פיתוי מאתגר

דנטה לאונטי, בנקאי בינלאומי, פילנתרופ נודע והרוזן די מרטינו לאנשים שעדיין כיבדו תארים ארכאיים, הקדיר את מצחו לשמע הידיעה שחבר הילדות שלו, מרקו סבונלי, נמצא מחוץ למשרדו ומחכה לפגוש אותו. משהו חייב להיות משובש מאוד כדי לגרור את מרקו מהקליניקה שלו כרופא כפרי אל מרכז העסקים של מילאנו.

פניו השחומות, הרזות והנאות של דנטה התקמטו בהרהור, והוא דחף את אצבעותיו הארוכות בשערו השחור והשופע במחוות דאגה שהיתה חריגה אצל אדם בעל המזג ממושמע וקשוח כשלו. לבטח הביקור של מרקו קשור לַקרן? שני הגברים היו עסוקים בגיוס אמצעים כדי לממן טיפול חדשני בארצות הברית לילדה מהכפר שחלתה בלוקמיה. מההתחלה הציע דנטה לכסות את כל ההוצאות, אבל מרקו שכנע אותו שזה יהיה הרבה יותר דיפלומטי להניח לקהילת הכפר כולה לקחת על עצמה אחריות ולהתנדב לגייס את אלפי האירו הדרושים. אירועים פומביים שונים אורגנו בהתאם, ונשף התחפושות בבית המשפחה של דנטה, טירת לאונטי בטוסקנה, יהיה התאריך החשוב הבא והסיום הגרנדיוזי. המחשבה על כך השרתה על דנטה קדרות כיוון שהיה מעדיף לתרום סכום ענקי של כסף ולא להיאלץ להתלבש בבגדים קומיים כאילו היה ילד שמשחק. לא היתה לו סבלנות לשטויות כאלה.

הטלפון שלו זמזם והוא נאנח. שנים בתפקיד בנקאי גרמו לו להיות ערני תמיד, אבל ההודעה לא נשלחה על ידי אחד העוזרים שלו המודיע על משבר פוטנציאלי. ההודעה היתה מהפילגש שלו, דלה היפה, והוא הקדיר פנים למראה תמונת שדיה המושלמים. פיו הנאה נחשק בעצבנות כשמחק את הצילום בלחיצת אצבע חסרת סבלנות. הוא לא רצה תמונות כחולות בנייד שלו. הוא לא נער בן עשרה, הוא חשב בקדרות. ברור שהגיע הזמן לדאוג לה ל'מענק פרישה' ולהיפטר ממנה באלגנטיות. לצערו המחשבה על כיבושים חדשים לא משכה אותו, אבל הוא ידע שהוא משתעמם מדלה ומשתעמם עוד יותר מהגנדרנות ומרדיפת הבצע שלה.

חום אמיתי מילא את עיניו הירוקות של דנטה כשחצה את משרדו הגדול כדי לברך את מרקו סבונלי, גבר חסון בשנות השלושים המוקדמות וההפך הגמור מדנטה מבחינת המזג, כי מרקו העליז נראה רק לעתים נדירות ללא חיוך על פניו. אולם הפעם, דנטה הבחין שהחבר שלו לא חייך. פניו מלאות ההבעה של מרקו היו מתוחות ומוטרדות באורח בלתי אופייני.

"אני באמת מצטער להפריע לך ככה," מרקו התחיל במבוכה, מרגיש כדג מחוץ למים בסביבה המפוארת. "לא רציתי להטריד אותך – "

"תירגע, מרקו. שב ונשתה יחד קפה," דנטה הציע, והוביל את חברו הוותיק בכיוון פינת הישיבה היוקרתית.

"לא היה לי מושג כמה מפואר מקום העבודה שלך," הגבר האחר התוודה בעצב. "לחשוב שחשבתי שהגעתי לשיא התחכום כשמנהל הקליניקה התקין לי מחשב..."

