עד הקצה

דמה נטף ללא הרף, סמיך כמו האוויר סביבה. הכאב המייסר שתקף את גופה של ניקול כמעט נעלם, הקולות סביבה התפוגגו לאיטם והפכו לערפל. הפעם היא הרגישה שזה הסוף. הרגעים האחרונים של חייה. היא הבינה טוב מאוד מה הסיכונים בחיים לצד אדם שמתפרנס מעסקים לא חוקיים, ולמרות זאת, נשאבה לחלוטין לתוך עולמו מתוך אהבתה אליו. קהת חושים, ראתה את שפתיו של אייל זזות בכאב. את קולו בקושי שמעה. ידיו התאמצו לעצור את הדימום הרב כשקולו ניסה לעודדה להישאר ערה ולהמשיך להביט בו. שכובה על המדרכה בשעת הדמדומים, היא רצתה רק לעצום עיניים.

הירייה הגיעה בהפתעה. אף אחד לא ציפה שמהרכב שנעצר חמישים מטרים מהם, מול בניין המשטרה, יישלפו לעברם אקדחים. ג'ואנה עמדה קפואה וחסרת אונים ליד אלכס, מסביבם הצטופף קהל סקרנים כדי לצפות במתרחש. איש מהם לא שמע את הירייה השקטה. הם בדיוק יצאו מהבניין אחרי שעות של דיונים עם קצינים ועם סוכנים לגבי התכנית החדשה. הירייה שהגיעה בהפתעה פגעה בה בדיוק במרכז החזה והפילה אותה לאחור בחבטה. שוטרים שליוו אותם שלפו אקדחים אך המכונית כבר התרחקה משם.

הכול החל להיות מטושטש, היא לא הצליחה לראות דבר ממה שקרה סביבה, מלבד את פניו של אייל והדמעות שהציפו את עיניו היפות. זו הפעם השנייה שראתה אותו בוכה. הדקות חלפו והיא עדיין לא הייתה מוכנה ללכת. שפתיו חזרו על אותו משפט שוב ושוב "אני מצטער.... אני מצטער..." עכשיו גם היא החלה לדמוע.

"אני אוהב אותך אל תעזבי אותי. בבקשה..." קולו נבלע בהבזקים שנגלו לפניה. הפעם היא לא פחדה. "אימא..." היא הצליחה ללחוש בקול סדוק כשפנים מוכרות ריחפו מעליה. הפנים חייכו חיוך מלא חום ושלווה.

צפירת האמבולנס הקרב הסתננה בקושי לתוך הכרתה המתערפלת לפני שעיניה נעצמו והיא שקעה לתוך ענן לבן.

בשלבים הראשונים הגוף של ניקול רעד. בהדרגה פחתה זרימת הדם, חום הגוף שלה צנח ובשעה 21:00 לבה הפסיק לפעום.

כשהפרמדיקים הגיעו הם הצמידו לחזה אלקטרודות והפעילו שוק חשמלי בעוצמה של 750 וולט. "להתרחק!" החובש צעק ולחץ על המכשיר. אחרי הפעלה נוספת, ניקול עפעפה בעיניה. "קדימה בייבי תחזרי אליי." קול רחוק הדהד באוזניה.

המוניטור הנייד השמיע צליל של חיים.

"תסתכלי לאור גבירתי." צעיר במבט רגוע דחף פנס קטן כשפקחה עיניים. הכול היה עמום ומבולבל. הם הכניסו אותה במהירות לתוך האמבולנס והיא שמעה את הצופר מחריש אוזניים כשהחלו לנסוע. כל הדרך אייל ליטף את ראשה והבטיח שהכול יהיה בסדר. הדמעות שלו הרטיבו את פניה, אך הוא המשיך לעמוד קרוב.

בזמן שהובלה לחדר טיפול נמרץ, היא הצליחה לראות איך אייל נאבק במדים הכחולים כדי לעבור את המחסום שנועד להפריד בין המחלקות. מסיכת החמצן שכיסתה חלק ניכר מפניה טשטשה את ראייתה אבל היא הצליחה לראות את העיניים שלו, העיניים הירוקות כצבע התפוח שהחזירו אותה לאותו ערב שבו הכול התחיל.