פחד בין הגבעות

ההכנות לפעולה

 

שבועות רבים התכוננו ללילה הזה. הם היו חמישה - יעקב, בן שבע־עשרה, מארגן הקבוצה. בהיר שיער, גבוה, צר כתפיים ומותניים. בן בכור בין שישה אחים ואחיות למשפחת מתנחלים ותיקה, קנאית באמונתה ובדעותיה, אהוב ומטופח על־ידי רב הישיבה שהיה ידיד המשפחה מזה שנים. נדב בן שמונה־עשרה, שחור שיער ועיניים, רזה ונמוך לגילו, עיניו, כמו־גם גפיו, זזות באי שקט תמידי. בן זקונים בין חמישה אחים למשפחת מצוקה בדרום הארץ. הגיע לישיבה בעצת רב הקהילה ובתמיכת מחלקת הרווחה של המועצה המקומית לאחר שנשר מכמה בתי־ספר. חזקיה בן שבע־עשרה, בן יחיד למשפחת חקלאים ביישוב דתי בצפון הארץ. רחב כתפיים וקצר קומה. ממעט בדיבור בשל גמגום קשה. חרוץ בכל עשייה טכנית. אליהו, בן שש־עשרה וחצי, גדל־מידות אורך ורוחב. עיניו כועסות תמידית מתחת לגלי שיערו השופעים המכוסים חלקית בכיפה צבעונית, פיאותיו הסבוכות והארוכות מסתלסלות לצד לחייו העטורות בנבטי זקן דלילים, בן יחיד להורים גרושים. את חופשות סופי השבוע והחגים הוא מבלה בישיבה בסיורי שטח בתחום השבת ובאכילה בלתי פוסקת. ואחרון - יהונתן, בן שבע־עשרה, עולה חדש בודד בארץ. בן למשפחה יהודית אמריקאית שחלום חייה שבנם העילוי שנולד אחרי שלוש בנות ימשיך את קיום אמונתם ומסורתם הדתית. פניו חייכניות ומלאות חיבה לסובבים אותו. הוא אוּמץ לקבוצה ביוזמתו של יעקב כדי שתהיה לו חברה תומכת שתתווה עבורו את דרך החשיבה וההתנהגות הנכונה בארץ הזרה אליה הגיע.

ההתכנסות המגמתית הראשונה של החבורה הייתה אחרי שורה של פיגועים באזור צומת תפוח ובאריאל.

"זה לא יכול להימשך ככה," רתח נדב. "די כבר עם כל הדיבורים. מספיק עם הקשקשת. עכשיו חייבים להחליט!"

"אתה צודק, זה בדיוק הזמן כעת," התפרץ אליהו לדבריו, "לפני חופשת הפסח. עכשיו חייבים לעשות משהו."

"לא, לא, לא עוד פ־פ־עם הפגנה, ההר הב־ב־ב־ית," ורידי צווארו של חזקיה התנפחו במאמץ לשלוף את המילים המגומגמות.

"או לשפוך חול בכניסה לכפר ערבי ולזרוק אבנים על השמשות שלהם," סינן נדב בזעם.

"זה כבר לא עושה רושם על אף אחד," סיכם יעקב בקולו השקט והסמכותי, "אפילו העקירה של הזיתים כבר לא עוצרת אותם, וגם לא הפגיעה בעדרים."

"הפעם אנחנו חייבים לעשות משהו חזק," נהם חזקיה, "משהו שיראה לערבים שהיהודים מהישיבה יכולים באמת לפגוע בהם בכל מקום. משהו שיפחיד אותם ממש, שיבינו שהדרך היחידה שלהם להישאר בחיים זה לעוף מהארץ שלנו. לעוף או למות."

ההחלטה על היעד ועל דרך הפעולה התקבלה עוד באותו שבוע, בלילה, במקווה של הישיבה, המקום היחיד שהיה נקי משום־מה, לפי שעה, ממצלמות השב"כ. התכנון היה להרוס עשרות מכוניות במגרש החנייה שבכפר הקרוב. לפרוק עליהן את כל הזעם בלי שיוכלו להאשים אותם אחר־כך שפגעו באנשים, וכמובן לרסס על המכוניות ההרוסות את החתימה שלהם, שיידעו למה עשו את זה ומי אלה שעשו. בשתיקה הקצרה שנוצרה לרגע בתוך סערת הדיבור הנלהב העז יהונתן ללחוש, שדווקא הכפר שעליו הם מתכננים את הפעולה הזאת הוא כפר שקט שהתושבים שלו אף פעם לא השתתפו בשום מעשי חבלה, אבל יעקב ונדב התנפלו עליו מיד בצעקות שזה לא חשוב, ושכל הערבים אחראים למה שקורה בכל מקום, כי זרע הפורענות טמון בכולם, ושגם אם כמה מהם לא עשו כלום בינתיים, הם עוד יעשו כי בפוטנציה כולם מחבלים, והם צריכים לדעת מראש שישלמו על זה מחיר כבד גם אם בפיגועים האחרונים לא הם אלה שיזמו והשתתפו.

"אני חשבתי שדווקא אתה עם כל הנחנחיוּת שלך תרצה להשתתף במבצע כזה... בגלל זה קראנו לך הנה," זרק לו נדב ותוך כך השתתק לרגע וסקר את יהונתן במבט חשדני ומיד העביר את מבטו אל עיניו הבודקות של יעקב, שמא התגלה להם כעת אותו סוכן סמוי שממנו הם חוששים כל הזמן. אבל יעקב רמז לו בעפעוף ריסים שלא, ואחר־כך, בחוץ, הסביר שדווקא הדיבור הגלוי של יהונתן נגד הפעולה מראה שהוא לא הסמוי הזה. יהונתן מלמל שגם הרב אמר הרבה פעמים שהתנהגות כזאת לא תקרב את הגאולה, שצריך במקום זה לעסוק בתורה ולהתפלל לעילוי נשמותיהם של הנפגעים שלנו. "חוץ מזה יש עוד הרבה שחושבים כמוני פה," הרים את קולו ואת ראשו וקם ובתנועה חדה הסתובב ויצא מהחדר.

יעקב ליווה את יציאתו במבטי בוז. "צריך לעקוב אחריו איך שלא יהיה," רטן, ונדב לחש בתסיסת שפתיים: "פחדן עלוב!"

הם נותרו ארבעה. אליהו וחזקיה לקחו על עצמם את תפקידי השמירה, חזקיה בתוך הישיבה כדי להרגיע או לחסום, אם יהיה צורך, חבר'ה שעלולים להתעורר במקרה ולשאול שאלות מסוכנות, ואליהו בכוננות מחוץ לישיבה, על המדרגות שממול החורשה, למקרה שיעקב ונדב לא ישובו בזמן המתוכנן ויהיה צורך להזעיק את הרב בגלל החשש שערביי הכפר תפסו אותם.

יומיים לפני התאריך שקבעו יצא יעקב על אופניים לסיור שטח. הוא אמד את המרחק ואת זמן הריצה המשוער בחזרה, את גובה שער מגרש החנייה עליו יצטרכו לטפס ואת המרחק מבתי הכפר הסמוכים אליו. לאורך אותו יום הכינו ואספו את תכולת התיקים.