נשף מסכות מפתה

סם הרגיש נסער באופן לא רגיל כשעלה על מטוסו הפרטי בדרך לסידני. השעה הייתה מאוחרת מכפי שהוא התכוון, והוא היה קצר רוח ורצה כבר לצאת לדרך.

"האם תרצה שתוגש לך ארוחה במהלך הטיסה, מר ונטורה?"

סם קיפל את גופו רב העוצמה אל תוך אחד ממושבי העור הנוחים, והשליך את הטלפון שלו על השולחן שלצידו לפני שהשיב לטייס המשנה שלו. "לא, תודה, דניאל. רק וויסקי."

"בהחלט, אדוני."

הטיסה מאל-איי לסידני הייתה אמורה לארוך כארבע-עשרה שעות, ובמהלכן התכוון סם להשלים קצת עבודה ושעות שינה כדי להיות בשיא הכשירות שלו מייד עם הנחיתה, למחרת היום. לא עניין חריג במיוחד אצלו.

אחרי שהביא את הוויסקי לסם, טייס המשנה פנה לשוב אל תא הטייס כדי להתכונן להמראה, בהותירו את סם להשתעשע עם כוס הבדולח במתיחות מאוד לא אופיינית. בדרך כלל הוא לא היה מסוג האנשים שמפקפקים ברגע שההחלטה התקבלה בנוגע למשהו, אלא שבנוגע לשאלה אם לעבור לסידני חלפו במוחו לא פעם פקפוקים. האם זאת באמת ההחלטה הכי טובה כעת.

היו לו חיים טובים באל-איי. הוא הרבה לגלוש בים, היה לו משרד מצליח לעריכת דין שהיה פרוש בשתי יבשות. הוא התגורר בבית נהדר בחוף מאליבו והכיר מספר לא מבוטל של נשים יפהפיות, שאל כל אחת מהן הוא היה יכול להתקשר כשהיה מעוניין בקצת חברה. נשים נמשכו אל השילוב של כסף וכוח ואל היופי הגברי, שבו, כך נאמר לו, הוא התברך בשפע.

לא שמשהו מכל זה עניין את משפחתו, שממש יצאה מגדרה מאושר על כך שהוא עומד לשוב הביתה. אחרי שנתיים של חיים בסביבת לוס אנג'לס הם סברו שהגיע הזמן שהוא יתמקם בחזרה בעיר הולדתו, ושמחו מאוד על החלטתו למזג את משרד עורכי הדין הסופר-מצליח שלו עם חברה אוסטרלית גדולה.

הרעיון הועלה בפניו על ידי חברו הוותיק מימי האוניברסיטה, דרו קנט, במהלכה של ארוחת ערב מאוחרת. אביו של דרו עמד לצאת לגמלאות, ודרו לא רצה לקחת על עצמו את כל ניהול משרד עורכי הדין המשפחתי. הוא נהיה מסור מאוד לרעיון של איזון בין עבודה לחיים אישיים מאז שהתחתן לאחרונה, וסם, שממילא חיפש לעצמו אתגר חדש, קיבל את הרעיון הזה בברכה.

הוא בהה בשמי הלילה הכהים בעת שהמטוס נטה חדות ימינה. לנישואים הייתה מין דרך לשנות תפיסת חיים של בן-אדם. הוא ראה את זה קורה, שוב ושוב, לחברים ולעמיתים לעבודה, ואפילו לאחיו, שלפני חודשים אחדים הלך והתחתן. ולנטינו עבר מרווק מושבע לגבר שנשוי באושר ומגדל תינוק מהר יותר מכפי שמכונית המזראטי של סם הייתה מסוגלת להגיע מאפס עד מאה. ומאז נעשה טינו מסור לגמרי לאשתו היפה ולבנו הקטן.

האם זה מה שעורר את תחושת חוסר המנוחה שבה הוא נתקף לאחרונה? העובדה שולנטינו נשוי פתאום באושר? לא שעינו של סם הייתה צרה באושרו של טינו; בדיוק להפך. הוא אהב לראות את אחיו המבוגר יותר מלא סיפוק כל כך, וייתכן שיום אחד אף הוא יצלול אל תוך המים העמוקים של חיי הנישואים. יום אחד, בעתיד הרחוק מאוד, כשהוא יפגוש אישה שאינה לגמרי אובססיבית בקשר לקריירה שלה או לרמה ולסגנון החיים שהוא יכול להעניק לה.

