סטינגר

לאס ווגאס, נבאדה

גרייס

כשנכנסתי אל מלון־קזינו בלאג'יו המפואר, עייפה ומרוטה מהטיסה שלי, קידמו את פניי שני שלטים המכוונים את האורחים לכנסים שמתקיימים שם בסוף השבוע — הוועידה הבינלאומית של אגודת הסטודנטים למשפטים, שבה עמדתי להשתתף, והיה עוד אחד — התערוכה של תעשיית הבידור למבוגרים. עיניי נעו הלוך ושוב בין השלטים בעודי חושבת טוב, זה... מעניין. ככה, מן הסתם, דברים עובדים בלאס ווגאס, סטודנטים למשפטים וכוכבי פורנו — חייזרים משני כוכבי לכת רחוקים. לא לקח לי יותר מדיי זמן להבין — למעשה כבר מרגע שנחתִּי בשדה התעופה — שבכל הנוגע לעיר החטאים ווגאס, להיות המומה ממראה עיניים זה פשוט בזבוז זמן.

אם לא הבנתי את זה כשראיתי שוטרים שרדפו אחרי גבר עירום בפלג גופו התחתון בשדה התעופה מיד כשהגעתי, בהחלט הפנמתי את זה לנוכח כפיל אלביס בחוטיני, שחלף על פניי דוהר על סקטים כשירדתי ממונית השרות בפתח המלון. "את כבר לא בקנזס, מותק," גיחך לעברי נהג המונית, כשהמשכתי לבהות אחרי האלביס העירום למחצה מתרחק ממני והלאה.

נראה שאני באמת כבר לא בבית.

כשנכנסתי ללובי הכניסה למלון, נפער פי והעיניים שלי נעו מיד אל התקרה, שהיתה מקושטת במאות פרחי זכוכית יפיפיים בכל צבע וגודל שאפשר להעלות על הדעת. מצאתי את עצמי מסתובבת במעגל, ראשי מוטה לאחור, לא מסוגלת להסיט את המבט מיצירת האמנות היפיפייה. איך הם הצליחו להתקין את הדבר הזה? אחרי כמה רגעים, שבהם שאבתי לתוכי את המראה המרהיב, התקרבתי אל דלפק הקבלה המרכזי.

התלהבתי כל כך מעמודי האבן העצומים, מזרי הפרחים הטריים ומזרי הבלונים הצבעוניים שצפו מאחורי הדלפק, שכמעט לא שמעתי את פקידת הקבלה של המלון מדברת אליי. קירבתי את המזוודה הקטנה שלי אל הדלפק וחייכתי אליה חיוך רחב. "גרייס המילטון, יש לי הזמנה," אמרתי.

פקידת הקבלה חייכה אליי בחזרה. "בסדר גמור, תני לי רק לחפש אותך... הנה מצאתי, את מבקרת כאן כדי להשתתף בוועידת הסטודנטים מחר?"

"כן," הנדתי בראשי.

"באיזו אוניברסיטה את לומדת?" התעניינה בזמן שהעבירה במהירות את כרטיס האשראי שלי.

"ג'ורג'טאון," עניתי כשהחזירה לי את הכרטיס.

"אה, זאת אוניברסיטה מצוינת! הנה בבקשה, החדר שלך בקומה העשרים ושש. את רשומה אצלנו עד יום שני, פינוי החדר עד השעה 12 בצהריים, וכאן יש קלסר למשתתפי הכנס, יש בו תג עם השם שלך, לוח הזמנים של הכנס וכל מידע נוסף שתזדקקי לו במהלך סוף השבוע." היא הושיטה לי הכול וחייכה שוב, בעודה מסמנת לבא בתור.

"תודה," אמרתי, תפסתי את המזוודה שלי ופניתי לעבר המעליות. כשעברתי את הפינה, התנגשתי חזיתית בחזה גברי מוצק.

"אוי, אלוהים, אני כל כך מצטערת!" הרמתי אליו את העיניים, ממצמצת במבוכה.

"לא, אני מצטער..." הוא החל להגיד, וידיו אוחזות בי, מייצבות אותי כדי שלא אפול. העיניים שלנו נפגשו, והסתכלנו זה על זו בשקט.

הוא נראה בערך בגילי, שיערו בצבע חול זהוב, קצת ארוך מדיי ומסתלסל בקצוות. אחד מאותם פרצופים נאים שמצליחים להיות גבריים ונעריים בו זמנית — מחוספס ויפה. עיני אגוז מקושטות בריסים עבים וכהים, אף ישר ושפתיים מלאות המתעקלות מעט לחיוך.

העפתי מבט מהיר כדי לראות את כולו, רזה אבל שרירי, לבוש במכנסי ג'ינס כהים ובחולצה לבנה מכופתרת ששרווליה מופשלים.

