סיפורי גבריאל

זה היה לילה די רגיל. חזרתי הביתה אחרי יום לימודים ארוך באוניברסיטה, אכלתי ארוחת ערב, צפיתי קצת בטלוויזיה, התקלחתי ונכנסתי למיטה. בדיוק כשהעיניים החלו להיעצם הופיע במרכז החדר עמוד אור כל כך בוהק עד שהרגשתי שהתעוורתי. האור נעלם, וכשהצלחתי לראות משהו שוב, עמד במרכז החדר בחור גבוה וחסון, לבוש רק במכנסיים לבנים ארוכים. הדבר המוזר ביותר היה שמתוך גבו היתמרו זוג כנפיים גדולות. הוא ניגש באדישות לכורסה שהייתה ממוקמת מול המיטה והסתכל עליי במבט משועשע.

"מ... מ... מי אתה?" גמגמתי, "איך הגעת לפה? מה אתה רוצה?"

"שלום, אני גבריאל ואני מלאך," ענה המלאך, "גבריאל במלרע ולא במלעיל כמו שנהוג. זה המקסימום שהבוס מרשה לנו לעשות כדי להפגין מחאה, לשנות את הדגש בשם."

"ומה אתה רוצה ממני?" שאלתי.

"שתקשיב," ענה גבריאל, "אתה לומד כתיבה יצירתית, לא?"

הנהנתי בראשי.

הוא המשיך, "יום אחד תהיה סופר אם לא תעשה שטויות. אני יודע כי אני קובע את הגורלות היום. אז החלטתי שאתה תהיה זה שיעביר לשאר בני האדם את הסיפורים שלי. תקרא להם סיפורי גבריאל, שם קליט." פתחתי את פי לדבר, אך הוא הרים יד וסימן לי לשתוק, "תראה, הייתי עושה את זה בעצמי אבל אסור לי לצור קשר עם בני אדם. השגתי אישור מיוחד רק כדי לפגוש אותך. אין לי הרבה זמן אז אל תגיד כלום. רק תקשיב ותרשום את מה שאני אומר לך..."

אנחנו, המלאכים, נבראנו ראשונים, עוד לפני העולם. הבוס עשה אותנו בני אלמוות, נתן לנו חסינות שאפילו הוא לא יכול לבטל. עכשיו גם אם הוא עצבני עלינו הוא לא יכול להשמיד אותנו. אל כול יכול אבל מלאכים הוא לא מסוגל להשמיד... אפשר לראות שלפעמים זה ממש מתסכל אותו.

בכל אופן, אחרי שנבראנו לא הספקנו להבין מי נגד מי וכבר התחלנו לעבוד. מה אתם חושבים, שהעולם נברא לבד? עבדנו כמו חמורים כדי להרכיב את השמש, שלא לדבר על להפריד בין השמיים לארץ או להוציא יבשות מתוך הים (אתה יודע כמה כבדה יבשת? בגלל זה בסוף ויתרנו על אטלנטיס). זמן לא תקף לגבינו אז לא יכולנו להתלונן כשבא מישהו וכתב שהכול נברא בשבוע. הוא גם יכול היה לכתוב יום או שנה, זה היינו הך לגבינו. קצת התעצבנתי כשהבוס קיבל את כל הקרדיט, אבל בכל זאת הוא ניהל את העבודה, וגם ככה אף פעם לא זוכרים את הפועלים הקטנים.

פעם הייתי מלאך ראשי. סוג של מהנדס ראשי. סקנדינביה הייתה הברקה שלי. אבל אז הבוס החליט שמשעמם לו ומינה אותי לאחראי תרבות ודת (משרה חדשה שהוא המציא באותו רגע). זאת אומרת שאני אחראי על קשר עם בני האדם. אתה מבין, הקול של הבוס יכול לפוצץ לבני האדם את המוח. רק מלאכים ודולפינים יכולים לשמוע אותו ולא למות. אחרי שהם נבראו (עיצוב שלי, דרך אגב, לבוס אין צֶלֶם) הבוס החליט להמציא להם דתות כדי שיריבו ולא ישעמם לו מדי. כל כמה זמן היה שולח אותי להתגלות לפני מישהו ולמכור לו איזה סיפור. לפעמים הוא נתן לי להוסיף קצת נופך אישי לפי דמיוני. אני זה שאמרתי לבחור ההוא, אברם, להוסיף את האות ה' לשם. אני זה שהחלטתי להפרות את מרים לפני שמימשה את נישואיה ליוסף. זה לא שנהניתי במיוחד, למלאכים אין חשק מיני, אבל היא די נהנתה. אני גם זה שהתגלה לערבי ההוא במערה. דרך אגב, הוא היחיד שכתב בדיוק מה שאמרתי לו, מילה במילה. די נהניתי מהתפקיד. קיבלתי המון כבוד מבני האדם והרבה תשבחות מהבוס, דבר שקשה לקבל. הוא קצת קריזיונר... קצת משעמם והוא מוחק את כל האנושות במבול. מזל שריחמתי על נוח. כל ספר שופטים קרה בגלל שהוא היה בקריזה - השטן עלה לו העצבים, והשטן הזה יכול להיות כזה נודניק.

אבל אז עשיתי פשלה. הבוס רצה שאני אתן ליהודים משיח חדש (הוא נורא אהב את הקטע הזה עם ישו) ואני בחרתי בבחור ההוא שבתאי צבי. ידעתי שהוא יהיה שוס היסטרי, אבל לא ידעתי שהפחדן הזה יתאסלם ברגע שיאיימו עליו קצת. זה לא יצר דת חדשה והבוס התעצבן עליי (קריזיונר, כבר אמרתי?) והוריד אותי בדרגה לתפקיד הכי משרדי שיש - ראש מדור גלגול נשמות. לשבת כל הזמן ולהחליט על כל יצור שמת איך להחזיר אותו. רובם לא זוכרים כלום, אז אני יכול לעבוד עליהם ולהחזיר אותם בתור יצור נחות (יש היררכיה בנושא הזה, מווירוס ועד דולפין). הבעיה היא שהבוס מינה את רפאל שיעשה לי מדי פעם ביקורות פתע, ולא כדאי שהוא יתפוס אותי עושה שטויות, השטינקר הזה.

כואב לי לראות את המחליפים שלי. זה דתות זה? כל שבוע איזו כת קמה ונעלמת. מי האידיוט שנתן לצ'רלס מנסון את הלגיטימציה לסחוף מאמינים כשראו מקילומטרים שהוא משוגע על כל הראש (מיכאל)? ודיוויד כורש (דניאל)? ואחמד יאסין (אריאל)? ומלובביץ' (סטטיק ובן-אל)? חובבנים. אבל הבוס לעולם לא יחזיר אותי. הוא לא מוכן להודות בטעויות אף פעם. כל פעם שמשהו קורה הפוך ממה שהוא רצה, הוא אומר: "מה פתאום? ככה תכננתי את זה." כול יכול עם מנטליות של ילד. אולי יש סיכוי שאני אעבור למדור גורלות. הבוס עצבני על נתנאל, האחראי שם. הוא היה אמור לדאוג שהילדונת הזאת, בריטני, לא תמכור את נשמתה לשטן בשביל קריירה מוזיקלית אבל הוא נרדם בשמירה.

בכל אופן, כאקט מחאה התחלתי לדבר בסלנג במקום בשפה הגבוהה של המלאכים, ושיניתי את הדגש בשם. מהיום אמרו ג-בריאל ולא גבריאל.