פיתוי ללא מעצורים

"אני חושש שהזמנתי אותך לכאן לסופשבוע ממניע נוסף, וולף – אה, נדמה לי שאני שומע את אנג'ל," מלמל בשמחה סטפן פוקסווד, חברו של וולף והמארח שלו ללילה זה, כשנשמע קולה של דלת נסגרת ברחבי הבית שמאחוריהם. בערב קיצי וחמים זה, ישבו שני הגברים ברחבה המרוצפת שבחוץ ונהנו מכוס יין צונן לפני ארוחת הערב. "אחר-כך," הבטיח סטפן וקם על רגליו. "בוא ותפגוש את – בוא ותפגוש את אנג'ליקה הרפר," תיקן כשהתרומם ונעמד כדי להיכנס לחדר האורחים מבעד לדלתות הזכוכית.

וולף עקב אחריו מסוקרן. שני הגברים היו חברים כבר במשך מספר שנים, ולעניות דעתו, חשב שההזמנה לבלות את ליל שבת באחוזת הכפר של סטפן, מטרתה לדון בסיומה המוצלח של עסקה משותפת, שעליה הסכימו שניהם בתחילת השבוע. מכל מקום, עד כה לא רמז סטפן כלל שיש לו כוונות נסתרות לדון עימו בנושאים אחרים, או שהמאהבת הנוכחית שלו – אנג'ל? – תהיה אף היא נוכחת!

סטפן, כפי שידע וולף היטב, היה נשוי לגרייס במשך יותר משלושים שנה עד למותה לפני כשנה – לאו דווקא נישואים מאושרים, אך גם לא ממש אומללים. עצם העובדה שהיתה לו אישה כלל לא הגבילה את קשריו האחרים; רק גרמה לכך שהקשרים יהיו דיסקרטיים ברקע.

עתה כשגרייס כבר נפטרה, כפי הנראה לא הרגיש צורך לשמור את מאהבותיו יותר בסוד!

אבל וולף לא היה מוכן כלל להופעתה של המאהבת האחרונה שלו. כשעפעפיו עצומים למחצה ומכסים על עיניו הכהות והחודרות, התבונן בגבר המבוגר יותר שחצה את החדר ונשק בחום ללחייה של הבחורה שנכנסה אל החדר. שנות תרגול ארוכות בהסתרת מחשבותיו בחדרי הישיבות וכן בחדרי המיטות, עזרו לוולף לשמור על ארשת פנים חתומה, למרות גלי ההלם שהכו בו למראה האישה, שסטפן שהיה בדרך כלל איש די ציני, נראה מאוהב בה עד מעל לראש.

הבחורה, שהיתה לכל היותר באמצע שנות העשרים של חייה, היתה לפחות בשלושים שנה צעירה ממנו – והיתה הבחורה היפה ביותר שוולף ראה מעודו!

בהיותו אחד הרווקים המבוקשים ביותר באירופה, לפחות במחצית משלושים ושש שנותיו, וולף כבר ראה – מקרוב מאוד – נשים יפיפיות רבות.

אך אנג'ליקה הרפר – בגובה מטר ושבעים וחמישה סנטימטר, בשיער שחור שגלש עד למותניה ובעיניים אפורות ומזוגגות שריסים עבותים וסמיכים מקיפים אותן והן מקובעות בפנים שצורתן צורת לב מעודנת, ובגופה הדקיק שגזרתו הובלטה על כל יתרונותיה בשמלה שחורה ושמוטת כתפיים – נטפה חושניות שוולף היה כל כולו מודע אליה ביותר.

"בוא תגיד שלום לאנג'ל, וולף," האיץ בו סטפן כשזרועו מונחת ברכושנות על כתפה הדקה בעודו מושך אותה פנימה אל החדר.

"אנג'ליקה," היא תיקנה אותו ביובש, והושיטה יד חיננית. "רק סטפן קורא לי אנג'ל," הוסיפה בצרידות מה.

באופן אוטומטי לקח וולף את היד המושטת, למרות תחושת הדגדוג שעברה באצבעותיו רק למגעה. "אנג'ליקה," חזר אחריה בזהירות, מעט יותר מדי מוטרד מהמודעות המיידית אל אישה מהממת זו.

