עוזרת בית תמימה

איזבל מייקפיס, המכונה בפי כל בכינוי החיבה איזי, התיישבה על ספסל מתחת לצלו של עץ אשר צמח בצורת קשת. שם היא מצאה מחסה מפני חום השמש הספרדית היוקדת של צהריי היום, ומצמצה בזעם אל עבר מימיו הכחולים והצלולים של הים האטלנטי. היא לא תבכה. בשום אופן לא!

בהבליטה את שפתה הבשרנית התחתונה היא כעסה על שערה הבלונדי-הכסוף הסבוך שקשה היה להסתדר עמו, אשר ערפל את שדה ראייתה, והֵצֵרָה על היותה כישלון חרוץ. חרה לה שרגליה כאבו כל כך בשעה שהיה עליה לגמוע מרחקים בחיפוש אחר מקום לינה זול, על מנת שתוכל להתפנות לחיפושים אחר מקום עבודה.

הבעיה הייתה שגובהה היה מטר וחצי בקושי, ולכן נהגה תמיד לנעול נעליים גבוהות עקב, ויהי מה. בהיותה בעלת קומה נמוכה באופן ברור ובולט ביותר, הרי שבתחום הזה הייתה זקוקה לכל עזרה שיכלה להשיג.

לא שמשפחתה אי פעם העירה משהו בנושא, לפחות לא בפניה, ובכל זאת היה זה חסרונה הבולט. חסרת שכל, כך כינה אותה אחיה המבריק שהיה בוגר ממנה, ופגע בה בהערותיו פעמים רבות מכפי שרצתה לזכור. חסרת היגיון, נאנח אביה בכעס, בעת שאמה הנידה בראשה בעצב למראה בתה שהייתה עבורה הפתעה מאוחרת. הפתעה לא נעימה, חששה איזי לפעמים, כשהבטיחה להשתדל יותר להגיע להישגים של אחיה הבכור המבריק, בבת עינם של הוריה.

על קו הטלפון מניו זילנד השמיע אביה קולות של אכזבה כאשר בישרה לו כי עזבה את מקום עבודתה באנגליה. יתר על כן, היא חשדה כי הייתה זו משרה שהוא יצר במיוחד עבורה למרות התנגדותם של שותפיו הבכירים במשרד. היא החליפה אותה במשרה של מעין אומנת דוברת אנגלית במשפחה ספרדית עשירה בקאדיז.

הוא צפה מראש שזה יסתיים בבכי והוא גם צדק. כך זה אכן הסתיים.

אלא שהפעם היא לא התכוונה להזיל דמעות!

מודעה שראתה באחד מהעיתונים היומיים כמו נשלחה אליה מן השמים. תפקידיה של המועמדת המצליחה כללו טיפול בתאומות בנות שש ותרגול השפה האנגלית עמן, בתוספת קטנה של עבודות בית קלות. המודעה נראתה כמו המענה לכל תפילותיה – הדרך המושלמת להתחיל בחיים חדשים.

העובדה שלמעשה החלה בעבודה הייתה כשלעצמה עידוד להערכה העצמית שלה. בעיקר לאחר ההשפלה שספגה מידיו של גבר אשר אותו העריצה, אליו השתוקקה בערגה רומנטית חסרת היגיון. היא הייתה נחושה בהחלטתה לשכוח את מרקוס ולהימנע ממחשבות על לבה השבור, ולשמש בתפקיד האומנת הטובה ביותר האפשרית, ולהוכיח לאחיה הבוגר ג'יימס ולהוריה שסבלו ממנה רבות במשך זמן רב, כי היא לא נכשלת בכל דבר שבו היא נוגעת. היא החלה בקריירה החדשה שלה במלוא האנרגיה ורצון טוב.

בשמחה היא עיכלה את העובדה כי מעסיקיה החדשים, סניור וסניורה דֵל אַמוֹ, התגוררו בווילה ענקית, מהממת, בפאתי העיר. היא קיבלה חדר בגודל ארון, עם צוהר קטן, מיטת ברזל צרה, ושידת מגירות רעועה שרגליה חרקו ברעש בכל פעם שנאלצה להתפתל דרכה כשיצאה מן המיטה או נכנסה לתוכה.

