סן-פיאסקו

מבוא

לך, פרנסיס, ותקן את ביתו, אשר ראית כי מט הוא לנפול. — ציווי לפרנציסקוס הקדוש.1

כששמעתי לראשונה, ביוני 2020, על קבוצה שהשתלטה על שכונה בלב העיר סיאטל בעקבות הריגתו של אדם שחור לא חמוש, ג'ורג' פלויד, בידי קצין משטרה במיניאפוליס, לא הצלחתי להבין מה מתרחש. השתלטה? הרי זה לא שאיזו כנופיית אנרכיסטים חמושה כהוגן הציבה מחסומים על הכביש והעיפה את המשטרה מן המטה שלה, חשבתי — ושבתי לענייניי. רק אחרי שנודע לי שבשטח הזה, בהיותו נתון לכיבושה של הקבוצה, נרצחו שני בני נוער שחורים, הבנתי שאכן, זה בדיוק מה שקרה: אנרכיסטים העיפו את המשטרה. אבל למה? ולמה ראש העיר והמשטרה של סיאטל נתנו להם לעשות זאת?

מהפכנות פוליטית אינה דבר זר לי. בשלהי שנות השמונים, כשהייתי סוציאליסט צעיר, קראתי את כתביו של האנרכיסט המפורסם ביותר באמריקה, נועם חומסקי, המוקיעים את האימפריאליזם האמריקני באמריקה הלטינית. בשנים 1999-1996 פעלתי עם אנרכיסטים סביבתיים למען שמירה על יערות בתוליים בקליפורניה ובצפון מערב ארצות הברית. ב־1999 מחיתי ברחובות סיאטל עם אנרכיסטים מן "הגוש השחור" נגד גלובליזציה כלכלית. ידעתי שאנרכיסטים רוצים לבטל את הממשלה, אולם אף פעם לא שיערתי לעצמי שרשויות השלטון של עיר חשובה ישתתפו בביטול שלה עצמה. מה קורה כאן?

סקרנותי התעוררה, אך באותו זמן לא ממש נמצאתי במקום הנכון לגלות את התשובה. בשנות התשעים עסקתי במגוון רחב של סוגיות פרוגרסיביות, ובתוך זה קידום לגליזציה לסמים וחלופות לכליאה; אולם לאורך שני העשורים הבאים, המחקר והכתיבה שלי עסקו בעיקר בנושאי סביבה. בתחילת הקיץ ההוא ב־2020 הייתי עסוק בניהול מכון המחקר שלי ובהכנות לקראת הוצאת ספרי שעסק בסוגיות אלו.

נדרשה אנרכייה מסוג אחר כדי להביא אותי לכתיבת הספר שבידכם. בזמן המגפה גדל והלך מספרם של אנשים במצבים פסיכוטיים שונים שעמדו על המדרכה או על הכביש במרכז ברקלי, ליד אוניברסיטת קליפורניה, וניבלו את פיהם בצעקות על אויבים בלתי־נראים — או על עמיתיי ועליי, בהולכנו למשרד שלנו ובשובנו ממנו. אנשים שטופי זעם נמצאו גם במקומות אחרים, הרבה יותר מבעבר, ולא פעם באורח תמוה לגמרי. בוקר אחד, בשעה שנעלתי את דלת הכניסה שלנו, הגיע אדם צעיר והשתעל על פניי נטולות המסכה. אדם אחר איים לתקוף עמית שלי לעבודה. בשני המקרים נראה שהטעות שלנו הייתה שהסתכלנו על האנשים ההם במקום להסיט מהם את מבטנו.

רבות מן הבעיות הללו צמחו בעקבות מגפת הקורונה. הפקודה שניתנה לבתי הכלא, לבתי המעצר ולבתי המחסה לחסרי בית הייתה לצמצם את התפוסה. כמות המעצרים בעוון השתכרות בפומבי או התנהגות תוקפנית פחתה. מספר האנשים שישנו בחזית המשרד שלנו, ליד חנות הבגדים מיד שנייה הסמוכה לו, שהייתה עתה חסומה, או בפתח חנות אביזרי המין הסמוכה לה — גדל והלך; ולעיתים קרובות הותירו האנשים הללו זבל ולכלוך שנאלצנו לנקות בבוקר המחרת. התחלנו לראות אנשים מעולפים על המדרכות, לפעמים עם המכנסיים מתחת לברכיים.