הקפה הגיע במהירות הבזק. "לא מתאים לך לקחת חופש מהחולים שלך," דנטה העיר, להוט לשמוע ממרקו מה לא בסדר. "האם מישהו מעל בכספים של הקרן או משהו כזה?"

מרקו, כנראה תמים הרבה יותר מכפי שדנטה היה אי פעם, נעץ בו מבט נחרד. "מובן שלא! זה לא קשור כלל לקרן ו... בעצם הגעתי למילאנו ממילא לבקר את דודה סרפינה מטעמה של אמי, אז חשבתי שאקפוץ ואראה מה שלומך כשאני בסביבה."

דנטה זיהה מיד סיפור כיסוי. הוא היה חריף וחד תפיסה בקריאת אנשים, והשתאה שמרקו חשב שהוא יכול לשטות בו. "האמנם?"

"וכפי שאמרתי, מאחר שאני ממילא כאן," מרקו המשיך, צובר מהירות כמו אדם שדוחף את עצמו לכיוון משהו שהיה מעדיף להימנע ממנו, "לא ראיתי סיבה מדוע לא לקפוץ לשיחה."

דנטה ניסה לא לצחוק לשקיפות של חברו הוותיק ומלמל בעצלתיים, "למה לא?"

"האם שמעת הרבה מאמך לאחרונה?"

דנטה קפא. האינטליגנציה החדה שלו לקחה את מחשבותיו לכיוון אחר. "היא מתקשרת ומשוחחת איתי ברוב הימים," הוא ענה באגביות למודה, ריסיו הארוכים השחורים מסתירים את מבטו החריף. בפעם הראשונה הרגיש כיווץ של מתח אמיתי בגופו הגדול.

"האמנם? טוב... אה... מצוין..." מרקו ענה. הוא לא ציפה לתשובה כה מרגיעה. "אבל מתי ביקרת אותה לאחרונה?"

דנטה התקשח ותהה אם הוא שומע רמז לביקורת. "הנחתי שהנשואים הטריים יעדיפו שאעזוב אותם לנפשם."

"כמובן... כמובן," מרקו מיהר להרגיע בטון מתנצל. "הנחה טבעית, אפילו בגילם. ו... אה... תסלח לי אם אני מעליב, אף על פי שלא אמרת מילה על הנישואים החדשים של אמך, זו בוודאי היתה הפתעה עבורך."

הואיל והבין שהוא עלול להמשיך לחכות יותר משעה עד שחברו מלא הטאקט יגיע לעניין, דנטה הדחיק את הרצון המולד לשמור את התחושות ואת התגובות שלו בפרטיות והחליט להיות בוטה.

"זו היתה יותר מהפתעה," הוא הודה. "נדהמתי והודאגתי. לא רק שההחלטה של אמי להתחתן מחדש היתה פתאומית מאוד, אלא גם כעסתי בגלל הבעל שבחרה."

"לא אמרת דבר בזמנו," מרקו גנח. "לו רק דיברת איתי גלויות, דנטה."

"אמי עברה חיים אומללים עם אבי המנוח במשך יותר שנים מכפי שאני רוצה לזכור. הוא היה מניאק. זה לא משהו שאני מוכן לומר למישהו מלבדך. מכיוון שכך, אני האדם האחרון שיבקר את החתן שלה או ינסה להפריע לניסיון שלה למצוא סוף-סוף קצת אושר."

אהדה נראתה עכשיו בעיניו החומות והטובות של מרקו. הוא נרגע בצורה בולטת. "אני יכול להבין זאת."