כאילו מעצמו, מוחו חזר אל אותו הלילה, לפני שנתיים, כשולנטינו פגש את מילר, מי שהפכה להיות אשתו. סם וטינו נפגשו באחד הברים של סידני, אחרי תקופה די ארוכה, כשלעברם התקרבה בלונדינית מהממת בעקבי סטילטו מגרים. רובי קלארקסון הציגה את עצמה והסבירה להם שמילר זקוקה לדייט לצורך אירוע עסקי שעמד להיערך. טינו קפץ על ההזדמנות לסייע לחברתה הטובה של הבלונדינית, כשהוא משאיר שם את סם איתה. מאחר ששניהם עבדו באותו משרד עורכי דין, ולמרות שמעולם הם לא נפגשו, הם בילו את כל הערב בשיחה על עניינים מקצועיים והחליפו סיפורים על מקרים שקרו להם בעבודה, עד שהבר נסגר והם גורשו ממנו. מאחר שסם לא רצה שהערב יסתיים, הוא הציע ללוות את רובי הביתה, וזה היה השלב שבו החלו הצרות.

דמו עדיין רתח, מפעם לפעם, בהיזכרו במה שקרה מחוץ לבית הדירות שבו היא גרה. במה שכמעט קרה מחוץ לבית הדירות. למרות שנמשך אליה מאוד, הוא התכוון לאחל לה לילה טוב. להגיד לה שהוא שמח לפגוש אותה ואיחל לה הצלחה בתיק הנוכחי שעליו היא עבדה, אבל משום מה היא הייתה פתאום בזרועותיו, וברגע ששפתיו נגעו בשפתיה, הוא היה אבוד לחלוטין. היא הציתה בו להבה שכבתה רק כששכנה אחת יצאה אל המרפסת כדי לקרוא לחתול שלה שישוב הביתה.

מאוחר יותר אמר לו אחיו שהוא נראה כאילו מישהו חבט בראשו עם אלה כבר ברגע הראשון שהוא ראה את רובי קרבה לעברם בבר, וטינו בהחלט צדק. מהרגע שעיניו הכהות של סם פגשו את עיניה הירוקות, הבהירות, הנבונות, שהיו מעט מרוחקות אחת מהשנייה, הוא איבד לגמרי את חוט המחשבה שלו.

זה קרה לו שוב בחתונה של טינו ומילר, בשנה שעברה. מבט אחד ברובי, בשמלת השושבינה הוורודה-כהה שלה, עם השסע הגבוה והמגרה, והוא גמר בדעתו שלעזאזל עם זה, הוא יסיים אחת ולתמיד את מה שהם התחילו באותו הלילה שבו הוא פגש אותה. אלא שאז הדייט שלה לחתונה, איזה בנקאי עירוני, בא ונעמד לצידה והרס לו לגמרי את הפנטזיה הזאת.

סם רוקן אז כוס שמפניה, שהוא בכלל לא רצה, ואמר לעצמו לשכוח מזה. אמר לעצמו שזה רק לטובה. רובי הייתה כעת החברה הכי טובה של גיסתו החדשה, ושום דבר טוב לא יצמח מלנהל איתה רומן חטוף שיהפוך הכול למעיק ומביך בהמשך. אז הוא הכריח את עצמו לגלות עניין באיזו אשת חברה יפהפייה מסידני, וכבר עמד לעזוב בחברתה כשרובי באה במרוצה בחזרה אל האולם של קבלת הפנים.

חיוך קטן ריחף בזוויות שפתיו. היא הייתה כל כך נרגשת שהיא לא הבחינה בו לפני כן, וסם לא יצא מדרכו, אלא העדיף להניח לה לרוץ אל תוך החיבוק של זרועותיו כאילו הוא מופתע מהמפגש הזה בדיוק כמוה.

היא הרימה אליו מבט, שילוב מרתק של תחכום ותמימות, כשגופה לחוץ אל גופו ונשימתה קצת מאומצת. והזיכרון של הלילה ההוא שבו הוא כמעט טרף אותה בהק בבירור בעיניה הירוקות. לחלקיק שנייה אחד כמעט שכנע אותו דמיונו הפורה מדי שהיא נכנסה בחזרה אל האולם כדי למצוא אותו. להגיד לו שהיא נפטרה מהדייט ההוא שלה כדי לעזוב איתו. שהיא רוצה לקחת אותו בחזרה לביתה בשביל "הקפה" שעליו הוא ויתר בטיפשותו הרבה בלילה של פגישתם הראשונה.

