פילגש לחודש

ריקו מנדרטי קפץ לתוך הפרארי האדומה והנוצצת שלו ונסע, לא למסלול המרוצים רנדוויק, כי-אם הישר אל בית הוריו בעיבורים הכפריים של סידני. התוכניות שלו השתנו. אירועי ליל אמש שינו אותן.

"לא היום," הפטיר ריקו בינו לבינו כאשר דהר בפרברים המערביים רחבי הידיים של סידני, עיוור למבטים שקיבל מרוב הנשים שעל פני המכוניות שלהן חלף, ומכל הנשים במכוניות שלצדן נאלץ לעמוד ברמזורים אדומים.

רק אשה אחת העסיקה בימים אלה את מוחו של ריקו. רק אשה אחת שתביט בו כאילו הוא גבר שראוי למבטים ולא כאילו היה נער שעשועים ופרימדונה ללא ממשות כלל.

במשך חמש שנים הוא סבל בשקט את העקיצות של רני סלינסקי ליד שולחן הקלפים מדי יום שישי בערב, כמו גם במרוצים בשבת בצהרים.

חמש שנים היו זמן רב לספוג התנהגות כזו. זמן רב מדי.

אבל היה עליו להודות שעד אמש הוא נהנה מצחצוחי הלשונות שלהם באופן די מעוות, למרות העובדה שידה של רני היתה בדרך כלל על העליונה. כאשר התייחסה אליו בקרירות שלה לפני כמה חודשים, הוא שנא את זה. ריקו גילה במהלך אותה תקופה קשה שהוא מעדיף עוקצנות על פני התעלמות מוחלטת.

ובכל זאת, רני הצליחה לעקוץ אותו פעם אחת יותר מדי אמש.

הוא לא יהיה שוב מטרה לחצי הלעג של האשה הזו גם היום במרוצים. מספיק זה מספיק!

האור ברמזור התחלף לירוק והוא לחץ על דוושת הדלק. הפרארי זינקה קדימה והצמיגים צווחו קלות כאשר חרך את הכביש. אבל, בהתחשב במהירות המותרת באזור זה של הכביש, ותכיפותם של הרמזורים, ריקו לא מצא נחמה בהאצה ולא ראה בה דרך לברוח ממחשבותיו.

תוך זמן קצר הוא עמד שוב לפני רמזור אדום, וחרק שיניים כאשר מוחו חזר אל יריבתו.

היא ודאי נמצאת עכשיו במרוצים, יושבת ליד הבר בתא החברים, לוגמת כוס שמפניה ונראית צוננת וקלאסית כתמיד, בלי לשים לב אם הוא הגיע, בזמן שהוא יושב לו כאן במכונית שלו, מתבשל במיץ של עצמו וכבר מתחרט על ההחלטה לא ללכת. הוא אהב את המרוצים. הם היו אחת התשוקות הגדולות של חייו. ולמרבה הצער, גם שלה.

כך הוא פגש את רני מלכתחילה, באמצעות האהבה המשותפת שלהם לסוסי מרוץ. לפני חמש שנים בערך היא הפכה לחברה החמישית בסינדיקט שהוא וחברו הטוב ביותר, צ'רלס, הקימו בעזרת וורד ג'קמן, אחד ממאמני הסוסים הצעירים והמבריקים של סידני.

ריקו זכר עדיין את היום הראשון בו פגש את גברת סלינסקי שהיתה אז מסתורית לגמרי. שלושת השותפים התאספו במרוצי רנדוויק כדי לחזות בסוסה הראשונה שלהם המשתתפת במרוץ, סוסה ערמונית מקסימה בשם להבה זהובה.

עד אותו יום, ריקו ידע על קיומה של הבעלים המשותפים שלו מקריאה בלבד. לא היה לו מושג שהיא גם רני, הבעלים של סוכנות הדוגמנות רני ואלמנתו של ג'וזף סלינסקי, בנקאי עשיר מאוד שהיה מבוגר מאשתו השניה בארבעים שנה כמעט ושנפטר שנה לפני כן. הוא כן ידע שהיא אלמנה עשירה, אבל דמיין לעצמו גבירה שמנה ומפורכסת מדי בשנות השישים או השבעים שלה, שיש לה מספיק כסף לבזבז לא רק במכון היופי אלא גם על הימורים.

