קארמה – מדריך של יוגי לעיצוב הגורל

אחת קארמה: החידה הנצחית סוטרה #1

קארמה מאפשרת לכם להיות מקור הבריאה של עצמכם. אם האחריות תעבור מהשמיים אליכם, אזי תהיו היוצרים של גורלכם.

במושב הנהג

מעשה שהיה.

פעם אחת האפיפיור הגיע לארצות הברית. לוח הזמנים שלו היה צפוף, עם פגישות בערים שונות. יום אחד הוא הגיע ללואיזיאנה בלימוזינה ארוכה, נהוגה בידי נהג — רכב שמדגים את הנטייה האמריקאית שאין לה מתחרים למתוח לימוזינה עד קצה גבול היכולת.

האפיפיור התרגש משום שמעולם לא נהג במכונית כמו זאת. הוא אמר לנהג, "הייתי רוצה לנהוג."

איך היה יכול הנהג לסרב לאפיפיור? הוא אמר, "כמובן, אב קדוש."

אז האפיפיור התיישב מאחורי ההגה, והנהג התיישב במושב האחורי. האפיפיור נהנה מהנהיגה ולחץ על דוושת הגז בכל כובד כף רגלו. הוא הגיע ל־140 קמ"ש ואז ל־160 קמ"ש. הוא לא קלט באיזו מהירות הוא נוסע.

משטרת לואיזיאנה, הידועה באכיפת החוק הקפדנית שלה בכל הנוגע למהירות בדרכים, זינקה לפעולה. כשהאפיפיור בלימוזינה הדוהרת ראה את האורות מהבהבים מאחוריו, הוא האט ועצר בשולי הכביש.

השוטר יצא מהניידת, ובזהירות, ידו על אקדחו, ניגש באיטיות אל המכונית. הוא הביט פנימה. הוא ראה שהאפיפיור בכבודו ובעצמו הוא הנהג! הוא הציץ למושב האחורי וראה שמישהו יושב שם.

"חכו כאן," הוא אמר.

הוא חזר לניידת, לקח את מכשיר הקשר ויצר קשר עם מפקד התחנה. הוא אמר, "המפקד, תפסתי דג גדול ממש."

"אה, באמת, מי זה? בוני וקלייד?"

"לא, מישהו הרבה יותר גדול מזה."

"מה אתה אומר, הצלחת לתפוס את אל קפונה?"

"הו לא, מישהו הרבה־הרבה יותר גדול."

"מה, נראה לך שתפסת את נשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו?"

"לא, מישהו גדול בהרבה אפילו ממנו!"

"בחייך, מי לעזאזל יכול להיות יותר גדול מנשיא ארצות הברית? את מי תפסת?"

השוטר ענה, "אין לי מושג, אבל האפיפיור הוא הנהג שלו!"

וזה מביא אותנו אל לב העניין: לרוב האנשים אין שמץ של מושג מי נוהג במכונית שלהם!

הביטו סביבכם. שאלו את עצמכם כמה אנשים שאתם מכירים מבינים באמת את כלי הרכב המטורף הזה, שנקרא החיים. רוב האנשים הם נוסעים פסיביים, שאין להם מושג איך המכונה הזאת עובדת, מאיפה מגיע הדלק, איך לכוון אותה ואיך לשלוט במהירותה, ויותר מכול, מיהו הנהג שלהם. הם מדברים על רצון חופשי, חופש בחירה ועצמאות. אבל יש להם שליטה מזערית, אם בכלל, בחייהם. הם יוצרים את גורלם ללא כל מודעות.

ברוכים הבאים אל הקארמה, ממד שמחזיר אתכם בדיוק למקום שאליו אתם שייכים, היכן שהייתם אמורים להימצא לאורך כל הדרך: מושב הנהג.

הקארמה היא לא עניין מיסטי

וכאן אנחנו מגיעים לשאלה המרכזית של הספר: מהי קארמה?

מילולית, פירוש המילה הוא פעולה.

לרוע המזל, רוב האנשים מבינים את המילה פעולה במונחים של מעשים טובים ורעים. הם חושבים שקארמה היא דין וחשבון על קיום מצוות ועל מעשים רעים, על מעלות וחטאים. מעין מבחן חיים. אחרים חושבים שמדובר במאזן שאיזה רואה חשבון שמֵימי מנהל בפנקס שלו ושולח לפיו אנשים מסוימים לעבר אושר אלוהי, ואחרים — לעולם תחתי או אל קרביה של איזו מכונת מִחזור שיורקת אותם בחזרה אל העולם הזה כדי לסבול שוב.

זה לא רק שגוי ומגוחך. זה טרגי.

מחשבות מסוג זה יצרו דורות שלמים של בני אדם מבולבלים ומלאי פחד, שהשתמשו במושג הקארמה ללא כל שיקול דעת ובלי שיבינו את משמעותו. זה הוביל למעין פטליזם ששיתק המוני אנשים ולהצדקת אי־צדק חברתי ועריצות פוליטית מסוגים שונים. זה גם הוביל להתפלספויות חסרות שחר ולמחלוקות אקדמיות ריקות מתוכן, וכמובן, זה ניפח לממדי ענק את תעשיית ניבוי העתידות!

הבה ננפץ את המיתוס הראשון.

למעשה, קארמה לא קשורה בכלל לשכר ועונש. היא לא קשורה בכלל לאיזה בוחן חיים שמימי רודני שמשתמש בכלים פרימיטיביים של מקל וגזר. היא לא קשורה לאל מיטיב במרומים. לא קשורה לעונש אלוהי. לא קשורה בכלל לחסדים וחטאים, טוב ורע, אלוהים והשטן.

