פארקר 2

1

"אחי, תענה לטלפון שלך. זאת ונדי והיא התקשרה אלי בהיסטריה. היא בפאניקה בגלל משהו, אבל אמרה שהיא חייבת לדבר קודם כול איתך. מה שזה לא אומר," בּוֹ דוחק בי ומרים את המזוודה שלו מהמסוע בנמל התעופה. מובן ששלו מגיעה ראשונה. נחתנו בבוסטון אחרי טיסה מקופנהגן שנמשכה תשע שעות. אני אמור להרגיש הקלה עם שובנו הביתה, אבל אני לא. אני לא מפסיק לחשוב על הבוקר האחרון שלי עם סקיילר. היא נעלמה במקלחת בזמן ביקורה הפתאומי של סופי, ואז הסתלקה מהחדר במלון בטענה שהיא צריכה להגיע לטיסה. ידעתי שהטיסה שלה בשעה מוקדמת, אבל לא עד כדי כך. ורציתי להסיע אותה לנמל התעופה. היא סירבה בתירוץ עלוב.

"איפה האש?" אני צוחק ומנסה לתפוס את סקיילר כשהיא חולפת על פני.

"אני חייבת להגיע לטיסה שלי. לחזור לניו יורק." היא אומרת, כאילו מדובר בחדשות מבחינתי, אבל אני כבר יודע שהיא צריכה לעלות על הטיסה הראשונה הביתה. ובכל זאת, בשעון שלי השעה חמש וחצי בלבד, והטיסה שלה לא יוצאת לפני תשע. יש לה קצת זמן. מספיק כדי להאט מעט.

"אפרסק, תירגעי." אני עוטף אותה מאחור בזרועי ומצמיד את גבה אל חזית גופי. "את לא תאחרי. אני לא אתן לך לפספס את הטיסה." אני ממטיר עליה שובל של נשיקות, מתחיל באוזן, יורד לצוואר, ומשם למקום הרגיש שבו צווארה וכתפה נפגשים.

גופה מתאבן בזרועותי. היא מתנערת מאחיזתי, ממהרת אל המזוודה שלה ומשליכה לתוכה דברים בקדחתנות. "לא, אני מוכרחה להגיע מוקדם, לעשות חזרות על הטקסט. אתה יודע איך זה." היא מנופפת בידיה בסערת רגשות קלה.

אני זוקף את עמוד השדרה שלי, משלב ידיים ונשען על השידה. "קרה משהו? אני מרגיש וייב מוזר."

היא מסיטה תלתל שיער בלונדיני מאחורי אוזנה. "לא, ברור שלא. פשוט יש לי הרבה דברים על הראש. הכיף נגמר. חוזרים למציאות."

אני צופה בה תוחבת את אחרוני חפציה אל תוך המזוודה. היא מסתובבת ואומרת, "כבר ביקשתי מנייט להזמין מונית."

"סקיי... בייבי, רציתי לקחת אותך. להוריד אותך בשדה."

היא מנענעת את הראש. "זה לא רעיון טוב. הפפראצי בכל פינה מאז החתונה ומתים לצלם אותנו שוב. עדיף שנשמור על קצת מרחק."

אני מקדיר פנים וחושב שמרחק מסקיילר הוא הדבר האחרון שאני רוצה. ובכל זאת, אלה גם החיים שלה ואין לי באמת זכות לתבוע עליהם בעלות. אמנם הסכמנו לשמור על בלעדיות - לפחות נדמה לי שעל זה הסכמנו אמש במיטה. ועשינו לא מעט דברים במיטה.

"אוקיי, אני מבין. בואי הנה. לפחות תני לי להיפרד ממך כמו שצריך. אני לא יודע מתי אראה אותך שוב. אנחנו זקוקים לפרידה שתיתן לנו כוח להרבה זמן," אני מחייך.

היא עוצמת את עיניה, מהדקת את שפתיה ומהנהנת.

ממש לא התגובה שציפיתי לקבל ממנה.

היא נכנסת אל חיבוקי ונוטעת את מצחה על חזי. היא כורכת את זרועותיה סביב גבי ושואפת עמוקות. ידיה נעולות סביבי בכוח עד שאני בקושי מצליח להסדיר את הנשימה.