התאומות היו סיוט. הן סירבו לציית לה, לא נענו לאף אחת מדרישותיה או מבקשותיה, והעמידו פנים כלא מבינות אף מילה אנגלית כאשר אמן טענה בגאווה את ההפך. הן נעצו בה מבטים בוהים חסרי הבעה או צחקקו וצווחו כאשר היא ניסתה בעזרת חוברת עזר לדבר אליהן בשפתן.

איזי הבינה מהר מאוד כי הם התייחסו אליה כאל משרתת ששכרה נמוך מאוד. ימי החופשה שלה בוטלו לעתים קרובות, והיא בילתה את רובם בעבודה יותר מאשר במנוחה. בין השעות שבהן לקחה את הבנות לבית הספר וליוותה אותן בחזרה ממנו, הוטלו עליה "עבודות הבית הקלות" שתורגמו לגיהוץ הרים של בגדים וקרצוף רצפת השיש של אולם הכניסה העצום. אבל היא המשיכה והסתדרה עם העבודות הללו כי הייתה נחושה בהחלטתה שלא לעזוב את המקום ובכך להודות בכישלון נוסף.

היא למדה להימנע מלהיתקל בסניור דֵל אַמוֹ במידת האפשר, היות שהוא, החלקלק והערמומי, חשב שבהיותו בנקאי עשיר אשר שילם לה שכר של פרוטות רשאי לגעת בה ככל שיחפוץ.

איזי החליטה לחסוך כסף ככל שיכלה כדי לממן את הימלטותה משם. היא תכננה לחסוך סכום כסף שיספיק לה להגיע בתחבורה ציבורית אל אחד מחופי הנופש, שם הידע הדל שלה בשפה הספרדית לא יהווה בעיה. היא התכוונה למצוא מקום זול לשהות בו בעת שתחפש מקום עבודה במלון או בבר. אולם הבוקר נשחקה תוכניתה לעפר ואפר, כאשר סניור דֵל אַמוֹ חמק מאחוריה בעת שמילאה את מכונת הכביסה.

היא נאבקה להשתחרר מאחיזת התמנון של זרועותיו ולא הבחינה בגבירתה אשר נכנסה לפתע היישר אל תוך הסצנה הלוהטת, עד אשר רצף של צווחות בספרדית הביא עליה את השחרור המיוחל. היא ניגבה את פיה בגב ידה לטהר אותו מן השפתיים הנפוחות והרטובות שתקפו אותה וגרמו לה חלחלה, היא אפילו לא ניסתה לתרגם את תשובתו של סניור דל אמו לרעייתו. עיניה הכחולות התיזו ניצוצות כאשר הסניורה הפנתה אליה את עיניה השחורות במבט מזרה אימה והורתה לה, "הסתלקי מביתנו מייד! איך את מעזה לפתות בעל משפחה מכובד – בעל ואב לשתי בנות תמימות?"

מזועזעת מאי הצדק הנורא לא נותר לאיזי אלא להתנשף כלא מאמינה למשמע אוזניה, בעת שמעסיקתה הזועפת הפטירה בעונג, "ממני לא תקבלי המלצה, ואף כספים שאנו חייבים לך לא ישולמו. שמך לעולם יוזכר בהקשר של זימה ושל התנהגות גסה בקרב המעגלים התרבותיים שעמם אנו מתרועעים!"

איזי הבינה כי כל ניסיון שלה להתקומם ולצאת להגנה על עצמה היה בזבוז של זמן ואנרגיה. סניורה דל אמו תאמין למה שרצתה להאמין בו, למה שגרם לה תחושה נוחה. באשר לסניור, אפילו בלי להעיף בו מבט ידעה איזי כי הבעת פניו אמרה ניצחון זחוח.

לא הייתה לה ברירה אלא לאסוף את חפציה ולעזוב את המקום.

