש. הצמחים שגידלה בגן הפכו לעורק חיים, כשאת עיקר תשומת לבה נאלצה להקדיש להשגחה על בית ענק ומתפורר וקשישה חולה. בתקופה האחרונה היא ביצעה את המשימות כנגד רקע מלחיץ של חשבונות שלא שולמו והכנסה מדלדלת. חבל שהמיליארדר ליסנדר מטאקיס לא יבוא לדפוק על דלתה בקרוב! היא תהתה אילו דמיונות מוזרים שיחקו בראשה של סבתה, מאחר שהקשישה מעולם לא נודעה בחוש ההומור שלה.

"אני לא אוהב שמבזבזים את זמני," ליסנדר מטאקיס הודיע לעורך הדין הלונדוני הבכיר ביותר שלו.

"וידאתי שאתה אכן מופיע כמוטב בצוואתה של גברת סטיוארט, ולא משנה כמה זה מפתיע. אני מבין שנוכחותך היא הכרחית לקריאת הצוואה ועורך הדין שלה הסכים לתאריך שיהיה נוח עבורך."

ליסנדר פלט נשיפה איטית. לא היה לו זמן לתעלומות. מדוע גלאדיס סטיוארט כללה אותו בצוואתה? זה לא היה הגיוני.

"אולי הגברת התחרטה על התנהגותה כלפי משפחתך כשהייתה בחיים, וזו הדרך שלה להסדיר את הבעיות עכשיו שהסתלקה מן העולם," עורך הדין הציע, מוטרד מהדממה המתמשכת של הלקוח החשוב ביותר שלו. "ערש דווי גורם ליותר חרטות מכפי שאתה עשוי לחשוב."

"אני לא צריך את ההסכמה של האישה על מנת לקנות את האחוזה." ליסנדר מעולם לא פגש את גלאדיס סטיוארט. אביו המנוח תיאר אותה פעם בתור רודפת בצע, חורשת רע ומפלצתית. השנאה העקיבה שלה בהחלט גרמה להוריו וירג'יניה ואריסטיד מידה מסוימת של חרדה במהלך השנים. ליסנדר ייחס זאת למצפון הפעיל יתר על המידה של הוריו המאמצים. אחרי הכול, מה היה העניין הגדול? אביו בסך הכול ביטל את האירוסים שלו לבתה של גלאדיס, קת'י, כדי להתחתן עם וירג'יניה במקומה. דברים כאלו קורים ואנשים נורמליים לומדים להתמודד עם זה.

ארבעים ושמונה שעות מאוחר יותר, המסוק של ליסנדר נחת במדריגל קורט. כרגיל, הוא לא טס לבד. הייתה אתו פמליה מצומצמת של עובדים קשובים והשותפה למיטה הנוכחית שלו, אנישקה, רוסיה בלונדינית בגובה מטר שמונים ושניים שהופיעה על השערים של שני כתבי-עת אקסקלוסיביים החודש.

"איזה בית יפה," אחת העוזרות אמרה בקול חולמני.

בית האחוזה הענק והמוזנח היה בנוי לבנים ומקושט בחלונות מפרץ חינניים, וגג שהיה ערבוביה של ארובות גבוהות, גמלונים וצריחים. ליסנדר לא התרשם. היסטוריה מעולם לא משכה אותו במיוחד ובניין מתפורר, מוקף גנים מוזנחים צרם לנטייה שלו לסדר ומשמעת. אם כל כך הרבה פגמים היו גלויים ממבט ראשון, הם היו כנראה רק קצה הקרחון, ליסנדר חשב בקדרות, פיו החושני מתקשה. ביצוע התיקונים במהירות יהיה אתגר עצום.

"הוא מתפורר," אנישקה העירה בגועל, והברישה את חלקיקי החלודה שדבקו בעורה כשהעבירה יד על מעקה הברזל שבקצה גשר האבן שמעל החפיר.

דלת העץ העתיקה הייתה פתוחה אל מרפסת אבן. במבט ביקורתי אחד, ליסנדר קלט את הצורך הנואש בצביעה, את הקירות המצופים פנלים כבדים וכהים, ואת הריהוט הוויקטוריאני המשועתק. זו הייתה חורבה, חורבה אמיתית, על גבול ההרס. אבל, לא משנה מה יהיה מחירה, הוא יצטרך לקנות אותה. הוא היה מיליארדר, אך גם איש עסקים חריף. הפרויקט שלפניו היה האתגר האולטימטיבי עבור מי שמעולם קודם לא נאלץ לשים את הסנטימנט לפני המעשיות.