שום-דבר לא הכין את ריקו לגברת סלינסקי הממשית, מתוחכמת להפליא, אופנתית ונבונה בשנות השלושים שלה. ואין ספק שדבר לא הכין את ריקו לתגובה השלילית המיידית שלה אליו. הוא הורגל בחיזורים מצד המין הנשי, מעולם לא חווה משהו אחר.

בדיעבד, הוא ידע שנמשך אליה מן הרגע הראשון, למרות שהיתה על זרועו אשה אחרת באותו יום. לאמיתו של דבר, ארוסתו. ג'זמין. ג'זמין הבלונדית, היפהפיה, המבעבעת והנבונה. הוא חשב שהוא מאוהב בג'זמין, והוא התחתן אתה חודש לאחר מכן.

אלה היו נישואים שנדונו לכליה מלכתחילה. אלוהים, לו רק ידע אז מה שידע עכשיו.

אבל האם זה היה משנה משהו? תהה בזמן שהרעיד את מנוע המכונית שלו בציפיה לחילופי האורות ברמזור. מה היה קורה לו גילה שג'זמין היא רודפת בצע חסרת רגשות לפני החתונה שלהם? או שאהבתו לכאורה לה היתה תוצאה של תכסיסים מחוכמים ומחמאות אינסופיות? מה היה קורה לו היה נפרד מארוסתו התככנית ומחזר במקומה אחרי רני החידתית והמרהיבה?

התגובה של רני אליו היתה ודאי שונה לגמרי לו היה פנוי לפני חמש שנים, ולא מאורס ומאוהב לכאורה בארוסתו.

אחרי-הכל, הוא היה ריקו מנדרטי, מפיק וכוכב תשוקה לפסטה, תוכנית הבישול המצליחה ביותר בטלוויזיה. האלמנה העליזה – כפי שכינה את רני תוך זמן קצר – ודאי ידעה מהו ערכו של דולר, בהתחשב בעובדה שפעם אחת כבר התחתנה עם כסף. ריקו לא יכול לדמיין אשה צעירה ויפה כמוה נישאת לגבר בשנות השישים שלו מתוך אהבה.

אף שלריקו לא היו אז סכומים עתקים כלבעלה של רני באותה תקופה, הרי שהוא היה עדיין מסודר היטב, עם פוטנציאל השתכרות גדול יותר בשנים הבאות, דבר שהוכח מאז כנכון. תוכנית הבישול הקטנה שלו – כפי שרני אהבה לכנות אותה בלגלוג – הופצה עתה בעשרים מדינות והכסף נשפך לחשבון הבנק שלו, כשעוד יוזמות עסקיות צצות כפטריות מדי שנה, מספרי בישול ועד קידום מוצרים ועד הרעיון האחרון שלו, למכירת זכיונות למסעדות תשוקה לפסטה בכל עיר גדולה באוסטרליה.

מלבד כוח ההשתכרות שלו, הוא היה גם בן עשרים-ותשע בלבד אז, גדוש ביטחון גברי וטסטוסטרון. בשיא הבשלות המינית שלו.

ריקו רצה לחשוב שרני היתה נופלת אל בין זרועותיו, אבל הוא ידע טוב מאוד שהוא רק משלה את עצמו. הוא נפרד מג'זמין לפני למעלה משנתיים, מסמכי הגירושים נחתמו כבר לפני שנה, ויחסה השלילי של רני אליו לא השתנה כלל. אם בכלל, העוינות שלה רק גברה כלפיו בזמן שהתשוקה שלו אליה נעשתה עזה באופן בלתי נסבל.

כאב לריקו לחשוב שהיא לא מוצאת בו שום-דבר מושך. למעשה, נראה שתיעבה אותו. למה? מה עשה לה שגרם לכזו התנגדות? האם זה הרקע האיטלקי שלו? היא דיברה לפעמים על היותו טיפוס המאהב הלטיני, כולו הורמונים ונטול מוח לגמרי.

