נפלאות הדמיון וייסוריו

ניתאי עשה טעות, הוא לא זכר מהי. הוא היה בטוח כי הייתה מעורבת אישה עם שיער מתולתל ועיניים ירוקות כה עזות שהוא חשב שהיא לא אנושית. היא הזהירה אותו מפני הסכנות ונתנה לו בחירה. בטיפשותו, חשב שהוא יכול לעמוד בזה. היה לו קר, הוא לא ידע היכן הוא נמצא ומשהו רדף אחריו. ברקיע היו שלושה ירחים זוהרים, במקום אחד. אחד היה צהבהב ומלא, השני בהיר בצורת חצי הלבנה, השלישי קטן יותר אך אדום כדם. ניתאי שכב מתחת לסלע גרניט, חלקו הפנימי מלא אבנים קטנות וחדות. הוא הסתתר, משהו גדול הגיע לכיוונו. הוא שיער שזאת הייתה חיה, היא לא הייתה לבד. הוא ניסה להרגיע את ליבו הדוהר. אפר וריח זיעתו מילאו את נחיריו. הוא שמע קול רחרוח, חיית צייד. הוא רעד. יללה פילחה את הלילה. הוא נסוג עמוק יותר במסתור, קצותיו המשוננים של הסלע שרטו את גבו. לאחר ששמע שהחיות התרחקו, הוא זחל החוצה. מימינו עצים, ענפיהם מפותלים ובעלי גוון חיוור. משמאלו הר גדול, מורדותיו שחורים אך חלקו העליון ירוק ומלא חיים, הוא הלך לעברו. רגלו נתקלה בחפץ קשה, עצמות. אל תיבהל, תשקול את האפשרויות העומדות בפניך ותבחר את האופציה הכי טובה. קולו של ג'וליאן, דודו, הדהד בראשו. פעמים רבות הוא תהה מה ג'וליאן היה עושה במקומו, קולו היה צלול כאילו עמד לידו. 

עורב גדול עמד על סלע ובחן אותו. הוא הביט אל הירח האדום וקרא בקול. יללות השיבו לו, החיות שחיפשו אותו יהיו כאן בקרוב. הוא רץ לכיוון ההר, מהר ככל שהוא שרגליו יכלו לשאת אותו. כאשר הגיע לנהר החליט לעקוב אחר זרימתו עד שיגיע אל ההר. הוא חלף מול פסל מוזהב של אייל, הוא היה גדול מכל אייל שהוא אי פעם ראה. כפות רגליים פגשו את האדמה בעוצמה מאחוריו, החיות צמצמו את המרחק ממנו. ריח חמוץ וחזק מילא את נחיריו. לא היה לו היכן להסתתר. הוא זינק אל הנהר וקיווה שהחיות לא יצליחו לעקוב אחריו. גופו התנגש עם המים הקפואים. הוא עלה אל השטח וגמע את האוויר. גופו רעד וידיו היו נוקשות. הוא בקושי הצליח לנווט בכפור המים. לאחר שהגיע אל הגדה השנייה, חיפש את החיות בקדחתנות, הן לא היו שם אך ריחן היה באוויר, הן לא התרחקו. 

מצידו השני של הנהר פסל האייל המוזהב זהר תחת גווני הירחים השונים, עיניו הזהובות הסתכלו ישירות אליו. הוא ניתק את מבטו, הוא מוכרח לזוז. הוא התקדם לאורך הנהר, לעבר יעד לא ידוע. הרוח הייתה קרה, הוא קיווה שבגדיו יתייבשו בקרוב. גבו הצטמרר, הוא חשד שמישהו צפה בו, הוא הסתובב ולא ראה כלום. הוא חיכה לחומה המלטף של השמש, אך שום אור לא זהר באופק. אם ישנם שלושה ירחים, האם ייתכן שיש יותר משמש אחת או שאין בכלל? ניתאי נצמד לגדת הנהר, השקט הטריד את מנוחתו. שום ציפור לא צייצה, ואף בעל חיים לא הגיב לכניסתו אל שטחם. הייתה לו תחושה רעה. הוא עטף את גופו כדי לעצור את הרעידות. הוא הבחין במשהו משונה לאחר פיתול הנהר. חנית בוערת, להבה אדומה רקדה על חלקה העליון, למרות האש העץ מסביב הלהב לא התכלה. 