אחוזת הכפר של סטפן שכנה כחמישים קילומטר מלונדון בנוף אנגלי כפרי משגע, והוא הגיע לכאן במטרה לנוח ולהירגע לאחר העבודה האינטנסיבית והמאומצת של סיום העסקה שהוא וסטפן סגרו. שניהם רכשו ביחד אדמות באיי פלורידה מתוך כוונה לפתח אותן ולהפוך אותן לשכונת מגורי ווילות יוקרתיות עם מגרש גולף. תקוותם היתה שגם אי נופש זה יהפוך לאחד מהמיזמים המוצלחים הרבים שעשו את וולף וסטפן לשני הגברים העשירים ביותר באירופה.

אך וולף כלל לא ציפה לפגוש את מאהבתו הצעירה והיפיפייה של סטפן בעת שהותו כאן.

ואז, וולף נזכר לפתע, שסטפן אכן הזכיר שיש לו מניע נוסף לאירוח לסופשבוע...

והמניע הנוסף היה ודאי, הפגישה עם אישה זו, אישה שהרשתה רק למאהב שלה לקרוא לה אנג'ל.

אישה שגרמה לגופו של וולף להתקשח בציפייה רק מלהביט בה!

"תכירי את וולף – הרוזן גמברלי – אנג'ל," הודיע לה בקלילות סטפן, מבטו התכול חמים ורוחש טובה בשעה שהציג אותם זה בפני זו. עדיין היה גבר יפה תואר, למרות חמישים ושמונה שנותיו. שערו הכהה נשזר פסים כסופים רק בצדעיו, וגופו נותר עדיין דק וגמיש בחליפת הערב הכהה שלו.

"הרוזן גמברלי," אנג'ליקה הנידה בראשה לאות ברכה ועיניה התרחבו מעט כשהרוזן לא שחרר את ידה לאחר ההכרות ביניהם, אלא המשיך להחזיק בה באחיזה די איתנה הרבה לאחר שגינוני הנימוסים חייבו שירפה ממנה.

היא כבר שמעה על הרוזן קרלו – וולף גמברלי, כמובן. נער שעשועים איטלקי, שהעיתונות נהנתה לכתוב עליו הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית, על הצלחתו העסקית גברה רק מיומנותו עם נשים אשר כבר מזמן זכה בעקבותיה לכינוי "זאב" – כינוי, שהוא כפי הנראה אימץ לעצמו כשמו האמיתי!

בהביטה בו לא היה לה קשה במיוחד להאמין לשם שיצא לו כרודף נשים: וולף גמברלי היה אחד הגברים המושכים בצורה קטלנית ביותר שאנג'ליקה ראתה מעודה.

שערו, שהגיע עד לכתפיו, היה בגוון זהוב צרוב ולאו דווקא בגוון הכהה שהיתה מצפה מסיציליאני. אך גוון עורו היה חום מהגוני עשיר, עיניו מסתוריות בחום כהה ועמוק, ועצמות לחייו הגבוהות בלטו משני צידיו של אף אצילי אשר מתחתיו נחו שפתיים מלאות וחושניות, וחתם את פניו סנטר מרובע ונחוש. גבוה ואלגנטי בחליפת טוקסידו מעונבת ובחולצה לבנה כשלג, מחלצותיו החיצוניות המפולפלות לא הצליחו להצניע את גופו הגמיש ורב העוצמה ששכן מתחתיהן: כתפיים רחבות, מותן צר ורגליים ארוכות ארוכות.

כן, וולף גמברלי היה גבר מושך בצורה קטלנית ביותר. אך אפילו מתוך היכרות קצרה של דקות ספורות, אנג'ליקה כבר קלטה שהוא מודע ביותר לעוצמתו, ושהוא מקרין אכזריות מחוסרת רחמים, שהבהירה ברורות, שהוא לא יהסס להשתמש במראהו הטוב או בעושרו על מנת להשיג מה – או מי – שהוא רוצה.

"תקראי לי וולף, בבקשה," הזמין אותה בשקט.

אנג'ליקה התעקשה לשחרר את ידה מאחיזתו בעודה שולחת בו חיוך אדיש ומרוחק.

קרירותה רק הגבירה את תשוקתו של וולף לקלף מגופה המקומר והמפתה את שמלתה השחורה ולהניח אותה על השטיח וללטף ולנשק אותה עד שתתפקר בזרועותיו!

אך בה במידה וולף ידע שזרועו הגברית והרכושנית של סטפן, שהיתה כרוכה סביב כתפיה הדקות, משמשת כאות אזהרה שאנג'ליקה הרפר היא רכושו האקסקלוסיבי של סטפן...