ריקו ידע שיש בו יותר מזה. אבל לא בימים אלה כאשר הוא נמצא במחיצתה, חשב בזעף. לאחרונה, כל-אימת שהפנתה לעברו את העיניים הירוקות המלוכסנות שלה והשמיעה את אחת ההערות הנשכניות שלה, הוא הפך למאצ'ו חסר המוח שהאשימה אותו שהינו. היכולת שלו לשחק פוקר נפגעה. לעזאזל, נפגעה היכולת שלו לעשות כל דבר כראוי! הקסם שהיה מפורסם בו נעלם, יחד עם היכולת שלו לחשוב.

אהה, אבל הוא עדיין יכול להרגיש. גם כשדמו רותח בסלידה שחורה, גופו יכול לצרוב בערגה לבנה. לכן הוא התרחק בסוף-השבוע הזה מיריבתו. מאחר שריקו חשד שהוא מתקרב להתפוצצות לא מתוכננת בכל הנוגע אליה. מי יודע מה הוא עלול לעשות או להגיד בפעם הבאה בה תלגלג עליו כפי שעשתה אמש?

"נו, ריקו, אם היית נשוי למישהי כמו דומיניק," הטעימה רני אחרי שצ'רלס הכריז שאשתו הרה, "אז יכול להיות שהיו לך כבר תינוק או שניים עכשיו. אם אתה באמת כל-כך להוט לקיים נישואים מסורתיים ולהקים משפחה, אז, למען השם, תפסיק כבר להתעסק עם כל הליאנות של העולם ותמצא לעצמך נערה נחמדה שתעניק לך את מה שאתה רוצה כביכול."

ריקו היה צריך לנשוך את לשונו הלכה למעשה כדי להשתיק את המענה שהוא נכנס למיטה עם ליאן ודומותיה בניסיון עקר לצרוב את התסכול שהוא מרגיש מאחר שהוא לא מצליח לזכות בה.

הוא הצליח, איכשהו, לעטות על פניו חיוך קטן ועלום וחווה סיפוק קל בראותו כיצד עיניה הירוקות מאפילות בתסכול משלה.

אחת:אפס לריקו לשם שינוי!

אבל כמה זמן יצליח לשלוט בעצמו ביד ברזל? הוא חשד שלא הרבה.

צ'רלס ועלי לא יידעו מה פוגע בהם אם וכאשר יתפוצץ. ריקו אולי נולד וגדל בסידני, אבל הוא היה איטלקי בכל רמ"ח איבריו, עם מזג איטלקי חם.

איכר, קראה לו רני פעם. וזה היה נכון למדי. הוא באמת בא ממשפחה של איכרים. והתגאה בזה!

שני שותפיו האחרים של ריקו למשחק הפוקר של יום שישי היו בעלי דם כחול בהשוואה אליו. חברו הטוב ביותר, צ'רלס, היה צ'רלס ברנדון, מבוגר מריקו בכמה שנים והבעלים של ברנדון-ביר, מזקקת הבירה הפרטית הנחשבת ביותר באוסטרליה. עלי היה הנסיך עלי מדובאר, בן הזקונים של שייח' עשיר, בעלים של בארות נפט, שנשלח לאוסטרליה לפני עשור שנים כדי לנהל את עסקי הסוסים האצילים של המשפחה הערבית המלכותית.

שני הגברים נולדו במשפחות עשירות, אבל איש מהם לא היה עצל, מפונק או מהסוג שנולד עם כפית של כסף בפה, טיפוסים שריקו תיעב במיוחד.

צ'רלס הצליח אחרי שנים של עבודה מאומצת להוציא את העסק המשפחתי שלו מתוך תהומות פשיטת הרגל אחרי שאביו נפטר והותיר את החברה במצב מחפיר.

ההישג דרש נחישות, יכולת וחזון, תכונות שריקו העריץ.

גם עלי לא התנהג כמו נסיך מפונק. הוא עבד קשה מאוד, ניהל את עסק סוסי ההרבעה הגזעיים, שעמד על יותר מאלף אקרים של אדמת סוסים משובחת בעמק האנטר. ריקו ראה במו עיניו כיצד עלי, בידיו שלו, מנהל ומתחזק את המתחם ואת המוסד הענק הזה.

