האימוץ הגורלי

ביקורו של ניקוס ניארקו במשרדים הלונדוניים של קבוצת העסקים ניארקו היה גורם להתרגשות עזה בקרב העובדים כולם. העובדים כולם זולת אחת, חשבה קזיה בקוצר רוח בזמן שחצתה את שטחי הקבלה ונתקפה בריח העז של שמן הרהיטים.

"אפשר לחשוב שאנחנו מצפים לביקור של בן למשפחת המלוכה," הפטירה באוזני ג'ו סטפורד, עמיתתה ממחלקת היחצ"נות בזמן שנכנסו לתוך המעלית.

"ביקור של יושב-ראש החברה כמוהו כביקור בן משפחת המלוכה," ענתה ג'ו ברצינות. "חלפה שנה מאז הוא ביקר בפעם האחרונה וההנהלה מתה לעשות רושם טוב. לניק ניארקו יש דרישות גבוהות מאוד מכל אחד מאנשי הסגל, מאנשי ההנהלה הבכירים ועד אנשי המשרד הפחותים ביותר. את ודאי זוכרת אותו," הוסיפה כאשר קזיה לא נראתה מתרשמת כראוי.

"הצטרפתי לחברה בדיוק אחרי הביקור האחרון שלו. אני זוכרת שדיברו עליו, אבל מעולם לא פגשתי אותו כך שאני לא יודעת על מה כל המהומה."

"אבל אני בטוחה ששמעת עליו," מחתה ג'ו. "המוניטין שלו בחדר השינה אגדי כמעט כמו המוניטין שלו בחדר הישיבות. טורי הרכילות לא מצליחים לשבוע ממנו – אבל מה לעשות: הוא מולטי-מיליונר יווני עוצר נשימה רווק. לא מפתיע שהוא כל הזמן בכותרות – בעיקר עכשיו, אחרי שהחליט להתיישב בקביעות באנגליה. נראה שקנה בית יפהפה בהרטפורדשייר שנקרא בית אוטרבורן, ויש תור של מייל לתפקיד גבירת האחוזה."

המעלית עצרה בקומה של קזיה והיא יצאה. "תראי לי את האליל הזה כאשר הוא יופיע. יהיה מביך אם אני לא אזהה אותו," הוסיפה ביבושת.

"את תזהי אותו," אמרה ג'ו בחיוך. "ניק ניארקו לא דומה לאף גבר שפגשת מעודך. תאמיני לי, הוא בלתי נשכח."

קזיה צעדה במהירות על פני דלפק הקבלה של מחלקת היחצ"נות ונענעה בראשה למראה פקידת הקבלה, שמדדה את אורכו של כל גבעול צבעוני לפני שהכניסה אותו לאגרטל.

המקום כולו יצא מדעתו, חשבה בכעס, והכל בגלל אדם אחד. כמה נפלא הוא כבר יכול להיות? ג'ו תיארה את ניקוס ניארקו כמו אל יווני, אבל מדהים לראות עד כמה יכול הכסף לסנוור. במציאות הוא ודאי נמוך, מקריח ובגיל העמידה – עם כרס, הוסיפה קזיה בינה לבינה. עם זאת, אי-אפשר היה להתכחש לעובדה שיושב-ראש החברה היה בעל עוצמה כבירה. כולם ידעו שהיו לו אמות מידה גבוהות באופן בלתי נתפס והיא התפללה שהבוס שלה, פרנק וורנר, יגיע הבוקר למשרד בזמן ופיכח.

בעשר וחצי פרנק עוד לא הגיע והיא נכנסה לפניקה. היא עבדה כעוזרת אישית של ראש מחלקת יחסי הציבור של קבוצת ניארקו במהלך השנה האחרונה, ונאלצה להודות שהעבודה לא היתה הדבר לו ציפתה. הבוס שלה ניסה להתמודד עם גירושים קשים ובעיית שתיה. היא לא ידעה מה עורר את מה, אבל היא לא יכלה להמשיך להסתיר את הבעיות שלו מבלי ששאר האנשים במשרד ישימו לב. היא חיבבה את פרנק, אבל ברגע זה היתה מוכנה בשמחה לשפוך עליו שמן רותח, חשבה קזיה בקדרות בזמן שניגשה אל מכונת הקפה והשקיפה אל החניון, מחפשת את המכונית שלו. לא היה לה זכר והיא חזרה אל המסדרון באנחה.

"פרנק, לעזאזל, היכן אתה?" הפטירה ועצרה בפתח המשרד שלה כאשר דמות הסתובבה מהחלון.

ההתרשמות הראשונה שלה מהגבר שהסתובב אליה היתה של גובה בלתי רגיל. הוא היה מטר תשעים לפחות, העריכה, לא מסוגלת להתיק את מבטה מהרוחב המאיים של כתפיו. חליפתו השחורה והמחויטת להפליא עטפה גוף חסון ותמיר והיא הבחינה בשרירים המרשימים של בטנו, שניכרו היטב תחת חולצת המשי שלו. היא הרימה את עיניה אל פניו בתנועה איטית – ובלעה את הרוק כאשר השפעת יפי-תארו הלמה בה. עצמות לחיים חדות כתער, לסת רבועה שרמזה לאופי נחרץ ופה שהיה רחב, בעל שפתיים מלאות וחושני להפליא.

