פחד – טראמפ בבית הלבן

 פרק 1

באוגוסט 2010, שש שנים לפני שקיבל לידיו את ניהול מערכת הבחירות המוצלחת שהביאה את דונלד טראמפ לנשיאות, צלצל הטלפון של סטיב בֶּנוֹן. הוא היה אז בן 57 ועבד כמפיק סרטים פוליטיים ימניים.

"מה אתה עושה מחר?" שאל אותו דיוויד בּוֹסִי, פעיל שמרני שעבד זה זמן רב כחוקר בשירות הרפובליקנים בבית הנבחרים. הוא התחקה אחר השערוריות הקשורות בביל ובהילרי קלינטון כבר כמעט 20 שנה.

"אחי", השיב בנון, "אני עובד על הסרטים המזוינים האלה שאני עושה בשבילך".

מועד הבחירות של אמצע הכהונה ב-2010 הלך וקרב, ותנועת מסיבת התה והמפלגה הרפובליקנית היו בתנופה.

"דייב, אני בדיוק מנחית עוד שני סרטים. אני עורך אותם. אני עובד 20 שעות ביממה", עבור סִיטִיזֵנס יוּנַייטֶד, עמותה פוליטית שמרנית שבראשה עמד בוסי, כדי להשלים את סרטי אנטי-קלינטון שלו.

"אתה יכול לבוא איתי לניו יורק?"

"בשביל מה?"

"בשביל להיפגש עם דונלד טראמפ", אמר בוסי.

"באיזה עניין?"

"הוא חושב לרוץ לנשיאות", אמר בוסי.

"של איזו ארץ?" שאל בנון.

לא, ברצינות, התעקש בוסי. הוא מנהל פגישות ועובד בשביל טראמפ כבר חודשים. טראמפ ביקש את הפגישה.

"אין לי זמן לעשות ביד, אחי", אמר בנון. "דונלד טראמפ בחיים לא ירוץ לנשיאות. תשכח מזה. מול אובמה? תשכח מזה. אין לי זמן לשטויות מזוינות".

"אתה לא רוצה להיפגש איתו?"

"לא, אני לא מעוניין להיפגש איתו". טראמפ נתן פעם לבּנון ריאיון של חצי שעה לתוכנית הרדיו שלו שנקראה "The Victory Sessions" (מפגשי הניצחון), חצי שעה ביום ראשון אחר הצהריים. בנון הגיש אותה מלוס אנג'לס ותיאר אותה כ"תוכנית רדיו לאנשים חושבים".1

"הבן אדם הזה לא רציני", אמר בנון.

"אני חושב שהוא רציני", אמר בוסי. טראמפ היה ידוען טלוויזיוני, בעל תוכנית מפורסמת, "המתמחה", שדורגה כלהיט מספר אחת של רשת NBC למשך כמה שבועות. "לא יזיק אם נבוא להיפגש איתו".

בסופו של דבר הסכים בנון לטוס לניו יורק, למגדל טראמפ.

השניים עלו לחדר ישיבות בקומה ה-26. טראמפ קידם את פניהם בחמימות, ובוסי אמר שהוא הכין מצגת מפורטת. זו היתה תוכנית הדרכה.

החלק הראשון, אמר, מסביר איך לרוץ בבחירות המקדימות של הרפובליקנים ולנצח. החלק השני מסביר איך להתמודד על נשיאות ארצות הברית מול ברק אובמה. הוא תיאר אסטרטגיות סקרים מקובלות ודן בתהליכים ובסוגיות. בוסי היה שמרן מסורתי, מהסוג הדוגל בממשלה מוגבלת, והופעתה של תנועת מסיבת התה הפתיעה אותו לגמרי.

זהו רגע חשוב בפוליטיקה האמריקאית, אמר בוסי, והפופוליזם של מסיבת התה סוחף את הארץ. הבן אדם הקטן מקבל את רשות הדיבור. הפופוליזם הוא תנועה שורשית לשיבוש הסטטוס קוו הפוליטי לטובת האנשים מן השורה.

"אני בן אדם של עסקים", הזכיר להם טראמפ. "אני לא מקצוען בטיפוס בסולמות הפוליטיקה".

"אם אתה חושב לרוץ לנשיאות", אמר בוסי, "אתה צריך לדעת המון דברים קטנים והמון דברים גדולים". הדברים הקטנים הם תאריכי היעד להגשת מועמדות, חוקי הבחירות המקדימות במדינות השונות - פרטים קטנוניים. "אתה צריך להכיר את צד המדיניות ואיך לזכות בצירים". אבל קודם כול, אמר, "אתה חייב להבין את התנועה השמרנית".