"הֵיי, אנחנו לא נפרדים לנצח. רק בינתיים. כשאחזור לבוסטון ואתארגן, נהיה בקשר. נבדוק מה לוחות הזמנים שלנו ונתכנן את הפגישה הבאה."

"פגישה. בטח. סקס." נימת קולה יבשה.

אני עוטף את עורפה בידי ומרים את סנטרה באגודלי. "כן, סקס מדהים. כמו תמיד. את. אני. סקס נפלא. אוכל נפלא. שעות נהדרות. כיף."

היא מהנהנת. "כיף."

אני מקמט את מצחי ומשעין את מצחי על מצחה. "מה נסגר, בייבי?"

סקיילר מנענעת את הראש. "שום דבר. אני עייפה. היינו ערים... עד מאוחר בלילה."

אני מחייך כשאני נזכר בכל הדברים שעשינו אמש. דברים שאשמח לחזור עליהם בקרוב. בקרוב מאוד. הלוואי.

"אוקיי. תישני במטוס. תנוחי קצת. אני אחשוב עלייך." גוש של רגש מצטבר בגרוני, אבל אני דוחק אותו ומנסה לשחק אותה בשליטה. נתראה בקרוב. אנחנו לא נפרדים לנצח. נדמה שאני זקוק לתזכורת הזאת לא פחות ממנה.

"ממ-הממ," היא עונה בלי להתחייב.

מוזר. סקיילר הציבה חומה, החומה שפרצתי ומוטטתי בשבוע הראשון שלנו יחד. אולי כי הפרידה שלנו מעציבה אותה. אין סיבה אחרת. הייתי יודע. מאז קיילה, לא יצאתי עם אישה מספיק זמן כדי להתגעגע אליה ולהפך.

"חייבת לזוז, פארק," היא לוחשת, הבל פיה מרפרף בעדינות על שפתי.

אני רוכן קדימה ומצמיד את שפתי לשפתיה. היא משעינה עלי את גופה, שדיה נמעכים על חזי, ואז היא מטה את ראשה ופותחת את פיה. בדיוק ההזמנה שהייתי זקוק לה. לשוני שוקעת פנימה ו... אלוהים! אני מרגיש כאילו אני נוגס לראשונה במסטיק מנטה. אני לא שבע ממנה. נראה לי שאף פעם לא אשבע.

במשך רגעים ארוכים הלשונות מרקדות והזרועות נכרכות, מקרבות בינינו ככל האפשר. גלים של עוררות מציפים את הזין שלי ומזכירים שגם הוא רוצה להיפרד. היא בטח מרגישה את ההתלהבות שלי כי היא גונחת בתוך פי ומחככת את פלג גופה התחתון באיברי הנוקשה, כמו חתולה על גג פח לוהט.

אני מכניס את ידי לתוך שערה, מושך את השורשים עד שהיא זועקת ומשוועת לאוויר. היא תופסת את הישבן שלי בכוח שלמדתי לאהוב, כוח שמאפיין את סקיי כשהיא משתוללת. מהיום הראשון היא משולחת רסן ולא מתנצלת על היצר המיני התאוותני שלה. תשוקתה והליבידו שלה תואמים את אלה שלי. אף אישה מעולם לא היתה יצרית כמוני, אבל היא כמו זיקוק, בוערת ומתפוצצת מרוב תאווה.

"אה!" היא גונחת וראשה נשמט לאחור. סנטרה מתרומם לכיוון התקרה בשעה שאני מתחכך בה ומחכך את שפתי בצווארה הברבורי תוך כדי נשיכות.

"את בטוחה שאין לך עוד קצת זמן...?" אני דוחק בה ומניע את ירכי קדימה.

אחת מידיה זזה בינינו והיא חופנת את הזקפה שלי מבעד למכנסיים המחויטים שלבשתי בהיסח הדעת כשסופי דפקה בדלת.

"מממ..." היא משפשפת לי את הזין לכל האורך. "הייתי מתה, אבל..."

אני גונח ברוגז מכל הלב. "את חייבת לזוז. אני יודע, אני יודע. רק עוד נשיקה אחת."

אני מנשק אותה בכוח שעה ארוכה עד שלשוני דואבת ושפתותינו נפוחות ופצועות. אני נוטע את מצחי על מצחה. "אני לא רוצה שתלכי." לראשונה זה זמן רב אני מודה בפני אישה בחולשתי. צמרמורת חולפת בעורפי ואני חורק שיניים.

