ספק שקרה באמת

תפוחים רקובים רבים היו פזורים סביב גזעי העצים, מעלים ריח חמצמץ לאוויר. האבק של הימים האחרונים כיסה אותם וטִשטש את כתמיהם החומים, ורק החרקים והרימות הצליחו למצוא בהם מעלה כלשהי. זבוב אחד מני רבים כבר נחת על אחד מהם, חיכך כפותיו בתאווה והחל להדביק את לשונו, הלוך ושוב, למיץ שפקע מבעד לשכבות הקליפה והאבק. כך הם זבובי הצפון, מבלים את זמנם במעוף אקראי בין מטע למטע, בין רקב הפרי לרקב פגריהם של חזירי הבר או התנים הדרוסים בצידי הכביש. תמיד מובטח להם שפע של מזון, בכל אשר יפנו. ולמרות זאת, ואולי בשל כך, אין הם משתהים על אותו מעדן עד שובע. אחרי ליקוקים אחדים, עוד בטרם ניקו את המיץ או את הדם, הם עפים אל היעד הבא, חיים בעולם השפע והאקראיות. והזבוב שזה עתה נחת על תפוח כבר התעופף שוב אל האוויר, עף ימינה, עף שמאלה, חג בסיבובים, אין זה משנה. כך עשה תמיד ונשאר שבע. אך בתמרון אחד נוסף ואגבי נכנס מבעד חלון לתוך מכונית נוסעת. איזה פלא, פתאום קשה היה לו לנחות ולהתייצב. הוא לא מצא מנוח וזמזם ללא הרף, נאבק בשמשות השקופות. שבע שעות בילה במכונית, ללא שום דבר ללקק, ללא שום יציבות. ואז סוף-סוף נעצרה המכונית והזבוב יצא לחופשי ונשם שוב אוויר טבעי וחמים. קדימה, כעת ידע בדיוק מה לעשות; להתעופף בכיוונים אקראיים ולנחות על משהו ריחני וטעים. הו, הנה לא רחוק פזורים גללי עיזים וכבשים סביב שיחי הזוּגָן. "קצת מוזר איך העולם השתנה בזמן שהייתי כלוא בין זכוכיות. לא נורא, אולי זה רק נדמה לי. ובכל אופן לא איבדתי את דרכי".