עניין של זמן

"אני לא מוכנה לשרת את הגבר שיושב בשולחן מספר תשע," אמרה קאט ווינווד לחברתה לעבודה מג, בעודה עושה את דרכה למטבח של בית הקפה. למרות שאיפתה להיות שחקנית מקצועית, התנהגות מנומסת כלפי הטיפוס החלקלק והמעונב הזה לא היתה חלק ממיומנויות המשחק של קאט. אסור לה לאבד את העבודה הזאת – אלא אם כן היא תשיג תפקיד חלומי במחזה בלונדון. התפקיד הזה ישיק את הקריירה שלה כך שהיא לעולם לא תצטרך לנקות שולחן נוסף או לנקות שירותים מחורבנים.

מג העיפה מבט בגבר בטרם הביטה בקאט. "זה לא פלין קרליון? עורך הדין המצליח והמפורסם של שחקני התיאטרון המפורסמים ריצ'רד ואליזבטה רבנסדייל?"

"כן." קאט חרקה בשיניה ופינתה את המגש, נועצת את הסכינים בסלסילת מדיח הכלים כאילו היו אישוניו של פלין קרליון. כיצד הוא איתר אותה? כיצד הוא עשה זאת שוב?

קאט לא רצתה שחבריה לעבודה או הבוס החדש שלו יידעו שהיא סודו השערורייתי של ריצ'רד רבנסדייל. הילדה הסודית שנולדה בעקבות פרשיית האהבים שלו עם המנקה בבית המלון.

הילדה הממזרה שלו.

המחשבה על המילים הדביקות האלה עוררה בה בחילה. התנוססות אותן מילים על גבי כל צהובון במשך שלושת החודשים האחרונים גרמה לה ייסורים עצומים. ייסורים השווים בעוצמתם לעקירת ציפורניים בצבת. מה היה הקשר בין אהבה לבואה לעולם? היא היתה תוצר של תשוקה. הסוד הקטן והמלוכלך שריצ'רד שילם על מנת להעלימו. לחסלו.

עד עכשיו אף אחד בעבודה לא זיהה אותה. עד עכשיו. היא סידרה את שערה בצורה שונה, כך שהיא לא תיראה כמו בתמונות שהופצו. היא אפילו שינתה את שמה, כך שהתקשורת תניח לה לנפשה. במשך החודשים האחרונים פלין, בתור עורך דינו של ריצ'רד, עשה כמיטב יכולתו לגרום לה לשחק במשפחה מאושרת, אך בזמן הקרוב היא לא התכוונה לעטוף את אביה הביולוגי בזרועותיה ולומר 'אני מאושרת שמצאתי אותך'. לא באלף השנים הקרובות. או באלה שאחריהן. אם פלין חשב שהוא יכול לנפנף בהמחאות שמנות מול פניה, או להתיש אותה על ידי הופעה במקום עבודתה, כדאי שהוא יחשוב על כך שוב.

מג התבוננה בקאט בעיניים רחבות כצלחות על הדלפק. "את מכירה אותו? זאת אומרת, באופן אישי?"

"אני מכירה אותו מספיק כדי לדעת שהוא שותה אספרסו כפול לצד כוס מים – בלי קרח," אמרה קאט.

מג זקרה את גבותיה. "את בטוחה שאת לא רוצה ל...?"

"לא." קאט טרקה את דלת מדיח הכלים. "בשום פנים לא. קחי אותו את."

מג התקרבה בביישנות קלה לעבר שולחנו של פלין, שם הוא ישב לבדו עם עיתון גדול הפרוש לנגד עיניו. הם החליפו מספר מילים, ומג חזרה עם לחיים סמוקות ומבט שאומר אל-תירי-בשליח. "הוא אמר שאם לא תשרתי אותו בתוך שתי דקות, בכוונתו לפנות למנהל."

קאט העיפה מבט בבוס שלה, ג'ו, שעמד מאחורי מכונת הקפה השורקת והמשפריצה לכל עבר וסקר את ההזמנות להיום. אם העבודה הזאת תלך לעזאזל, היא תהתה כמה זמן היא תוכל לגלוש מספה לספה עד שתוכל לחסוך מספיק כסף למקום משלה. לפחות הערב היא מתחילה בעבודתה החדשה, שמירה על בית בנוטינג היל. התשלום נאה, אך מדובר בעבודה לארבעה השבועות הבאים בלבד. בתחילת חודש פברואר היא תהיה חסרת בית, אלא אם כן היא תוכל למצוא יחידת דיור זולה כהוגן. עדיף אחת בלי פשפשים.