בהתבוננה בחצי הכוס המלאה, שמחה איזי על ההזדמנות להתרחק מידיו המשוטטות של הסניור ומחיוכיו רבי המשמעות, להשתחרר מעריצותה של הסניורה ומדרישותיה התקיפות ומהתאומות הנוראות.

כשכבודה שוקם היא הביטה באישה הספרדייה בעיניים רחמניות ואמרה לה, "אם את מאמינה למילה מדבריו של בעלך את כסילה מכפי שחשבתיך להיות."

ברגע שיצאה משם חשה איזי בחרב הננעצת בגבה, וידעה כי רכשה לעצמה אויבת לחיים.

אז כך ניתן לסכם את מצבה: ללא גג מעל לראשה, ללא מקום עבודה, וסיכויים קלושים למצוא אחר בקאדיז, בהתחשב בשליטתה המצומצמת בספרדית, וללא סכום כסף שיספיק לנסיעתה אל מקום נופש קרוב, שם מחסום השפה לא יהווה בעיה עבורה, ואשר יכלול ברים ובתי מלון רבים שמחפשים אחר עובדים בשיא העונה.

היא לא התכוונה לפרוט את מעט שטרות היורו מעוררי הרחמים שהיו בידיה, על מנת לטלפן להוריה שעברו להתגורר בניו זילנד עם אחיה לאחר שאביה פרש לגמלאות. היא לא התכוונה לבקש את עזרתם. הודאה בכישלון נוסף תהיה הקש האחרון.

בסנטר מוצק וקשוח, אספה איזי את מזוודתה ונשאה על כתפיה את תרמיל הגב שלה. משהו כבר יצוץ. אולי מישהו באזור הרציפים זקוק לעובדת ניקיון במשרדים. כדאי היה להציץ בחוברת העזר שלה להכרת השפה, ולשאול, נכון?

שעה מאוחר יותר, עדיין ללא עבודה, ברגליים כואבות, עזבה איזי את המספנות המסחריות המרתקות ואת ספינות המטען הענקיות שעגנו שם, העסוקות בגרירות, אוניות נוסעים בשיט זוהר וספינות דיג קטנות מאחוריה ושמה פעמיה אל העיר העתיקה. היא שוטטה במבוך הרחובות הצרים המוצללים, שבהם מרפסות בולטות כמעט נפגשו מעל ראשיהם של הולכי הרגל, והעניקו לה הפוגה קלה מהחום הלוהט. היא חיפשה בית קפה שבו מחיר משקה קר יהיה זול בהרבה ממחירו בחלק החדש והמהודר יותר של העיר.

שערה הפרוע להרגיז התנופף בעיניה, חצאיתה וחולצת הטי-שירט מכותנה נדבקו לגופה החם והמיוזע. היא תהתה האם לאחר שתחלוץ את נעליה כדי לאפשר לרגליה העייפות לנוח מעט, תוכל לשוב ולנעול אותן.

אולם הרחמים העצמיים שלה התפוגגו כאשר האדם הנוסף ששוטט ברחוב הצר, איש מבוגר חלש ושברירי, בלבוש דל, מעד והתעלף. פיה הרך התהדק בדאגה, איזי השליכה את מזוודתה על המדרכה, היא התעלמה ממחאת רגליה העייפות ורצה במהירות לסייע לו.

קאיו אנג'ל גארסיה ירד מקומת הפנטהאוז שבה התגורר ולסתו הנוקשה נטתה בזווית לוחמנית. העסקים תבעו ממנו לשהות בקאדיז. הוא יצא מן המעלית כשהגיע לקומת הקרקע במקום לצאת בחניון שבקומה התת קרקעית, שם חנתה המרצדס שלו.

הוא ילך ברגל – ישרוף קצת אנרגיה וישתחרר מכעסו.

הוא גרף בעצבנות באצבעותיו השזופות את שערו המעוצב בתספורת קצרה והאט את צעדיו, עיניו השחורות התכווצו ומצמצו לאורה הבהיר של שמש בוקר מאירה.