הוא נעץ בי מבט למשך כמה שניות, ונראה היה שמשהו בהבעת פניו מתרכך. כשהעיניים שלנו חזרו ונפגשו, החיוך שלו התרחב וחשף גומת חן קטנה מתחת לשפה התחתונה.

הוא התכופף והרים את כרטיס המפתח שהפלתי כשהתנגשנו. כשהסתכלתי עליו מרים אותו מהרצפה, חלפה בי תחושה מוזרה, כמעט כמו דז'ה וו, כאילו שכבר נפגשנו פעם. כיווצתי את המצח לנוכח התחושה המוזרה וחשבתי שאולי הוא סטודנט למשפטים, שראיתי באוניברסיטה ושהגיע לכאן לאותה וועידה.

הוא חזר והזדקף, ושנינו עמדנו זה מול זו. כשהושיט לי את כרטיס המפתח, הבחנתי שיש לו תג שם על החולצה. "אה, אתה משתתף בכנס," אמרתי, "בדיוק חשבתי שאולי כבר יצא לנו..." ואז ראיתי את מה שהיה כתוב על התג שלו, 'קארסון סטינגר, שחקן, תערוכת תעשיית הבידור למבוגרים'.

למשך כמה שניות בהיתי במילים, מנסה לעכל אותן, ואז עיניי פגשו שוב את עיניו. הוא חייך עכשיו אחרת — הרכות שראיתי בעיניו לפני רגע נעלמה. כחכחתי בגרוני והזדקפתי. "טוב, אז, אני מצטערת שוב ש... שלא הסתכלתי לאן אני הולכת." ניסיתי שוב, "טוב, שיהיה לך כל טוב... אה, שתבלה... אה, תיהנה," הצבעתי על תג השם שלו, "במופע...או, בעצם, לא במופע, אלא על ב... טוב, תיהנה מסוף השבוע."

מה לעזאזל קורה לי? מעולם לא הייתי כל כך מבולבלת! בחרתי בלימודי המשפטים כי תמיד הייתי טובה בלמצוא את המילים הנכונות, אפילו תחת לחץ. וכאן כוכב פורנו חתיך מערער אותי עד שאני בקושי מצליחה להוציא מפי משפט הגיוני?

וזה היה הרגע שבו הוא פרץ בצחוק והגומה הזעירה ליד השפתיים שלו העמיקה. "בטח, באטרקפ, ותיהני גם את מסוף השבוע שלך... תני לי לנחש, כנס הסטודנטים למשפטים?"

כבר פניתי ללכת משם, אך לפני שהספקתי אפילו לחלוף על פניו, עצרתי למשמע הכינוי שהדביק לי בהתנשאות ברורה ושעשוע בקולו. "כן, למען האמת, משהו לא בסדר בזה?"

"לא, בכלל לא. נראה ששנינו נמצאים כאן כדי ללמוד לעזור לאנשים לגמור על הצד הטוב ביותר..."

הפנים שלי התקדרו כשכיווצתי את הגבות, "זו דרך די דוחה לנסח את זה."

הוא התקרב אליי כל כך, עד שהייתי חייבת לקחת צעד אחד לאחור. "למה? לעזור לאנשים לגמור זה כל כך מספק, באטרקפ, אל תתביישי להיות טובה בזה!"

עכשיו השתעלתי וצמצמתי את עיניי לעומתו. האיש הזה לא יהפוך אותי לאידיוטית מבולבלת אפילו לשנייה אחת נוספת. העפתי מבט בתג השם שלו, טפחתי עליו עם האצבע המורה שלי ונשענתי עליו בקלילות, שיהיה ברור שאני לא מאוימת לרגע אחד מהרמיזות המיניות הבוטות שלו, ואמרתי, "אני טובה בהרבה מאוד דברים, קארסון, ולא מתביישת באף אחד מהם."

הוא החזיר לי מבט משועשע ולאט לאט הפציע על פניו חיוך סקסי, בזמן שהרשה לעיניו לגלוש במורד המחשוף שלי. "בזה אני בטוח," אמר ונשך את שפתו התחתונה המלאה ושוב חזר להביט בעיניי.

אני נעצתי בו מבט רושף, כי הרגשתי איך הפטמות שלי מתקשות מתחת לחולצה הלבנה שלי ולא אהבתי את זה. כלל וכלל לא. מאוחר יותר אצטרך לקיים שיחה נוקבת עם הגוף שלי ולהבהיר את החוקים — בשום פנים ואופן לא יתאפשר מצב שבו הוא נדלק ומתגרה מהניסיונות של כוכב פורנו לרגש ולבלבל אותי בלי שום סיבה נראית לעין. העובדה, שכל דבר בו עשה לי את זה לגמרי, עצבנה אותי בטירוף. ראיתי שעיניו שוב מחליקות להן מטה אל עבר הפטמות הזקורות שלי, שנראו בבירור דרך הבד הדקיק של החולצה הלבנה, והחיוך הלעגני שעל פניו מתרחב. הרגשתי מושפלת וסומק הציף את פניי. מרוב תסכול יצא מפי מין ציוץ רוטן וכעוס.