מורטון, עורך הדין, בא לקראתו של ליסנדר באולם הגדול, הציע שהפמליה שלו תחכה שם וליווה אותו אל טרקלין דהוי שבו רוב הרהיטים היו מכוסים בכיסויי אבק.

"לרוע המזל, נכדתה של גברת סטיוארט, אופליה, התעכבה, אבל היא תגיע בקרוב," הגבר המבוגר התחיל בטון מתנצל.

בו ברגע, אופליה עצרה את הלנד רובר הישן והחבוט שלה בחריקת בלמים. היא איחרה וכעסה על כך, כי אף על פי שאמרה לעורך הדין שהייתה לה פגישה קודמת לאחר הצהריים, הוא התעלם מהמידע. "הכסף מדבר", וברור שמיליארדר יווני היה אדם חשוב הרבה יותר ממנה.

הגישה הזו הרתיחה את אופליה בגלל שעבר בקושי שבוע מאז הלוויה של סבתה, וכל רגע מזמנה הוקדש לסידורים שנבעו מכך. בעצם, היא הייתה כל כך עסוקה שנאלצה לבצע משלוח אישי של צמחים ללקוח הטוב ביותר שלה, שהגיע פעמיים אל הגן השבוע ולא מצא אותה שם. יותר מזה, עורך הדין העלים ממנה את המידע שליסנדר מטאקסיס יהיה גם הוא בקריאת הצוואה, ונתן לה התראה של עשרים וארבע שעות בלבד באשר לעובדה החריגה.

אופליה מיהרה להיכנס דרך המטבח, וחשבה איזה בזבוז זמן מוחלט זה היה לגרור את ליסנדר מטאקסיס כל הדרך אל מדריגל קורט. אחרי הכול, איזו סיבה הייתה לסבתה לכלול את בן המשפחה שתיעבה בצוואתה. תחילה התקשתה להאמין כשדונלד מורטון השמיע את ההודעה המדהימה, ואז הגיעה למסקנה שסבתה עשתה משהו נקמני כהערת שוליים לעזיבתה את העולם הזה. אבל בדיוק מה זה היה לא היה לה מושג.

היא קיבלה שליסנדר מטאקסיס יהיה ככה הנראה הקונה והבעלים הבא של מדריגל קורט. היא אפילו קיבלה שזה ככל הנראה הגורל הטוב ביותר עבור הבניין העתיק, שבהחלט היה זקוק למישהו שהיה לו הון עתק להשקיע בו. אבל, על אף העובדות הללו, היא הייתה מעדיפה מאוד לא לפגוש את ליסנדר, בגלל שלא יכלה לשכוח שאביו הרס לחלוטין את חיי אמה ודרכה את חיי ילדיה. גם אריסטיד היה רודף שמלות. עשיר, מפונק ואנוכי ולא עצר על מנת לחשוב על הנזק שגרם. ולפי כל הדיווחים, ליסנדר מטאקסיס היה גרוע הרבה יותר מאביו המנוח, אם כי החברה הייתה הרבה פחות ביקורתית עכשיו והוא יכול היה לצאת בשלום באשר לחיים מושחתים. הוא יהיה בן מטאקסיס הראשון שיחצה את המפתן של מדריגל קורט מזה יותר משלושים שנה.

מבחר מבלבל של אנשים המתינו באולם הגדול: שלושה גברים ואישה בחליפות עסקים. האישה השנייה הייתה בלונדינית יפה בצורה מדהימה בשמלה קצרה בצבע ירוק ליים. היא הייתה עסוקה בהפגנת רגליה הארוכות להפליא ובהתענגות על ההערצה הפתטית של כל הגברים הנוכחים.

"אחר צהרים טובים," אופליה אמרה כשחלפה על פניהם.

מחוץ לטרקלין, אופליה נשמה עמוק. דופק עצבני התחיל להלום במהירות בבסיס צווארה.

דונלד מורטון, עורך הדין של המשפחה, נראה מוטרד ומיהר לערוך את ההיכרויות. "מר מטאקסיס זוהי אופליה קרטר."