"אז לא," היא לוחשת, ומשום מה מחשבה מטרידה הולמת בירכתי גולגולתי. ברור לי שמשהו קורה, אבל אני לא ממש מבין מה.

"את חייבת לחזור לחיים שלך בניו יורק. אני צריך לחזור לחיים שלי בבוסטון." אני מאמץ אותה אלי בכוח.

היא שואפת עמוקות וכתפיה נשמטות, ואז היא מהנהנת ומתרחקת. "זה היה אמיתי, פארקר."

אני מחייך. "פיצוץ אמיתי."

הבזק של עלבון ניכר במבטה והיא מחפה עליו במהירות בחיוך מלאכותי. החיוך שהיא שולחת לפפראצי ולאנשים שהיא לא באמת רוצה לדבר איתם אבל מוכרחה, בגלל מעמדה בתור סלבריטאית.

"כן." זה כל מה שהיא אומרת לפני שהיא מסתובבת ומרימה את המזוודות. אני הולך אחריה בסוויטה למקום שבו מחכים לה רייצ'ל ונייט ואן דייקן, שומרי הראש שלה. הם לבושים בשחור מכף רגל ועד ראש. משקפי שמש תלויים לכל אחד מהם על החולצה. נייט נראה כאילו הוא עומד לצאת לקרב במכנסי דגמ"ח שחורים ובמגפי צבא תואמים. הבחור הוא מקרר אבל הוא מכרכר סביב אשתו ומתייחס לסקיילר כמו אל ליידי, גם כשהם לא במשימה. אני שמח שהם שומרים על סקיי. הם תוספת נהדרת לצוות שלה.

"מוכנה?" נייט שואל את סקיי, והיא מהנהנת בכובד ראש. אלמלא ידעתי את האמת, הייתי חושב שזה עתה בישרו לה חדשות רעות. נייט תופס את שני התיקים ביד אחת. איזה תותח. הוא מושיט לי את ידו הפנויה. "מה שלומך, אליס?" אף שאמרתי לו את שמי פעמים רבות, הוא ממשיך לקרוא לי בשם המשפחה.

"נייט. הכול טוב, גבר. שמור על הבחורה שלי."

ראשה של סקיילר מתרומם באחת מהארנק שבו היא נוברת, ואני נשבע שאני רואה הבעה פגועה עולה על פניה לפני שהיא מסווה אותה.

הבעת פניה האחרונה חוזרת אלי לאורך כל הטיסה הביתה, כמו פרסומת שמוקרנת שוב ושוב. אפילו כשנפרדה ממני לבסוף וחיבקתי אותה בפעם האחרונה, גופה לא עטף אותי בחמימות שלמדתי לצפות לה כשאני מחבק אותה. אני לא יודע אם זה בגלל משהו שאמרתי בלילה או בבוקר, אבל אם הייתי צריך לנחש הייתי אומר שהאישה מבועתת. משהו הפחיד אותה ואני צריך לרדת לשורש העניין.

אני מוציא את הטלפון ומפעיל אותו. כיביתי אותו בטיסה הארוכה כדי לחסוך בסוללה. ברגע שהצג נדלק, צרור צלצולים נשמע באחת.

"אלוהים. לא צחקת." אני מסנן קללה ועובר על ההתראות. מתעלם מההודעות ומהמסרונים, חצי מהם ממשרדי מחלקה ראשונה, ומתקשר ישירות לוונדי במטה החברה.

"פארקר... אני ממש, ממש, ממש מצטערת. אין לך מושג כמה אני מצטערת. לא התכוונתי שזה יקרה. לא קלטתי. העברתי את התמונות ועכשיו הן בכל מקום. בכל מקום!" קולה של ונדי כאוב וטעון ברגש.

"ונדי, תירגעי. אין לי מושג על מה את מדברת." אני מצמיד את הטלפון לאוזני כדי להחריש את קולות נמל התעופה סביבי.

"איך יכול להיות שאתה לא יודע?" היא משתנקת. "שיט, היית עכשיו בטיסה של תשע שעות. פארקר, אני מצטערת. התיקייה שבּוֹ שלח אלי עם התמונות מהצילומים של סקיילר פייג'..."

"כן? שלחת אותה ל'פיפל מגזין', נכון?"