אף אחת מהבעיות הללו לא התחילה עם המגפה. משנת 2008 ועד 2019 נמלטו מקליפורניה 18 אלף חֲבָרות — ובתוכן טויוטה, צ'רלס שווב ו־HP — בעקבות מקבץ של בעיות שתומצת לעיתים במונח "אקלים עסקי רע".2 מס ההכנסה, מס הבלו על הדלק ומס המכירות של קליפורניה הם הגבוהים ביותר מסוגם בכל מדינות ארצות הברית; ואף כי המדינה הזאת משקיעה יותר ממדינות אחרות בטיפול בתופעת חסרי הבית שבה,3 התוצאות של ההשקעה הזו הן הגרועות ביותר.4 "הגעתי לכאן ב־1983", אמר מנחה רשת HBO ביל מאהר בסתיו 2020 לחבר בית הנבחרים אדם שיף. "מצאתי גן עדן. אני אוהב את קליפורניה. באמת. אבל אני מרגיש כאילו אני חי באיטליה של שנות השבעים או משהו בסגנון... אני לא יודע מה אני מקבל תמורת המיסים המאוד גבוהים שלי".5

הייתי מבולבל כמו מאהר. אף כי כל חיי הבוגרים הייתי פרוגרסיבי ותומך המפלגה הדמוקרטית מצאתי את עצמי שואל שאלה שדווקא נשמעה שמרנית. מה אנחנו מקבלים תמורת המיסים הגבוהים שלנו? ומדוע אחרי עשרים שנה של הצבעות בעד הצעות חוק המבטיחות לטפל בתופעות המכורים לסמים, חולי הנפש וחסרי הבית, שלוש התופעות הללו רק החמירו? ומדוע נציגים נבחרים של המפלגה הדמוקרטית הפסיקו לאכוף חוקים רבים על קבוצות מסוימות, מחסרי בית הסובלים ממחלות נפש ומהתמכרות לסמים בסן־פרנסיסקו, בלוס־אנג'לס ובסיאטל עד אנרכיסטים חמושים היטב, לבנים ברובם, בסיאטל, בפורטלנד ובמיניאפוליס?

כתבתי את הספר הזה כי לא היו בידי התשובות לשאלות הללו וחשתי שאני זקוק להן. בתהליך המחקר והכתיבה גיליתי שרבות מן האמונות שלי ושל פרוגרסיבים אחרים בענייני ערים, פשיעה וחסרי בית היו שגויות מן היסוד וזקוקות לתיקון.

ממש כמו שלא קיים בעולם שוטר המאמין שנטישת תחנת המטה תתרום לביטחונם של תושבי השכונה, לא קיים פסיכיאטר שפוי המאמין שמתן היתר לאנשים עם סכיזופרניה, דיכאון והפרעות חרדה להשתמש בפֶנְטָניל ובמֵת' — ולסבסד את השימוש הזה — הוא פעולה שתשפר את בריאותם. אלא שזה בדיוק הדבר שעושות עיריות סן־פרנסיסקו, סיאטל ולוס־אנג'לס. הדרך שבה נוהגת קליפורניה עם 100 אלף חסרי הבית שלה, רובם אנשים הסובלים ממחלות נפש או התמכרות לסמים ומתגוררים במחנות עלובים ומסוכנים ורווי אלימות, היא התעמרות מהסוג האיום ביותר, ובמקרים רבים היא גרועה הרבה יותר מן ההתעמרות באנשים עם מחלות נפש בשלושת הרבעים הראשונים של המאה העשרים. איך הגענו מן הסיוט של "בתי המשוגעים" אל הסיוט של מחנות ההומלסים?

בספר הזה אני בוחן כיצד השיח סביב השימוש הנכון במערכת החוק לקידום זכויות האזרח פתח את הדלת בפני התהייה אם החוק והסדר אינם אלא מכשול בדרכו של הצדק החברתי. בעבר השאלה נסובה סביב המקל והגזר — האם לתגמל אנשים על שלא ביצעו פשע, או להעניש אותם כשיעשו אותו? אבל הפרוגרסיבים החליפו את השאלה הזאת באחרת: מה אם עצם הניסיון להשפיע על התנהגותם של בני אדם הופך אותם לקורבנות? נראה כי הרוב השולט בכמה ערים באמריקה מאמין כי בעיית המדיניות הציבורית היחידה האמיתית היא השאלה איך לתת לאנשים כסף כדי שיעשו מה שהם רוצים, החל מהפיכת גנים ציבוריים למחששות באוויר הפתוח ושימוש במדרכות כשירותים ציבוריים וכלה במסירת שכונות שלמות לידיהן של קבוצות חמושות היטב שאינן נושאות באחריות למעשיהן.

אין כוונתי שמדיניות פרוגרסיבית תמיד הורסת ערים או שהיא אף לא שומרת עליהן, ואין כוונתי שמדיניות שמרנית אף פעם לא הורסת ערים. כוונתי היא שכאשר מדיניות פרוגרסיבית הורסת עיר כלשהי, היא עושה זאת באופנים דומים ומסיבות דומות. והגם שהאנדרלמוסיה שאני מתאר חזקה בערים הפרוגרסיביות בחוף המערבי יותר מבכל מקום אחר, כמו טרנדים רבים אחרים באמריקה היא מתפשטת מזרחה.

