ספר הכישרונות

היציאה לחופשי נמצאת לפעמים בכמה מילים שאסור להגיד: רע לי. אני מיואש. לבד. זעקה לעזרה שאתה חונק בתוכך. ציפייה למישהו שיראה. שישמע. שיתגייס בלי שתצטרך לבקש.

ארבעה אסור להם להיות במצוקה: הבן החזק. הבת השמחה. הילדה ההורית. וזה שאסור לו להיות תלותי כמו אביו או אמו.

החזק, אם יש בו מצוקה, אסור לו לספר עד שהצליח להתגבר עליה במעשה גבורה. הבת השמחה מצחיקה אותנו גם כשהיא עצובה. היא מאמינה בחשיבה חיובית כתרופה. הילדה ההורית, מטפלת משפחתית, יכולה להיות במצוקה, אך היא חייבת לחכות איתה עד שתגמור לטפל במצוקות של כל בני המשפחה, המתחדשות ללא הפסקה. המתלונן הסדרתי, לכאורה, מפחד שיידחה אם יהיה לו קשה.

חזק, שמֵחה, הורית ומתלונן לכאורה לא מוכנים לקבל את הרשות להיות במצוקה. צעקה גדולה, אם תצא מפיהם, תבטל "אני" שאיתו הם מסתובבים בעולם, ותכניס אותם, כך הם מדמים, לרשימה מבישה: חלשים, דיכאוניים, אנוכיים ובכיינים.

בעלי התפקידים מבית הוריהם נוטים לשמר אותם בבגרותם ולשכפל יחסים דומים בסביבה חדשה. החזק נישא לאישה שאוהבת להישען. הסכם הזוגיות שלהם כולל פִּסקה לפיה לחזק אסור לעולם לגלות חולשה. הבת השמחה נישאה לבחור עצוב ויש ביניהם חלוקת תפקידים. העצוב נושא בשבילה את עיצבונה האסור בִּידיעה והיא מתחברת לעצמה דרכו, כפויה להמשיך לשמח אותו.

המטפלת מנסה להציל את סביבתה. מכילה את מצוקותינו כמו מגבת נייר עבה. מקשיבה. מקשיבה גם כשהיא מוטרדת ועייפה. לא מבקשת שנקשיב לה. וזו שאסור לה להיות תובענית כמו אמהּ, נשואה לאיש השקוע בעבודתו. אסור לה לבקש שיוותר על נסיעה אחת למענה.

מצוקתם של החזק, השמֵחה, המטפלת, וזה שאסור לו להעמיס על הזולת, מתגלית רק במצב אחד - כשהם חולים, מתפרקים, או שוקעים בדיכאון כבד. ולפעמים רק כשהם מתים. אז יאמרו אנשים: הוא הסתיר חולשה שהיה אסור לאיש לראות. היתה עצבות גדולה מתחת לצחוק. בעצמה היא לא טיפלה. הוא התנהג כאילו שהוא לא צריך אותנו.

חשוב לומר להם: ביטוי מצוקה אינו עושה אתכם חלשים, דיכאוניים, אנוכיים, או תלותיים. רק מגלה אישיות מורכבת. חזקה וגם חלשה, שמחה ועצובה, עוזרת ונעזרת, אחראית - וזקוקה לזולת לפעמים.

ההכרזה על מצוקה אינה מבטלת את הכישרונות שפיתח אדם כשמצוקה היתה אסורה עליו. החזק ימשיך להיות חזק, ויוסיף לאישיותו את הרשות להיות חלש לפעמים. השמחה תמשיך לשעשע אותנו, תוכל להיות איתנו גם כשאנו עצובים ותדע לשאת את עיצבונה שלה. המטפלת תוכל, אם תרצה, להמשיך להשתמש בכישורי הטיפול המופלאים שלה, ובתקופות של מצוקה לטפל בעיקר בעצמה. זה שאסור לו להיות מניפולטיבי, כמו אמו, ירשה לעצמו לדרוש, לפעמים.

הם יגלו, להפתעתם, כי יש מי שיכול לשמוע את מצוקתם. יש מי שלא חייב שתהיה שמח, חזק או מטפל. ואולי אפילו נעימה לו הזדקקותך. חלק מן העולם מתגייס לעזרתך בקלות. העולם אינו הוריך או אחיך שהיו צריכים אותך בתפקיד מצומצם, ולא היו יכולים לשמוע את צעקתך.

חזק, שמחה, מצילה ואיש שאסור לו להתלונן צריכים ללמוד להיות איש ואישה המטפלים בעצמם, כל הזמן, ויודעים לבקש ולקבל עזרה. לא יחשבו שצעקה אחת מספיקה ומסתיים בה תיקונם. יש תיקונים שלאחר שעושים אותם, צריך לחזור ולעשות אותם שוב, בכל פעם שתפקיד שאתה רגיל בו משכיח אותם.

השיעור הזה, צריך לציין, אינו מתאים לאנשים שמשתפים את העולם כל הזמן במצוקותיהם ובילדותם הקשה. אלו צריכים ללמוד מיומנות הפוכה: לקחת אחריות על ניסיונות חייהם ולהפסיק להתבכיין.

המחבר, שכמעט הציל את אמו, היה בן חזק לאביו, ועדיין אסור לו להיות עסוק בענייניו, מבקש להודיע שהיה לו שבוע די מזעזע. הרגיש לבד ועצוב. והחליט לקחת זמן לעצמו. הספר יצטרך לחכות.