"כן, אבל לא פתחתי את כל התיקייה, ובפנים היה קובץ שנקרא 'פארקר סודי ביותר'. אלוהים, אני כזאת מטומטמת! התמונות שלך ושל סקיילר פייג', הן בכל מקום בתקשורת. התמונות שלכם יחד בבריכה, מבלים אצלה בבית..."

"מה?" אני חורק שיניים ומחכה להסבר.

"תמונות שלך מוציא את סקיילר מהבריכה, תמונות שלה חצי עירומה, תמונות שלך מנשק אותה בטירוף, וזה פשוט כל כך לוהט, שכולם מדברים על זה. יש תמונות שלכם מתנשקים באמבטיה..."

"אוי ואבוי! פאק! זה לא קורה!" אני משפשף את רקותי באגודל ואמה.

בּוֹ מתערב. "מה הסיפור, אחי?"

"התמונות ששלחת לוונדי כדי שתעביר ל'פיפל'..."

"כן?" הוא מניח את המזוודה שלו קרוב יותר לעגלה שלנו.

"מתברר שהוספת קובץ סודי עם תמונות אישיות שצילמת, של סקיילר ושלי?"

עיניו מתרחבות. "לא..."

אני מהנהן.

"פאק."

"סיכום הולם." אני שואף אוויר לאט ועמוק, מנסה להרגיע את הזעם המיידי שלי נוכח ההשלכות האפשריות שעלולות להיגרם לסקיילר ולמחלקה ראשונה.

"סליחה, פארקר," אומרת ונדי. "אני כל כך מצטערת. לא ידעתי. הייתי צריכה... לא משנה. אני אארוז את החפצים שלי." אפילו שהיא מנסה להחניק אותה, יפחה מרוסנת נשמעת בטלפון.

"את לא עושה שום דבר. אנחנו בדרך אלייך. אנחנו צריכים לעשות בקרת נזקים ולבדוק כמה רחוק הסיפור הזה הגיע..."

"אוקיי, אוקיי, אוקיי. אני אהיה מוכנה." היא מנתקת ואני שוב לוחץ על רקותי, בידיעה שאנחנו בצרה צרורה.

"אנחנו צריכים להשיג עיתונים עכשיו." אני מרים את הסנטר לכיוון הצד השני של האולם, אל חנות שבה מוכרים את כל העיתונים המקומיים והבינלאומיים.

"אני על זה, אחי." בּוֹ יוצא לדרך ואילו אני מחכה שהמזוודה שלי תגיע.

אני נכנס לגוגל ומקליד את שמה של סקיילר. מבול של תמונות שלי ושלה במגוון תנוחות עולה מיד. אני עובר על התמונות ועולה לי החום. רוב התמונות מתונות. פרט לתמונה באמבטיה, שבה רואים את קווי המתאר של שדיה החשופים של סקיילר צמודים לחזי החשוף בזמן שהיא עושה אמבטיית קצף, ואני תוקף אותה בנשיקות בין צילום לצילום, שאר התמונות מציגות זוג רגיל ומאושר. מתכרבלים על הספה, מדברים. עומדים בצד, שותים קפה. היא מנסה ללמד אותי תנוחת יוגה ואני נכשל חרוצות. אני מצחקק מול כמה מהתמונות ונזכר כמה נהנינו. ואז אני עוצר בתמונה שלנו בבריכה.

"אלוהים..." אני משפשף את פי ומגדיל את התמונה. היא מדהימה ולוהטת בטירוף. אני זוכר את הרגע הזה היטב. חיבקתי אותה, המים ליחכו את המותניים שלנו, רגליה היו נעולות סביבי. היא לבשה ביקיני זעיר שהשאיר מעט מאוד מקום לדמיון. היא לפתה את שרירי ואני הנחתי את ידי על הישבן שלה. בּוֹ אמר לי ללחוש משהו באוזנה. לחשתי. ועוד איך. לחשתי לה את כל הדברים הסקסיים שאעשה לה כשתסיים עם הצילומים. אין ספק שהיא הגיבה בצורה חיובית כי בתמונה הזאת היא נראית בדיוק כמו אלילת הסקס חדורת התשוקה שעמדתי לענג. לאחר מכן הוצאתי אותה מהבריכה ולקחתי אותה היישר למיטה וזיינתי אותה, עד ששנינו לא יכולנו ללכת.