קאט שאפה שאיפה מרגיעה, זקפה את כתפיה וניגשה אל שולחן תשע, כשעל פניה מרוח חיוך בסגנון תהיי-מנומסת-ללקוח-המעצבן. "איך אני יכולה לעזור לך?"

"שמך קאטי, נכון?" חיוך איטי פשט בפניו. חיוך איטי ומכוון. שעשוע מהול בזלזול וקורטוב של 'תפסתי אותך'.

קאט ניסתה להתעלם מהדקירה הקלה בחזה שלה, הנקודה שבה מבטו התמקד. "רגיל בשבילך, אדוני?"

עיניו בהקו. "בספל, אם אפשר. טעם הקפה שונה כאשר הוא נמזג לתוך חיקי."

הוא ניסה לטמון לה מלכודת. לגרום לה לנגוס בפיתיון. היא. לא. תנגוס. "תרצה משהו לצד הקפה שלך?" היא שאלה. "קרואסון? מאפה? טוסט? ביצים? קותלי חזיר? טוב, אולי לא קותלי חזיר. אנחנו לא רוצים לגרום לך לאכול מבני מינך."

לעזאזל.

היא נגסה בפיתיון.

פיו התעקל לכדי חיוך זחוח, משווה לו מראה של אחד שחשב שניצח בסיבוב הזה. "באיזו שעה את מסיימת לעבוד?"

קאט שלחה בו מבט של תתכונן-לסיבוב-השני. "אני כאן כדי להגיש לך קפה או אוכל. אני לא כאן כדי לספק לך פרטים על חיי האישיים."

פלין שלח מבט לעבר מכונת הקפה. "הבוס שלך יודע על זהותך האמיתית?"

"לא, ואני מעדיפה שהמצב יישאר כך." קאט אחזה בעט בניסיון למנוע מעצמה להצמידו לגרונו ולאלץ אותו להבטיח שלא יגלה. "עכשיו, אם רק תגיד לי מה אתה רוצה להזמין..."

"הסוכן של ריצ'רד ארגן עבורו אירוע לציון שישים שנותיו בעסקי השעשועים, אשר ייערך בהמשך החודש," הוא אמר. "האירוע ייערך בסגנון חיים שכאלה. אני רוצה שתגיעי."

גוון קולו העיד על כך שהוא רגיל לקבל כמבוקשו. בכל פעם ופעם.

אך לא לחינם קאט לוהקה לתפקיד הפרד העיקש במחזה שהועלה בגן הילדים שלה. התפקיד כמו נתפר במיוחד עבורה. "למה שארצה ללכת לפסטיבל השתחצנות בקריירת התיאטרון שלו, בהתחשב שבכך שהוא שילם לאמי כדי להיפטר ממני לפני שאוולד?"

בדיוק כפי שהוא ניסה לשלם לקאט על מנת שתשמור מרחק, ברגע שהחדשות אודותיה התפשטו לראשונה. היכן היה אביה כאשר היא הזדקקה לאב? כמה פעמים בילדותה היא התפללה שיהיה לה אבא? מישהו שידאג לה. שיאהב אותה.

מישהו.

ריצ'רד אפילו לא טרח לפגוש אותה פנים אל פנים, הוא שלח את עורך דינו השחצן והמנופח מחשיבות עצמית, פלין קרליון.

"את מתעקשת ללא שום סיבה," אמר פלין.

ללא שום סיבה? ודאי שיש לה סיבה. לשמור על כבודה. לאחר מות אמה, זה כל מה שנותר בידה. קאט רכנה לעברו, כך שהלקוחות בשולחנות הסמוכים לא ישמעו. "תקרא את שפתיי. ל. א. לא."

מבטו המצועף נשלח אל פיה, פניו כה קרובות לפניה, שהיא היתה יכולה להריח את האפטרשייב שלו, ניחוח הדרים עם גוון של משהו נוסף, משהו שהזכיר לה יער אורנים אפל וקריר, מקום שבו הסודות ארבו בצללים ההפכפכים. הוא התגלח לא מזמן, אך היא היתה יכולה להבחין בכל זיף זעיר לאורך לסתו וסביב אפו ופיו, אות להורמונים גבריים עוצמתיים המפעמים בדמו.