וולף בחן את אנג'ליקה הרפר מבין שמורות עיניו המצומצמות. מדוע אישה כה צעירה ויפה מעורבת עם גבר כל כך מבוגר ממנה? עבור כספו? עתה משסטפן התאלמן, האם קיוותה להפוך לאחת מאותן רעיות צעירות שהן סמל למעמד? אישה שמקריבה את נעוריה ויופייה כדי ללכוד לעצמה בעל עשיר? סטפן, ללא ספק, נראה מספיק מאוהב כדי להציע לה זאת!

"תשתי משהו, אנג'ל?" שאל סטפן.

"כן, תודה," הסכימה אנג'ל, והודתה בצרידות. "זה ביקור קצר או ארוך באנגליה, וולף?" התעניינה אנג'ליקה בנימוס כשסטפן ניגש למזוג לה כוס יין לבן וצונן מהבקבוק שהמשרת הביא קודם לכן.

"עדיין לא החלטתי," מצא את עצמו וולף משיב כשתשומת ליבו לכודה במלאות העסיסית של שפתיה.

שפתיים שללא ספק נבראו לנשיקות...!

"הנה, בבקשה." חיוכו של סטפן כלל את וולף ואת אנג'ליקה גם יחד כששב ובידו כוס היין שהושיט לה, בטרם כרך שוב את זרועו בקלילות סביב כתפיה. "את נראית הערב יפה באופן יוצא דופן, אנג'ל," החמיא לה, עיניו הכחולות מביטות בה בהערכה. "מה דעתך, וולף?" שאל בגאווה.

שפתיו של וולף התכווצו קמעה כשהבחין בסומק העדין שפשט בלחייה החלקות של אנג'ליקה. אישה זו היא ללא ספק יפיפייה – ממש מהפנטת. אך העובדה שהיא שייכת באופן מוחלט לגבר אחר, איפסה ומחקה את היצר הפרימיטיבי והגברי שלו להשיג אותה ולנכס אותה לעצמו!

"אנג'ליקה יפה מאוד," הודה בטון בלתי מתחייב שחיפה על הסערה הפנימית שהתחוללה בחובו.

מה עובר עליו?

הוא ראה והכיר באופן אינטימי נשים יפות רבות מספור. בלונדיניות, שחרחרות, וגם בעלות שיער אדמוני. וגם נשים אחרות שצבע שיערן שחור ומבהיק כשל אנג'ליקה הרפר. אז מה יש באישה מסוימת זו שגורם לו לרצות להעיף את זרועו של סטפן מכתפיה ולהטיל אותה על כתפו שלו, ולשאת אותה משם כשודד פרוע?

רק מעצם הדמיונות שעלו לנגד עיניו אודות הדברים שיעולל לה בשעה שישא אותה משם, פעם גופו בלהט!

אנג'ליקה שלחה בסטפן מבט שואל מבין עפעפיים מורדים, שכן הכירה אותו במידה מספיק טובה מכדי שתשתטה מקלילות טון הדיבור שלו, ועל כן היתה מודעת היטב לכך שיש כנראה מטרה נסתרת להימצאותו של וולף גמברלי איתם כאן לסוף השבוע. אחרי חודשים שבהם חלקה את הבית עם סטפן בסופי שבוע, בכל פעם שהתחייבויותיהם ההדדיות התירו זאת, ידעה כבר, שרק לעיתים רחוקות אמר או עשה משהו שלא היתה בו כוונה נוספת.

מה המניע הנוסף שהסתתר מאחורי ביקורו של וולף גמברלי, עדיין לא היה לה שמץ של מושג!

אף על פי כן, חשה שמבטו החודר והמצמית של וולף גמברלי הוא מעט יותר ממטריד. המבט האומד הראשון ששלח בה גרם לה להרגיש כאילו שהפשיט את שמלתה מגופה ובחן כל צרכו את עירומה – דבר שגרם לכל גופה לבעור.

מה שהיה מגוחך לחלוטין!

וולף גמברלי היה נער שעשועים סיציליאני כה ידוע לשמצה, שלא חלף חודש אחד שבו ירחון זוהר זה או אחר לא פרסם אי-אילו עמודים ובהם מבחר תצלומים ממערכת היחסים האחרונה שלו. נדמה שהבחור החליף את נשותיו באותה תדירות שבה החליף את סדיני המשי, שהעיתונים טרחו לדווח שהוא פורש על מיטתו!

וכל זה רק הוכיח ביתר שאת שהוא נמנה בדיוק על סוג הגברים שאנג'ליקה ממש לא התכוונה להסתבך עימם!