למעשה, עלי היה זה שצירף את ארבעתם למשחק פוקר שבועי. הוא גידל את להבה זהובה. לאחר שזכתה בפרס, שלושת הבעלים המאושרים ומגדל באופוריה חגגו יחד בארוחת ערב משותפת. במהלך המשתה על המזח הם גילו אהבה משותפת, לא רק לסוסי מרוץ אלא גם למשחקי קלפים. הימורים מסוגים שונים, כך נראה, היו בדמם. הם שיחקו את משחק הפוקר הראשון שלהם מאוחר יותר באותו ערב והחליטו לשחק מדי יום שישי מאותו רגע ואילך.

ריקו חייך בציניות כאשר חשב כיצד, כאשר אושפז בגין ברך פגועה אחרי תאונת סקי בשנה שעברה, הוא התעקש שהאחרים יבואו לחדרו בבית-החולים ביום שישי בערב למשחקם הקבוע. עם זאת, הערב לא היה בבחינת הצלחה גדולה, מאחר שעלי הביא עמו שני מאבטחים.

בדיעבד, הוא הבין שההתעקשות שלו לשחק באותו ערב, למרות הפגיעה בברכו, רק הדגישה את האובססיה הגוברת והולכת שלו כלפי האלמנה העליזה. הוא לא הצליח לשאת את המחשבה שלא יראה אותה באותו שבוע. עכשיו הוא לא היה בטוח שיוכל לראותה שוב בכלל! תוך זמן קצר הוא הגיע לנקודת השבירה שלו. דבר-מה עומד להתפוצץ. בקרוב.

רמת הלחץ של ריקו פחתה מעט כאשר הגיע אל הפרברים המאוכלסים בצפיפות פחותה ועיניו חזו עתה בעצים ודשא. הוא שאף עמוק את האוויר והריח את הניקיון. הוא חייך כאשר זכרונות העיר עזבו אותו סוף-סוף והוא חלף על פני מקומות מוכרים. בית-הספר היסודי הקטן בו למד כילד. היובל בו שחה בקיץ. האולם הקהילתי הישן, שם למד לרקוד, להוותו של אביו.

מאז שזכר את עצמו, ריקו היה נחוש בדעתו להפוך יום אחד לכוכב. כאשר מלאו לו שתים-עשרה הוא תכנן לעצמו קריירה על הבמה בצורת שירה, ריקוד ורקיעת רגליים שאהב. אבל למרות שטכניקת הריקוד שלו היתה מעולה, הרי שהיה גבוה מדי ורחב מדי מכדי לדמות לרקדנים הנמוכים והרזים יותר. מלבד זאת, שירתו לא היתה מהמצטיינות. ברגע שנתיב זה נחסם בפניו, הוא התרכז במשחק, וראה את עצמו כג'ון טרבולטה האוסטרלי. אנשים אמרו לו לפרקים שהוא דומה לו.

קריירת המשחק המוקדמת שלו היתה עניין של החמצה, בעיקר אחרי שלא הצליח להתקבל לאף-אחת מן האקדמיות למשחק המובילות באוסטרליה. הוא הצליח להתקבל לכמה תפקידים קטנים באופרות-סבון, ועוד כמה פרסומות בטלוויזיה ותפקיד קטן בסרט טלוויזיה, אבל בהרבה אודישנים בהם השתתף נאמר לו שהוא גדול מדי ובעל מראה איטלקי מדי.

למרות שלא השתכנע לגמרי, ריקו התחיל לבסוף לחפש לעצמו קריירה מאחורי המצלמה ולא לפניה. הפקה ובימוי נעשו השאיפה המחודשת שלו, בטלוויזיה ובתעשיית הקולנוע המתפתחת של אוסטרליה. הוא למד את עיקרי העבודה מאחורי המצלמה ומהי עבודת הסאונדמן, ועבד בפורצ'ן הפקות, חברה שהיתה אחראית לתוכניות הטלוויזיה הפופולריות ביותר באותה תקופה. הוא התבונן ולמד עד שהחליט שהוא מוכן להפיק תוכנית משלו.