עיניו נשלחו אל צווארון ה-V של חולצתה. רק שני הכפתורים העליונים היו פתוחים, חושפים מעט יותר מבסיס צווארה, אך הלהט בעיניו גרם לה להרגיש כאילו שהיא חשופת חזה. היא הזדקפה כאילו שמישהו שלח יד ויישר אותה.

אל. תביטי. בפה. שלו. קאט חזרה ואמרה לעצמה שעה שעיניו המשיכו בהתענגות הבוגדנית שלהן על שפתיה. הוא שוב חייך, כאילו שידע בדיוק כיצד הוא משפיע עליה. כיצד ייתכן שלגבר שהיא כה מתעבת יהיה פה יפה כל כך? את הפה שלו היה ניתן לתאר במילה אחת: מפתה. מפתה בסגנון של סקס-לוהט-על-דלפק-המטבח. מפתה בסגנון של סקס-עם-הווילונות-פתוחים-לרווחה. השפה העליונה נראתה רגילה, אך שפתו התחתונה היתה בשרנית וחושנית. נקודת האמצע שלה בתיאום מושלם עם החריץ הסקסי בסנטרו.

הסיבה היחידה לכך שהיא התהפנטה מהפה שלו היתה בגלל שהיא יזמה 'שינת חורף עמוקה' עם חברתה הטובה ביותר, מאדי אבנס. הסכם ההתנזרות שלהן החל בנובמבר, ועם חודש אחד בלבד לסיום, קאט היתה נחושה לנצח. היא רצתה להוכיח את טענתה, לא רק בפני חברתה הטובה ביותר, אלא גם בפני עצמה. בשום פנים היא לא התכוונה לממש את תסריט החיים של אמה. דייט גרוע אחר דייט גרוע. סקס שגרם לה לשכוח מהגירוד, אך אשר הותיר כתמים בנשמתה.

מי אמר שקאט לא יכולה לשרוד שלושה חודשים ללא סקס?

היא יכולה. וזה מה שהיא תעשה.

אחד מהלקוחות ניסה לעבור ונתקל בקאט, כך שהיה עליה להכניס את בטנה ולהיצמד לעומת שולחנו של פלין. המגע של מכנסיו בברכה שלח גל חום ברחבי גופה. חום לוהט. חורך. כה לוהט, שהיא ציפתה לראות חור של שריפה בירכיה השחורות והעבות.

ברגע שהלקוח עבר, היא נסוגה לאחור והרימה את העט. "אספרסו? מים בלי קרח?"

"הוא ההורה היחידי שנשאר לך," אמר פלין.

קאט שלחה בו מבט שהיה מקפיא כספית. "אז? עם קרובי משפחה כמוהו, אני מעדיפה להישלח לבית היתומים הקרוב ביותר."

משהו במבטו השתנה במהירות. אך רגע לאחר מכן חיוכו העצל שב אל פניו. "את מתכוונת להגיש לי את הקפה שלי?"

"אתה מתכוון לקבל את הסירוב שלי?"

מתחת לגבותיו הכהות, עיניו סקרו את שפתיה. האם הוא הרגיש את אותה המשיכה החייתית עמוק בבטנו? קאט הרגישה אותה עכשיו. את התשוקה המפעמת בה בכל פעם שעיניו הכהות לכדו את עיניה, כאילו שגם הוא חשב איך זה יהיה להפשיט אותה ולהצמידה אל גופו.

או אל הדלפק במטבח.

היא התאמצה להרגיע את הלב שלה, את הדופק שלה, את איבריה הנשיים המתרגשים.

לקוח נוסף עבר, אך הפעם קאט הפנתה את גבה את פלין. טעות חמורה. היא היתה יכולה לחוש במבטו על ישבנה, חותך מבעד לשכבות מדיה השחורים והמשעממים, היישר אל סוד התחרה שמתחת. היא הסתובבה והסתירה את חמוקיה בקפידה, אך היא עדיין הרגישה את החמימות הפושטת בלחייה.

"מה התוכניות שלך להערב?"

קאט הניחה את ידיה על מותניה, מעגנת את נחישותה במקומה, למקרה שהיא תחליט לנוס על נפשה. "אני מניחה שזה נדיר בשבילך? שאישה מסוגלת לסרב לך?"

הניצוץ בעיניו גרם לבטנה להתהפך בקרבה. "אין משהו שאני אוהב יותר מאתגר. כמה שיותר קשה, יותר טוב."

ג'ו התקרב עם מגש ספלי קפה. "קאטי, את עובדת או מפלרטטת עם הלקוחות?"