"נראה לי שארוחת הערב כבר מוכנה," אמרה בהקלת מה כשראתה את הולמס, משרתו הנאמן של סטפן, מציץ מהדלת.

מכיוון שבאה מבית רגיל למדי, שאותו חלקה עם הוריה ושתי אחיותיה, ולאחר מכן בתקופת לימודיה באוניברסיטה אף חלקה דירה עם שלוש בחורות נוספות, עדיין חשה לעיתים שעושרו וסגנון חייו הבזבזני של סטפן הם מעט יותר מדי עבורה – מדי פעם היתה רוצה לבשל ארוחה קלה עבור שניהם ולאכול אותה יחדיו ליד שולחן המטבח. אך זה היה דבר שסטפן הבהיר לה מהר מאוד, שאינו בגדר אפשרות; המטבח ומעונות המשרתים, גם בביתו שבלונדון וגם באחוזת הכפר, היו מחוץ לתחום עבורה.

"אולי תרצה ללוות את אנג'ל לארוחת הערב, וולף...?" הציע סטפן והסיר את זרועו מכתפיה. "על אף שהייתי רוצה, אני משער שלא אוכל לשמור אותה רק לעצמי," הוסיף בצרידות.

"בוודאי," הרוזן הסיציליאני נעמד בצייתנות לצידה והושיט את זרועו בהזמנה.

אנג'ליקה שלחה בסטפן עוד מבט שואל בטרם הניחה קלות את ידה על זרועו של וולף, בעודה מודעת לחלוטין למוצקות שמתחת לאצבעותיה, בדומה לפלדה מהולה במשי בשעה שהוא נע בחן של אתלט טבעי.

אלא שבשום אופן לא הצליחה לדמיין לעצמה מתי מצא גבר זה זמן, בין חדר הישיבות לחדר המיטות לאמן ולחטב את שריריו לשלמות שכזו!

היא הסירה את ידה מזרועו במהירות האפשרית ברגע שהגיעו לחדר האוכל – אך ההקלה שחשה היתה קצרת טווח, משום שהוא נעמד מיד מאחוריה כדי למשוך למענה את כיסאה. שערו המשיי והבלונדיני התחכך קלות בכתפה החשופה כשרכן מאחוריה ומשך את הכיסא, הניחוח החמקמק של הבושם שלו חדר אל חושיה, והיא חשה את הבל נשימתו קרוב באופן מסוכן ביותר אל תנוך אוזנה.

אנג'ליקה נרתעה בחדות מהקרבה היתרה עימו, ותווי פניה המכווצים שיקפו את רוגזה; ללא ספק, לא היה לו כל צורך להתקרב אליה עד כדי כך!

"כבר מזמן היינו צריכים להתחיל לארח, אנג'ל," אמר סטפן, לאחר שכבר היתה ישובה אל השולחן העגול בין שניהם.

אנג'ליקה כיווצה את מצחה. במשך ששת החודשים שבהם החלה לבלות את סופי השבוע במחיצתו של סטפן, מעולם לא ארחו, ובעיקר בילו את רוב זמנם מנסים להכיר זה את זו. וולף גמברלי היה אורחם הראשון לארוחת ערב, שלא לדבר על אורח לסופשבוע...

"אני באמת חייב להתחיל להשוויץ איתך קצת יותר במקום לשמור אותך בחמדנות לעצמי," הוסיף סטפן בקלילות. "אתה לא חושב כך, וולף?"

אנג'ליקה הביטה בוולף גמברלי מבעד לעפעפיים סגורים למחצה בעודו משתהה עם תשובתו, והבעת פניו בלתי ניתנת לפענוח כשלה עצמה.

"אני לא בטוח שהייתי רוצה לחלוק אותה עם מישהו אחר לו היתה שלי," השיב לבסוף וולף במתח, כשידיעה ברורה ביותר מקננת בו, שלו אנג'ליקה הרפר אכן היתה שלו, ללא ספק היה שומר אותה בחמדנות רבה לעצמו בלבד!

ואולי זוהי הסיבה האמיתית למשיכה הבלתי מוסברת אליה? ייתכן שעצם העובדה שאנג'ליקה הרפר אינה שלו, ושכה ברור שהיא של סטפן, ועצם העובדה שכלל אינה פנויה, היא היא הסיבה להיותה כה נחשקת בעיניו?

