צעדים ראשונים

בעודי כותב שורות אלה מביתי בנוריץ' שבמדינת ורמונט, מופץ סקר ברשתות החברתיות שבו מדווחים המשתתפים על המקצוע הנוכחי שלהם בהשוואה למה שחלמו לעשות בגיל שש, עשר, 14, 16 ו־18. גם אני השתתפתי בסקר, וזה מה שרשמתי:

גיל 6 מדען

גיל 10 שחקן מרכז שדה בקבוצת הבייסבול בוסטון רד סוקס

גיל 14 הרכז של קבוצת הכדורסל בוסטון סלטיקס

גיל 16 וטרינר

גיל 18 אסטרונום

כעת פליאואנתרופולוג

פליאואנתרופולוגיה היא חקר המאובנים (פָּלֵיאוֹ) של בני האדם (אנתרופולוגיה). זהו מדע ששואל כמה מהשאלות הגדולות והנועזות ביותר שבני האדם העזו אי־פעם לשאול על עצמם ועל עולמם. מדוע אנחנו קיימים? מדוע הננו כפי שהננו? מנין באנו? אבל לא תמיד הרגשתי שזה הייעוד שלי. למען האמת, עד שנת 2000 אפילו לא ידעתי שהמדע הזה קיים. באותה שנה עבדתי כמדריך למדעים במוזיאון המדע של בוסטון. הרווחתי 11 דולר לשעה, ג'ורג' בוש זה עתה נבחר לנשיא הבא של ארצות הברית, והסתיימה העונה ה־82 מאז שהרד סוקס זכו בפעם האחרונה באליפות הבייסבול. לא אשכח את צחוקה הנפלא והמידבק של מדריכה מבריקה שעבדה לצדי במוזיאון. ארבע שנים לאחר מכן הצעתי לה נישואין, והיא הסכימה.

אבל בסוף שנת 2000, לא היתה זו האהבה שעמדה בראש מעייני, אלא תקלה מביכה שאירעה בין כותלי המוזיאון. בתחומי תערוכת הדינוזוארים — ממש קרוב מדי לטירנוזאורוס רקס בגודל אמיתי — הונחה רפליקה מפיברגלס של טביעות רגל שהותיר אדם קדמון בלַייטוֹלי שבטנזניה לפני 3.6 מיליון שנה.

בדומה לערכות של צעצועים פרהיסטוריים הכוללות דינוזאורים, ממותות צמריות ואנשי מערות, הנחתן של טביעות הרגל האלה ליד מאובני דינוזאורים עתיקים מהן פי 20 היתה עלולה לעודד מבלי משים את התפיסה השגויה שבני אדם קדמונים ודינוזאורים חיו זה לצד זה. הייתי חייב לעשות משהו.

פניתי למנהלת שלי — המחנכת המדעית הדגולה לוסי קירשנר — והיא הסכימה איתי, שצריך להעביר את טביעות הרגל האנושיות לתערוכת הביולוגיה של האדם, שזה עתה נבנתה מחדש. אבל היא ביקשה ממני קודם כול ללכת לספריית המוזיאון וללמוד כל מה שאפשר על טביעות הרגל בלייטולי ועל האבולוציה של האדם. התחלתי לטרוף ספרים שעוסקים בתחום ועד מהרה התמכרתי. נדבקתי, כמו שאומרים אצלנו, ב"וירוס ההומיניני". "הומינינים" הם כל המינים שנכחדו והשתייכו לבני האדם הקדמונים ולקרוביהם. העיתוי שלי היה פשוט מעולה. בשנתיים שלאחר מכן התגלו המינים העתיקים ביותר בעץ המשפחתי האנושי — קופי אדם קדמונים מסתוריים עם שמות כמו ארדיפיתקוס, אורורין וסאהלאנתרופוס.

ביולי 2002 עמדתי על בימת הרצאות במוזיאון לצד ד"ר לורה מקלאצ'י (MacLatchy), שהיתה אז פליאואנתרופולוגית באוניברסיטת בוסטון, ושוחחתי עם קהל מרותק על ההשלכות של גילוי גולגולת של הומינינית בת שבעה מיליון שנה בצ'אד שבאפריקה.

בעיני, מאובני הומינינים לא רק חשפו ראיות פיזיות להיסטוריה האבולוציונית האנושית שלנו, אלא גם הכילו סיפורים אישיים יוצאי דופן של חיים קודמים. טביעות הרגל בלייטולי, למשל, היו מעין תצלום בזק מתוך חייהם של יצורים הולכים על שתיים, נושמים וחושבים שצחקו, בכו, חיו ומתו. רציתי ללמוד איך המדענים מחלצים מידע מהעצמות העתיקות הללו. רציתי לספר סיפורים מבוססי ראיות על אבות אבותינו. רציתי להיות פליאואנתרופולוג. קצת יותר משנה אחרי שעמדתי לצד לורה מקלאצ'י על בימת ההרצאות במוזיאון, התחלתי את לימודי לתואר שני במעבדה שלה לפליאואנתרופולוגיה באוניברסיטת בוסטון, ולאחר מכן באוניברסיטת מישיגן.

כיום אני מלמד בחוג לאנתרופולוגיה בדארטמות קולג' שביערות ניו המפשייר ונוסע מדי פעם לאפריקה לצורך המחקר שלי. זה 20 שנה כמעט אני מחפש אחר מאובנים במערות בדרום אפריקה ובשממות העתיקות של אוגנדה וקניה. חפרתי ברחבי האפר הגעשי בלייטולי שבטנזניה בחיפוש אחר טביעות רגל נוספות של אבותינו הקדמונים שהלכו זקוף על שתי רגליים לפני מיליוני שנים. צפיתי מקרוב בשימפנזים בבית הגידול הטבעי שלהם ביערות הגשם הטרופיים. כמו כן בחנתי מקרוב, במוזיאונים שונים באפריקה, מאובני רגליים וכפות רגליים של אבותינו הקדמונים וקרוביהם שנכחדו. כל אלה עוררו בי מחשבות ותהיות.

תהיתי בנוגע למוחותינו הגדולים, תרבותנו המפותחת והידע הטכנולוגי שלנו. תהיתי בנוגע לשאלות הבאות: מדוע אנו מדברים? מדוע דרוש כפר שלם כדי לגדל ילד אחד, והאם כך היה תמיד? מדוע הלידה קשה כל כך לנשים, ולעתים אף מסוכנת? תהיתי בנוגע לטבע האנושי, ואיך זה שאנחנו צדיקים ברגע אחד ואלימים במשנהו. אך השאלה העיקרית שהעסיקה אותי היא מדוע בני האדם הולכים על שתי רגליים ולא על ארבע.

כשהרהרתי בכל הסוגיות האלה, הבנתי שהן בעצם קשורות זו לזו, ומה שעומד בבסיסן הוא אופן התנועה הייחודי שלנו. ההליכה על שתיים היתה שער הכניסה שלנו לרבות מהתכונות שהפכו אותנו לבני אנוש. זהו סימן ההיכר שלנו. כדי להבין את הקשרים האלה, אנו זקוקים לַגישה לחקר העולם הטבעי המבוססת על שאלות ועל ראיות שאימצתי אל לבי מגיל שש — המדע.

סיפור זה מתאר כיצד הפכה אותנו ההליכה הזקופה לבני אנוש.