הוא שב אל הטירה לזמן קצר, לאחר היעדרות של חודשיים מחוץ למדינה בענייני עסקים. בין פריטי הדואר הפרטי שלו הוא נתקל במכתב מדודו מִיגוּאֵל. הוא עיין בו ברפרוף וחש ברגשות מעורבים של חיבה עמוקה ושל כעס. האיש המבוגר היה הדבר הקרוב ביותר למושג האב שאי פעם היה לו. רומן, אביו הביולוגי של קאיו, לא רצה לקיים עמו כל קשר משום שהאשימו במותה בטרם עת של רעייתו האהובה לאחר לידת בנה, כשהתינוק היה בקושי בן חודשיים.

היה זה מיגואל האדם היחיד אשר הפגין כלפיו את החיבה והחמימות המשפחתית היחידה שהכיר. מיגואל היה היחיד שהקדיש לו מזמנו והשיא לו את עצותיו. אולם כאשר היה עליו לקבל עצות, אטם מיגואל את אוזניו!

בתור הבוגר מבין שני האחים, ירש מיגואל את אחוזות המשפחה העצומות, בשעה שרומן ירש את אימפריית היצוא שיסדה המשפחה. אימפריה שאותה ירש קאיו עם מות אביו לפני חמש שנים.

קאיו ערך קיצור דרך כשחצה את אוונידה דל פוארטו ונכנס אל הרחובות הצרים והצפופים של העיר העתיקה. הוא הצטער על כי לא התערב בצורה תקיפה. דודו היה אדם חביב אך מוזר, איש אמיד שהתעקש לחיות כאביון בדירה ממוצעת, אדיש ללבושו ולמזונו, אם זכר בכלל לאכול. כל חייו הסתובבו סביב ספריו. קאיו אהב מאוד את האיש המבוגר, אולם אורח חייו המתנזר שלא לצורך וללא כל סיבה, הכעיס אותו מאוד ובאותה מידה גם הדאיג אותו. היה עליו להעבירו אל הטירה, אפילו לאלץ אותו בכוח אם צריך, כיוון ששם ניתן לדאוג לו ולטפל בו כראוי.

אולם בהאמינו, כי לאדם יש זכות לחיות את חייו כראות עיניו, מתוך הנחה שהוא לא הזיק לאיש, והיות שלא היה אדם עדין, תמים ובלתי מזיק יותר מדודו, החליט קאיו לא לעשות דבר בעניין.

וראה מה קרה! חרק בשיניו הלבנות והחזקות ברצון להענשה עצמית.

המכתב שהמתין עבורו לא הפעיל את פעמוני האזעקה. הוא, כמובן, שמח לשמוע על כך שדודו מיגואל החל סוף-סוף להעסיק עוזרת בית חדשה. צעירה אנגליה העונה לשם איזי מייקפיס, שהחליפה את הזקנה הבלה אשר לדעתו של קאיו, דשדשה סביב המטבח ולא יותר מכך. אפילו במטבח, כך הוא חשד, לא עשתה יותר מאשר להרים כוסית או שש כוסיות שרי וכילתה את זמנה ברכילות עם השכנות ליד הדלת.

כאשר קאיו הציע לפטר את הזקנה הבלה התגובה הייתה מתונה באופן בלתי נמנע. "כמוני, כך גם בניטה אישה זקנה. אי אפשר לצפות ממנה לקפץ כנערה בת עשרה. אנחנו מסתדרים לא רע. חוץ מזה, היא תלויה בי כי ביתי הוא הגג שמעל לראשה."

לכן קאיו היה שבע רצון כאשר קרא כי הזקנה עזבה, והלכה לגור עם נכדה התמים ועם רעייתו הצעירה, והפכה לנטל ולמעמסה עליהם, וכי דודו מצא אישה צעירה שלקחה על עצמה את תפקידיה של הקודמת.