לא, זה לא ייתכן, פטר במהירות; מאז ומתמיד התעקש לא לחבל בנישואיו של גבר אחר או להתעניין בנשים שהנן תפוסות. העיתונים אולי נהנו להציג אותו כנער שעשועים בינלאומי, אך זה לא אומר שלא היו לו כללי מוסר שנהג לחיות על פיהם.

למרבה הצער, כשהביט באנג'ליקה הרפר, כשבהה אל תוך עיניה העמוקות, האפורות והמצועפות והנמיך את מבטו אל כתפיה החשופות ואל התפיחה המוצקה של שדיה לנגד אריג שמלתה הרך, כבר השתוקק להשליך את כל כללי המוסר שלו מבעד לחלון ביחד עם חושיו!

סטפן צחקק בצרידות. "לפחות אתה ישר!"

ליושר לא היה כל קשר לכך; וולף הכיר את עצמו היטב, ואנג'ליקה הרפר היפיפייה מאוד מאוד סקרנה אותו!

וזאת, חרף העובדה שמלבד היותה אישה יפה ועוצרת נשימה והאישה הכי חושנית ומעוררת תשוקה שפגש מעודו, למעשה לא ידע עליה דבר.

וכן העובדה שהיתה שייכת לסטפן...

"תפסיק להקניט את הרוזן גמברלי, סטפן," אמרה לו אנג'ליקה קצרות, עיניה האפורות נצנצו אליו באזהרה בעוד גבותיו מתקמרות בתמימות. המבט ששלחה אליו כתשובה, הבהיר שהחשבון ביניהם יעשה מאוחר יותר. "אני מקווה שאתה אוהב סלמון מעושן, הרוזן...?" הפנתה בנימוס בחזרה את תשומת ליבה אל וולף.

אם כי מבטו הלוהט – כהה וחם כשוקולד נמס – כלל לא הקרין כל נימוס כשהשתהה בתאווה על שפתיה הפעורות קמעה והצליח להעתיק ממנה לחלוטין את נשימתה. ואף כשלשונה נעה מתוך אינסטינקט כדי ללחלח מעט את השפתיים שבהן נעץ מבטים נועזים שכאלו, אותו מבט עמוק ואפל עקב אחרי תנועות לשונה, בטרם הורם שוב כדי לפגוש את עיניה במבט יוקד.

"עוד יין, וולף?" ניסה סטפן להפיג בקלילות את המתח הגואה, ואנג'ליקה הרימה את מבטה וראתה את הולמס עומד בסבלנות לצד האורח שלהם ומחכה למלא מחדש את כוסו ביין הלבן, שהיה אמור ללוות את המנה הראשונה.

אנג'ליקה שאפה אוויר מלוא ריאותיה המרוקנות כשוולף גמברלי ניתק באיטיות את קשר העין ביניהם והנהן בחדות לעבר המשרת, לסתו כה מהודקת ומתוחה שניתן היה להבחין בעצב שפעם שם. עצמות לחייו הגבוהות נראו בברור, והמבט באותן עיניים כהות נראה זהיר כשהרים את כוס היין שלו וגמע ממנה בלהיטות.

הוא הגיב ליופייה החושני של אנג'ליקה הרפר כאדם צמא שנשללו ממנו מים במדבר, קלט וולף מתוך תיעוב עצמי!

אולם עתה, לאחר המחמאות שסטפן העריף עליה, נדמה שהשערותיו המוקדמות של וולף באשר להערצה חסרת המעצורים שסטפן רוחש לה, הסתברו כנכונות ביותר. וכל מידה של תשוקה או רצון שלו לא ישנו זאת.

הוא התחיל לאכול את דג הסלמון המעושן, אך לא הצליח לחוש בטעמו המעודן, ומתוך כך הבין שאיבד לחלוטין את תאבונו. תאבונו לאוכל, כמובן! אף אישה לא גירתה כך את חושיו מאז היה נער מתבגר וחסר ניסיון!

"אנג'ליקה הנו שם די יוצא דופן," העיר בקלילות.

היא הנהנה. "אמי תמיד אהבה מאוד צמחים, עשבים ופרחים – יש לי אחיות תאומות ששמן ספרון ורוזמרי," הוסיפה בעוגמה. "רק אלוהים יודע איך אמי היתה קוראת לנו אם היינו בנים – אולי בזיל, בנט וקומפרי!" היא צחקקה בצרידות כלאחר יד.