הבעה מהורהרת עלתה על פניו הרזות של דנטה כשנזכר בנישואיה הפתאומיים של אמו האלמנה לוויטורה ראבלו. הנישואים נערכו רק לפני חודשיים. ראבלו היה איש עסקים כושל ורודף נשים לשעבר שהיה עני, בעוד שסופיה, הרוזנת די מרטינו, היתה עשירה. הנישואים היו אימפולסיביים ופזיזים, אבל דנטה היה בן נאמן ואוהב, והוא שמר את ההסתייגויות שלו לעצמו. אם יהיה צורך הוא יתערב על מנת להגן על אמו אם הנישואים אכן יתגלו כטעות, אבל לטווח קצר הוא לא התכוון להתערב. ובכל זאת, האיפוק שלו התגלה כמאתגר מבחינתו, במיוחד מאחר שהזוג המאושר עדיין התגורר בטירה של דנטה בטוסקנה בעודם מחכים שהשיפוצים בביתם החדש במרחק מספר קילומטרים משם יושלמו. מסיבה זו, דנטה לא חזר לקסטלו לאונטי לביקור מאז הטקס הפרטי הקטן שחתם את גורלה של אמו.

מרקו הידק את פיו. "אולי עליך לחשוב לבקר בבית בקרוב. משהו מוזר מתרחש שם."

דנטה כמעט צחק בקול לשמע ההכרזה. "מוזר?"

"מעולם לא הייתי אדם שמקשיב לרכילות, אבל היינו חברים כל חיינו והרגשתי שעלי לרמוז לך על מה שקורה."

"אז..." דנטה סיכם ביובש, מתעלם מהנטייה של חברו לדרמה, "מה קורה בטירה, מרקו?"

"נו, אתה יודע איזו אישה אנרגטית היתה אמך תמיד?" מרקו העיר. "כבר לא. והיא גם לא מעורבת יותר במפעלי הצדקה, לעולם אינה עוזבת את הטירה ואפילו כבר איננה עוסקת בגינון."

דנטה הקדיר פנים, לא מסוגל אפילו לדמיין את אמו הפעילה נוטשת את החיים הפעילים שבנתה לעצמה כאלמנה. "זה נשמע מוזר..."

"ויש את המזכירה החדשה שלה לענייני חברה..."

"המה שלה?" דנטה קטע אותו. "היא מעסיקה מזכירה?"

"בחורה אנגלייה צעירה, מושכת מאוד וכנראה נעימה מאוד," מרקו ציין באי נוחות. "ועכשיו היא ממלאת את מקומה של הקונטסה באירועי הצדקה, ולעתים קרובות רואים אותה נוסעת עם ויטורה – "

דנטה נעשה שקט וחסר תנועה, העובדים שלו הכירו את המצב בתור השקט שלפני הסערה, כי הכללתה של אישה צעירה ומושכת בסידור שמרקו תיאר גרמה לו לתסוס מכעס. גברים מבוגרים רבים התנהגו בטיפשות באשר לנשים צעירות, ואביו החורג של דנטה בהחלט עלול להיות אחד מהם. ליבו צנח כשחשב על אמו. הוא קיווה שאם הנישואים ייכשלו, זה יפגע באמו פחות מאשר סיפור של אישה אחרת. חוסר הנאמנות של אביו כבר גרם לסופיה לאונטי כאב כה גדול, עד שדנטה לא היה מסוגל לעמוד מהצד ולראות את זה קורה שוב.

"האם מתרחשת שם פרשיית אהבים?" דנטה תבע לדעת, ידיו מתאגרפות לצדי גופו בעודו מזנק על רגליו כי הוא כבר לא היה מסוגל להמשיך לשבת.

"בכנות, אני ממש לא יודע. אין הוכחה לקיומה של פרשייה, יש רק חשד שמתעורר בהתרשמות ראשונית," מרקו השיב בעצב. "וכולנו יודעים שהתרשמות ראשונית עלולה להיות מאוד מבלבלת לפעמים. אבל יש לעניין הבחורה היבט מוזר אחד שפשוט אינו הגיוני – "

"קדימה" דנטה דרבן בטון מחוספס, נאבק בכעסו למחשבה שאמו נבגדת בביתו על ידי בעלה ומזכירתה.

"אבי הוזמן לארוחת ערב בטירה לכבוד יום הולדתו של ויטורה. הבחורה ענדה מחרוזת יהלומים שאבי נשבע ששוויה אלפים רבים-רבים של אירו."