וכך צעדתי והתרחקתי מקארסון סטינגר — שחקן בסרטי מבוגרים.

◈

עליתי לחדר שלי והתקלחתי במהירות, מרגיעה את עצמי מההיתקלות בלובי. אחר כך החלפתי בגדים לביקיני השחור החדש שלי ומעליו שמלת חוף מסריג לבן וירדתי לבריכה. הכנס שלי עמד להתחיל באופן רשמי רק למחרת בבוקר, ותכננתי לבלות כמה שעות בשכיבה בשמש, בקריאה ובמנוחה. החיים שלי כסטודנטית למשפטים לא השאירו מקום רב למילוי מצברים, והתכוונתי לנצל ככל האפשר את הזמן הפנוי.

לקח לי עשרים דקות רק כדי להגיע לבריכה ולהצליח להחליט איפה להתיישב. אזור הבריכות כלל חמש בריכות, בקתות מפוארות, מיטות שיזוף מפנקות מחופות בשמשיות והמון פינות ישיבה — כל אלה מעוצבים בסגנון ים תיכוני. זה היה ממש עוצר נשימה, וניסיתי כמיטב יכולתי לא להסתובב שם פעורת פה למראה כל העושר הזה — אבל מעולם לא ראיתי משהו דומה לזה.

אבא שלי היה קצין משטרה וגידל אותי ואת אחיותיי לבדו, לאחר שהוריי התגרשו. אף פעם לא הרגשנו שחסר לנו משהו, אבל בהחלט לא היה לנו כסף לחופשות מפנקות. למעשה, לא יצאתי מדייטון אוהיו, שם גדלתי, עד ליום שבו נסעתי ללמוד בקולג'.

אחרי שהזמנתי לעצמי משקה בבר שליד הבריכה, השתרעתי סוף סוף על מיטת שיזוף מוצלת והתחלתי למרוח קרם הגנה על העור הבהיר שלי. זה היה חודש יוני, אלה היו שנות התשעים, ולאחר שביליתי כל השנה האחרונה כלואה בספריות ובכיתות, הייתי ללא ספק נשרפת מהר מאוד מהשמש, אילולא הייתי נזהרת.

הספקתי רק להוציא ספר, להישען לאחור ולקרוא כמה פסקאות, כשצלצל הטלפון ועל הצג הופיע השם 'אבי'. עניתי מיד.

"אם היית רואה איפה אני נמצאת עכשיו, היית כל כך מקנאה בי!" אמרתי וחייכתי.

היא צחקה "טוב, אם את היית רואה איפה אני נמצאת עכשיו, לא היית מקנאה בכלל, ואני אפילו לא אתן לך לנסות לנחש — אני שוכבת על הספה בסלון ומדגמנת את המודל החדש של היופי האנושי, מכוסה כולי נקודות לבנות של משחת קאלאמין... ומנסה לא להתגרד."

אבי המסכנה נעקצה על ידי סרפד ארסי בזמן שטיילה עם החבר שלה בריאן, לא פשוט בכלל.

היא המשיכה, "עכשיו רגע, בואי נראה מה איתך, אני מריחה ריח של קוקוס ושומעת את הרחש העדין של מי כלור... את בבריכה עם כוס משקה ביד?"

"בינגו!" צחקתי.

היא המשיכה, "רגע רגע, מה זה? מה אני רואה ביד שלך? ספר לימוד? במקום איזה רומן לוהט? את הורגת אותי. בבקשה, תגידי לי שאני טועה!"

הסתכלתי על ספר הלימוד הגדול שהחזקתי בידי — אחד מהסדרה 'מושגים ותובנות במשפט מנהלי'. "נו, תפסיקי. את יודעת שאני חייבת להמשיך וללמוד גם בסוף השבוע הזה, אם אני רוצה להצליח בקורסי הקיץ. בכל אופן המקום הזה מטורף, אבס, באמת. אנחנו חייבות לבוא לכאן שוב ולהישאר קצת יותר מסוף שבוע אחד — ושזה יהיה סוף שבוע בלי שום עבודה, בסדר?"

"מממ... לקחת אותך לאיזה שהוא מקום לסוף שבוע שלם שאין בו עבודה? אני בספק אם זה בכלל יכול לקרות... אבל עדיין מותר לחלום. בכל מקרה, מה שקורה בווגאס, נשאר בווגאס, נכון? ואם אין גבול להנאות — אז אני בפנים!"

צחקתי שוב. "נכון, ואם כבר מדברים על זה, בחיים לא תנחשי איזה עוד כנס יש במלון בסופשבוע הזה..."

"איזה? נו תגידי."

זרקתי מבט מהיר מסביב לוודא שאף אחד לא מקשיב לשיחה ומיד תפסתי את עצמי. זאת לאס ווגאס, אף אחד לא ימצמץ אפילו למשמע המילה 'פורנו'. ובכל זאת לחשתי: "ועידת פורנו."