צליל צחוקה הגרוני החליק בחושניות שכזו על פני עורו של וולף שהוא נדמה לו כלטיפה, ושערות עורפו סמרו וגל חום שעט בעורקיו.

"אמך הנה, ודאי, אישה חכמה שמיטיבה לראות את הנולד," אמר סטפן בצרידות. "אנג'ל הוא שם מושלם בשבילך, אהובתי," אמר לה בחום, ואחת מידיו כיסתה קצרות את ידה.

"נדמה לי שאתה משוחד," השיבה לגבר המבוגר יותר בחמימות.

וולף כבר חשב שהוא לא יהיה מסוגל לשאת ערב שלם – שלא לדבר על השהייה ללילה – מסוג זה! אם סטפן ימשיך להשתפך כך על "אנג'ל" היפיפייה והאקזוטית שלו, עוד רגע כבר ממש יזיל ריר!

ולא היה לו כל כך נעים להודות שגם הוא מוכן להזיל ריר ביחד עימו!

אנג'ליקה הרפר, שכמו חשה במבטי התשוקה שוולף שלח בה, נפנתה לעברו כדי לשלב אותו בשיחה. "מאיזה איזור באיטליה אתה, הרוזן גמברלי?" התעניינה בנימוס.

אין לו כל צורך בנימוס מאישה זו, קלט וולף שבתוך תוכו התעצב. למען האמת, בכל מה שקשור באנג'ל הדחפים שלו היו פרימיטיביים לחלוטין!

אך לאחר מכן, השיחה עברה לפסים קצת יותר כלליים ושלושתם דנו ביתרונותיהם ובחסרונותיהם של מקומות שונים שבהם בקרו ברחבי העולם.

ואט-אט ככל שהערב התקדם, וולף הצליח לאסוף מעט יותר מידע אודות אנג'ליקה המסתורית.

בטרם פגשה את סטפן לפני כשנה, נדמה שגדלה במשפחה חמה למדי באזור קנט, לאחר מכן, למדה שלוש שנים באוניברסיטה ועשתה תואר בפוליטיקה שבעקבותיו השיגה עבודה כאסיסטנטית לעוזרו של פוליטיקאי – עבודה, שאם לשפוט על פי ההתלהבות שבקולה, כפי הנראה מאוד נהנתה ממנה.

אך כל זה מאוד לא הלם חברה ייצוגית של גבר מזדקן, או אף את אשתו הפוטנציאלית, כפי שוולף שיער קודם לכן...

"את בטח מאוד מתגעגעת לכל זה עכשיו...?" שאל בעניין רב, והתרווח לאחור בכיסאו בעודם משתהים ליד השולחן לשתיית הקפה שלאחר הארוחה.

אנג'ליקה שלחה בוולף גמברלי מבט מבולבל. "למה שאתגעגע...?"

היא חשה במבטיו הביקורתיים של וולף גמברלי על פניה כבר יותר מפעם אחת במהלך ארוחת הערב, ובינתיים בחרה להתעלם ממנו וממבטיו – אם כי, למען האמת, היה די קשה להתעלם מגבר חושני ומושך כוולף גמברלי!

הוא משך בכתפיו הרחבות. "אחרי שעזבת את לונדון ואת עבודתך – "

"אבל לא עזבתי את לונדון. וגם לא ויתרתי על משרתי. למה שאעשה זאת...?" אנג'ליקה שלחה בו מבט שואל כשהיא מתקשה להבין איך הגיע למסקנותיו.

"על אף שהייתי מאוד רוצה שאנג'ל תישאר איתי כל הזמן, וולף, היא מעדיפה לשמור על עצמאותה," הסביר סטפן לגבר הצעיר ממנו וחייך בגאווה אל אנג'ליקה. "למרות כל ניסיונותיי לשכנע אותה שתניח לי לדאוג לה ולפנק אותה, היא מסרבת באופן חד משמעי לוותר על דירתה או עבודתה."

"טוב, זה ברור!" קראה אנג'ליקה. "נעים לי שיש לי דירה משלי. וכמובן גם את העבודה שלי. חוץ מזה, הייתי משתעממת עד מוות לשבת בבית כל היום ולא לעשות כלום!"

"אתה רואה, וולף – " סטפן צחקק בשקט " – אנג'ל היא מציאה נדירה – אישה שהיא באמת עצמאית ונוסף לכך גם יפיפייה אמיתית!"