שני הגברים היו מודעים לכך שאביו של מרקו היה שופט שאינו טועה בדברים כאלה כיוון שהיה מעצב תכשיטים ידוע.

"מובן שזו עשויה להיות ירושה משפחתית," מרקו הודה בהוגנות.

"אבל עד כמה זה סביר שמזכירה צעירה תהיה הבעלים של פריט כזה או אפילו שתביא אותו איתה?" דנטה ענה, לא מתרשם מהטיעון. "מבחינתי, כשאני שוקל את כל הדברים, המחרוזת נראית לי כהוכחה להתנהגות בלתי נאותה כלשהי!"

אבל אפילו אם כך הדבר, מה לעזאזל הוא מתכנן לעשות בעניין? דנטה שאל את עצמו בכעס אחרי שחברו הלך לדרכו. ברור שדנטה יחזור הביתה ויבדוק אישית את המצב, ואם משהו יראה לו מפוקפק, הוא יטפל בבחורה עם מחרוזת היהלומים.

טופסי כבשה אנקת תסכול כשאחותה קט המשיכה להפנות אליה שאלות מודאגות בטלפון. איך היתה המשפחה שאיתה חיה? האם היו שם גברים שהתחילו איתה? האם היה מנעול בדלת חדר השינה שלה?

רגשות האשם שמהם סבלה טופסי בשל השקרים ששיקרה למשפחתה לגבי מה שעשתה ולגבי מקום מגוריה באיטליה, התפוגגו. בת כמה אחותה הגדולה חשבה שהיא? נערה פגיעה בגיל העשרה? למען השם, היא היתה כמעט בת עשרים וארבע, עם דוקטורט במתמטיקה מתקדמת! ממש לא מישהי שחלב אמה טרם יבש על שפתיה! אבל קט, ממש כמו אחיותיה התאומות, אמי וסאפי, פשוט סירבה לקבל שטופסי בגרה והיו לה חיים משלה לנהל.

להגנתה של קט, היא תפקדה יותר כאמה של טופסי מאשר כאחותה, מאז שטופסי היתה בת שש והאם הביולוגית של האחיות, אודט, העבירה את שלוש בנותיה הצעירות לבתי אומנה כדי שתוכל לזכות שוב בחופש שלה כאישה פנויה. לאודט טיילור לא היה חוש אימהי, וטופסי היתה מודעת היטב כמה היא ואחיותיה היו חייבות לקט על נאמנותה ועל הדאגה האוהבת שלה. קט לקחה אחריות על אחיותיה הצעירות. היא העבירה אותן לביתה במחוז האגמים וגידלה אותן על חשבונה עד שבגרו. הקורבן של קט לעולם לא יישכח או לא יוערך מספיק, טופסי חשבה בעצב.

ובכל זאת היא היתה כאן באיטליה אחרי שברחה מהבית ושיקרה על מקום הימצאה ממש כמו בת עשרה שכבר מזמן לא היתה! המשפחה שלה חשבה שהיא נהנית מחופשה ארוכה ושהיא מתארחת אצל חברה ותיקה ללימודים, וגבריאל שמחה לספק עבורה את סיפור הכיסוי ולהעמיד פנים – אם יהיה בכך צורך – שטופסי מתגוררת איתה ועם משפחתה במילאנו.

טופסי נאנחה, מצפונה שוב נקף. האחיות שלה היו כה מגוננות כלפיה עד שלעתים קרובות היא הגיעה כמעט למצב של צעקות. הנישואין שלהן לגברים עשירים ורבי השפעה רק העצימו את הרצון ואת היכולת שלהן להתערב ולשלוט בכל צעד של טופסי. היא אהבה אותן, היא באמת אהבה אותן, אבל היא לא רצתה עבודה שתינתן לה כנדבה על ידי אחד מהבעלים שלהן, והיא לא רצתה למצוא את עצמה גם עם בן זוג שקודם נבדק על ידן. היא איבדה את ההערכה לגבי כמות הגברים הפנויים שללא ספק נבדקו היטב והובאו למענה למסיבות ולארוחות. היא גם איבדה את ההערכה לגבי מספרם של הגברים שאיבדה, שלא עברו את תהליך הסינון המשפחתי. נוסף לכך, ההתעקשות על כך שבשלב מסוים נקבע לה שומר ראש לא תרמה הרבה לסיכויים שלה בתחום הרומנטי.