לעזאזל. אני שומר את התמונה בטלפון שלי כי אני לא יכול שלא. אני צריך להגדיל את התמונה הזאת ולתלות אותה על הקיר בחדר השינה, בשביל הלילות שבהם לא יוצא לי לפגוש את סקיילר.

סקיילר.

שיט. היא בטח יוצאת מדעתה. אני בודק את הטלפון שלי ורואה כמה הודעות קוליות מהסוכנת שלה, אבל שום דבר ממנה. אני נושם עמוק וסוף-סוף רואה את המזוודה שלי.

אני לוקח אותה ואת זו של בּוֹ במהירות האפשרית ופוגש אותו ביציאה מהחנות. זרועותיו עמוסות בערימת מגזינים ועיתונים.

"אז... לגבי הקובץ הסודי..." הוא מתחיל לומר.

אני מנענע את הראש, לוקח את הערימה ודוחף מה שאני יכול לתוך תיק המסמכים שלי ואת השאר לקדמת המזוודה שלי. "חכה. נגיע למחלקה ראשונה ונעשה בקרת נזקים."

שפתיו מתהדקות ושריר מתעוות בלסתו. "נכון. רק שתדע... אלה נועדו לך." קולו צרוד כשהוא מוסיף, "מתנה."

אני עוצר ומניח יד על כתפו. "אחי, אני יודע. ובנסיבות אחרות הייתי מודה לך. אני בטוח שיום אחד אודה לך. בינתיים נתמודד עם הנזקים. אוקיי?"

הוא מרכין את סנטרו בחדות, אבל אני רואה שהוא לוקח את זה קשה. בּוֹ הוא אולי גבר שבגברים, ידידי כאח לי, אבל הוא לוקח ללב. יחסיו עם רויס ואיתי קרובים כמו יחסיו עם אמו ואחיותיו. אנחנו משפחה, ובני משפחה לא דופקים זה את זה. זו לא היתה כוונתו של בּוֹ. והתמונות פשוט מדהימות. ממש מצער שהן נפלו לידיים הלא-נכונות.

בּוֹ ואני מפלסים את דרכנו אל היציאה כדי למצוא את המכונית שוונדי שכרה עבורנו. אבל ברגע שאנחנו יוצאים החוצה מסתערים עלינו אינספור עדשות, פרץ פלאשים וגדוד של צלמי פפראצי שצורחים את שמי.

"פארקר, איפה סקיילר?"

"איך ההרגשה להשיג את הבחורה הכי שווה בהוליווד?"

"סקיילר בהיריון ממך?"

"מתי החתונה?"

"האם סקיילר בוגדת בך עם היזיז שלה ריק פטינגטון, הכוכב והחבר הצמוד?"

השאלה האחרונה גורמת לי לחרוק שיניים כשאני נדחק דרך המהומה כדי להגיע למקום שבו עומדים הנהגים השכורים. אחד מהם אוחז שלט שעליו כתוב "מחלקה ראשונה".

"מי הבחור שאיתך? זה המאבטח שלך?" שואל אחד הצלמים.

"כן, בן זונה, ואם תעז לגעת בו, אני אפוצץ לך את הצורה. אחורה!" בּוֹ צועק אליו בתגובה, תופס בזרועי ודוחף בעזרת ידו השנייה. השארנו את המזוודות שלנו בדלת היציאה כדי להידחק בין הגופים.

אנחנו בקושי רואים משהו מבעד לפיצוץ הבזקי המצלמות, אבל בּוֹ מוביל אותנו.

הוא מכניס אותי למכונית ואז טורק את הדלת ועובר שוב בתוך התקהלות הפפראצי. לאחר כמה דקות הוא חוזר עם שתי המזוודות שלנו ומעביר אותן לנהג, שישים אותן בתא המטען.

כשבּוֹ פותח את הדלת, הפלאשים שוב מתחילים והפפראצי מנסים לצלם כמיטב יכולתם.

כשהוא סוף-סוף נכנס, הוא צונח על הכיסא. "שאני אמות, גבר. זה מה שסקיילר עוברת?"

אני מהנהן. "גרוע יותר כשמצפים לה. זה עלוב לעומת מה שראיתי שהיא עוברת. הקהל בטירה בחתונה היה הנוהל הרגיל."

"אלוהים. איזו מסכנה." הוא מעביר יד בשערו השחור המתולתל. "אתה מתקשר אליה?"

