נפילת הממלכות 1: נפילת הממלכות

פרולוג

היא מעולם לא הרגה לפני הלילה ההוא. ״הישארי מאחור,״ לחשה אחותה. ג׳אנה נצמדה לקיר האבן של הווילה. היא חיפשה בצללים שהקיפו אותם, והגניבה מבט לכוכבים שזהרו כיהלומים על רקע השמים השחורים.

היא עצמה את עיניה בחוזקה, והתפללה לקוסמת העתיקה. ״בבקשה, אווה, תני לי את הכוח שאני צריכה כדי למצוא אותה הלילה.״ כאשר פקחה את עיניה, פחד היכה בה. על ענף עץ, כשנים־עשר צעדים ממנה, נח נץ מוזהב.

"הם צופים בנו," לחשה. "הם יודעים מה עשינו."

סאבינה העיפה מבט בנץ. "אנחנו צריכות לנוע. עכשיו. אין זמן לבזבז."

מביטה הרחק מהנץ, התרחקה ג'אנה מהביטחון שהעניק לה הקיר, ועקבה אחרי אחותה לדלת הווילה העבה, העשויה ברזל ועץ אלון. סאבינה הצמידה את ידיה לדלת, מנתבת את הקסם שחוזק על ידי הדם ששפכו קודם לכן. ג'אנה הבחינה שציפורניה של סאבינה עדיין נושאות עקבות אדומים, והצטמררה לזכר מעשיהן. ידיה של סאבינה החלו לזהור באור כתום. רגע לאחר מכן התפוררה הדלת לאבק. עץ לא היווה מכשול לקסם אדמה.

סאבינה חייכה חיוך ניצחון מעבר לכתפה. דם החל לנזול מאפה.

אחותה גנחה וחיוכה של סאבינה דעך. היא ניגבה את אפה ונכנסה לבית הגדול. "זה כלום."

זה לא היה כלום. שימוש מוגזם בקסם המוגבר זמנית יכול לפגוע בהן. הוא יכול להרוג אותן אם לא יזהרו.

אבל סאבינה מאליוס לא הייתה ידועה כטיפוס זהיר. היא לא היססה לנצל את יופיה להוביל אדם תמים מהאכסניה לגורלו, בעוד שג'אנה היססה זמן רב מדי לפני שנעצה את הלהב בלבו.

סאבינה הייתה חזקה, תאוותנית ונטולת כל פחד. מבועתת, עקבה אחרי סאבינה אל תוך הבית. ג'אנה קיוותה שתוכל לדמות יותר לאחותה הגדולה. אך היא תמיד הייתה הזהירה, המתכננת, זו שראתה את הסימנים בכוכבים לאחר שלמדה את שמי הלילה כל חייה.

הילדה מהנבואה נולדה, והיא הייתה שם, באותה הווילה הגדולה והמפוארת - בנויה מאבן עבה ומעץ, בניגוד לבקתות הקש והתבן הקטנות והדלות בכפר הסמוך.

ג'אנה הייתה בטוחה שזה המקום הנכון.

היא הייתה ידע, וסאבינה הייתה פעולה. יחד היו בלתי מנוצחות.

סאבינה צעקה כשפנתה בפינת המסדרון שלפניהן. ג'אנה החישה צעדיה, לבה פועם בחוזקה. במסדרון החשוך, המואר רק בלפידים שעל הקיר, שהקרינו את אורם החלש על קירות האבן, אחז שומר בגרונה של אחותה.

ג'אנה לא חשבה, היא פעלה.

בהניפה את ידיה, היא זימנה קסם אוויר. השומר איבד את אחיזתו, הועף הרחק מסאבינה, וניטח אל הקיר שמאחוריה בעוצמה מספיקה לרסק את עצמותיו. הוא קרס אל הקרקע בערמה.

כאב חד פילח את ראשה של ג'אנה, מייסר דיו לגרום לה ליילל. היא ניגבה את הדם החם והסמיך שפרץ מאפה. ידיה רעדו.

סאבינה נגעה בעדינות בצווארה הפצוע. "תודה לך, אחותי."

קסם הדם הטרי הגביר את צעדיהן וחידד את ראייתן באפלה של מסדרונות האבן הלא מוכרים. אך זה לא נמשך זמן רב.

"איפה היא?" דרשה סאבינה.

"קרובה."

"אני סומכת עלייך."

"הילדה כאן. אני יודעת את זה." הן המשיכו מספר צעדים במורד המסדרון

האפל.

״כאן.״ ג׳אנה עצרה מחוץ לדלת לא נעולה. היא פתחה אותה בדחיפה, והאחיות נעו לעבר עריסת העץ המגולפת שבתוך החדר. הן הסתכלו מטה אל התינוקת, עטופה בכיסויי מיטה מפרוות ארנב. עורה היה חיוור, סומק זוהר בלחייה השמנמנות.

ג׳אנה התאהבה בה מיד. החיוך הראשון שהצליחה להעלות בימים האחרונים פרח על פניה. ״ילדה יפהפייה,״ לחשה, ושלחה את ידה לתוך העריסה על מנת להרים את התינוקת.