טראמפ הנהן.

"יש לך כמה בעיות בקשר לנושאים", אמר בוסי.

"אין לי שום בעיות בקשר לנושאים", אמר טראמפ. "על מה אתה מדבר?"

"קודם כול, אף פעם לא זכה בבחירות המקדימות הרפובליקניות מישהו שלא היה בעד חיים", אמר בוסי. "ולמרבה הצער, אתה מאוד בעד בחירה חופשית לנשים".1

"מה זאת אומרת?"

"יש לך עבר של תרומות לאנשי ההפלות, למועמדים שהם בעד בחירה. נתת הצהרות. אתה חייב להיות בעד חיים, זאת אומרת מתנגד להפלות".

"אני מתנגד להפלות", אמר טראמפ. "אני בעד חיים".

"טוב, יש לך עבר מתועד".

"את זה אפשר לתקן", אמר טראמפ. "אתה רק תגיד לי איך לתקן את זה. אני - איך אתה קורא לזה? בעד חיים. אני בעד חיים, אני אומר לך".

בנון התרשם מהופעת האמן הזאת, והתרשמותו הלכה וגברה ככל שדיבר טראמפ. הוא היה מעורב וזריז. הוא היה במצב גופני נהדר. נוכחותו היתה גדולה ממנו עצמו, שלטת, והוא מילא את החדר. היה בו משהו. הוא היה גם כמו האיש בבָּר שמדבר אל הטלוויזיה. פיקחות של נער רחוב מרובע קווינס. להערכתו של בנון, טראמפ היה ארצ'י בַּנקֶר, אבל ארצ'י בנקר ממש ממוקד.

"הדבר הגדול השני", אמר בוסי, "הוא הרקורד של ההצבעות שלך".

"מה זאת אומרת, הרקורד של ההצבעות שלי?"

"באיזו תכיפות אתה מצביע בבחירות".

"על מה אתה מדבר?"

"טוב", אמר בוסי, "אלה הפריימריז של הרפובליקנים".

"אני מצביע כל פעם", אמר טראמפ בביטחון גמור. "הצבעתי כל פעם מאז שהייתי בן 18 או 20".

"זה לא ממש נכון. אתה יודע שיש רישום ציבורי של ההצבעות שלך". בוסי, החוקר מטעם בית הנבחרים, החזיק בערימה של רשומות כאלה.

"אף אחד לא יודע בעד מי הצבעתי".

"לא, לא, לא, לא בעד מי אתה מצביע. כמה פעמים הצבעת".

בנון הבין שטראמפ אינו יודע את הדבר הבסיסי ביותר בפוליטיקה.

"אני מצביע כל פעם", התעקש טראמפ.

"האמת היא שבכל ימי חייך הצבעת בפריימריז רק פעם אחת", אמר בוסי, בהסתמך על הרשומות.

"זה שקר מזוין", אמר טראמפ. "זה שקר מוחלט. כל פעם שהייתי צריך להצביע, הצבעתי".

"הצבעת רק פעם אחת בבחירות המקדימות", אמר בוסי. "זה היה בסביבות 1988, בפריימריז של הרפובליקנים".

"אתה צודק", אמר טראמפ. סיבוב של 180 מעלות בלי להניד עפעף. "הצבעתי בעד רודי". רוּדי ג'וּליאני התמודד על ראשות עיריית ניו יורק בבחירות המקדימות ב-1989. "זה כתוב אצלך?"

"כן".

"אני אתגבר על זה", אמר טראמפ.

"אולי אין חשיבות לשום דבר מכל זה", אמר בוסי, "אבל אולי יש. אם אתה חושב ללכת קדימה, אתה צריך להיות שיטתי".

עכשיו הגיע תורו של בנון. הוא דיבר על הכוח המניע את תנועת מסיבת התה - הסלידה מאליטות. פופוליזם מיועד לאדם הפשוט, היודע שהמערכת מרמה אותו. הוא מתנגד לקפיטליזם של מקורבים ולעסקאות מאחורי הקלעים שמקיזות את דם הפועלים.

"זה מוצא חן בעיני. זה מה שאני", אמר טראמפ. "פּוֹפּוּלָרִיסט". המילה יצאה חבולה מפיו.