במשך רוב העשורים שבהם הבעיות שאני מתאר כאן החריפו, הפרוגרסיבים הם שאחזו במושכות השלטון בסן־פרנסיסקו, בלוס־אנג'לס ובסיאטל וכן בקליפורניה ובוושינגטון. משנות השישים ואילך, הדמוקרטים המתונים, השמרנים והרפובליקנים אימצו את סדר היום הליברלי והפרוגרסיבי בסוגיות יסוד של מדיניות בענייני מחלות נפש, התמכרות ושיכונם של חסרי בית, או שלא היה להם די כוח פוליטי לעצור אותו. והיו אלו הדמוקרטים, לא הרפובליקנים, שמילאו תפקיד מפתח ביצירת המודל הניאו־ליברלי המקובל של שלטון המשתמש בשירותי קבלנות של שלל ארגונים ללא מטרות רווח, ארגונים שאינם מתואמים זה עם זה ושלעיתים קרובות אינם נושאים באחריות למעשיהם, ואשר התגלו כחסרי יכולת כלכלית, ארגונית וחוקית לטפל במשברים.

זמן לא רב אחרי שהתחלתי את מחקרי קראתי שלושה ספרים שלטעמי אז וגם היום הם שלושת הספרים הטובים ביותר על תופעת חסרי הבית. שלושתם יצאו לאור בתחילת שנות התשעים, ושלושתם חוברו בידי ליברלים או פרוגרסיבים.6 בתחילה הספרים נסכו בי השראה. חשתי כאילו שלושת חכמי קדם קפצו בזמן כדי להעביר הלאה את אמיתות היסוד שלהם. אולם אז התחוור לי שלמרות הסיקור וההסכמה הרחבים ששלושת הספרים הללו גרפו — בין השאר בעיתונים המשפיעים ביותר באמריקה — המשבר של חולי הנפש והמכורים ושל דרי הרחוב שאינם מקבלים מענה העמיק במקום להצטמצם. מה ימנע מגורל דומה להכות גם בסן־פרנסיסקו?

בלילה ההוא התוודיתי באוזני הלן אשתי שייתכן שכל שאני מסוגל לעשות הוא לכתוב ספר שיזהיר מקומות אחרים מה לא לעשות. היא השתתקה והסיטה את מבטה, ואחרי ששאלתי אותה מה העניין אמרה לי: "אנחנו גרים כאן". היא חשה כי באותה מידה שבה אני ביקורתי עליי גם לפעול לתיקון. על כן מהותו של ספרי היא הצעה אופטימית של תוכנית פעולה להשבת הכבוד האנושי, ולא רק החוק והסדר, לערים פרוגרסיביות בחוף המערבי. אני מקווה ומאמין כי שמרנים ופרוגרסיבים חושבים יחושו בשכל, ברגש ובתחושת־הבטן הזדהות עם הדברים, גם במישור הפילוסופי וגם במישור המעשי־ציבורי שלהם.

משחלקתי עימכם את המניעים שלי כמיטב הבנתי, אנחנו יכולים לעבור לציוויליזציית החוף המערבי הקורסת.

1 Charles Herbermann, ed., "St. Francis of Assisi," Catholic Encyclopedia (New York: Robert Appleton Company, 1913).

2 "What's Driving California's Mass Exodus?" CNBC, January 23, 2021, YouTube, 19:08.

3 הערת המערכת העברית: המונח homeless יתורגם כאן מילולית "חסר בית" או "מחוסר בית", ולעיתים פשוט כ"הומלס", המקובל גם בעברית — אך הוא העמיד בפנינו קושי. מחבר הספר עצמו יסביר בהמשך שזהו לטעמו מונח מטעה, שכן לא כל חסרי הבית באמת חסרי בית, ובעיקר משום שהמונח מטשטש את עומק הבעיה, על ממדיה הפסיכולוגיים ועל הקשרה ההתמכרותי השכיח, ויוצר אשליה כאילו מתן דיור ללא תנאי יפתור אותה. גם החלופה "דר רחוב", שננקוט לעיתים, פותרת רק חלק מהבעיה ויוצרת קושי חדש, שכן לא כל "חסרי הבית" דרים ברחוב. (ההערות בשולי העמודים הן משל המערכת העברית, אלא אם מצוין אחרת).

4 Janelle Cammenga, "State and Local Sales Tax Rates, 2021," Tax Foundation, January 6, 2021, www.taxfoundation.org; Janelle Cammenga, "State Gasoline Tax Rates as of July 2020," Tax Foundation, July 29, 2020, www.taxfoundation.org.

5 Bill Maher, Real Time with Bill Maher, מופיע אצל Joseph A. Wulfsohn, "Maher slams California's 'super high taxes,' cites Joe Rogan, Ben Shapiro as part of the state's 'exodus,'" Fox News, October 9, 2020.

6 Christopher Jencks, The Homeless (Cambridge, MA: Harvard University Press, 1994); Richard W. White Jr., Rude Awakenings: What the Homeless Crisis Tells Us (Lanham, MD: Institute for Contemporary Studies Press, 1992); Alice S. Baum and Donald W. Burnes, A Nation in Denial: The Truth About Homelessness (Avalon, 1993).