אבי פרצה בצחוק. "אלוהים, גרייס, את חייבת להשיג לי משם כמה חתימות, בבקשה!"

"מה?? חתימה של מי בדיוק את רוצה?"

"לא של מישהו מסוים, רק כדי שאוכל לספר שכוכב פורנו שלח לי פתק."

גיחכתי. "האמת שבדיוק נתקלתי, ממש נתקלתי פיזית, באחד כזה בלובי של המלון. אחד לגמרי סוטה."

"למה? מה הוא אמר לך?" היא שאלה.

"הוא רק רמז רמזים מיניים מגעילים ואז הסתכל עליי במין מבט שגרם לי לרצות לשטוף את עצמי..."

אבי צחקה שוב. "הוא היה מהסוג של רון ג'רמי עם המראה השמנוני?"

עצרתי לרגע, "האמת שלא, הוא היה אידיוט, זה ברור, אבל," הנמכתי את קולי ללחישה, "הוא היה ממש חתיך. בכלל לא תיארתי לעצמי שכוכב פורנו יכול להיות כל כך חתיך. חשבתי שאם אתה עושה עבודה כזאת... אני אפילו לא יודעת מה חשבתי, אבל הוא לא נראה דומה למה שדמיינתי ככוכב פורנו."

"מה, גרייס, זה נדמה לי או שאת באמת מסמיקה?"

"אוי תסתמי, את בכלל לא יכולה לראות אותי."

"אני מכירה אותך מספיק טוב — את מסמיקה. עכשיו תסגרי את הטלפון ולכי תמצאי לך איזה כוכב פורנו חתיך, כי אני בטוחה שהוא יכול ללמד אותך כמה טריקים חדשים הלילה."

גנחתי, "איכס אבי, לא הייתי נוגעת בכוכב פורנו עם מקל, בטח לא באחד עם מוח כזה זעיר."

"נו באמת, לא כיף איתך בכלל..."

צחקתי. "כשזה נוגע לכוכבי פורנו, אז לא, לא כיף איתי. תגידי, איך את מרגישה? בסדר?"

"אני בסדר. בריאן יבוא אליי עוד מעט, ואז נראה כמה זה סקסי כשאפשר לגעת רק ברגליים ובמה שביניהן — מפני שאלה המקומות היחידים שבהם אני לא מרוחה..."

צחקתי בקול רם. "אוי, אלוהים, אני חייבת לשמוע דווקא עכשיו את כל התיאור הגראפי הזה? תיהני לך, אני אראה אותך ביום ראשון, בסדר?"

שמעתי את החיוך בקולה כשאמרה, "טוב, מותק, נדבר מחר."

"ביי, אבס," אמרתי, עדיין מחייכת, וניתקתי את השיחה.

◈

ביליתי כמה שעות לצד הבריכה, מסיימת את מה שנשאר לי ללמוד ורושמת רשימות שאוכל לסכם כשאהיה במטוס בדרך הביתה. גם אם הייתי עסוקה עם שיעורי הבית, רק לשבת במקום המדהים הזה גרם לי להרגיש מושחתת. מעולם לא עשיתי דבר כזה. חמש שנים שאני לומדת בקצב מטורף, דוחפת את עצמי עוד ועוד ואין לי רגע לנשום, שלא לדבר על בילוי אחר הצהריים שלם ליד הבריכה. בארבע השנים שלמדתי בקולג' לא הרמתי את הראש מהספרים — נחושה לסיים בהצטיינות ולזכות במלגה לאחד מבתי הספר למשפטים, נמצאים בראש הרשימה שלי. כשהשלמתי בהצלחה את המשימה הזו והתחלתי את הלימודים בג'ורג'טאון, שוב דרשתי מעצמי — והפעם המטרה שלי היתה לסיים את הלימודים תוך שנתיים, להצליח בבחינות של לשכת עורכי הדין בניסיון הראשון ולהתקבל לעבודה במשרד עורכי דין מהמובילים בוושינגטון. זאת היתה התכנית. תמיד היתה לי תכנית, ומעולם לא סטיתי ממנה. מעולם.

כשהתרווחתי אחורה על מיטת השיזוף, נדדו מחשבותיי מדי פעם אל קארסון סטינגר — שחקן בסרטים למבוגרים. זה עדיין הרגיז אותי שהוא הצליח לערער אותי עד כדי כך — וכל זה תוך פחות משתי דקות!! מה זה היה שם בכלל? הרי אף אחד לא מערער אותי. אני לא אחת שמתערערת. אני אוהבת את זה שאני תמיד תמיד קרירה, רגועה ואסופה. ולפתע גרם לי כוכב פורנו, שהביט בי במבט מתגרה, להסס ולגמגם ולרוץ לחפש מקום מבטחים? זה היה הרבה מעבר למעצבן. והעובדה שהוא הדליק אותי היתה לגמרי מטורפת. ברצינות, גרייס, את כל כך נואשת? איזה כוכב פורנו מרשה לעצמו, בחוסר כבוד מוחלט, ללחוש לך כמה משפטים מיניים וישר נרטבים לך התחתונים? אלוהים! נשכבתי לאחור על כיסא הנוח שלי, מצמצמת עיניים ומזעיפה פנים מול שמי נוואדה הכחולים. הרכבתי את משקפי השמש ועצמתי את עיניי.