היללות חזרו, הן היו קרובות יותר. הם חצו את הנהר. הוא חשב על פסל האייל, היה בו משהו אצילי, ניתאי הרגיש כי הוא מצפה למשהו ממנו. הוא התקרב אל החנית. משהו זז מאחוריו, הפעם הוא היה בטוח. הוא הסתובב. משהו נע במהירות לעבר ראשו. 

הוא פקח את עיניו. השמש זרחה, אך שום חום לא הגיח ממנה. בגדיו התייבשו מעט אך עדיין היו רטובים. נערה עם שיער בהיר ישבה לידו והשחיזה סכין, גבה פנה אליו. הוא הניח שהיא תקפה אותו, אך לא הבין מדוע היא לא קשרה אותו. הוא היה גדול יותר ממנה, ויכול היה להביס אותה בקלות. היא הפילה אותי רק מכיוון שהופתעתי, זה הכל.

״תרעיש יותר, למקרה שנותר מישהו ביער שלא יודע היכן אתה.״ נזפה בו.

היא הסתובבה אליו, עיניה כחולות, סביב אישוניה היו נקודות בצבע תכלת, פניה היו עדינות אך מבטה עז. היא הזכירה לו את הסיפורים של אימו אודות נסיכות לוחמות. היא הסיטה את פניה וחשפה צלקת ורדרדה שנמשכה מעינה השמאלית עד הסנטר שלה. 

״מה קרה לך?״ שאל ניתאי. 

״אף אחד לא אמר שאתה יכול לשאול שאלות.״ היא שוב הפנתה לו את גבה, וחזרה להשחיז את הסכין.

״היכן אני?״ התעקש ניתאי.

הנערה התרוממה בקלילות מפתיעה. ניתאי נותר על הרצפה, בנחיתות מול עמדתה. הסכין המושחזת הייתה בידה, היא נראתה חדה.

״האם אתה עובד איתה?״ היא הפנתה את הסכין לצווארו.

״על מה את מדברת?״ 

״אני מזהירה אותך, אל תשקר לי.״ איימה הנערה. 

לא היה לו מושג על מה היא מדברת אבל הוא לא ישאר חסר אונים. הוא אחז בכף ידו חול ואבנים קטנות, הוא יזרוק אותם לעבר פניה ויברח. זה לא היה מהלך מכובד אך יעיל. הוא שוב שמע את קול דודו. ״התנהגות אצילית עלולה להוביל למוות בידם של אנשים פחות מכובדים.״ 

הנערה קירבה את הסכין לצווארו. הוא סגר את ידו על האבנים הקטנות באדמה. אם היא תעשה עוד צעד אחד, אני אזרוק את האבנים. הם שמעו יללה נוספת, היא כאבה לאוזניו. 

הנערה לקחה צעד אחורה. ״הם מחפשים אותך.״ היא החזירה את הסכין לנדן והסתכלה לעבר הכיוון ממנו הגיעה היללה. 

״אם הזאב מחפש אותך, אולי אתה לא עובד איתה והג׳וקר צדק. מה שמך?״ 

״ניתאי בן שיר.״ הוא שחרר את האבנים מכף ידו.

״רולן.״ אמרה הנערה. 

השם היה מוכר לניתאי, הוא לא זכר מהיכן. הוא חיפש את החנית הבוערת, אך לא מצא אותה. רולן הושיטה את ידה ועזרה לו להתרומם. הוא היה גבוה ממנה באופן מהותי. הוא שיער כי מעט גדולה ממנו, אך לא בהרבה. הגברים בכפר אמרו שכל נערה תחשוב שהוא מבוגר יותר מארבעה עשרה, כל עוד הוא לא פוצה את פיו.

״מי שלח אותך, האם הם העבירו מסר כלשהו?״ שאלה הנערה.