אני נושם עמוק. "כן, בפרטיות, כשנהיה במשרד."

"היא ניסתה להתקשר אליך?"

אני מהדק את שפתי ומנענע את הראש.

"מה זה אומר?"

"לא יודע מה נסגר איתה. הרגשתי מוזר כשעזבתי את קופנהגן. אחרי שסופי העירה אותי..."

"רגע, סופי הגיעה אליך לחדר לפני שסקיי יצאה?"

"כן. היא רצתה להיפרד כי לא נתראה בזמן הקרוב."

"ואתה אומר שסקיילר התנהגה מוזר באותו בוקר?" בּוֹ מניע את ראשו.

אני מושך בכתפי. "נראה לי שכן."

"אחי, אתה כזה סתום."

"סליחה?" אני מזיז את ראשי הצדה ומתמקד בחבר שלי.

"סופי לוהטת ובטוחה בעצמה, אחי. אנחנו דאגנו לזה."

"נו?"

בּוֹ פולט נשיפה ארוכה. "ושכבת איתה."

"אתה לא מחדש לי." אני חורק שיניים ומקווה שיגיע כבר לעניין.

"ואתה שוכב עם סקיילר."

"שוב..."

"היא התחרפנה לגבי הקשר שלך עם סופי, אחי. אלוהים, אתה כזה אידיוט." בּוֹ מנענע את הראש.

אני נאנח. "לא יכול להיות, דיברנו על סופי."

"מתי?"

"אחרי החתונה. הכול בסדר. היא יודעת שסופי רק חברה."

בּוֹ נוחר בבוז דוחה. "כן, חברה שזיינת עד לא מזמן."

אני מקמט את מצחי ומשפשף את העורף. "אתה חושב שהיא מתחרפנת בגלל סופי, גם אחרי שדיברנו?"

"אה... כן. אני חושב שהיא מעוצבנת. ואז סופי מעירה אותך, מוציאה אותך מהמיטה לפרידה? הבחורה כנראה צותתה לשיחה שלכם, גבר. אני יודע שאני הייתי מצותת אם הייתי דלוק על בחורה והיא היתה מקשקשת עם האקס שלה, והייתי רוצה לדעת בדיוק מה המצב."

"הא. כלומר, הגיוני. ועכשיו זה... פאק. היא בחיים לא תדבר איתי שוב."

בּוֹ מקמט את מצחו. "אתה כזה נורא במיטה?"

הדחף גובר על השכל הישר ואני מיד חובט לו בחזה, אבל לא חזק מדי. "לך תזדיין!"

הוא משפשף את המקום ומתכווץ. "אאוץ'..."

"אני דואג לאישה שלי," אני נוהם.

הוא יורה בתגובה. "היא יודעת שהיא האישה שלך או שהיא חושבת שאתה סתם מכייף איתה?"

"אנחנו נהנים יחד, אחי. שנינו מסכימים שזה קליל."

בּוֹ מפשק את רגליו, נשען על מושב העור בלימוזינה ומתרווח. "בחיים לא פגשתי אישה שמדברת עם בחור כל יום בטלפון, מבלה איתו שלושה שבועות שלמים, טסה לקצה השני של העולם כדי ללכת איתו לחתונה, יוצאת רק איתו ולא עם אף אחד אחר, ובכל זאת חושבת שהיא ב -" הוא מסמן מירכאות באוויר - "קשר קליל."

הבחור צודק. ובגדול.

"אחי, למה אתה כזה בטוח שהסיפור עם סקיילר קליל? אם זה באמת היה קליל, היית מזיין בחורות אחרות. מכיוון שאני יודע שאתה לא, ושאתה צמוד לשחקנית בלונדינית סקסית עם חזה אדיר ותחת לוהט..."

"תרגיע, אחי."

הוא מחייך בשובבות וקורץ. "מה שאני בא להגיד הוא שאתה כבר בקשר רומנטי איתה. עכשיו הסיפור שלכם נחשף לעיני כולם, ואתה צריך לברר איך שניכם מתכוונים להתמודד עם זה. קולט אותי?"

שיט. אני בקשר רומנטי עם סקיילר פייג'.

אני צריך לדבר איתה. מיד.

הבעיה היחידה היא... מה אוכל להגיד לה כדי לשפר את המצב?