"סליחה, אדון פרוצי," אמרה קאט. "ללקוח הזה היתה... הזמנה מסובכת קצת."

"שולחנות שבע ועשר מחכים לחשבונות שלהם," אמר ג'ו. "ושולחנות שתיים ושמונה זקוקים לניקוי. אני מנהל פה בית קפה, לא סוכנות שידוך."

קאט חייכה חיוך מעושה. "אין בבית הקפה הזה גבר אחד שהייתי אפילו שוקלת את האפשרות לצאת איתו."

ג'ו המשיך בדרכו, ופלין אמר, "האם היית אפילו שוקלת להגיש לו מעט קפה?"

היא לא הסיטה את מבטה מעיניו המלגלגות. "אתה לא תנצח, אדון קרליון. לא אכפת לי כמה עבודות תגרום לי לאבד. לא אתן שיאמרו לי מה לעשות."

הוא נשען לאחור בכיסאו, כאילו שיש לו את כל הזמן שבעולם. "דרך אגב, היית נהדרת בפרסומת ההיא לנייר טואלט," הוא אמר. "מאוד משכנעת."

קאט הרגישה את שיניה החורקות. בקצב הזה, רופא השיניים שלה יוכל לקנות מכונית על חשבונה. הדבר היחידי שהיה משפיל יותר מהשתתפות בפרסומת הזאת לנייר טואלט היה שהאויב הגדול ביותר שלך יראה אותה. "אז רק קפה, או שתרצה גם ארוחת בוקר מלאה שתסתום לך את העורקים?"

הוא צחקק קלות, צחוק שהרעיד את ברכיה. "אני ארצה עוגה."

קאט הזעיפה פנים. השעה היתה שבע וחצי בבוקר. מי אוכל עוגה בשעה כזאת? "עוגה?"

"כן." הוא קרץ לעברה. "ואני גם מתכוון לאכול אותה."

"מה היה כל הסיפור הזה עכשיו?" שאלה מג ברגע שקאט חזרה אל המטבח. "את כל כך אדומה, שאני יכולה להכין את הפנקייקים של שולחן ארבע על הלחיים שלך."

"אני נשבעת באלוהים שאם שוב אתקרב לגבר הזה, אני אתפוצץ," אמרה קאט. "אני לא מבינה מה נשים רואות בו. אז מה אם הוא נראה טוב? הוא שמוק משתחצן."

"אני חושבת שהוא חתיך," מג נראתה מהופנטת. "יש לו עיניים בגוון חום כה כהה, שאי אפשר לדעת היכן האישונים שלו מתחילים ונגמרים."

קאט פרסה פרוסת עוגה גדולה וציפתה אותה בקצפת. "הנה," היא אמרה. "זה אמור לסדר אותו. אם זה לא יגרום לו להתקף לב, שום דבר לא יעשה זאת."

"אני לא חושבת שיש לו בעיות לב," אמרה מג. "הוא נראה כאילו שהוא מתאמן הרבה. והוא כל כך גבוה. ראית שהוא התכופף כשהוא נכנס לפה?"

"אני מניחה שהוא חייב להיות גבוה כל כך, כדי שיהיה מקום לכל האגו הזה," מלמלה קאט ונשאה את הקפה אל השולחן שלו.

"בבקשה." היא הניחה לפניו את הצלחת, הקפה וכוס המים.

פלין זקר גבה. "את לא מתכוונת להביא לי מזלג בשביל העוגה?"

קאט פערה את עיניה בתדהמה מעושה. "אה, אתה יודע להשתמש בסכו"ם? לא הייתי מאמינה."

חיוכו העקלקל גרם לבטנה לעשות שמיניות באוויר. "את צריכה לככב על במה."

"טוב, זו התוכנית."

"אז איך הולך לך עם זה?"

קאט לא התכוונה לספר לו על מבחן הבמה שיש לה בעוד מספר ימים בווסט אנד. המחזה סילביה, מאת איי אר גורני, לא היה יכול להגיע בתזמון טוב יותר. היה זה אחד מהמחזות האהובים עליה, והיא ידעה עמוק בתוך תוכה שהיא מתאימה לתפקיד הכלבה סילביה. קהלים ברחבי העולם אהבו את הרעיון של בן אדם המגלם כלב. אם היא תשיג את התפקיד ותבצע אותו כהלכה, היא תוכל להזניק את הקריירה שלה. היא רצתה להשיג את התפקיד בזכות עצמה, ולא בגלל האדם שעמו יש לה די אן איי משותף. היא לא סמכה על פלין שלא יספר על כך לריצ'רד רבנסדייל, שעלול לפתוח עבורה דלתות שהיא רצתה לפתוח בזכות כשרונה.