הוא דילג על התשבחות ושיר ההלל שנכתבו בכתיבה תמה ומסודרת על הצטיינותה של כליל השלמות, ובזאת נפרד מאי הנוחות שהלכה וגברה לגבי הסידורים הביתיים של דודו.

עד אשר.

עד אמש.

קאיו ארגן ביקור במשרדיו במספנות המסחריות כאן בקאדיז, כולל ארוחת צוהריים משעממת אך חיונית עם שותפיו לעסקים. הוא תכנן לבקר את דודו ביום המחרת, ביקור ארוך ומענג גם אם מאוחר.

הוא ישב אמש עד תום הארוחה שבה אירחו אותו הבנקאי אוגוסטין דל אמו ורעייתו כרמלה. קאיו תהה לגבי המסעדה הטובה ביותר בעיר שתמצא חן בעיני דודו כאשר יזמין אותו לארוחה ביום המחרת, וזאת לאחר שיעיף מבט בוחן בעוזרת הבית החדשה ויוודא כי היא מבצעת את תפקידיה כהלכה. הדבר הראשון היה הצורך לוודא כי הג'נטלמן המבוגר אוכל ארוחות מסודרות ומזינות, כמובן. אבל אז, משהו מתועב באופן מצער שאמרה כרמלה דל אמו משך את שימת לבו המסומררת במלואה.

"בלתי אפשרי להשיג עזרה ראויה לעבודות הבית – הילדות המסכנות שלי ללא אומנת כבר חודש ימים, מאז שנאלצנו לפטר את האחרונה. איזי מייקפיס – נערה אנגלייה. זו הייתה טעות להעסיקה מלכתחילה!" כשהיא גלגלה בדרמטיות את עיניה השחורות הקשות היא נראתה אומללה בהכריזה, "העלמתי עין מעצלותה ומרשלנותה. אני מציאותית ומבינה שאי אפשר לצפות לשלמות ולא משנה כמה משלמים. אולם כאשר מדובר בהשפעה מזיקה על בנותיי התמימות והיקרות, כאן אני מותחת את קו הגבול. היצור הזה לא הייתה טובה יותר מפרוצה." מתהדרת בתשומת הלב שכולה הייתה נתונה אליה, היא סידרה בקצות אצבעותיה את תסרוקתה המעוצבת בהפגנתיות לכיוון בעלה. "אתה יודע טוב ממני, אוגוסטין."

הבנקאי נשען על כיסאו במבט זחוח והרים את כוסית היין שלו. "אתם יודעים איך זה. הכסף הוא סם מעורר תשוקה. לא העזתי להימצא בחברתה לבד ולו לשנייה אחת – היא פשוט הציעה את עצמה. משיקולים כספיים, כמובן. אילו הייתי הטיפוס שלוקח לעצמו פילגש אזי סביר להניח שהייתי מתפתה. חבילה קטנה בשרנית ושופעת, אם אני מזהה נכון!"

לאחר שנתקל במבט שיכול להפיל חללים, הוא הוסיף מייד, "אולם היות שאני איש משפחה נאמן, אני... אנחנו... אמרנו לה לארוז את חפציה ולעזוב."

הכעס שהחל להיבנות מאותו רגע שבו קיבל את המידע הלא מבורך הזה גרם לקאיו תחושה של מישהו שעומד כל רגע להתפוצץ. סכום כסף זעום ביותר על חקירה יכול להעניק לעוזרת הבית החדשה של דודו את המידע כי מיגואל גארסיה, איש אקדמיה ומוזר מקומי, היה בעצם, אם להשתמש בשפתה כנראה, עשיר נתעב ונבזה.

איזי מייקפיס בעלת מוסר של חתול רחוב, הצליחה לבסוף לנעוץ את ציפורניה החמדניות באחד האנשים האדיבים והתמימים ביותר על פני כדור הארץ. אולם קאיו אנג'ל גארסיה יוודא שהמצב הזה ישתנה מייד!

איזי מייקפיס. (עושה שלום.)

מתאים יותר לכנותה מייקוור. (מחרחרת מלחמה.)