המשמעות הפשוטה של קארמה היא שאנחנו יוצרים את תבנית חיינו. כלומר, אנחנו בוראים את גורלנו שלנו. כשאנחנו אומרים, "זאת הקארמה שלנו", אנחנו למעשה אומרים, "אנחנו אחראיים לחיים שלנו".

קארמה מאפשרת לכם להיות מקור הבריאה של עצמכם. אם האחריות תעבור מהשמיים אליכם, אזי תהיו היוצרים של גורלכם.

קארמה היא היסוד הטבעי של הקיום כולו. לא מדובר בחוק שנכפה מלמעלה. היא לא מאפשרת לנו להעביר את נטל האחריות לשום מקום אחר, היא לא מתירה לנו להאשים את ההורים, המורים, המדינות, הפוליטיקאים, האלים או הגורלות שלנו. היא גורמת לכל אחד ואחת מאיתנו להיות האחראי הבלעדי לגורלו, ויותר מכך, לטבעה של חוויית החיים שלנו.

כך שהשאלה הרלוונטית היחידה כאן היא, האם אתם מוכנים לקראת הקארמה?

האם אתם מוכנים לשמוע על ממד מעצים כל כך, שמשמעותו היא שאתם מסוגלים לחלוטין לקחת את מושכות חייכם בידיכם?

אם לא, אל תמשיכו לקרוא הלאה.

אם אתם מוכנים ואם אתם סקרניים לגלות עוד על פעולת המנגנון הזה, הספר הזה יוכל להיות המפתח שלכם. כל שתצטרכו לעשות לאחר הקריאה הוא רק להדליק את המנוע שלכם ולצאת למסע החיים החדש שלכם. מרגע שתתייצבו מאחורי ההגה, חוויית הנסיעה שלכם תהיה חדשה לגמרי.

עם זאת, חשוב לזכור דבר אחד. קארמה היא לא תורה. לא מקבלים נקודות בונוס מעצם ההחלטה להתחייב לשיטה. לא יורד לכם ציון אם אתם לא מאמינים בה. קארמה היא לא דת, לא ספר קודש, לא אידיאולוגיה, לא פילוסופיה, לא תיאוריה. היא פשוט אופן ההתנהלות של החיים. היא המנגנון הקיומי. כמו השמש, היא פועלת בין שמכירים בה ובין שלא, בין שמצייתים לה ובין שמתעלמים ממנה. היא לא מחפשת לעצמה מועדון מעריצים.

היא פשוט הופכת אתכם מנוסעים הלומים ומוכי בעתה במושב האחורי לנהגים מלאי ביטחון, ששולטים בהגה ומנווטים בשמחה את מסלול גורלם.

המחזוריות הקארמתית

כדי להיות נהגים ולא נוסעים, ראשית עליכם להכיר כמה חוקים בסיסיים של המנגנון הקארמתי.

נפתח בהתייחסות לטעויות יסוד בהבנת המושג. אמנם פירוש המילה קארמה הוא פעולה, אבל זה לא בהכרח קשור למעשים גשמיים. זה לא בהכרח קשור למה שאתם עושים בעולם החיצוני — בין שמדובר במעשי צדקה ובין שמדובר במעשים אכזריים.

הפעולה הקארמתית מתנהלת בשלוש רמות: גוף, נפש1 ואנרגיה. כל מה שאתם עושים בשלוש הרמות האלה מותיר בכם חותם כלשהו.

מה משמעות הדבר?

פשוט למדי. חמשת החושים שלכם אוספים מידע מהעולם החיצוני בכל רגע בחייכם. בפועל, אתם מופצצים בגירויים מדי רגע. עם הזמן, ההיקף האדיר הזה של רשמי החושים מתחיל להתהוות כדפוס מסוים בתוככם. הדפוס הזה מתעצב בהדרגה לנטיות התנהגותיות. מקבץ נטיות כזה מתגבש לכדי מה שמכונה אישיות, או מה שמבחינתכם הוא טבעכם האמיתי.

זה פועל גם הפוך: התודעה שלכם מעצבת את האופן שבו אתם חווים את העולם סביבכם. זה הופך להיות הקארמה שלכם — תפישת החיים שיצרתם לעצמכם מתוך חוסר מודעות יחסי. אתם לא ערים לאופן שבו הנטיות הללו מתפתחות. אבל מה שמבחינתכם הוא ה"עצמי" שלכם, הוא למעשה רק צביר הרגלים, נטיות והנחות מוצא, שצברתם עם הזמן בלי להיות ערים לתהליך.

הנה לפניכם דוגמה פשוטה. ישנם אנשים שהיו שמחים כילדים אבל אינם שמחים בבגרותם. אולי התרחשו אירועים בחייהם שהובילו לחוסר השמחה הזה. אבל במרבית המקרים, לאנשים אין מושג כיצד ומתי התעצבה האישיות הזאת. לו היו יוצרים את האישיות שלהם מתוך מודעות, הם היו מעצבים את עצמם באופן שונה למדי. אבל איפשהו לאורך הדרך, בכך שפעלו על פי דחפי התגובות והנטיות הבלתי מובחנות שלהם, חוסר שמחה כרוני נהפך למאפיין המגדיר אותם.

במילים אחרות, קארמה היא כמו תוכנה שכתבתם לעצמכם מזמן, בחוסר מודעות.

ואתם כמובן מעדכנים אותה על בסיס יומיומי!