"אני אלך להביא לך את המזלג." היא חייכה אל פלין חיוך מעושה. "או שתעדיף את חפירה?"

הוא הישיר אליה את מבטו. בעיניו היה רמז להתרגשות המתעצמת בקרבו נוכח האפשרות של אתגר. "ברצוני להיפגש אתך הערב."

"זה לא יקרה," אמרה קאט. "יש לי פגישה עם חתול וכדור פרווה."

הניצוץ חזר לעיניו. "לא ידעתי שיש לך חתול."

"אין לי," היא אמרה. "הערב אני מתחילה בעבודת שמירה על בית. התקשרו אליי מהסוכנות הבוקר, מסתבר שהאדם שהיה אמור לשמור על הבית נאלץ לבטל עקב משבר משפחתי. ככל הנראה, החתול מפונק מדי לפנסיון. יש לו –" היא עשתה מחווה של מרכאות – "בעיות."

"במשך כמה זמן תשמרי על הבית?"

"חודש."

"היכן בלונדון?"

קאט שלחה בו מבט ציני. "למה שאגלה לך? אתה תקפוץ לביקור בבוקר ובערב ותציק לי שאפגוש את תורם הזרע שלי."

זווית פיו התעקלה לכדי חיוך מסתורי. "אז אני מניח שנתראה מתי שנתראה."

לא אם זה תלוי בי. היא הסתובבה וחזרה אל המטבח.

מבטו של פלין עקב אחר ישבנה החצוף עד שהוא נעלם לתוך המטבח. הריגוש שבמרדף תמיד הלהיב אותו, אך במרדף הזה היה משהו נוסף. קאט ווינווד היא בחורה לוהטת. לוהטת כמו זיקוקין דינור ביום שרבי.

היה משעשע לזרוק את החכה ולחכות שהיא תבלע את הפיתיון. היא העמידה פנים שהיא שונאת אותו. שהיא מתעבת אותו ואת האוויר שהוא נושם.

אך מאחורי המבט הרושף של עיניה הירוקות-אפורות, הוא יכול היה להבחין במשהו נוסף. משהו שהיא התאמצה להסתיר בכל כוחה. ההבזק הבוגדני של המשיכה. האופן שבו אישוניה נפערו לרווחה. האופן שבו היא העבירה את קצה לשונה על שפתיה. האופן שבו עיניה ננעצו בפיו, כמו נמשכות אליו על ידי כוח עוצמתי ובלתי נראה.

הוא הרגיש את אותה הסערה בגופו כל אימת שהתקרב אליה. תשוקה הדהדה ברחבי גופו. נדרש לו יותר זמן מבדרך כלל כדי לגרום לה להודות בעניין שהיא מביעה בו. אך זה מה שגרם לו להיות נחוש יותר. האתגר הרתיח את דמו מרוב התרגשות. הוא היה רגיש להשיג כל בחורה. הוא כבר התחיל להשתעמם מזה. הוא לא זכר את הפעם האחרונה שמישהי סירבה לו.

לא מאז שקלייר ביטלה את האירוסים שלהם.

הוא ניסה לחמוק מהמחשבה על מידת הנואשות שהרגיש באותה תקופה. נואש להיות עם מישהי. להקים משפחה. לתכנן עתיד שיפצה על החלל הריק של עברו.

עכשיו הוא לא היה הגבר שרוצה מחויבות.

הוא היה מאהב. המרדף, הכיבוש 'אל תתקשרי אליי, אני אתקשר אלייך', כך הוא נהג לשחק כעת.

והוא רצה לשחק עם קאט ווינווד.

הוא רצה להרגיש את גופה הסקסי הקטן הנצמד אליו בחוזקה. להרגיש את שפתיה הרושפות על גבי עורו. להרגיש את לשונה המתפתלת ונכרכת סביב לשונו. הוא רצה לשמוע אותה זועקת את שמו במבטא הסקוטי שלה, שעה שגופה רוטט סביבו.

לעת עתה קאט אמנם שומרת על שלוותה, אך כמה זמן היא תוכל להתעלם מהלהבות הרושפות ביניהם?

במיוחד בזמן שהוא יהיה קרוב אליה הרבה יותר מכפי שהיא היתה רוצה.

הרבה יותר.