זמן קצר אחר כך קמתי והתחלתי לאסוף את החפצים שלי. הכתפיים שלי כבר קיבלו צבע וורוד חזק והייתי מוכרחה להיכנס פנימה; וזה היה גם הזמן להתחיל לחשוב על ארוחת הערב. משקה אחד לפני שאעלה לחדר נשמע לי רעיון מצוין, כי שתיתי רק כוס אחת מאז שירדתי לבריכה והייתי חמה מהשמש וצמאה. הוצאתי מהתיק שלי את שמלת החוף שדחפתי לשם, לבשתי אותה ועשיתי דרכי לבר המלון, חוצה את אולם הקזינו פעם שלישית באותו יום. שוב התרגשתי למראה שולחנות המשחק המלאים, האורות הזוהרים, המספרים המנצנצים, — מכל עבר זרמו קולות צחוק וצלצול מספרי המזל — זה היה כמו להיות בעולם אחר!

השקט והקרירות בטרקלין האלגנטי שהגעתי אליו גרמו לי להיאנח בעונג. תיארתי לעצמי שרוב האנשים מבלים עדיין ליד הבריכה או מתכוננים בחדרים לקראת היציאה לארוחת הערב, כי המקום היה ריק למדיי בשעה זו של יום שישי אחר הצהריים.

התיישבתי ליד הבר, וכשהברמן ניגש אליי והניח לפניי מפית, הזמנתי מרגריטה בלי מלח. נשמתי נשימה עמוקה, שילבתי ידיים ונשענתי קלות על הבר, מחייכת לעצמי חיוך מרוצה.

"בלי מלח?" שמעתי קול שהגיע מהמשך הדלפק, "מי מזמין מרגריטה בלי מלח?"

החיוך שלי נמוג, כשהפניתי את ראשי וראיתי את מי שישב שם לשמאלי. לא, באמת? "האם זה לא קארסון סטינגר, שחקן בסרטים למבוגרים?" אמרתי לו ובלעתי אנחה שקטה. לא... זה דווקא טוב מאוד, גרייס. יש לך פה הזדמנות לרפא את הגאווה הפצועה שלך, לצאת מחילופי הדברים איתו כשידך על העליונה.

הוא הסתכל עליי במבט מוזר, מחכה שאומר משהו. מין מבט שהיה משועשע אך יחד עם זאת ערני.

הרמתי גבה לפני שאמרתי, "אם אתה שוקל להגיד לי, שיש לך בשבילי משהו שהוא גם נחמד וגם מלוח, בבקשה תתאפק." חזרתי להביט בברמן, שהניח לפניי את המשקה, ולגמתי ממנו לגימה ארוכה.

קארסון צחקק ומיד עבר עם כוס הבירה שבידו לשבת ממש לידי. הסתובבתי אליו, נועצת בו מבט, כשאמר, "מה שהתכוונתי לומר, באטרקפ, זה שאת פשוט מפסידה כשאת מזמינה מרגריטה בלי מלח, כי כל העניין הוא ללקק טיפה מהמלח שעל קצה הכוס ואז למצוץ דרך הקש את המשקה המתוק. הניגוד הזה, מלוח ומתוק על הלשון שלך, כל כך כל כך טעים. אולי תנסי פעם אחת. רק פעם אחת".

טוב, עכשיו הוא פשוט מנסה להרגיז אותי...למה? מה בדיוק עשיתי לאיש הזה? כיווצתי את עיניי וכעסתי עוד יותר, מפני שהמילים שלו הדליקו אותי. הגוף הבוגדני שלי אהב את הקול העמוק והחם ואת המילים שאמר בכוונה כדי לגרות אותי. גוף מטופש! אולי אני פשוט לא אעשה יותר סקס לעולם רק כדי להעניש אותו על התגובה הזאת, הלא הגיונית והזנותית.

"תני לי להזמין אותך למשקה אחד," הוא אמר, קצות שפתיו מתרוממים לחיוך. "ברצינות, תשתי אחד כמו שאני מציע לך, תעשי מבחן טעימות, תראי מי צודק וככה גם נוכל להכיר זה את זו קצת יותר טוב," אמר וקרץ אליי.