"לא, לא", אמר בנון. "אומרים פופוליסט".

"בטח, בטח", התעקש טראמפ. "פופולריסט".

בנון הרים ידיים. הוא חשב בהתחלה שטראמפ לא הבין את המילה. אבל אולי טראמפ התכוון בדיוק למה שאמר - להיות פופולרי בקרב האנשים הפשוטים. בנון ידע ש"פופולריסט" היתה צורה בריטית ישנה של המילה "פופוליסט" בפי הציבור הכללי, הלא-אינטלקטואלי.

שעה אחרי תחילת הישיבה אמר בוסי, "יש עוד עניין גדול".

"מה זה?" שאל טראמפ, שנשמע מודאג קצת יותר.

"אוקיי", אמר בוסי, "80 אחוז מהתרומות שנתת היו לדמוקרטים". בעיני בוסי, זו היתה המכשלה הפוליטית הגדולה ביותר שעמדה בפני טראמפ, אך הוא לא אמר זאת.

"זה בולשיט!"

"זה בתיעוד הציבורי", אמר בוסי.

"יש תיעוד של זה?!" אמר טראמפ, בתדהמה מוחלטת.

"כל תרומה שנתת בחיים". חשיפה פומבית של כל תרומה פוליטית היא הנוהג השגור.

"אני תמיד מאוזן", אמר טראמפ. הוא חילק את תרומותיו שווה בשווה למועמדים משתי המפלגות, אמר.

"האמת היא שאתה תורם די הרבה. אבל 80 אחוז הלכו לדמוקרטים. שיקגו, אטלנטיק סיטי..."

"אני מוכרח לעשות את זה", אמר טראמפ. "כל הדמוקרטים המזוינים האלה מנהלים את כל הערים. אתה צריך לבנות בתי מלון. אתה צריך לשים להם כסף בכיס. האנשים האלה באו אלי".

"תקשיב", אמר בנון. "מה שדייב מנסה להגיד זה שאם אתה רץ בתור האיש של מסיבת התה, הבעיה היא שעל זה בדיוק הם מתלוננים. על אנשים כמוך שעושים עסקאות מאחורי הקלעים".

"אני אתגבר על זה", אמר טראמפ. "זה משחק מכור. השיטה מפוברקת. האנשים האלה סוחטים אותי כבר שנים. אני לא רוצה לתת. כולם באים אלי. אם אתה לא כותב צ'ק..."

היה עסקן בקווינס, אמר טראמפ, "טיפוס אחד זקן עם כובע בייסבול. אתה נכנס לשם, אז אתה צריך לתת לו משהו - לרוב במזומן. אם אתה לא נותן לו כלום, לא קורה כלום. אי-אפשר לבנות שום דבר. אבל אם אתה נושך את השפתיים ואתה משאיר לו מעטפה, זה קורה. פשוט, ככה זה עובד. אבל אני יכול לתקן את זה".

בוסי אמר שיש לו מפת דרכים. מה שחשוב "זאת התנועה השמרנית. מסיבת התה באה והולכת. פופוליזם בא והולך. התנועה השמרנית היא התשתית מאז ימי גולדווטר". בארי גולדווטר, הסנאטור מאריזונה, נחשב לאיש שהפיח חיים חדשים בתנועה השמרנית האמריקאית בשנות ה-60.

שנית, אמר, הייתי ממליץ שתרוץ כאילו אתה רץ לתפקיד המושל בשלוש מדינות - איווה, ניו המפשייר וקרוליינה הדרומית. אלה יהיו שלוש המדינות הראשונות בבחירות המקדימות. "אתה תרוץ ותישמע כמו מקומי, כאילו אתה רוצה להיות המושל שלהם". המון מועמדים טעו טעות ענקית וניסו לרוץ ב-27 מדינות. "אתה רץ בשלושה מרוצים למושל, ויש לך סיכוי ממש טוב. תתמקד בשלוש. תצא טוב בשלוש. השאר כבר יבואו".

"אני יכול להיות המועמד", אמר טראמפ. "אני יכול לנצח את הטיפוסים האלה. לא אכפת לי מי הם. יש לי את זה. אני יכול לטפל בשאר הדברים".

כל עמדה נתונה לשינוי, פתוחה למשא ומתן.

"אני בעד חיים", אמר טראמפ. "אני הולך להתחיל".