״את בטוחה שזו היא.״

״כן.״ ג׳אנה הייתה בטוחה בכך יותר מבכל דבר אחר בשבע־עשרה שנות חייה. הילדה שאחזה בזרועותיה, התינוקת הקטנה והיפה הזו, בעלת העיניים הכחולות כשמים ופלומת שיער שיום אחד תהיה שחורה ככנף עורב, הייתה זו שהנבואה חזתה שתחזיק בקסם הדרוש למציאת הרביעייה - ארבעת הקריסטלים שהכילו את המקור של האלמנטיה, הקסם האלמנטלי: אדמה, מים, אש ואוויר.

הקסם של הילדה יהיה קסם של קוסמת, ולא של מכשפה פשוטה כמו ג׳אנה ואחותה. הראשונה מזה אלף שנים, מאז אווה עצמה חייתה ונשמה. לא יהיה צורך שדם או מוות יקחו חלק בקסמיה של הילדה.

ג׳אנה חזתה את לידתה בכוכבים. מציאת הילדה היתה גורלה.

״הניחי את בתי,״ נהם קול מהצללים. ״אל תפגעו בה.״

ג׳אנה הסתובבה, מצמידה את התינוקת אל חזה. עיניה נפלו על פגיון שהפנתה האישה כלפיהן. קצהו החד נוצץ באור הנרות. לבה שקע. זה היה הרגע ממנו חששה, הרגע שקיוותה שלא יגיע.

עיניה של סאבינה זהרו. ״לפגוע בה? זה לא מה שאנחנו מתכוונות לעשות.

את אפילו לא יודעת מה היא, נכון?״

מצחה של האישה התקמט בבלבול, אך זעם היקשה את מבטה. ״אני אהרוג אתכן לפני שארשה לכן לעזוב את החדר יחד איתה.״

״לא״ - סאבינה הרימה את ידיה - ״את לא.״

עיני האם התרחבו ופיה נפער, בעודה נאבקת לנשום.

היא לא יכלה לנשום - סאבינה חסמה את זרם האוויר לריאותיה. ג׳אנה הסתכלה לכיוון השני, פניה מתעוותות ביגון. זה נגמר כהרף עין. גופה של האישה

צנח לרצפה, עדיין מתעוות, אך חסר חיים. האחיות צעדו מעליה ונסו מהחדר.

ג׳אנה עטפה את התינוקת בגלימתה כדי להסתירה, כשעזבו את הווילה ורצו אל היער. אפה של סאבינה הזיל עתה דם בשפע, לאחר שהשתמשה בכל כך הרבה קסם הרסני. דם נטף לאדמה מכוסת השלג.

"יותר מדי," ג'אנה לחשה כשצעדיהן האטו לבסוף. "יותר מדי מוות הלילה.

אני שונאת את זה."

"היא לא הייתה מניחה לנו לקחת אותה בשום דרך אחרת. תני לי לראות אותה."

בחוסר רצון תמוה, הציגה ג'אנה את התינוקת.

סאבינה לקחה את הילדה ולמדה את פניה באפלה. מבטה קפץ לג׳אנה, והיא הפנתה לאחותה חיוך מרושע. "עשינו זאת."

ג'אנה הרגישה שטף התרגשות, למרות הקשיים שעמדו בפניהן. "עשינו זאת."

"היית מדהימה. הלוואי שהיו לי חזיונות כשלך."

"אני מקבלת אותם רק במאמץ גדול ובהקרבה."

"הכול מצריך מאמץ גדול והקרבה." קולה של סאבינה התעוות בבוז פתאומי. "יותר מדי. אך עבור הילדה הזו, קסם יהיה קל. אני מקנאה בה."

"נגדל אותה יחד. אנחנו נחנוך אותה ונהיה שם בשבילה כשיגיע זמנה להגשים את גורלה, אנחנו נעמוד לצידה בכל שלב בדרך."

סאבינה הנידה בראשה. "את לא. אני אקח אותה מכאן."

ג'אנה קימטה את מצחה. "מה? סאבינה, חשבתי שסיכמנו שנחליט את הכול יחד."

"לא ההחלטה הזו. יש לי תכניות אחרות לילדה." הבעת פניה הקשיחה. "אני מתנצלת, אחותי, אך את לא כלולה בהן."

בעודה בוהה בעיניה הקרות לפתע של סאבינה, ג'אנה לא חשה בתחילה את חוד הפגיון שוקע בתוך חזה. היא נאנקה בעוד הכאב מתחיל לחדור.

הן חלקו כל יום, כל חלום... כל סוד.

עם זאת, נראה, כי לא כל סוד. זה לא היה משהו שג׳אנה חשבה שאי פעם תחזה בו.

"למה בגדת בי ככה?" הצליחה לפלוט. "את אחותי."

סאבינה ניגבה את הדם שעדיין זלג מאפה. ״למען אהבה.״

היא שלפה את הלהב, וג׳אנה קרסה על ברכיה על האדמה הקפואה.

בלי להביט לאחור, סאבינה עזבה במהירות עם הילדה ונבלעה בתוך היער האפל.

ראייתה של ג'אנה נחלשה ולבה האט. היא צפתה בעוד הנץ שראתה קודם עף משם... עוזב אותה למות לבדה.