הסתובבתי, כל גופי פונה אליו, ולקחתי נשימה ארוכה לפני שעניתי, מחייכת אליו במתיקות. "אני הולכת להגיד לך את זה ישר בפנים, קארסון. והסיבה שאני עומדת לעשות את זה היא שאני לגמרי בטוחה שזה ירתיע אותך מספיק, כדי שאני אוכל לסיים את המשקה שלי בשקט ואנחנו ניפרד כמכרים שאין להם שום דבר במשותף."

הוא הרים גבה, ואני שילבתי ידיים והמשכתי.

"אני בחורה מהסוג שרוצה להתחתן בשמלה לבנה גדולה ונהדרת, כשאני עונדת את שרשרת הפנינים של סבתא שלי. אני רוצה שבעלי יאהב אותי ושיהיה נאמן לי. שיחזור אליי כל ערב, שלא אצטרך לחשוש מכך שהוא מזיין את המזכירה שלו — כי הוא יהיה מסוג הגברים שהכבוד שלהם לא מאפשר להם לעשות דבר כזה. אנחנו נחכה בערך שנה ואז נעשה את שני הילדים שיהיו לנו בסופו של דבר, בן ובת, ואני לא רוצה שיום אחד אני אצטרך להסתכל בפנים המתוקים שלהם ולהסביר להם למה אבאל'ה מופיע באינטרנט, מקיים יחסים עם כל העולם תמורת כסף. ויש לי הרגשה שהמטרות שלך בחיים, איכשהו, לא ממש דומות לשלי, וב'איכשהו' אני מתכוונת לחלוטין לא דומות. אז עכשיו ברור לך למה זה יהיה בזבוז זמן בשבילנו להמשיך לבלות זה עם זו?"

הוא נראה שקוע במחשבות, ואז הסתובב חזרה אל הבר ולגם מהבירה שלו. אחר כך פנה אליי ושאל: "איך בדיוק עשינו את שני הילדים?"

"אה... אולי כדאי לך לשקול מחדש את המקצוע שבחרת? אם אתה לא יודע איך —"

"התכוונתי באיזו תנוחה עשינו את שני הילדים שלנו. דוגי סטייל? רודיאו הפוך? הקרקס המעופף? כנפי פרפר? אולי...לוטוס?"

הרמתי את היד ואמרתי, "תפסיק עם זה מיד! אין לי שמץ של מושג מה כל הדברים האלה ואני גם לא רוצה לדעת! ובכלל, איך זה קשור?"

"הו, תאמיני לי, את רוצה לדעת, מאוד... וזה קשור ואפילו חשוב, כי כשהנסיכה תעיר אותי בצרחות בשלוש לפנות בוקר עם חיתול מלא קקי, או כשיזרקו את בן־בן מהגן מפני שהחטיף מכות לילד אחר, אני רוצה להיות מסוגל לזכור בדיוק את הרגע המסוים שבו עשינו אותם, ואז אני רוצה לחייך ולדעת שזה היה הזיון הכי טוב של החיים שלי — ושכל החרא הזה, תרתי משמע, שאני צריך עכשיו להתמודד איתו, היה שווה את זה."

הפה שלי נפער בניגוד לרצוני. "אתה מגעיל!"

"זאת את שעשית איתי ילד — פעמיים!"

"לא, אני לא! ובחיים. גם לא יהיה לי. ילד איתך. זה בדיוק מה שהתכוונתי."

"את מתכוונת לנטוש את הנסיכה ואת בן־בן?? ממש אמא למופת."

קמתי והשלכתי שטר של עשרה דולר על הדלפק. "תיהנה מהמשקה שלך, קארסון סטינגר. אני מצפה לא לראות אותך יותר, לעולם." לקחתי את הארנק שלי והסתלקתי משם, כשקארסון צועק אחריי, "בייב, אם תחכי לי כל יום, כשאחזור בערב מהעבודה, בתחפושת של מזכירה חרמנית — אני לא אצטרך לזיין את המזכירה האמיתית שלי..."

הרמתי לעברו אצבע משולשת והמשכתי ללכת, כשאני שומעת מאחוריי את הצחוק שלו, עמוק ומתגלגל.

קארסון

שמעתי את הצעדים שלה מתרחקים ולקחתי עוד לגימה מהבירה שלי. מתנשאת עליי החצופה הקטנה. לחוצה, מדליקה וחצופה. אני מכיר מצוין את הטיפוס הזה. היא תזדעזע, תרים גבוה את הסנטר המתנשא שלה, תסביר לי למה היא יותר טובה ממני ותלך — אבל אני ראיתי איך הגוף שלה הגיב אליי. היא רוצה אותי. כמו רוב הנשים, אם לומר את האמת. לכל אחד ניתנה מתנה כזו או אחרת — אני קיבלתי חיוך, שגורם לבחורות להרטיב את התחתונים, וגוף תואם. למה להצטנע? אלה לא נכסים שאפשר למשכן, ואני ידעתי איך להשתמש במתנות האלה שקיבלתי מאלוהים. אבל הבחורה הזאת, גרייס המילטון — ראיתי את השם על המזוודה שלה — היא לא אחת שתרשה לעצמה ליהנות, ועוד אחרי שהיא יודעת מה אני עושה למחייתי... לראות את הגוף שלה מגיב אליי ככה היה אמור להספיק לי. אז למה המחשבה על זה לא גרמה לי שום שמחה? בדרך כלל זה היה נחמד, משמח. אז מה היה שונה הפעם? לגמתי את שארית הבירה שבכוס וניסיתי לפתור את החידה הזאת, בזמן שהסתכלתי על שורת בקבוקי המשקה שניצבו מאחורי הבר.