אכן מציאה נדירה, הסכים עימו וולף כשהוא מזעיף מעט את פניו. השערתו שאנג'ליקה הרפר עברה להתגורר עם סטפן וחיה כעת על חשבונו בתמורה לכך שהיא חולקת עימו את מיטתו, הסתברה כבלתי נכונה בעליל.

ולאור דברים אלה, הלכה והתעצמה המסתוריות שאפפה אותה...

מבחינתה של אנג'ליקה, העובדה שוולף גמברלי הניח שהיא תוותר על עצמאותה לאחר שפגשה אותו, היתה מאוד מעליבה.

לאחר שגרה עם שתי אחיותיה ואחרי כן חלקה דירה עם שלוש בחורות נוספות בעת לימודיה באוניברסיטה, נהנתה מאוד כשהתאפשר לה לשכור לעצמה מקום משלה. ומעבודתה נהנתה הרבה יותר מדי מכדי שאפילו תשקול לוותר עליה.

רק משום שבילתה אי-אילו סופי שבוע בחברתו של סטפן, זה עוד לא אומר שהוא חייב גם לפרנס אותה.

"היית מארחת למופת הערב, יקירתי. תודה רבה." החמימות שבחיוכו של סטפן הפיגה מעט את הטעם המר שנותר לה מהשיחה האחרונה עם וולף גמברלי.

"על לא דבר." חייכה לעומתו אנג'ליקה, שללא ספק רווח לה שהערב כפי הנראה מגיע לקיצו. "אני חושבת שעכשיו אני עולה לישון – אם אף אחד לא מתנגד...?"

"בוודאי שלא, יקירה," הבטיח סטפן. "גם לי לא יזיק ללכת לישון מוקדם הערב."

פניה של אנג'ליקה התקדרו בדאגה. "אתה בסדר–?"

"אני בסדר גמור, אנג'ל. רק קצת עייף, זה הכול," פטר אותה סטפן בקלילות. "אני מקווה שלא אכפת לך ששנינו מקדימים לשכב הערב, וולף?" הוסיף בנימוס לעבר הגבר הצעיר יותר.

מרפקיו של וולף נחו על השולחן ואצבעותיו השלובות התהדקו בחוזקה בשעה שהקשיב לשיחה בין השניים. הוא ידע היטב שמגוחך לחלוטין מצידו להיפגע מעט מהעובדה הברורה שסטפן ואנג'ליקה פשוט לא יכולים לחכות יותר כדי להיות כבר לבדם.

אם כי הדמיונות הפרועים שמחשבה זו העלתה בראשו שלו הבטיחו לו שעומד לפניו ליל שימורים בטוח!

"אני כבר לא צעיר כפי שחשבתי," הוסיף סטפן בציניות.

"גם אני לא," פלט בעל כורחו וולף, שהיה לגמרי בטוח שלבלות לילה בחברתה של אנג'ליקה היפה והחושנית זה לאו דווקא ליל מנוחה.

"לילה טוב, וולף," מלמלה אנג'ליקה וקמה. "שינה ערבה."

עיניו הצטמצמו בחשד והוא תר בפניה אחר הבעת לעג – סימן כלשהו לכך שהיא יודעת שאין כל סיכוי שהוא יישן הלילה בשעה שראשו מלא בחזיונות של רגליה הארוכות והחלקות כרוכות סביב גופו של גבר אחר כשהוא נוסק עימה אל מרומי האכסטזה.

אותן עיניים אפורות ומזוגגות השיבו לו מבט יציב שלא גילה אף כהוא זה את מחשבותיה הכמוסות. והוא לא ראה כל סימן ללעג בחיוך המנומס שקימר את שפתיה החושניות.

אך אין להסיק מכך שלא היה שם לעג – ייתכן שאנג'ליקה הרפר היא שחקנית מדופלמת!

"תודה רבה," השיב ביובש. "היה לי נעים מאוד – להכיר אותך, אנג'ליקה," הוסיף בצרידות לפני שהיה סיפק בידיו לעצור את עצמו.

היא המשיכה להביט בו בלהט כמה שניות נוספות, בטרם נדה קלות בראשה. "תודה. אתה בא, סטפן...?" נפנתה והזמינה אותו ברוך.

"אני כבר מגיע," הבטיח סטפן בחום.

מבטו של וולף נותר מקובע באנג'ליקה והוא התבונן בה בעזבה, שערה הכהה והארוך נע בגלים משיים על גבה והדגיש את הקימור הרך של עכוזה כשהידסה בחן, רגליה ארוכות וחטובות...