ג'ו צדקה, חשבה קזיה בתחושה של קהות. ניקוס ניארקו לא דמה לאף גבר שפגשה.

לא היה צל של ספק בדעתה שהגבר שהתבונן בה בדריכות שקטה של טורף הוא העומד בראש קבוצת ניארקו המצליחה. היתה סביבו הילה של סמכות שהלכה יד ביד עם תחושה של קוצר רוח מוסווה. אבל שום-דבר לא הכין אותה למגנטיות המינית הבוטה שלו – או לתגובה שלה אליה.

"מיס טרוולין, זו שאלה מצוינת. איפה פרנק וורנר בדיוק?"

קולו היה עמוק עם מבטא יווני מודגש שהיה סקסי כל-כך עד שגרם לבהונותיה לעקצץ. קחי את עצמך בידיים, אמרה לעצמה בעוז, מוטרדת בשל הגילוי שכאילו איבדה את יכולת הדיבור שלה.

עיניו הכהות בחנו אותה במבט איטי, מבחינות בפשטות החצאית האפורה והחולצה הלבנה שלה, וקזיה שילבה את זרועותיה על חזה בתנועה אינסטינקטיבית, כמהה להגנה של המקטורן שלה. בגדיה היו מהודרים ומעשיים, אבל מתחת למבט העז שלו היא היתה מודעת לכך שחולצתה פעורה מעט מעל שדיה ושהחצאית נצמדת אל אגנה ואחוריה המעוגלים. מבטו נע מטה יותר ובחן את רגליה שהיו בגרביונים שחורים שקופים לפני שחזר מעלה, והיתה לה תחושה שהוא מפשיט אותה בעיני רוחו, מותיר אותה חשופה לגמרי לעיניו.

היא אילצה את עצמה להירגע במאמץ אדיר ולהיכנס לתוך החדר. "יש לך את יתרון ידיעת שמי, אבל אני חוששת שאיני יודעת את שמך – מר...?"

"ניארקו – ניקוס ניארקו."

הניצוץ בעיניו הבהיר לה שהוא משועשע מהעמדת הפנים שלה שאינה יודעת מיהו. הוא בלבל אותה בקלילות משפילה והיא הסמיקה כאשר הושיטה לו את ידה באופן רשמי.

"ואת קזיה טרוולין, העוזרת האישית של פרנק."

ידו נסגרה סביב ידה ומיד עטפה אותה. היא ציפתה לכך שהמגע יהיה קצר ובלתי אישי, אבל למרבה הפליאה, הוא הרים את ידה אל פיו והצמיד את שפתיו אל אצבעותיה. המגע היה מחשמל; היא הרגישה בניצוצות בזרועה. כל גופה כמו עלה באש והיא משכה את אצבעותיה ממנו בהתנשפות.

רגליה רעדו כאשר תערובת של מבוכה ולהט מיני עז פשטו בעורקיה. מעולם לא חשה דבר כזה. היא הרגישה כאילו פגע בה בולדוזר. ג'ו לא שיקרה כאשר אמרה שניק ניארקו אינו נשכח. קזיה ידעה מיד שתווי פניו הנאים והכהים יישארו חרותים על מוחה לנצח. אבל ממקום כלשהו הצליחה להציל מעט כבוד עצמי והביטה בו בצינה.

"כן, אני העוזרת האישית של פרנק וורנר, אבל אני חוששת שהוא לא כאן הבוקר." היא ניגשה אל שולחנה והשימה עצמה מעלעלת ביומנה. "הפגישה שלו אמורה להסתיים בסביבות שתים-עשרה. אם אתה רוצה לדבר אתו על משהו, אני אבקש ממנו להתקשר אליך ברגע שיגיע." היא גמלה לו בחיוך בלתי אישי וניגשה אל הדלת, שפת הגוף שלה מעידה על כך שהיא מצפה ממנו לצעוד בעקבותיה.

תחת זאת, הוא משך כסא מאחורי השולחן והתיישב.

"שבי, מיס טרוולין – או שמותר לי לקרוא לך קזיה?"

הניצוץ בעיניו אמר לה שהוא יקרא לה איך שירצה, עם או בלי רשותה. הוא היה גבר שעשה דברים בדרכו שלו, והיא היתה מודעת לכך שעליה לשמור על שלוותה, בעיקר למען פרנק.

היא התיישבה מולו והוא בחן אותה במבט ארוך עד שהיא נעה בחוסר נוחות. הבעתו היתה חתומה, עיניו מוצלות מאחורי ריסים שחורים ארוכים שהיו בצבע שערו. מקרוב היא הבחינה בריח מי הגילוח שלו וחושיה התעוררו. היא לא הצליחה לחשוב כמו שצריך, ולמרות שניסתה, נדמה היה שלא הצליחה למנוע ממבטה להימשך אל פיו.