אתם כותבים את התוכנה שלכם בהתאם לפעולות הגופניות, הנפשיות והאנרגטיות שאתם נוקטים. אחרי שהתוכנה כתובה, כל המערכת שלכם מתפקדת בהתאם לה. על בסיס המידע מהעבר, דפוסי זיכרון מסוימים ממשיכים לפעול שוב ושוב. עכשיו חייכם נהפכים להרגל, הם חוזרים על עצמם במחזוריות. עם הזמן אתם נלכדים בדפוסים שלכם. כמו אנשים רבים, סביר שאתם לא יודעים מדוע מצבים מסוימים ממשיכים להתחולל בחייכם הפנימיים והחיצוניים שוב ושוב. זה משום שהדפוסים האלה אינם מודעים. עם הזמן אתם נהפכים לבובה המופעלת על פי העבר שצברתם.

למשל, חייהם של אנשים רבים מוכתבים על ידי התמכרות לאוכל או לחומרים אחרים. מובן שיש כאן גם מצב של התמכרות כימית, אבל הבעיה המרכזית היא שהם הפעילו דפוס חוזר בחייהם. גם כשהם מנסים בכל הכוח להיחלץ מהדפוס הזה, הם שוב ושוב נופלים למלכודת. אם לא נתכנת את הקוד הקארמתי של התוכנה באופן מודע, יש סיכוי שנחוש שהדפוסים הקבועים נכפים עלינו מבחוץ, ולא שמקורם הוא מבפנים. אבל התוכנה הזאת היא לא גורל שחובה עלינו לשאת אותו. אפשר לכתוב אותה מחדש, לנטוש אותה או לתפוס ממנה מרחק כפי שנראה בהמשך הספר.

המנגנון הקארמתי הוא תמידי וכולל. כל תנודה מנטלית שלכם יוצרת תגובה כימית שמעוררת תחושה גופנית. התחושה, בתורה, מחזקת את התגובה הכימית, וזו מעצימה את התנודה המנטלית. עם הזמן, הכימיה שלכם נקבעת על ידי רצף תגובות לא מודעות לגירויים חושיים ומנטליים.

אם תחשבו עכשיו על משהו שמלהיב אתכם, תוכלו להרגיש בפועל תחושות מסוימות בגופכם. אפשר לאמת את זה בניסוי. אנחנו יודעים שבני האדם הם יצורים פסיכוסומטיים — כל מה שקורה בתודעה מיד מתחולל גם בגוף כתהליך כימי. אם אתם חושבים על הרים, למשל, הכימיה שלכם תגיב באופן מסוים. אם תחשבו על נמרים, היא תגיב אחרת. כך שלכל תנודה מנטלית זעירה מצטרפת תגובה כימית וחושית כלשהי. אתם אולי בכלל לא מודעים לזה עד שהתחושה מחריפה. כל התחושות האלה נרשמות, ועם הזמן נהפכות לתבנית הנפשית הלא־מודעת שלכם. אי לכך אתם תוצאה חיה של הזיכרון הקארמתי שנאגר ברמות שאתם לא מודעים אליהן.

מחקרים בני זמננו מראים שטראומות פסיכולוגיות ורגשיות עלולות להגביר את הסיכון למחלות גופניות ונפשיות. נאמר לנו כי מצוקה נפשית עלולה להוביל לבעיות לב. זה לא חדש. אנשים תמיד ידעו שכשעוברים טלטלות נפשיות, הלב עלול להישבר! כל זה קורה משום שהכימיה הגופנית משתנה עם הזמן עקב תנודות נפשיות ורגשיות תמידיות.

זוהי מחזוריות אכזרית. כל נגיעה במיתרי הנפש מחוללת אדוות שנמשכות חיים שלמים. התודעה היא תהליך שצובר תאוצה גם בלי שתתערבו בו. אולי שמתם לב לכך שבגיל 18 הייתם מסוגלים, לרוב, להתנער מכל קושי ולהמשיך הלאה בחיים. בגיל 30 כבר היה מסובך יותר להתנער מקשיים. בגיל 45 נדמה שדברים רבים מפריעים לכם. ועד גיל 60 כבר כמעט בלתי אפשרי להתגבר, להסתגל למצב החדש ולהמשיך הלאה.

זוהי התנהלות נפשית נפוצה מאוד — ניתן לראותה מכל עבר. בגיל 18, אנשים רבים חוששים מהעתיד. בגיל 70, כשרוב חייהם מאחוריהם, הם עדיין דואגים! הם השתכללו בזה כל כך שהם דואגים בלי שום סיבה. זה משום שהמחזוריות של תנודות נפשיות שיוצרות תגובה כימית שמעוררת תחושה (שבתורה יוצרת תגובה כימית ששוב מובילה לתנודה נפשית) צברה תנע (מומנטום). עם הזמן, זה משפיע באופן מצטבר על הזיכרון התאי והגנטי, כמו גם על המערכת האנרגטית.

הנפש הלא־מודעת היא ספרייה עצומה של זיכרון קארמתי. לו הייתם ניגשים אל הספרייה הזאת באופן מודע, המידע האגור בה היה משרת אתכם היטב. הבעיה היא שהוא בא לידי ביטוי כל הזמן בלי לבקש את רשותכם! אתם מרגישים שאתם בלגן אחד גדול משום שאתם מקישים על המקלדת הנפשית שלכם באקראיות מוחלטת כל הזמן.