או שגברים רצו אותה בגלל הקשרים הכלכליים והעסקיים של גיסיה או שכל המהומה הכרוכה ביציאה איתה הבהילה אותם. גרוע מזה, היא היתה עכשיו המוטבת של קרן נאמנות, שהוענקה לה כמתנה קבוצתית מגיסיה ביום הולדתה העשרים ואחד כדי שתמיד תהיה עצמאית ובטוחה. עצמאית? טופסי העוותה פנים כשחשבה על היעד הנחשק שנותר תמיד מחוץ להישג ידה. איזה בדיחה היה הרעיון של עצמאות! הכסף הארור שמעולם לא רצתה ושגרם לאחיותיה המגוננות אושר, רק לכד אותה עוד יותר בעולם שהיא לא הרגישה שייכת אליו. עכשיו יהיה לבעלים של אחיותיה תירוץ טוב עוד יותר לבדוק כל גבר שאיתו תרצה לצאת, למקרה שהוא מעונין בקרן הנאמנות שלה!

אבל זו לא היתה הסיבה היחידה שטופסי הגיעה לאיטליה ואל המשפחה המסוימת הזו, היא הודתה במבוכה. ואכן אם מישהו מבני משפחתה היה לומד על הטבע האמיתי של הרמייה שלה, היו כועסים עליה בצדק. אף אחד מהם לא היה מבין, היא חשבה בעצב, אף אחד מהם לא יעריך את עוצמת המניע שלה להגיע לאיטליה ולהעמיד פנים שהיא מישהי שלא היתה באמת. אבל הרי לא היתה דומה לאחיותיה: נקודת הראות שלה על נושאים מסוימים היתה הפוכה לגמרי מזו שלהן. נכון ולא נכון לא היו שחור ולבן כפי שהאמינו, היא חשבה באי נוחות. מובן שיום אחד, אם הכול יתנהל כפי שקיוותה, היא תצטרך לומר להם את האמת. כרגע היא היתה בשלב המביך והלא ישר של המשימה שלה, והתדמית השקרית שבנתה כבר גרמה לה לאי נוחות. לפני שהגיעה לאיטליה, טופסי לא שיקרה כמעט מעולם. היא היתה ילדה טובה והגיונית שהבינה מגיל צעיר את ההשלכות של שקרים. ובכל זאת, הנה היא אחרי כל השנים, כשהיא אמורה להיות אינטליגנטית ובוגרת, משקרת ללא הרף לכל הסובבים אותה! ולאנשים כל כך נחמדים, היא חשבה בכאב. מדוע החסרונות של המשימה שלה עלו בדעתה רק אחרי שהתחילה להתגורר ולעבוד כאן? איך זה בתור תכנון לקוי?

אבל איך היא יכולה פשוט לוותר על מטרה שהיתה כל כך חשובה לה? אחיותיה לעולם לא יבינו את הזווית הזו; הן פשוט יבקרו אותה קשות.

ולו היו יודעות מה אמה אילצה אותה לעשות לפני שהעניקה לה סוף סוף את המידע שביקשה, הן היו רותחות מכעס, טופסי חשבה בכבדות. אבל לדעתה זה היה שווה את המאמץ כדי להגיע אל האמת בסופו של דבר... אם זו אכן היתה האמת. לרוע המזל, היא היתה מודעת היטב לכך שהיא לא יכולה לסמוך לגמרי על המילה של אמה.

בינתיים היא חיתה בחיק המותרות בטירה אמיתית מימי הביניים, שהיתה בבעלות משפחת לאונטי במשך מאות שנים. אבל לסביבה היפה היה תדר נפלא של חיים שגרם לאווירה חמה ואינטימית. לא, היא בהחלט לא יכולה להתלונן על תנאי המגורים שלה.

