סימבוליזם בשירה המודרנית

מבוא

הספר שלפנינו עוסק בסימבוליזם בשירה, ולא בסיפורת ובדרמה, אף לא בתחומי אמנות אחרים, שגם בהם, לא פחות מאשר בשירה, יש יצירות סימבוליסטיות וגם תיאוריות מעניינות (למשל, על סימבוליזם באמנות הציור, קנדינסקי, תשל"ב).

"סימבוליזם" הוא אחת מאותן מלים המסתיימות ב"איזם", ומציינות תנועה שנוסדה בתקופה מסוימת על בסיס רעיונות ואמונות משותפים בתחומי החברה, הפוליטיקה, הפילוסופיה, או האמנות, במטרה לשנות את המצב הקיים באותו תחום. בהקשר זה המלה "סימבוליזם" - כמו "קלסיציזם", "ריאליזם", "אימפרסיוניזם" - מציינת תנועה או זרם בספרות ובאמנויות אחרות, שנוצרה על-ידי קבוצה של אמנים והוגי-דעות שחיו באותה תקופה, היו בעלי טעמים אסתטיים ואמונות משותפים, וניסו לבטא אותם ביצירותיהם, ולעתים גם במסות ובמניפסטים.

תנועות באמנות אינן מנותקות מההקשר התרבותי ההיסטורי שבתוכן הן נוצרות – מהפוליטיקה, האמונה הדתית, המדע והפילוסופיה של התקופה. לכן, כדי להבין זרם באמנות נחוץ להכיר את הרקע שהצמיח אותו. עם חלוף הזמן, כשזרם אחד מפנה מקום לזרמים אחרים, תרבות ההווה יכולה להעריך אותו או לבטלו, לשכוח אותו או לנסות לחזור ולהחיותו, ואף לחוש כלפיו רגשות מנוגדים - של התנגדות ומשיכה גם יחד. כך, מיחסה המשתנה של הספרות הישראלית לסימבוליזם אפשר ללמוד על תהליכים שעברו על התרבות הישראלית.

הסימבוליזם כזרם בספרות ובאמנות הוא, כאמור, תופעה היסטורית; הוא נוצר ונעשה שליט בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים, והיצירות הסימבוליסטיות שנכתבו באותה תקופה נושאות עליהן את חותם זמנן ואת אווירת אותה תקופה. עם זאת, כמו כל סגנון באמנות גם את הסימבוליזם (או חלקים ממנו) אפשר לזהות ביצירות שנכתבו בזמנים אחרים, על-ידי יוצרים שלא השתייכו לזרם ולא הכירו אותו.

לעתים המונח המציין את הזרם נקבע ומוגדר על-ידי האמנים עצמם (כך נוצר המונח "סימבוליזם") או על-ידי הוגי-דעות בני דורם, ולעתים – על-ידי הוגי-דעות בני דורות מאוחרים יותר (כך "קלסיציזם"). המונח וההסברים המתלווים אליו יכולים להיות מנוסחים במאמרים, במכתבים, בהכרזות ובמניפסטים. ואולם, כשם שלא נופתע לגלות הבדלים בין מניפסטים המכריזים על מטרותיה של תנועה פוליטית לבין אופיה של אותה תנועה כשהיא פועלת במציאות, כך עלינו להיות מוכנים לגלות הבדלים מסוימים בין הכרזות, מניפסטים והגדרות של זרמים ספרותיים בעת היווסדם, לבין תכונותיהן של היצירות השייכות לאותו זרם, כפי שהן מצטיירות בעינינו כיום. נזכור גם שכל ההסברים על תכונותיהן של יצירות ספרות ואמנות אינם יכולים להחליף את ההיכרות הממשית עם היצירות, שבלעדיה קשה לפתח רגישות המאפשרת לזהות את השייכות של יצירה לזרם. הדוגמאות המעטות שיובאו בהמשך כדי להדגים את ההסברים אינן מספיקות לשם כך. נזכור שביצירה אחת אי-אפשר, בדרך כלל, למצוא את כל מאפייניו המובהקים של זרם שאליו היא שייכת. ועוד: שייכותה של היצירה לזרם אינה נקבעת על-פי תכונה אחת אלא על-פי מקבץ או אשכול של תכונות, שאינן ממצות את כל מאפייניו האפשריים של הזרם.