"זה מה שתצטרך לעשות", אמר בוסי. "אתה תצטרך לכתוב צ'קים אישיים, בין 250 אלף ל-500 אלף דולר בסך הכול, לחברי קונגרס2 ולסנאטורים. כולם יבואו הנה. תסתכל להם בעיניים, תלחץ להם את הידיים. אתה הולך לתת להם צ'ק. כי אנחנו צריכים שכמה אנשים יהיו חייבים לך. אתה צריך לעשות כמה פגישות של אחד על אחד בשביל שהאנשים האלה יֵדעו. כי בהמשך הם יהיו לפחות נקודת כניסה בשבילך, לבנות יחסים".

בוסי המשיך ואמר, "אתה אומר, הצ'ק הזה בשבילך. על 2,400 דולר" - הסכום המרבי שאדם רשאי לתרום למועמד פוליטי. "זה חייב להיות צ'ק אישי לקמפיין שלהם, כסף בכיס, כדי שהם ידעו שזה בא אישית ממך. אז הרפובליקנים האלה ידעו שאתה מתכוון להיות רציני בקשר לזה".

הכסף, אמר בוסי, ניצב במרכזה של אמנות הפוליטיקה הנשיאותית. "זה ישתלם לך בגדול בהמשך". תרום למועמדים רפובליקנים בקומץ מדינות מתנדנדות כמו אוהיו, פנסילבניה, וירג'יניה ופלורידה.

מלבד זאת, אמר בוסי, "אתה תצטרך להכין ספר מדיניות. אתה חייב להכין ספר על מה שאתה חושב על אמריקה ועל המדיניות שלה".

בנון מסר תדריך נרחב על סין ועל מאמציה המוצלחים לגזול מארצות הברית מקומות עבודה וכסף. הסכנה הזאת היתה לו שיגעון כפייתי.

"מה דעתך?" שאל בוסי את בנון אחר כך.

"אני די התרשמתי מהבן אדם הזה", אמר בנון. במה שקשור לריצה לנשיאות, "אפס סיכויים. קודם כול, שני הדברים שאמרת לו לעשות. המזדיין הזה לא יכתוב אפילו צ'ק אחד. הוא לא אחד שכותב צ'קים. הוא חותם על הגב של צ'קים", כשהוא מקבל אותם כתשלום. "טוב שאמרת את זה, כי הוא בחיים לא יכתוב צ'ק".

"מה עם ספר המדיניות?"

"הוא בחיים לא יכין ספר מדיניות. רד ממני, לעזאזל. זין. קודם כול, אף אחד לא יקנה אותו. זה היה בזבוז זמן, חוץ מהעובדה שהוא היה משעשע בטירוף".

בוסי אמר שהוא מנסה להכין את טראמפ, אם יחליט אי-פעם לרוץ. היה לטראמפ נכס ייחודי: הוא היה תלוש לחלוטין מהתהליך הפוליטי.

הם המשיכו ללכת, ובוסי מצא את עצמו מריץ בראשו תרגיל מחשבתי, תרגיל שכעבור שש שנים יבצעו רוב האמריקאים. הוא לא ירוץ בחיים. הוא לא יגיש מועמדות בחיים. הוא לא יכריז בחיים. הוא לא יגיש בחיים את תצהיר החשיפה הפיננסית שלו. נכון? הוא לא יעשה בחיים אף אחד מהדברים האלה. הוא לא ינצח בחיים.

"אתה חושב שהוא מתכוון לרוץ?" שאל בוסי את בנון לבסוף.

"אין סיכוי. אפס סיכויים", חזר בנון ואמר. "פחות מאפס. תראה איזה חיים יש לו, אחי. בחייך. הוא לא הולך לעשות את זה. ללכת עם הראש בקיר".

1 בשני צדי המחלוקת סביב חוקיותן של הפלות מלאכותיות ניצבים אלה שהם בעד בחירה (pro-choice), הדוגלים בזכותה הבלעדית של האישה לבחור אם להפיל את עוּבּרה, מול אלה שהם בעד חיים (pro-life), המתנגדים עקרונית להפלות - אם באופן מוחלט ואם בתנאים מגבילים ביותר. [המתרגם]

2 פורמלית, המונח "קונגרס" חובק את שני בתי המחוקקים של ארצות הברית - בית הנבחרים (הבית התחתון) והסנאט (הבית העליון). אבל בלשון חופשית, "הקונגרס" (או לפעמים "הבית") מתייחס רק לבית הנבחרים. [המתרגם]