באמצע בוקר המחרת, עיניה הכהות מוצללות מלילה של חוסר שינה ומחשבות מטרידות, טופסי היתה בגן וקטפה ורדים עבור סידורי הפרחים של הרוזנת. גן הוורדים המרהיב התחמם בשמש והשמיים היו כחולים והבהירים. היה כל כך חם עד שטופסי חשה הקלה שלבשה רק חצאית כותנה קלילה וחולצת טריקו. ויטורה, שבדרך כלל התערב בכל דבר הקשור לאשתו הטרייה, חצה את ערוגת הוורדים כדי להגיש לה פרח בצבע ורוד עמוק במיוחד. "זו לה נובלס... האהובה עליה במיוחד," הוא הסביר. ויטורה היה גבר נמוך, דק גזרה בשנות הארבעים המאוחרות, בעל עיניים כהות ונדיבות ופנים שהיו עדיין נאות.

"אתה מזהה אותן עכשיו?" טופסי הקניטה, אף על פי שהתחשבותו בסופיה נגעה לליבה. "הזמן שבילית בקריאת הספר על הוורדים בהחלט משתלם!"

ויטורה צחק, הסמיק קמעה וחייך בחמימות.

זו היתה התמונה הקטנה שדנטה היה מוטרד עד מאוד להתרחשותה, כשהקיף את הטירה כדי להגיע אל הכניסה הצדדית. כאילו היה דמות התאוותן הקשיש בפנטומימה, הגיש אביו החורג המחייך ורד לברונטית צעירה ומצחקקת. אפילו אם מרקו לא היה זורע במוחו זרעי חשד, הוא היה חושד למראה קרבה כה בולטת בין גבר מבוגר ועובדת צעירה.

"ויטורה..." דנטה התנשם, והודיע בשקט על נוכחותו.

מופתע, אביו החורג הסתובב כה מהר עד שכמעט נפל על שיח, התייצב, וקפא במקום, עדיין בערוגת הוורדים. "דנטה," הוא אמר בחיוך מאולץ. "זוהי טופסי. היא עובדת כאן ועוזרת לאימא שלך בפעילויות הצדקה שלה."

טופסי לטשה עיניים בגבר שחור השיער והגבוה שהופיע משום מקום. אז, זה היה דנטה, בנה היחיד והאהוב של סופיה, הבחור האנוכי וחסר הרגש שקלקל את החתונה של זוג המבוגרים עם הגישה הקרירה שלו ועזיבתו המהירה. מובן שהיא ראתה תצלום שלו בחדר המגורים של סופיה, אבל שום תמונה דו ממדית לא היתה יכולה להעביר את ההשפעה הקטלנית שהיתה לדנטה לאונטי בשר ודם.

הוא היה חתיך הורס – משערו השחור הסמיך ועד לסוליות הנעליים המשובחות שלו, שנעשו ללא ספק בעבודת יד. החליפה הכהה שלו שהעידה שהוא איש עסקים היתה מחויטת בצורה מושלמת ומותאמת לגופו הרזה והחזק. הוא התקרב אליהם כמו חיית טרף הסוגרת על טרפה, והיא מצמצמה ותהתה מאין הגיעה ההשוואה המוזרה. הוא נעצר במרחק של שני מטרים מהם, וגובהו ורוחבו הפחידו אותה, הזכירו לה את החיסרון הבלתי ניתן להכחשה של היותה בגובה מטר וחצי בלבד. עיניו יוצאות הדופן גרמו לה ללטוש בו מבט שכן היו בצבע מיוחד של ירוק, קורנות ובהירות כנגד עורו השחום ומבלבלות בצורה מוזרה. תחושה לא מוכרת של קוצר נשימה תקפה אותה.