״הכל מעורפל, אני זוכר אישה עם עיניים ירוקות.״ אמר ניתאי. 

רולן הרימה את מבטה, השמש הדגישה את התכלת בעיניה. "הזאב יגיע בקרוב.״ אמרה רולן. היא בחנה את סביבתם. ״תסתתר מאחורי. אם נפרד תנוע לכיוון ההר. אתה תהיה בטוח בכפר. תחפש את הג׳וקר.״ 

ניתאי לא אהב לקבל הוראות מנערה אך הוא הנהן בלית ברירה. הוא לא הכיר את המקום, והיא הייתה הבן אדם היחיד שהוא פגש עד כה. זאב עצום הגיח מן היער, עיניו בצבע הענבר זהרו, החזה שלו היה רחב יותר משל שני גברים, שיניו החדות בלטו מפיו. זה לא היה זאב, אלא ייצור גרוטסקי שהזכיר זאב. הוא דיבר. ״תני לי את הנער.״

הפתעה ופחד אחזו בו בבת אחת. היכן אני, מה המקום הזה? 

״הבל פיך מסריח זאב, עדיף שתסתום אותו.״ אמרה רולן.

״רקדנו כבר מספר פעמים, ילדה. היה לך מזל ששמרת על עיניך בפעם הקודמת. המכשפה רוצה את הנער.״ 

״אם היא רוצה אותו, היא תצטרך לבוא לקחת אותו בעצמה.״ השיבה רולן.

הזאב זינק, כפותיו העצומות הכו בקרקע. בידיה של רולן הופיעה החנית הבוערת שראה מקודם, להבה עטפה את חלקה העליון. היא חמקה מזינוק הזאב, מבטו נטף רוע.

״רוץ!״ צעקה רולן.

זעקות הקרב של רולן הדהדו ביער והאיצו את צעדי ניתאי. הוא בחן את סביבתו, הסכנות רבות ועליו להיות עירני. העצים ביער היו ארוכים, הם התפתלו לעבר השמיים בזוויות חדות. הוא איבד תחושת זמן, האם אני רץ במעגלים? חולצתו הייתה ספוגה בזיעה והוא התקשה לנשום. תחושה אשמה טיפסה בגרונו. הוא השאיר נערה להילחם לבד מול מפלצת. הוא עצר והסתובב אחורה. הוא חיפש את הדרך חזרה כאשר שמע צעדים ביער. 

״לאן אתה חושב שאתה הולך, גאון?״ שאלה רולן, היא הגיחה מבין השיחים.

״לעזור לך.״ השיב ניתאי בפשטות.

צחוקה של רולן היה עמוק כבאר, אוזניו של ניתאי האדימו ממבוכה. 

״אני חוששת שהג׳וקר יתאכזב כאשר הוא ישמע על כישורי הלחימה שלך, היו לו ציפיות גבוהות ממך.״

מכשפה וג׳וקר, האם אני חולם? נשמע שאני באחד מהסיפורים של ג'וליאן. ״את מדממת.״ הבחין ניתאי.

דם נזל מידה של רולן בחופשיות. ״אל תדאג. הזאב לא יטריד אותו בזמן הקרוב. תנסה לא לנשום בכבדות, אתה מסגיר את המיקום שלנו. קדימה, עלינו לנוע במהרה לכיוון הכפר שלי, הא׳נה.״ אמרה רולן.

אינספור שאלות הצטברו בראשו, הן צפו על שפתיו. כיצד זאבים מדברים, מי זאת המכשפה ומה היא רוצה ממנו?

״יש לך שאלה אחת, והיא צריכה להיות שאלה של כן או לא.״ רולן נאנחה.

״האם יהיה שם אוכל?״ שאל ניתאי. הוא צריך להיות חד כדי להבין היכן הוא נמצא, ולכן הוא חייב שבטנו תהיה מלאה.

״כן.״ רולן הרימה את גבתה.

״אז אני מקבל את הצעתך לבוא לכפר.״ אמר ניתאי. הוא לא ילך אחריה באופן עיוור. אף אחת לא תיתן לו הוראות, חוץ מאימו כמובן.