חִשבו על דיסק שמוזיקה צרובה עליו. הדיסק הוא כמו הגוף שלכם — בין שבמובן הגשמי ובין שבמובן הנפשי או האנרגטי. המוזיקה היא הרשמים שצרובים בגוף שלכם. המוזיקה היא רק הטְבעות קטנות על הדיסק. אבל כשאתם משמיעים את הדיסק, אתם לא חווים את הדיסק עצמו, אתם חווים את המוזיקה. כך היא הקארמה. אתם לא חווים בפועל את הגוף האנרגטי או הנפשי או הגשמי שלכם. אתם מתייחסים רק אל המוזיקה! ואתם לא מסוגלים להפסיק אותה. אתם חווים את ההטבעות ואת הרשמים הקארמתיים שלכם כל הזמן. ואתם לא מצליחים לעצור אותם.

חדגוניות ועריצות הקארמה

דרגת הכפייתיות שבה הקארמה פועלת ודאי תפתיע אתכם. כשאתם נכנסים לאולם או לחדר ישיבות, אולי נדמה לכם שאתם בוחרים איפה לשבת מתוך החלטה חופשית. אבל לעיתים קרובות מעורבת בכך כפייתיות קארמתית. אם תיכנסו לאותו אולם או כיתה בחמשת הימים שלאחר מכן, אולי תבחינו בכך שאתם נוטים לשבת באותו המקום מדי יום.

לפני שנים רבות, כשחנכתי מורים שילמדו את סדנת ההנדסה הפנימית שלי במקומות שונים, המורים המתלמדים החדשים היו שואלים אותי לעיתים קרובות, "סדגורו, אילו שאלות התלמידים צפויים לשאול אותנו? לְמה עלינו לצפות וכיצד להתמודד עם זה?" אז הכנתי עבורם רישום של סידור המקומות בכיתה ואמרתי להם, "ראו, אם מישהו נכנס ומתיישב כאן, אז זה סוג השאלות שהוא ישאל. אם מישהי מתיישבת פה, אז זה מה שהיא תשאל." מובן שתמיד ישנם יוצאים מן הכלל: מישהו שמגיע באיחור אולי יבחר מקום על פי המקומות שנשארו פנויים. אבל 90 אחוזים מהזמן הדברים קורים בדיוק כפי שאמרתי שהם יקרו! הקארמה צפויה עד כדי כך.

אם כן, קארמה היא לא איזו מערכת חיצונית של חטא ועונש. היא מחזוריות פנימית שאתם יוצרים. הדפוסים האלה לא מדכאים אתכם מבחוץ אלא מבפנים. מבחוץ, אולי התחיל יום חדש. אולי אתם מתחילים עבודה חדשה, עוברים לבית חדש, יש לכם בן או בת זוג חדשים, תינוק חדש. אולי אתם אפילו בארץ אחרת. אבל מבפנים אתם חווים את אותה מחזוריות — את אותן תנודות פנימיות, אותן טלטלות התנהגותיות, אותן תגובות נפשיות, אותן נטיות פסיכולוגיות.

הכול שונה, חוץ מהחוויה שלכם. אתם יכולים להמשיך לשנות את הסביבה החיצונית, אבל שום דבר לא יעבוד כי לא פענחתם כיצד לשנות את הקארמה שלכם. נדמה שמשהו אחר לוחץ לכם על הכפתורים. מישהו אחר נוהג במכונית שלכם.

מבחינת כל היצורים האחרים על פני האדמה, המאבקים הם בעיקרם גשמיים. אם הם אוכלים כמו שצריך, הם בסדר. אבל בני האדם שונים. אצל בני האדם, כשהקיבה ריקה אז יש להם רק בעיה אחת. אבל כשהקיבה מלאה, יש להם 100 בעיות! אתם אולי מדברים על חירות, אבל במקביל אתם מקבעים את המגבלות שלכם ללא כל מודעות. ממש תוך כדי שאתם מהללים את ערכה של העצמאות, כל כולכם — לא רק איך שאתם נראים או מרגישים או חושבים, אלא אפילו האופן שבו אתם עומדים או הולכים — הכול מוכתב על ידי דפוסי העבר שלכם.

אל תשכחו שנוסף על חוסר המודעות והכפייתיות, הקארמה היא גם מחזורית באופן עמוק. המידע הקארמתי במערכת שלכם מקודד לסוגים שונים של מחזוריות. המחזוריות הגדולה ביותר היא מחזוריות השמש, משום שכל הדברים במערכת השמש שלנו — החיים וגם הדוממים — מושפעים לעומק מהשמש, כולל כוכב הלכת שלנו. מחזור השמש הוא תקופה בת 4,356 ימים (כמעט 12 שנים). מי שחי על פי מחזורי השמש חי חיים בריאים ביותר, מאוזנים, חיי רווחה עם מינימום חיכוכים.

ככל שמשך המחזוריות הקארמתית מתקצר, כך החיים יוצאים יותר ויותר מאיזון. אם החיים שלכם נעים במחזורים של שלושה או שישה חודשים, אתם נמצאים במצב של חוסר איזון פסיכולוגי. אותן טלטלות פנימיות, אותם מצבי חיים, ימשיכו להתחולל מדי כמה חודשים. אם החיים שלכם מוכתבים על פי מחזורים של 28 ימים — על פי מחזור הירח, שהוא הקצר ביותר — זהו מצב של טירוף, מצב פסיכוטי. מכאן נובע הביטוי "מוכה ירח". עם זאת, חשוב לציין שאין שום קשר בין המחזוריות הקארמתית ובין מחזור הרבייה של הגוף הנשי.