"עד כמה נעם לך להכיר את אנג'ל, וולף...?" מלמל סטפן.

מבטו של וולף שב בחדות אל הגבר המבוגר כשאנג'ליקה סגרה את דלת חדר האורחים בשקט מאחוריה ולקחה עימה את כל החמימות שהשרתה בחדר קודם לכן. וולף מיד הסתיר את הבעת פניו בראותו את הסקרנות שריצדה בעיניו המחפשות של סטפן.

"כפי שאמרת קודם לכן, אנג'ליקה מאוד יפה," השיב ברצינות. "איפה, לכל הרוחות, מצאת אותה?" שאל כדי להפיג את המתח.

הגבר המבוגר יותר משך בכתפיו. "לא אני מצאתי אותה. היא מצאה אותי," הסביר במשובה. "יום המזל שלי, מה?" הוסיף.

"אכן," הודה וולף באופן לא מחייב.

"כדאי שאלך עכשיו, אחרת אנג'ל סתם תדאג," אמר לו סטפן בחיוך רוחש חיבה. "אבל נמשיך לדבר מחר, טוב?"

גבותיו של וולף התקמרו. "אודות המניע הנוסף שלשמו הזמנת אותי...?" ניסה וולף לנחש, כשבעצמו ידע היטב שכרגע אינו נתון במצב רוח לשיחת עסקים נוספת, בדיוק כשם שמעיניו של סטפן אינם נתונים לכך.

וולף, שתמיד הציב את חייו המקצועיים בראש ואת חייו הפרטיים במקום שני, היה מודע היטב לכך שהערב ראשו מלא במחשבות אודות אנג'ליקה הרפר – דמינות שלה שוכבת במיטתו של סטפן מאוחר יותר הלילה, שבו והטרידו אותו.

האם נהגה לישון ערומה? או שאולי לבשה משהו משיי ומגרה כדי לפתות את אהובה המזדקן?

המחשבה על אותה ערימת שיער משיית וכהה שתהווה הכיסוי היחיד לשדיה הזקופים ואשר תותיר את מותניה הצרות והמעוגלות חשופות, מחשבה זו בלבד, היה בה כדי לדחוק כל מחשבה אחרת מראשו של וולף.

"כן," אישר סטפן מתוך אנחה, ונראה עתה מותש כפי שהצהיר קודם. "אני מצטער שאני דוחה את זה כך כל הזמן, אבל אני – " הוא נענע בראשו. "נדבר כבר מחר," הבטיח.

כשוולף הגיע לחדרו, הוא היה לגמרי חסר מנוחה ואף לא טרח להתפשט, שלא לדבר על לנסות לשכב לישון, והוא החליט לרדת בחזרה למטה, אל הספרייה, ולמזוג לעצמו כוסית ברנדי מתוך המכל שניצב שם. ייתכן אף שישתכר מעט. כל דבר שיעזור לו להימנע מהמחשבות על אנג'ליקה הרפר במיטתו של סטפן.

לא סביר במיוחד שיצליח, נאלץ להודות בפני עצמו בעוגמה כשיצא בשקט מחדרו ומיד נתקל בדמותה של אנג'ליקה שיצאה גם היא מחדר שינה כלשהו שבהמשך הפרוזדור. חדרו של סטפן? תהה וולף בעודו עומד נטוע ומהופנט במקומו. אם כך, היא לא בילתה זמן רב עם המאהב שלה, שכן שני הגברים עלו למעלה רק לפני כעשר דקות.

באופן כמעט מיידי קיבל מענה לסקרנותו, מפני שאנג'ליקה, עטויה בחלוק משי אפור בהיר שנצמד לחיטובי גופה המדהימים, השתהתה לרגע מחוץ לחדר שינה שמעברו השני של הפרוזדור, ממול לחדר שזה אך יצאה ממנו, ואז דפקה קלות על דלת אחרת.

כמעט בשנייה שנשמעה דפיקתה, פתח סטפן את הדלת, ואנג'ליקה חלפה על פניו במהירות והחליקה פנימה, וסטפן סגר את הדלת אחריה.

נשימתו של וולף נעתקה מריאותיו באנחה נרעדת, והוא נשען לאחור אל הקיר כשמחשבות על מה שעומד להתרחש עתה בחדרו של סטפן מענות את מוחו, מחשבות אודות אנג'ליקה בזרועותיו של הגבר האחר.

אז ידע בבירור שעם כוסית ברנדי או בלי, אין לו כל סיכוי שבעולם לישון הלילה!