הדרך שבה נפגשנו היתה מוזרה למדיי. הייתי בדיוק בדרך לדלפק הקבלה כדי להשאיר הודעה לסוכן שלי, שעמד להגיע מלוס אנג'לס בבוקר למחרת, והתנגשתי במישהי — ראש בלונדיני שנתקע לי בחזה ממש מתחת לסנטר. יכולתי להריח את השיער שלה — ריח נקי של פרחים — שהיה אסוף בפיתול הדוק אל ראשה.

כשהביטה בי, חסרת נשימה ומבולבלת, כמעט הפסקתי לנשום גם אני בגלל היופי שניבט אליי מהפנים שלה בצורת לב. היו לה העיניים הכחולות הגדולות ביותר שראיתי אי פעם, אף קטן וחמוד ופה משגע, שפתיים מלאות וורודות בהירות ושפה עליונה בצורה של קשת מושלמת. היא היתה יפה, אפילו יפיפייה, אבל אני הרי ראיתי כל היום בחורות יפיפיות, אז למה מבט אחד בבחורה הזאת גרם לי לרצות לזכור כל תו בפנים שלה, כאילו אני איזה נער מתבגר וחולה אהבה? לא הצלחתי להבין. לקח רגע אחד לפני שהתנתקנו זה מזו, ואז ראיתי את כולה, גוף דקיק בחצאית צמודה שחורה ובחולצת משי לבנה. אהבתי את המראה שלה, כמו של מורה מדליקה. חזרתי להסתכל בעיניה הכחולות, הזוהרות והקצת מבולבלות, ובתוך המבט הזה שלה כמעט שכחתי מי אני. וזה עוד לא קרה לי מעולם.

אבל אז נעו עיניה אל תג השם המטופש ששכחתי להסיר, וראיתי איך המבט שלה הופך מאוכזב ושיפוטי; אז בכוונה גרמתי לה אי נוחות ועוד נהניתי מהגועל ומהכעס שהופיעו על הפנים היפות שלה. ממש שאבתי הנאה מהאופן שבו מיהרה להתרחק ממני כשהיא מנענעת את התחת הקטן והמתוק שלה. ואחר כך, כשהיא נכנסה אל הבר, עשיתי את זה שוב — בדיוק מאותה סיבה. מה שאומר, שאני זה שניצחתי — אז למה אני לא מרגיש כמו מנצח? למה אני עדיין יושב פה וממשיך לחשוב על זה? עליה? כל העניין הרגיז אותי מאוד. ומה שהייתי צריך לעשות עכשיו דחוף זה לזיין, להעיף את המחשבות האלה עליה הרחק ממני — להעיף את כל מה שחשבתי והרגשתי מאז שנתקלתי בה בלובי המלון. כן, למצוא איזו מישהי שתרצה לעלות איתי לחדר לשעה שעתיים. זאת התכנית.

שילמתי על הבירה ועמדתי לצאת מהבר, כשצלצל הטלפון. הסתכלתי על הצג ומיד עניתי. "היי, קורטני."

"היי, אהוב, אתה מוכן לקראת יום שני בבוקר? יש לי את הכתובת של הצילומים וגם את כל הפרטים. אני אשלח לך באי־מייל. תוכל לראות את ההודעה שלי בטלפון שלך?"

"כן, זה בסדר, אני אודיע לך ברגע שאקבל."

"יש לך שוב סצנת מקלחת, מסכן שלי," שמעתי את הסרקזם בקולה. "טוב, אז זה במלון ארבע העונות בבוורלי הילס, קודם כול צילומים במרפסת ואחר כך סצנה במקלחת."

רטנתי. "חרא, קורטני, עשיתי חמישה סרטים ובשניים מהם היתה סצנת מקלחת. אמרתי לך כבר בפעם הראשונה שאני שונא את זה!"

"אוי באמת, אני צריכה להרגיש לא בסדר שסידרתי לך לעשות את במבי בנט?"

"לעשות את זה בחדר קטן עם שני צלמים ועם מיקרופון זה לא כזה כיף — זה מביך. ומה זה במבי? מה אני מזיין, צבי?"

"אני יודעת, זה שם מטופש. היא חדשה אצלנו, אבל אתה תראה אותה, היא מהממת. יש לך מזל. נשיקות!! תודיע לי כשתקבל את כל המידע." ואז היא ניתקה את השיחה.