בתמיכת המשפחה הגדולה שלו – לריקו היו שלושה אחים גדולים יותר ומפנקים וחמש אחיות אוהבות ומבוגרות יותר – הוא התחיל להפיק את תשוקה לפסטה, לאחר שראה שתוכניות בישול וסגנון חיים התחילו לנסוק. אבל השף האוסטרלי-איטלקי ששכר לפיילוט התגלה כפקעת עצבים לפני המצלמה וריקו נאלץ כל הזמן לזנק קדימה כדי להראות לו מה לעשות או איך עושים את זה.

למרות שלא זכה בהכשרה רשמית כשף, תוך זמן קצר התברר שיש לו כשרון טבעי למלא את תפקיד המארח של התוכנית. ריקו מצא לבסוף את הנישה שלו. לפתע הגודל שלו כבר לא היה חשוב, המראה האיטלקי שלו הפך לנכס והמבטא האיטלקי שהצליח לסגל לעצמו בלי הרבה קשיים הוסיף נימה של אותנטיות. עזרה גם העובדה שהוא היה טבח חובב מצוין, לאחר שאמו לימדה אותו לבשל. התשוקה האמיתית של סניורה מנדרטי לפסטה, והיצירתיות שלה ביחס למוצר זה – כאשר נאלצה להזין את משפחתה הגדולה בתקציב שדרש לא מעט תושיה ויוזמה – היא שהפיחה חיים בתוכנית והעניקה לה את שמה.

תשוקה לפסטה היתה הצלחה מיידית ברגע שריקו מצא קונה, והוא לא היה צריך עוד להביט לאחור.

לא שמשהו מההצלחות שלו הרשים את רני. אבל ההצלחות הללו הרשימו את ג'זמין. היא זיהתה דבר טוב ברגע שראתה אותו.

ריקו העווה פנים בזוכרו את רודפת הבצע שהיתה אשתו. הוא נדהם עדיין כיצד שופט בית-המשפט לענייני משפחה העניק לה זכות להיות נסיכה מפונקת במשך שלוש שנים.

ובכל זאת, המחיר היה שווה את הוצאתה של ג'זמין מחייו, למרות שהוא שנא את התובענות שלה ואת זכייתה בדירה שלהם בחוף בונדי ובמכונית האהובה עליו ביותר, מכונית פורשה שחורה, עם מושבי עור שחורים שהותאמו במיוחד לצד שטיח שחור עבה על הרצפה.

שחור היה תמיד הצבע האהוב על ריקו, בבגדים ובמכוניות. הוא קנה את הפרארי האדומה בה נהג עכשיו מתוך גחמה מטורפת, אמר לעצמו שהשינוי נאה כחופשה, מעשה שהוסב נגדו על ידי רני ברגע שראתה אותו יוצא מהמכונית במגרש החניה של המרוצים.

"הייתי צריכה לדעת שפרארי אדומה תהיה המכונית שלך," אמרה בהתנשפות שגרמה להתרחבות הנחיריים. "איזו מכונית אחרת מתאימה לפלייבוי איטלקי?"

במקרה זה – כפי שקרה לעתים קרובות מאוד בימים אלה – הוא לא הצליח לחשוב על מענה הולם ומהיר מספיק, והיא נסעה בב-מ-וו השקטה והמסוגננת שלה כשעל פניה העוויה מתנשאת.

מוחו חזר שוב אל רני ופניו התעננו. הוא הבטיח לעצמו מוקדם יותר שלא יחשוב היום על המכשפה הזו. הוא כבר חשב עליה מספיק לחיים שלמים!

מראה תיבת הדואר המוכרת מאוד מחה מעל פניו את העננה.

ביתם של הוריו לא היה מפואר כלל. רק כמה אקרים של גן ירק עם בית לבנים גדול אבל פשוט מאוד בצבע שמנת, שעמד על תל קטן במרכז הנחלה. אבל לבו של ריקו כמו התרחב למראהו והוא חייך כאשר פנה אל שביל הגישה.

אין כמו לחזור הביתה. הביתה, אל השורשים שלך, אל האנשים שבאמת מכירים אותך, ושאוהבים אותך למרות הכל.