אם לא נשבור את הדפוסים הפנימיים והחיצוניים הללו, שום דבר חדש לא יתחולל בנו לעולם. אולי הבחנתם בכך שככל שאתם מצליחים יותר, כך אתם מתוסכלים יותר, משום שבמקום לא־מודע כלשהו אתם חשים שאתם פשוט מסתובבים במעגלים. אולי למדתם לרכוב על המחזוריות, אבל לא השתחררתם ממנה.

בתרגולים יוגיים, השאיפה היא להתקדם לעבר מחזור השמש כדי להבטיח שמירה על איזון ויציבות. אולי לא יהיה אפשר לשנות את פעולות העבר ואת הקארמה התודעתית והרגשית שכבר צברתם, אבל כבר לא תגלשו לסחרור במחזורים קצרים. הקארמה כבר לא תהיה דבוקה לעורכם, אלא תלמדו כיצד לנוע בתוכה ביתר נוחות. ייווצר ביניכם ובינה מרחק.

הבעיה היא שאנשים לא משערים עד כמה הקארמה מלופפת סביבם. אפשר לעבור תאונה ולמות ועדיין הקארמה לא מחוסלת. אפשר לשבור את הראש, לפוצץ את המוח, ועדיין הקארמה נמשכת! המנגנון הקארמתי הוא עקשני, מתמיד ופועל בדרכים חמקמקות. לכן שחרור מהמחזוריות נדמה לעיתים קרובות כל כך כמו אפשרות קלושה.

המסורת היוגית מספרת לנו שנוסף על הגוף הגשמי (אָנָמָיָקוֹשָׁה), לכל אדם יש גוף תודעתי (מָאנוֹמָיָקוֹשָׁה) וגוף אנרגטי (פְּרָאנָמָיָקוֹשָׁה). ישנם גם גופים מעודנים יותר, הידועים כגוף האֶתֶר (וִיגְנָאנָמָיָקוֹשָׁה) וגוף האושר (אָנַנְדָמָיָקוֹשָׁה). אבל צבירת הקארמה מתרחשת בעיקר ברמות של שלושת הגופים הראשונים: הגשמי, התודעתי והאנרגטי.

אי לכך, אפילו אם הגוף והנפש נשברים, אנרגיית החיים ממשיכה לשאת את החותם הקארמתי כמו דיסק קשיח של מחשב. מערכת הגיבוי יעילה כל כך שאפילו אם מאבדים את הגוף או את הנפש, עדיין לא מאבדים את הקארמה.

עם זאת, לא משנה כמה קארמה יש למישהו, ברגע שנכנסים אל הממדים המעודנים יותר של הגוף האתרי ושל גוף האושר, הקארמה לא מסוגלת לגעת בך. חוק הסיבה והתוצאה יכול לפעול רק ברמות הגופניות, הנפשיות והאנרגטיות. מעבר להן אין לו כל השפעה. ברגע שמתחילים לטעום את הנשגב, כפי שהוא נקרא, לקארמה אין שום אחיזה (נחקור את הנושא הזה לעומק בחלק השני של הספר).

הייתה תקופה שבה בני האדם כתבו על לוחות אבן. מלוחות אבן עברנו לעלים ומשם הגענו לספרים. מספרים עברנו לקלטות ולדיסקים. כיום הגענו לעידן השבבים. מה שהיה אפשר לשמור על מיליון לוחות אבן, מקודד כיום בשבב זעיר ביותר. לא יעבור זמן רב לפני שהטכנולוגיה תמצא דרך לשמור מידע באנרגיה עצמה. אולי זה עדיין לא מתבטא בטכנולוגיה המודרנית, אבל בסופו של דבר זה יקרה. אני לא אומר את זה מתוך ידע טכנולוגי כלשהו, אלא משום שאני יודע כיצד פועל המנגנון הפנימי. האטומי והקוסמי, האישי והאוניברסלי, משקפים זה את זה בכל רמה.

ממש עכשיו, החשמל המפעיל את הנורה שדולקת אצלכם בחדר נהפך לאור. החשמל שמפעיל את המזגן שלכם מקרר את האוויר. החשמל שמפעיל מיקרופון נהפך לצליל מוגבר. זה לא קורה משום שהחשמל הוא תבוני. זה פשוט מנגנון המכשיר. אבל יבוא יום שבו יהיה לנו "חשמל חכם". נוכל להעלות זיכרון אל אנרגיית החשמל ישירות כך שהזרם החשמלי עצמו יגיע עם כוונה. יהיה לו המידע הנחוץ להתנהלות באופנים מסוימים, לביצוע החלטות מסוימות. אולי היום הזה רחוק, אבל אין לי ספק שאנחנו בדרך לשם.

כאשר אני מכניס קבוצות אנשים לתוך תהליך של חניכה רוחנית, האנרגיות של כל אדם מתנהגות באופן שונה, בהתאם למידע הקארמתי שלו או שלה. אמנם אותו התהליך מוצע לכולם, אבל האנרגיה של כל אדם מגיבה אליו בהתאם לסוג הקארמה שהוא או היא נושאים. הגוף האנרגטי מגיב בהתאם לסוג התוכנה שהוטבעה בו. זאת הסיבה לכך ששני אנשים תמיד יגיבו אחרת לאותה חניכה.

בקיצור, הקארמה פועלת במישורים רבים ושונים. אי אפשר להתנער ממנה בעזרת מחלה גופנית או תאונה, דמנציה, פסיכוזה או מוות. אפילו חולי הנפש לא מתנהגים אותו הדבר. המבנה הקארמתי שלהם אולי יצא לגמרי משליטה, אבל הוא עדיין שולט בהתנהגותם. אם לא מרופפים את אחיזתה של הקארמה, אין מוצא ממנה.