קורטני היתה הבעלים של ArtLove.com האתר שאיתו חתמתי לאחרונה. הסרטים שלהם היו אמורים לפנות בעיקר לנשים, פלח השוק הגדל והולך ביותר בתחום הפורנו. הסרטים היו מצולמים בדרך כלל באתרים אקזוטיים, וציפו מאיתנו להיראות כאילו אנחנו באמת רוצים זה את זו — סגנון שונה מאוד מה־'דפוק וזרוק' פורנו, שגברים נטו לצרוך. הצילומים הראשונים שהשתתפתי בהם היו בבליז וכללו מקלחת בטבע. למרות מה שנראה לעין הצופה בסרט, כל הזמן רק קיוויתי שאצליח להישאר קשה מספיק לכל הזמן שנדרש. צוות צילום שכולו גברברים מיוזעים ממוקדים בחבילה שלך לא היה התגשמות החלום הרטוב שלי — לא משנה כמה מדהימה הבחורה שאיתי.

מסתבר שכבר היה לי מועדון מעריצים קטן בזכות חמשת הסרטים שלי, לכן הסוכן שלי עמד על כך שהפעם אגיע לוועידה ואציג את עצמי בפניהם. נשארתי באירוע, שמטרתו לראות ולהראות, עד כמה שיכולתי לשאת את השטות הזאת ואז חמקתי משם ונתקלתי ישר בגוף המושך של הוד מעלתה. זה לא שלא הערכתי את נאמנות המעריצים שלי, או שנכון יותר לומר זאת כך — השתדלתי לא לחשוב עליהם יותר מדיי, כי אם להודות על האמת, הם העריצו אותי בזכות דברים שגרמו לי להימנע ככל האפשר מללחוץ איתםידיים.

פניתי לעבר המעליות, מתכוון לעלות לחדר שלי, להחליף לבגד ים ולרדת לבריכה. שם יהיה קל למצוא בחורה שלא אכפת יהיה לה מי אני ומה אני עושה, וזה יהיה הדדי.

"היי, חכו רגע עם המעלית!" קראתי בקול כשראיתי שדלת אחת המעליות עומדת להיסגר. הצגתי בזריזות את כרטיס החדר שלי לשומר, שעמד לצד המעלית בזמן שאישה זקנה דחפה את הארנק שלה בין הדלתות, וכשהן נפתחו חזרה, דילגתי פנימה. הודיתי לה והסתובבתי לעמוד כמו כולם, עם הפנים לחזית.

"אלוהים הטוב מנסה אותי..." שמעתי קול לחישה. הצצתי לראות מי זה ממלמל את המילים האלה, ושם, במרחק שני אנשים ממני, עמדה גרייס 'חתונה לבנה' המילטון. לך תבין. הצחיקה אותי הבעת הפנים המיוסרת שלה מעצם העובדה שהיא נאלצת לחלוק איתי אותו חלל.

רכנתי קדימה וחייכתי לעברה. מהאופן שבו הזדקף עמוד השדרה שלה, יכולתי לדעת שהיא רואה אותי בזווית העין שלה. אבל היא המשיכה להביט קדימה, נועצת מבטה בדלתות המעלית.

הזקנה שעמדה ליד גרייס הסתכלה סביבה ואז חייכה אליי בחזרה, מנופפת לי בידה בהתחנחנות. זה היה חמוד, אז צחקתי ונופפתי אליה בחזרה. גרייס סובבה אליי את פניה, ועיניה התרחבו למראה החיוך שלי כשנוצר בינינו קשר עין. ואז חזרה במהירות להסתכל ישר קדימה.

המעלית עצרה בכמה מהקומות, החלה להתרוקן ועד מהרה נשארנו רק אני, גרייס והאישה הזקנה. עמדנו בשקט והבטנו קדימה.

בקומה הבאה צעדה הזקנה לחזית המעלית, וגרייס ואני צעדנו לאחור כדי לפנות לה מקום לעבור. כשיצאה מדלת המעלית היא הסתובבה וקרצה אליי ומיד פנתה וקרצה גם אל גרייס. הבטתי בגרייס, ראשה היה מוטה, חיוך קטן על שפתיה היפות הוורודות, בעודה מתבוננת בדלתות הנסגרות.

אחר כך הציצה בי, והחיוך הפך למבט זועף.

"את יודעת..." התחלתי לומר, אבל עצרתי כשהאורות במעלית הבזיקו והרגשנו טלטלה עזה, שהוציאה מגרייס צווחה קטנה, ואילו אני פלטתי מפי, "אלוהים אדירים!"

המעלית עצרה בבת אחת, משמיעה אנקות וחריקות, והאורות הבהבו. הסתכלתי לצד השני של המעלית ונתקלתי בעיניים רחבות ומבוהלות. נתקענו.