"מה קורה כאן, קזיה?" שאל לפתע, חריפות קולו גורמת לה לקפוץ. "שנינו יודעים שהיומן של פרנק ריק השבוע כמו בשבוע שעבר. הצצתי בו לפני שנכנסת," הוסיף בחדות, לא מוטרד כלל מהתנשפותה המתרעמת.

"לא היתה לך זכות לחטט בשולחן שלי – " פתחה, קולה מתפוגג כאשר הוא הרים את גבותיו קלות. הוא היה יושב-ראש החברה, והיתה לו זכות לעשות כחפצו ושניהם ידעו את זה.

"איפה הוא עכשיו? בפאב?"

"באחת-עשרה בבוקר! כמובן שלא – " היא השתתקה ותחבה תלתל תועה בצבע נחושת מאחורי אוזנה. "אמת שלפרנק היו קשיים בחייו הפרטיים לאחרונה," הודתה באיטיות. "אני מבינה שהגירושים שלו מאשתו מרים ביותר."

"ואיזה חלק היה לך בסיום הנישואים שלו?" הבעתו הקשה של ניק לא התרככה כאשר שני כתמים של צבע הופיעו על לחייה של קזיה.

"סליחה? למה שלגירושים של פרנק יהיה קשר אלי?"

"קורה שגבר בגיל מסוים עושה מעצמו שוטה בגלל מזכירה צעירה בהרבה. בעיקר כאשר המזכירה אשה מושכת כמוך," הוסיף בצינה, מתעלם מניצוצות הזעם בעיניה. "הנאמנות שלך לבוס שלך נערצת, קזיה, אבל אני רוצה להבין למה שתשקרי בשמו של אדם שלפי הבנתי נמצא יותר מחוץ למשרד מאשר במשרד. אומרים שאת עושה את עבודתו של פרנק. הצלחת הקמפיין האחרון נזקפת כולה לזכותך, למרות שהנחת לו לקחת לעצמו את כל הקרדיט."

"והנאמנות שלי לו היא הוכחה לכך שאני שוכבת אתו?" התיזה קזיה, רועדת בחמת זעם. "פרנק ידיד ועמית, לא יותר, ולרמוז ליותר מכך מחריד בעיני."

היא קפצה על רגליה והביטה בניק ניארקו מעבר לשולחן. סקסי עד כדי חטא ויהיר בצורה אימתנית, שיערה בכעס. הוא היה גם מודע מדי לבעיות במחלקת היחצ"נות מכפי שהיתה מעלה בדעתה והיא חששה שלא תוכל לעשות הרבה כדי לעזור לפרנק.

"אז, אם לא רומן אז זו כנראה השכרות," אמר ניק. "קזיה, את ודאי מבינה שהמצב לא יכול להימשך כך." הוא קם על רגליו, מתנשא מעליה כך שנאלצה להטות את צווארה כדי להביט בו.

"מה תעשה? פרנק הוא אדם טוב..." הפטירה בזמן שהוא צעד לעבר הדלת. היא רצה אחריו. לרגע חשבה שיתעלם ממנה, אבל אז הוא פנה והביט בפניה החרדים.

"ברור שחייבים להיעשות שינויים," אמר לה בצורה בוטה.

להוותה, הוא אחז בסנטרה והרים את פניה כך שעיניה נלכדו בעיניו. חושיה רטטו באחת. הוא היה מכשף והיא היתה חסרת אונים מול כוחות הכישוף שלו. היא ידעה שהוא יהיה מאהב מדהים שעה שלהט הציף את עורקיה. עיניו הצטמצמו וגופו נדרך לפתע והיא נחרדה נוכח ההכרה שוודאי קרא את מחשבותיה.

"הנאמנות שלך לוורנר אינה במקומה אבל מרשימה, כמו העבודה שלך. העוזרת האישית שלי החליטה להתחתן ולעבור לאוסטרליה עם בעלה," הודיע לה וקזיה הקדירה פנים נוכח השינוי הבלתי צפוי בנושא השיחה. "אחרי עשר שנים של שירות מסור, דונה נוטשת אותי."

"עד כמה שאני רואה, יש לה סיבה טובה לכך," הפטירה קזיה, מניחה ללשונה להשתלח בו. אבל להפתעתה, ניק זרק את ראשו לאחור וצחק.

"חזקה ויפהפיה – שילוב מסוכן," לאט. "אבל אני אוהב סכנה. היא מוסיפה תבלין לחיים, אינך חושבת, קזיה? משרת העוזרת האישית שלי תתפנה בחודשיים הבאים. אני אצפה לראות את קורות-החיים שלך על שולחני."

"מה גורם לך לחשוב שאני מעונינת?" שאלה בכעס, מוטרדת בגלל היהירות שלו.

"אינסטינקט," ענה חרישית וחיוכו העמיק כאשר הבחין בצבע הלוהט שהכתים את לחייה. "ואני טועה לעתים נדירות בלבד."