היא הרגישה שגופה מנותק בצורה מוזרה ממוחה, וסדרה של תגובות מוזרות פקדה אותה. בבת אחת נעשו שדיה רגישים מאוד והתכווצות לא נוחה בין רגליה גרמה לה להצמיד אינסטינקטיבית את ירכיה זו לזו. משיכה מינית? היא סירבה להאמין שזה יכול להיות זה. לא ייתכן שהיא נמשכת לגבר שכבר היתה מתוכנתת ביסודיות לשנוא!

דנטה בחן את הברונטית הקטנטנה בריכוז עז. רעמת התלתלים הכהים שלה נפלה על גבה והגיעה כמעט עד מותניה. היו לה עיניים רחבות ושקדיות בצבע של דבש מומס, עור שחום ופה בשל ורוד. פניה היפות היו בצורת לב, ועל אף העדר הגובה המפתיע שלה, היתה לה צורה של ונוס מיניאטורית. שדיה המלאים דחפו את אריג הכותנה הדק של חולצתה, בעוד הישבן השופע מתחת למותניים הזעירים הודגש בחצאית הצמודה. דנטה הופתע מהתגובה המידית של מפשעתו, כי מאז שהיה בן עשרה בלתי ממושמע הוא לא הגיב בעוצמה כזו לאישה ממבט ראשון. מעצבן, אבל היא לא היתה אפילו הטיפוס שלו, ממש לא הטיפוס שלו; הוא הלך על בלונדיניות גבוהות ואלגנטיות, וזו תמיד היתה הבחירה שלו. אבל ברור שלהורמונים הבוגדניים שלו היתה דעה אחרת, והיתה לו סיבה להכיר תודה על כך שעדיין לבש את מקטורן החליפה שלו.

טופסי הושיטה יד רזה. "טופסי מארשל."

"דנטה לאונטי," דנטה אמר לה כשאחז ביד הקטנה, בקושי מודע לאביו החורג שעדיין השתהה ברקע, בזמן שמבטו שלו עדיין סרק את פניה המחייכות של טופסי.

המוח שלו חזר לפעולה. מובן שהיא מחייכת אליו, מובן שהיא מגיבה בקסם! איך עוד היא תתנהג אל גבר עשיר מאוד? אחרי הכול, אם היתה רודפת בצע, הוא היה מטרה עשירה והרבה יותר משתלמת מכפי שוויטורה יוכל להיות אי פעם. בירכתי המחשבה הסתתר הגרעין של רעיון מצוין. הוא היה עשיר ורווק וכתוצאה מכך היה מפתה הרבה יותר מאביו החורג. ייתכן שוויטורה עדיין פלרטט עם רעיון הבגידה, כי דנטה היה משוכנע שוויטורה לא היה טורח בצורה אידיוטית לאסוף ורדים לו כבר היה מכניס את הברונטית הקטנה למיטה. דנטה הסיק ששום דבר חשוב עדיין לא התרחש בין הזוג, והוא הכיר בעובדה שהיה לו הכוח לקטוע את הקשר באיבו ולהגן על אמו לטווח קצר. אם הוא יגלה עניין בעובדת של אמו, ויטורה ייאלץ להשתלט על חולשתו ולסגת.

"אמך תשמח לראותך," טופסי ציינה.

השימוש שלה באיטלקית שוטפת הפתיע את דנטה. "את דוברת את שפתנו?"

"אני מדברת כמה שפות," טופסי הודתה בקלילות. "אבל החברה הטובה ביותר שלי בבית הספר היתה איטלקייה וחלקנו חדר, כך שלמדתי לדבר בצורה יותר ילידית."

"יש לך תפיסה מרשימה," דנטה העיר, סקרן לגביה בפעם הראשונה. "אילו שפות נוספות את מדברת?"

"צרפתית, ספרדית וגרמנית. בחירות די מיושנות," טופסי ציינה באירוניה. "אני מצטערת שלא היה לי שכל ללמוד רוסית וסינית. אפילו ידע שטחי יחסית של השפות האלה היה שימושי יותר."