אלה הן החדגוניות והעריצות הקטלניות של התקיעות הקארמתית.

זוהי גם הסיבה לכך שמאז ומעולם אנשים מחפשים אחר משהו מעבר — אף שאין להם מושג מהו. המצב הזה נקרא בשמות רבים: חוסר שביעות רצון קיומי, שיממון, סתם חרדה או אי־נחת. זוהי התחושה שלא חיים את החיים במלואם, שלא מבינים את מטרתם, מדוע הם מתחילים ומדוע הם נגמרים, לאן הם מובילים ומהו מקור ההנעה שלהם. זוהי הסלידה האנושית העתיקה מחוסר אונים, ממגבלה.

ריח הכבלים

כפי שראינו, לא משנה מה תעשו עם הגוף, הנפש או האנרגיה שלכם, תמיד יישאר חותם כלשהו. ההטבעות האלה מתבטאות כנטיות. הנטיות הללו תוארו בהודו באופן מסורתי במילה אחת הולמת להפליא: וָסָאנָה. מילולית, משמעות המילה וסאנה היא ריח. ה"ריח" הזה נוצר על ידי צבירה אדירה של רשמים שגרמו הפעולות הגופניות, הנפשיות והרגשיות שלכם. בהתאם לסוג הריח שאתם מפיצים, אתם מושכים אליכם מצבי חיים מסוימים.

העלו בדעתכם פרח. לפרח יש סוג ואסנה מסוים. הניחוח הזה מושך אליו סוגי חיים מסוימים. הוא לא יכול לזוז ואין לו כוונה, אבל בגלל הניחוח שלו אולי יסגדו לו במתחם המקודש ביותר במקדש. למעשה, הודות לוואסנה שלו, הוא זוכה להיכנס למקום שבני אדם מעטים מורשים להיכנס אליו.

זה לא מאוד שונה כשמדובר בבני אדם. כאן המילה ריח לא מגיעה במשמעות של ניחוח. אין כאן שיפוט ערכי. המשמעות היא פשוט שאם אתם מפיצים סוג מסוים של ואסנה, אז מתוך הכרח קיומי תגיעו למקומות מסוימים בזמנים מסוימים. אם אתם מפיצים סוג אחר של ואסנה, ההכרח הקיומי ינחית אתכם במקומות אחרים. כך שמה שמגיע אליכם וגם מה שחומק מכם נקבע על ידי הריח שמופץ מכם. הוואסנה שלכם תלויה כמובן לחלוטין בסוג שרידי הזיכרון או התוכן הקארמתי שאתם נושאים.

זה פועל בדרכים חמקמקות. אתם אולי לא מודעים לכך, אבל בערות ובשינה אתם מבצעים קארמה. דפוס מחשבה פשוט יכול לגרום לכם לפעול בדרכים מסוימות. אם למשל אתם כל הזמן חושבים על סרטים, או שאולי על כוכב קולנוע מסוים, אז גובר הסיכוי שתראו אדם מסוים בקהל שחולק איתכם את הלהט הזה. אולי תפספסו את האחרים: אלה שאוהבים ספרים או מדיטציה או משהו אחר. אם תראו לפניכם אלף פרצופים, סביר להניח שהוואסנה שלכם תמשוך אתכם לעבר מישהו בעל נטיות דומות לשלכם.

מעשה שהיה.

כשהייתי בן־עשרה, השגתי לעצמי נחש קוברה ענקי — באורך מרהיב של כארבעה מטרים. הוא נכנס לתוך מפעל נורות מקומי ואני לכדתי אותו, למרבה ההקלה של הפועלים. החבאתי אותו מתחת למיטה שלי במכל זכוכית גדול. איכשהו, יום אחד הוא הצליח לברוח.

כשאבא שלי שמע לחישה רמה מהחדר שלי, הוא כרע על ברכיו לבדוק במה מדובר. כשראה את הקוברה, הוא התחרפן. הוא רץ מהחדר בצעקות, "קוברה, קוברה!" כשהגעתי לשם, כל הבית עמד על כיסאות וספות, ואילו אני רצתי אל החדר כדי להגן על הנחש שלי, חרד שמא ישליכו החוצה את החבר שלי! הוואסנה של ההורים שלי הפיקה דחייה. הוואסנה שלי הפיקה משיכה.

הצלחתי ללכוד את הנחש, ומאוחר יותר מיקמתי אותו בכלוב גדול על גג הבית שלי. בהזדמנות אחרת הוא שוב הצליח לברוח. באותו זמן לא הייתי בבית. כשחזרתי, רכוב על האופניים שלי, ראיתי את ההורים שלי עומדים מחוץ לבית, הבעת בלבול וחרדה על פניהם. בית הספר הסמוך לביתנו שחרר את התלמידים בארבע אחר הצהריים. קהל גדול התקבץ סביב הנחש. כולם היו מבועתים. כשהתקרבתי, הבנתי מה מתרחש. ידעתי שאני לא יכול להגיע הביתה. תהיה יותר מדי דרמה. אז פשוט חלפתי על פניהם ברכיבה, הרמתי את הנחש שלי במרכז גופו ביד אחת ונסעתי משם!