"מר מטאקסיס..." התגובה של אופליה הייתה מאולצת. היא התאבנה מתחת למתקפה של עיניים כהות ומדהימות שהתנוצצו בצבע ברונזה. אף על פי שראתה תמונות שלו בעיתונים, היא לא קלטה כמה גבוה היה. הוא התמר מעליה בקלילות בגובה מטר שמונים ושמונה סנטימטר ולא דמה לאביו הנמוך והחסון. נשימתה נעתקה בגרונה, מאחר שליסנדר היה גבר נאה בצורה מדהימה עם שיער שחור קצוץ ותווי פנים חזקים ורזים ומבט כהה ודומיננטי. השלמות של פיו המפוסל הודגשה על ידי הזיפים שעל סנטרו. אפילו היא הייתה מודעת למשיכה המינית המחוספסת שלו וזה זעזע אותה, כי בדרך כלל גברים לא השפיעו עליה במיוחד.

"מיס קרטר," ליסנדר צמצם את מבטו החודר, כי הוא נלכד על ידי משהו שלא יכול היה להגדיר. היא הייתה קטנטנה עם מסת שיער בלונדיני, זהוב כשמש שנערמה על קדקודה. עיניה היו בצבע כחול בהיר וצלול בפנים יפות בצורת לב. בהתחלה כמעט לא הבחין בכך שהייתה לבושה כנווד בז'קט דהוי, כשהג'ינס שלה תחובים במגפי גומי בוציים, בגלל שכשפשטה את הז'קט שלה, חולצתה גילתה חמוקיים שופעים בצורה מפתיעה מעל ומתחת למותניה הצרים. הוא החליט שהיא מושכת, מושכת מאוד, והתגובה המינית שלו הייתה מידית וחזקה. המידיות של התגובה הפתיעה אותו.

אופליה שהבחינה שמבטו של ליסנדר מולחם אל שדיה המלאים הסמיקה, הרימה את סנטרה ולחשה בכעס, "על מה אתה חושב שאתה מסתכל?"

ליסנדר לא זכר אפילו אירוע יחיד שבו אישה הגיבה בעוינות לתשומת לבו, במיוחד לא מישהי קטנטנה כמוה, הוא חשב בשעשוע נדיר, וחשב שהוא בוודאי יכול להרים אותה ביד אחת. הוא תהה אם עזות המצח הייתה מכוונת ונועדה להעצים את עניינו. "אולי אלו המגפיים..." הוא מלמל לאט ובשקט.

נימת קולו העשיר גרמה לכל עורה של אופליה לעקצץ ממודעות. היא פגשה עיניים בצבע ברונזה שהייתה להן השפעה של רעידת אדמה על קור הרוח שלה. פיה התייבש, לבה פעם במהירות, כאילו ציפור נלכדה ופרפרה בחלל חזה.

"אני אוהב מגפיים," ליסנדר נהם בעצלתיים, בעוד עורך הדין הסתכל על שניהם במבוכה גוברת. "עם עקבים. אבל אני לא מוקסם מגומי ובוץ."

הקומבינציה המרושעת של לגלוג ורמיזה הרגיזה את אופליה וגרמה לה לאי נוחות, והיא לא ידעה איך להתמודד עם זה. פניה התחממו מספיק בכדי לטגן עליהם ביצה, והיא קרעה ממנו את עיניה לבסוף ושקעה בגב נוקשה לתוך כורסה, מסרבת להחזיר מבט או לענות.

"בוא נתחיל," ליסנדר דרבן את עורך הדין.

אופליה גילתה שהיא מקווה שתוכן הצוואה יפגע בביטחון העצמי של ליסנדר מטאקיס. איך הוא מעז לצחוק על ההופעה שלה? הוא היה רודף שמלות ידוע לשמצה. למה היא מניחה לו לעצבן אותה? ממתי אכפת לה איך היא נראית? היא נזכרה באמה המנוחה שהייתה אובססיבית באשר להופעתה! היא בזבזה כסף שנועד למזון ולשכירות. כל הבגדים של אופליה, לעומת זאת, היו מעשיים במיוחד.