דנטה משך בכתפיים רחבות כשהלך לכיוון הכניסה. "את לא יכולה להפסיד עם השפות הללו כל עוד את חיה באירופה."

"אני אקח אותך מיד למעלה לראות את אמך," ויטורה התנדב, ומיהר אל גרם מדרגות האבן שבירכתי המבואה.

"ואני חייבת למסור את הוורדים לפני שיתחילו לנבול," טופסי הוסיפה, ליבה פועם מהר מאוד כשדנטה נעצר ונעץ בה מבט שהיה הכול חוץ מידידותי. מה לכל הרוחות הבעיה עם האיש הזה? האם הוא שונא אותה ממבט ראשון?

דנטה חשק את שיניו הלבנות. הוא היה בביתו והוא לא ראה את אמו במשך שבועות. הוא לא היה צריך מדריך לחדרה וגם לא היה זקוק לחברה, וזה עורר את חשדו המידי. ויטורה נעץ בו מבט כמעט חושש מעבר לכתפו כשהגיע לראש המדרגות, ותשומת ליבו עברה במתח אל טופסי. דנטה שהיה עד למשחק הצדדי המסגיר ביניהם, הרגיש אווירת רמייה שגרמה לו לעמוד על המשמר עוד יותר.

הרוזנת חייכה בחום כשבעלה נכנס אל חדר המגורים הפרטי המקסים שלה.

"יש לי הפתעה בשבילך," ויטורה אמר במתח.

ואז, שבריר שנייה מאוחר יותר, דנטה נכנס דרך הדלת והברונטית הקטנה והרזה שהיתה שרועה על הספה הנוחה שליד החלון הזדרזה לקום על רגליה וקראה, "דנטה! למה לא אמרת לי שאתה מגיע?"

"פחדתי שאיאלץ לבטל ברגע האחרון." דנטה נישק את לחיה של אמו ואז אחז בידיה והתרחק קמעה כדי להתבונן בה. "את נראית חיוורת, עייפה – "

טופסי שזיהתה את ניצוץ החשש בעיניה של האישה המבוגרת לשמע ההערה, דיברה לפני שהספיקה לחשוב. "אימא שלך עדיין מתאוששת מהשפעת שהיתה לה לפני שבועיים."

"כן... זה גזל ממני הרבה כוחות," סופיה אישרה את השקר ושלחה אל טופסי מבט חם בהודיה על התירוץ הנוח. "בוא שב, טופסי – "

"אני חושבת שכדאי שאתקדם בעבודה," טופסי מחתה כשסופיה התמקמה שוב על הספה וטפחה על המקום לידה. בשנות הארבעים המאוחרות שלה, סופיה היתה עדיין אישה יפה מאוד, בעלת אותן עיניים בגוון ירוק מיוחד שאפיינו את בנה.

"לא, לא," ויטורה התווכח, והושיט את ידו אל הטלפון הביתי בזריזות. "קחי הפסקה. אני אזמין לנו קפה."

דנטה התבונן בדממה כשטופסי התיישבה ליד אמו, פיו הנאה מתהדק בביקורתיות כשהבחין שאמו התייחסה אל הצעירה יותר כאל אחיינית אהובה מאשר כעובדת. היה ברור שלא היה לה כל חשד באשר לאופייה של הצעירה או באשר להתנהגותה עם בעלה. בינתיים, ויטורה עמד ליד הספה קרוב לאשתו ונראה כהתגלמות הבעל המסור שרצה שדנטה יאמין שהוא.

בתגובה הציפה עוינות את גופו הרזה והחזק של דנטה, והוא תהה אם הכעס גורם לו להיות פרנואידי, כי כשצפה בשלישייה הקרובה והאינטימית, השתכנע שהם משחקים תפקיד שנועד להסתיר מפניו את האמת. אבל מה כבר יש לאמו להסתיר מפניו? סופיה ובנה תמיד היו קרובים. פענוח המצב, השכנוע שלו שמשהו היה מאוד לא תקין, חייב להיות שגוי, הוא חשב בתסכול גובר.