הסיפור הזה מדגים את פעולתה של הוואסנה. מה שעורר פחד אצל ההורים שלי ואצל האחרים הפיק ממני תגובה שונה לגמרי. מעולם לא חשתי רתיעה מנחשים. תחושת האחווה שלי איתם היא ואסנה עתיקה שאני נושא עימי. תמיד חשתי בנוח ליד היצורים האקזוטיים הללו. מאז ילדותי אני מסוגל לאתר את נוכחותם בטבע מתוך אינטואיציה. אם אני פשוט עוקב אחר חוש הריח שלי, אני יודע בדיוק תחת איזה סלע אפשר למצוא את הנחש. עשיתי לעצמי שם בשכונה שלי כלוכד נחשים.

ישנן סיבות רבות למשיכה שלי לנחשים. הקשר בין יוגים ובין נחשים הוא עתיק יומין. שניהם מפיצים ואסנה שמושכת אותם זה לזה. הנחש הוא יצור חד תפישה להדהים, ובאופן אינסטינקטיבי הוא נמשך לרמות אנרגיה גבוהות. זאת הסיבה לכך שאָדִיוֹגי (שיווה), היוגי הראשון, מוצג תמיד באיקונוגרפיה המסורתית עם נחש סביב צווארו. בכל התרבויות שבהן אנשים התעמקו בחקר התפישה האל־חושית, יש לנחש תפקיד מרכזי. ההערצה המסורתית בהודו לנחשים, פרות ועורבים מבוססת על ההכרה בכך שיצורים אלה מייצגים שלב מתקדם של התפתחות קיומית.

כיוון שיוגים שואפים תמיד להעצים את תפישתם, הנחש הוא נוכחות חשובה במיוחד במסורת היוגית. נחש הקוברה נערץ כיצור היחיד שמסוגל לתפוש את ממד האתר המעודן אפילו בשעות היום. באופן לא מפתיע, הוא משחק תפקיד משמעותי גם בכמה מיתוסי בריאה, גם אם לפעמים זכה ליחס מזלזל מצד אלה שפחדו מיכולותיו.

סיבה נוספת לוואסנה הזאת היא הקשר בין הנחש ובין הקוּנדליני, האנרגיה המפותלת כקפיץ שנמצאת בבסיס חוט השדרה האנושי (שהיוגה רותמת במודע להתפתחות הרוחנית). אנרגיית הקונדליני מתוארת כ"אנרגיה נחשית" משום שהיא דומה לנחש במובנים של דפוס תנועה ומנוחה.

בימים הראשונים של עבודתי כגורו, כשרציתי למקד אנרגיה עוצמתית שנקראת דִיאָנָלִינְגָה (מבנה ייחודי שבו כל שבע הצ'אקרות, או מרכזי האנרגיה, מופעלות במלואן), נאלצתי להקיף את עצמי בתלמידים חזקים ומרוכזים שיסייעו לי בפרויקט הזה. עכשיו, משהשלמתי את המשימה הזאת, שיניתי לחלוטין את הוואסנה שלי. כיוון שהצורך בסוג כזה של עבודת אנרגיה מרוכזת הסתיים, כעת אני מושך אליי סוגים אחרים של אנשים. ככל הנראה, האנשים שהכירו אותי אז יתקשו לזהות אותי כיום, משום שאני אכן אדם שונה. אני משנה את נימת הוואסנה שלי בהתאם לטבע העבודה שאני מבצע. זה אולי לא מובן לכולם, אבל כך פועל כל מאסטר רוחני.

אבל היכולת לכוונן את הוואסנה היא לא אפשרות ששמורה רק למומחים רוחניים. היא אפשרות הנתונה לכל מי שבוחר לא להיות קורבן של הוואסנה שלו. כל מה שצריך זו מודעות מסוימת. תשומת לב כלשהי יכולה לעזור לכל אדם להתחיל להפוך את ההרגל לבחירה, את הכפייתיות להכרה מודעת.

חשוב להבין שמה שנדמה כקבוע מראש בחייכם למעשה נקבע באופן בלתי מודע על ידיכם. אתם כתבתם את התוכנה של עצמכם. אתם חושבים, מרגישים, פועלים ומזמינים דברים לחייכם בהתאם לאופן שבו כתבתם את התוכנה שלכם. אתם מושכים אליכם מצבי חיים בהתאם לסוג ה"ניחוח" שאתם מפיצים. ישנם אנשים שנדמה שהם תמיד מושכים אליהם מצבים נעימים; נדמה שאחרים תמיד מושכים אליהם מצבים בלתי נעימים. או שאולי אתם מבחינים בהבדלים בתקופות שונות של חייכם. בתקופות מסוימות נראה שדברים נהדרים כל הזמן קורים. בתקופות אחרות, נסיבות שליליות צפות שוב ושוב. זה פשוט תלוי במה שנמצא במאגר הקארמתי שלכם. היום יש לכם דגים רקובים, ולכן אתם מושכים אליכם מצבים נוראים. מחר יש לכם פרחים, ולכן אתם מושכים מצבים טובים יותר. אחד הדברים שאנחנו מנסים לשנות בעזרת היוגה (ובתקווה בעזרת הספר הזה) הוא את סוג הניחוח שאנחנו מפיצים בעולם.

אנשים רבים מדברים על חופש, אבל בסתר הם פוחדים ממנו. הם מרגישים בטוחים בכבליהם. אנשים אחרים מעדיפים כבלים בגלל הזדהות עם אידיאולוגיה, דת, מערכת יחסים או אפילו עם גאדג'ט שמעצים את זהותם באופן כלשהו. חִשבו על דבר פשוט כמו הטלפון שלכם. אם משתמשים בו כדי להעצים פעילות, הוא יכול לשמש מקור כוח. אבל אם משתמשים בו כדי להעצים זהות, הוא נהפך לדבר כובל. באופן הזה, אנשים רוכשים את הוואסנה שלהם ללא מודעות, לעיתים קרובות באמונה שהם בוחרים בחופש, כאשר בפועל הם בוחרים בעבדות.