ואז דנטה, אחיו הבכור, נכנס אל האולם הריק והרס לגמרי את הרגע.

"סם, אנחנו עוז – אה... סליחה, ילד, אני מפריע פה באמצע משהו?" הוא אמר בלי להתבלבל.

בהתחשב בכך שסם היה קרוב כחוט הסערה לגלות אם לרובי יש עדיין את אותו טעם מדהים שהוא זוכר, מובן שאחיו הפריע, והאידיוט הגדול היה גם בהחלט מודע לזה!

עיניה של רובי הפכו בתוך חצי שנייה ממזוגגות למלאות בושה נוראית, והיא נחלצה מזרועותיו בדיוק כשהדייט שלה הופיע בפתח כדי לראות מה מעכב אותה.

משיכה מינית עזה במיוחד היה מה שסם רצה לומר לאיש.

רובי מלמלה משהו בנוגע לז'קט שלה, מיהרה לחטוף אותו מעל משענת הכיסא שעליו היא שכחה אותו, ולא הביטה לאחור כשהלכה משם. היא נהגה בו בקרירות לאורך כל היום ההוא, הוא נזכר כעת, ולא אחת הוא שאל את עצמו מדוע.

הוא גם תהה מה בדיוק היה בה שגרם לליבידו שלו לפרוץ את צבת הפלדה של שליטתו העצמית בכל מה שהיה קשור אליה, אך הוא ידע שאת זה הוא עוד יגלה בבוא היום. ובהתחשב בתחום עיסוקם המשותף, ובכל הקשרים המקצועיים והאישיים שיש להם, סביר להניח שהיום הזה אינו רחוק.

ליבו הלם בחזהו, לאט ובכבדות, רק מעצם המחשבה על כך שהוא ישוב לראות אותה. במשך השנתיים האחרונות הוא נמנע במכוון לשאול את ולנטינו לגביה. למה לו לתת לאחיו המאוהב איזושהי אינדיקציה לעניין שיש לו בעורכת הדין היפהפייה? אחיו רק יעשה מזה יותר ממה שזה, והדבר האחרון שסם רצה היה לתת למילר להבין עד כמה חברתה הכי טובה מושכת בעיניו.

אבל דרכיהם לבטח יצטלבו, וסם היה סקרן לראות מה הוא ירגיש לגביה כשזה יקרה לבסוף. מי יודע, אולי המשיכה היוקדת שהטריפה את כל המערכות שלו כל פעם שהיא הייתה באותו החדר איתו, כבר הצטננה וכבתה? הוא כבר איבד עניין בלא מעט נשים בימי חייו. ודי ברור שרובי לא תהיה שונה מהן בסופו של דבר.

הוא סחרר את הוויסקי בכוס שלו. האם רובי עדיין זוכרת את הערב שבו הם נפגשו? האם היא עדיין חושבת עליו? והאם היא עדיין עובדת אצל קלייטון סמיית', או שהיא כבר עברה למחוזות אחרים? הוא עצמו עזב את החברה ההיא, זמן קצר אחרי אותו ערב, כדי לפתוח משרד עצמאי באל-איי, ומאז דיכא ללא שום רחמים כל עניין שהיה לו בה, כך שלא היה לו שום מושג היכן היא כעת. איזשהו חוש שישי הזהיר אותו שלמרות כל הביטחון העצמי שהיא הפגינה, עמוק בפנים יש לרובי איזו נקודה רכה, מה שאומר שמוטב לא להתעסק איתה. לא שהיו לו כוונות להתעסק איתה באיזושהי צורה. בסופו של דבר זה יהיה חסר כל טעם, וסם הפסיק לרדוף אחרי ריגושים חסרי כל טעם אחרי שראה איך אביו המפורסם רדף אחרי חלום מרוצי המכוניות שלו עד כדי כך שהוא התעלם לחלוטין מכל השאר.