"יש כמה נושאים שאני אבהיר מראש," דונלד מורטון אמר במתח. "הצוואה נכתבה לפני ארבעה חודשים כשגברת סטיוארט למדה שהמחלה שלה סופנית. היא הייתה נחרצת שלא יהיה בסיס לבית משפט לפסול את תנאי הצוואה. לצורך זה היא עברה הערכה גופנית ופסיכיאטרית שמצאה אותה צלולה וכשירה לגמרי מבחינה מנטלית."

המתח של אופליה התעצם, מכיוון שזה נראה לה ברור שהצוואה תהיה מוזרה. היא קיוותה שהיא לא תובך, אם כי לא יכלה לדמיין נסיבות שבהן תתנצל לבן מטאקסיס על משהו הקשור במשפחתה.

"אני משאירה את מדריגל קורט בחלקים שווים לנכדתי, אופליה קרטר, ולליסנדר מטאקסיס, בתנאי שיתחתנו – "

"יתחתנו?" ליסנדר מטאקסיס קטע אותו בטון צורמני של אי אמון.

ההלם הדביק את זרועותיה הדקות של אופליה אל זרועות הכורסה. עיניה התכולות נפקחו לרווחה. "אבל זה מגוחך לגמרי!"

"אני חושש שתנאי הצוואה הם בלתי רגילים ומאתגרים. נעשה מאמץ מסוים להניא את גברת סטיוארט מכך, אבל הגברת עמדה על דעתה. אם הנישואים יתקיימו, תנאים מסוימים יצטרכו להתקיים כדי שהירושה תמומש. הנישואים חייבים להחזיק מעמד שנה או יותר ושניכם אמורים להתגורר בנכס הזה על בסיס קבוע."

זו הייתה רשימת הדרישות המטורפת ביותר שאופליה שמעה אי פעם. נישואים! עם ההיסטוריה המשפחתית המשותפת שלהם, ההצעה השפילה את גאוותה. אבל בעוד שאר העולם מזמן המשיך הלאה, גלאדיס סטיוארט נותרה תקועה במרירות של העבר הרחוק. ברור שהצוואה הייתה הניסיון האחרון של סבתה להשיג נקמתה שלושים וכמה שנים מאז שאריסטיד מטאקסיס נטש את אמה של אופליה, קת'י, בכנסייה.

חתונת החברה הגבוהה שגלאדיס סטיוארט הייתה כה גאה בה הפכה להשפלה משפחתית. כשהייתה על סף מילוי האמביציה הסנובית שלה להשיא את בתה לגבר עשיר עם קשרים מעולים, זה התפוצץ לה בפנים. החתן ערק ברגע האחרון עם וירג'יניה האצילה והמרוששת, שהתגוררה אז בביתן השער, בכניסה למדריגל קורט. לרוע המזל, אנשים רבים מדי התענגו על אי הנוחות שנגרמה לגלאדיס, כי היא מעולם לא הייתה פופולרית, והטינה המשתוללת של האישה פצעה אותה מבפנים.

"ברור שנישואים אינם אופציה." ההצעה המטורפת צבעה את קולו של ליסנדר בבוז ציני.

אופליה הסתמרה מול הלגלוג וזקפה את ראשה. "לא, אפילו אם יגררו אותי בועטת וצורחת אל הכנסייה – הוא מטאקסיס!" היא פרקה את זעמה.

עורך הדין פער את פיו בתדהמה.

"נסי להשתלט על הנטייה המלודרמטית שלך עד שיסתיימו כל העניינים החוקיים," ליסנדר ייעץ לה בבוז קטלני.

אופליה באמת לא ידעה איך הצליחה לא לקום ולחבוט בו. עיניה ברקו כלהבות כשהסתכלה עליו. "לא אהבתי את טון הקול שלך – "

"אני מטאקסיס וגאה להיות כזה." עיני הברונזה התנוצצו מולה בהתרסה קרה. "תשתקי ותני למבוגרים לטפל בעסקים."

אופליה זינקה כאילו הייתה רוני קפצוני על קפיץ. החוצפה הבלתי מתנצלת שלו הרתיחה אותה. "אל תעז לדבר אלי ככה!" היא תקפה.

ליסנדר שועשע מהקלות שבה בלעה את הפיתיון.

"אופליה... מר מטאקסיס... בבקשה תנו לי לסיים," דונלד מורטון התערב בתחינה כאובה...