מעשה שהיה.

לפני כמה שנים, כשהעברתי סדנת יוגה בדרום הודו, התגוררתי בכפר שנקרא וֵלָיוּדְהַמְפְּלִיָאם. הבית שבו התגוררתי ניצב מול גבעה. נאמר לי שנזירים גֵ'יינים חיו ומדטו במערות הגבעה הזאת לפני יותר מ־1,900 שנה. זה עורר את סקרנותי, משום שמשמעות הדבר הייתה שהנזירים האלה חיו רק כמה מאות שנים אחרי המורה הג'ייני הגדול, גורו מָהָאוִוירָה.

אחר צהריים אחד טיפסתי על הגבעה עם כמה מתנדבים, אל מערה יפהפייה ששכנה בין הסלעים כמו קן ציפורים. פנים המערה היה מטונף, זרוּע בקבוקים וכתובות גרפיטי. בהודו, על כל סלע ואתר מקושקשים ראשי התיבות של תיירים ונאהבים שביקרו שם. גם המערות האלה ספגו חריטות של כל מיני "KPT אוהב את SRM" וכדומה. אז ניקינו את המקום.

ברצפת הסלע נחצבו שקעים שבבירור שימשו כמיטות לנזירים. ישבתי על אחת המיטות ההן. לפתע גיליתי שהגוף שלי פועם בעוצמה. הסתקרנתי והחלטתי להעביר שם את הלילה.

זה היה ליל תגליות. הבנתי שהגוף המעודן של הנזיר שגר שם לפני מאות שנים למעשה עדיין חי ביותר. למשל, יכולתי להרגיש שחסרה לו רגל שמאל; היא נקטעה מתחת לברך.

הנזירים האלה חיו חיים שקטים, מבודדים, ולא עשו שום דבר בעל השפעה על העולם החיצוני. אבל הם הותירו אחריהם חותם משמעותי כל כך שיכולתי לגלות הכול על חייהם ועל התרגולים הרוחניים שלהם. השליטים הגדולים של אותן תקופות פחות או יותר נשכחו מלב. העשירים והמלומדים בקרב העם, נשים וגברים, נמחו מזיכרוננו. אבל הנזירים הפשוטים ההם חיים כיום כמו לפני 1,900 שנים! הסיפורים שלהם נגישים למי שמסוגל לקלוט אותם, והם מסוגלים לעורר בנו השראה עד עצם היום הזה. זוהי טבעה של עבודת אנרגיה פנימית מהסוג הנכון. אי אפשר להכחידה.

לכל אדם יש אנרגיות בעלות ניחוח מסוים. הגוף הגשמי חוזר אל האדמה, אבל שרידי כל מחשבה ופעולה שלנו, ויותר מכול, האנרגיה שלנו, נותרים. החותם הזה יכול להישאר עוד אלף שנים אחרי זמננו. ככל שעבודת האנרגיה מודעת יותר, כך היא עמידה יותר.

אנחנו מחליטים מה יהיה טבע העיזבון שנשאיר על פני האדמה. זה מה שהנזירים הג'יינים האנונימיים מוֵולָיוּדְהַמְפְּלִיָאם עשו. הם היו ערים לכך שלכל פעולה יש תוצאה ובחרו לחיות במודעות. התוצאה היא שהם השיגו סוג מסוים של נצחיות שהעשירים והחזקים ביותר בדברי ימי העולם הצליחו להשיגו רק לעיתים נדירות.

סדהנה

דרך פשוטה להיות ערים לוואסנה שלכם היא לנסות להימנע במשך זמן מה מדבר שמוצא חן בעיניכם, שאתם כמהים אליו, אוהבים או מחשיבים אותו כיקר לכם ביותר. עוצמת הדקירות שתחוו כשתימנעו עשויה לעיתים לומר לכם משהו על טבעה ועומקה הוואסנה שלכם.

אחרי שתזהו את הוואסנה שלכם תוכלו להתחיל לעבוד על טרנספורמציה. אם אתם חושבים שההיקשרות שלכם קשורה לאוכל, חכו כמה רגעים לפני תתחילו לאכול. אם אתם מצפים בשקיקה לבואו של אהוב, חכו עוד כמה רגעים באופן מודע לפני שתפגשו אותו. בהתאם לעומק ההיקשרות שאתם חושבים שנקלעתם אליה, חכו מתוך מודעות עוד כמה רגעים לפני שתפצחו באותה פעילות או אינטראקציה. תגלו שחוויית האוכל או האהבה או החיים בכלל תיעשה הרבה יותר עמוקה. בהדרגה, שתי דקות ההמתנה לארוחה יוכלו להתארך לשעתיים או ליום שלם. התרגיל הזה, הפשוט לכאורה, יכול להוביל לתחילתו של שינוי פנימי אדיר.

מודעות היא לא עניין של התנהגות, היא טבע הקיום. כפייתיות היא התנהגותית. ברגע שאתם ממתינים לפני שאתם פועלים באופן כפייתי אתם מאזנים את עצמכם עם טבעו המודע של הקיום. עם הזמן, זה יעזור להחליש את טבעה הכפייתי של התנהגותכם.

1 בתרגום המילה mind השתמשתי לעיתים במילה "נפש" ולעיתים במילה "תודעה", על פי ההקשר (המתרגמת)