היחסים ביניהם לא היו מעולם קרובים במיוחד. אביו של סם נהרג בתאונת מרוצים עוד לפני שסם הצליח לזכות בתשומת ליבו או בהערכתו – למרות שאלוהים עדו שהוא ממש ניסה לזכות בשתיהן. הוא עדיין זכר את היום שבו הוא נשרך אחרי אביו במסלול המרוצים, שהיה יום הולדתו התשיעי. זה היה אסון שרק המתין להתחולל. הוא ישב שם כל היום, המתין כדי לבלות קצת זמן עם אביו, עד שבסופו של היום נסע האיש משם בלעדיו. כרגיל, ראשו של אביו היה נתון לחלוטין לעניינים מקצועיים, והוא שכח בכלל שסם נמצא שם. למרבה המזל, אחת הבחורות במשרדים קלטה אותו לבסוף, יושב שם על הספה, ברגליים מתנדנדות, והתקשרה אל אביו. סם הועלה לבדו על מונית ונשלח בחזרה הביתה.

אימו ממש רתחה מכעס על אביו, אך סם אמר לה לעזוב את זה. זאת הייתה הפעם האחרונה שבה אביו פגע בגאווה שלו. סם וידא שזה לא יקרה יותר. לא שזה שינה משהו כעת. הוא למד לקח חשוב באותו יום, ויותר הוא לא נתן לעצמו לחכות כך לאף אחד. לא נתן לשום דבר להיות חשוב עד כדי כך שהוא לא יוכל להפנות לו את גבו ולעזוב אותו בסופו של יום.

"וטוב שכך," הוא הפטיר לעצמו בדממת חלל המטוס. הוא שלף את הטלפון שלו והסב את מחשבותיו מהעבר אל ההווה, שם הן היו צריכות להיות ממוקדות.

הוא היה אמור לנחות בסידני בסביבות הצהריים ולהגיע ישירות לפגישות עם שותפו החדש לעסקים, לפני שיחליף בגדים לקראת איזה נשף מסכות אלגנטי שבו הוא הבטיח להשתתף.

כמה חודשים לפני כן הוא ניצח בתיק גדול מאוד של זכויות יוצרים, שבו הוא ייצג את גרגור הרצוג ורעיתו – הזוג המלכותי האהוב של עולם התיאטרון האוסטרלי – כשמישהו ניסה להציג תלבושות שבני הזוג עיצבו כפרי יצירתו. במהלך הטיפול בתיק הפכו בני הזוג הרצוג לחברים קרובים שלו, והם הזמינו אותו לנשף המסכות השנתי שהם עורכים – הילולה ענקית שנועדה לאסוף תרומות למטרה נעלה, ובמקרה חלה השנה בדיוק ביום הולדתו החמישים של גרגור.

"אנא בוא, סם, חברי הטוב. זה יהיה כבוד עצום להרים כוסית לכבודך ביום הולדתי."

סם כבר החל להצטער על היענותו הנמהרת למדי, אבל בעולמו של סם, הבטחה היא הבטחה, ומילתו הייתה כמו חוק חקוק באבן.

למרבה המזל, סם כמעט אף פעם לא סבל מג'טלג, אבל עדיין הוא קיווה שלא יהיה אכפת מדי לגרגור ולמריון אם הוא יקפוץ ויפגין נוכחות רק לרגע. עם ההתחייבויות המשפחתיות שעוד המתינו לו במהלך סוף השבוע, והחברה החדשה שעליה הוא היה אמור לקחת את השליטה ביום שני בבוקר, לא היה לו הרבה זמן לשטויות כמו נשפי מסכות. או למחשבות על בלונדיניות יפהפיות, עם רגליים ארוכות-ארוכות, הוא חשב לעצמו, ואותה תחושת חוסר מנוחה משונה שבה להעיק עליו כשרובי קלארקסון קפצה אל תוך ראשו.

הוא ניער את ראשו להיפטר מהמראה שלה, חילץ את גופו המגודל מהמושב שלו והזדקף כדי לשלוף את מחשבו הנייד מהמקום שבו טייס המשנה אחסן אותו לקראת ההמראה. העובדה שהאישה הזאת עדיין מסוגלת להדליק אותו, גם ממרחק של עשרים אלף קילומטרים, הייתה אמורה להיות די מדאיגה – והיא אכן הייתה! זה גרם לו להבין שבשלב כלשהו הוא יצטרך לחשוב על איזו דרך להוציא מראשו את הבלונדינית המטרידה הזאת. דבר שאותו הוא העדיף לדחות לזמן רב עד כמה שרק ניתן יהיה.