קוראים לזה אהבה

קוראים לזה אהבה אהבה אף פעם לא מתה. ואם היא מתה אז היא מתה מוות קליני כזה עד שהיא קמה שוב לתחייה. אהבה אף פעם לא נגמרת, היא עוברת מהצגה של רגשות וחוויות להצגה של געגוע וזיכרונות. אהבה זה כללי מדי וכל אחד יכול לפרש אותה אחרת. לכל אחד מאיתנו סוג דם ורגש שונה בתוך הלב. אין דבר כזה אהבה לא אמיתית. ואם יש דבר כזה אז זאת לא אהבה, זה ריגושים זמניים שמספקים אינטרסים. אהבה לרוב גומרת לנו את האנרגיות, מורידה אותנו לקרקעית בלי טיפת אוויר לנשום, ולפעמים מרגישים שזהו, שהגיע האדם הנכון בזמן הנכון עם הכי הרבה פוטנציאל שהכול יהיה נכון. אבל לאהבה יש חוקים משלה וכמו תמיד היא מפתיעה. ולמרות כל החסרונות והסיכונים שיש באהבה, יש מישהו שלא רוצה להתאהב? שלא רוצה שיאהבו אותו בחזרה? יש מישהו בעולם הזה שלא רוצה להרגיש שייך? להתחמם בחיבוק של איזה פרטנרית טובה, הכי טובה ויפה בעולם? לשבת עם השותפה של החיים שלך לשיחה על העבר, לצחוק על ההווה ולחלום ביחד על העתיד. אהבה לא נמדדת ונספרת בכמות, אלא באיכות. ואיכות לא נמדדת במילים ובמעשים אלא בחיבור טוב, ביכולת להבין בלי מילים, בלהקשיב בלי לרצות, בלתת בלי חצי אינטרס לקבל בחזרה, בלתמוך ולפרגן. אהבה באה לידי ביטוי כשהופכים בעיה של אחד מבני הזוג לפתרון ולא לנטל. האהבה מטלטלת ומטשטשת. מובילה אותנו לצמתים שלא פגשנו מעולם. כולם היו מוכנים לשלם את כל הכסף שבעולם לרופא שיטפל בלב השבור שלנו, אבל אנחנו שוכחים שהזמן הוא הרופא הכי טוב ללב הפצוע שלנו. וכמה קלישאות. נמאס מכל הסיסמאות האלה... אהבה יכולה להיות הדבר הכי כיף בעולם לרגע קצר או ארוך אבל בשנייה אחת יכולה לגרום לנו לשנוא את כל העולם והכי הרבה את עצמנו. מי מתנגד לאהבה? אנחנו נצליח להתמודד ולהיאחז באהבה כלפי אחר רק ביום שנאהב את עצמנו לא פחות ממה שאנחנו רוצים וצריכים שיאהבו אותנו. אהבה וגעגוע רודפים זה אחר זה. הדבר שהכי קשה באהבה זה לפחד לדעת שלא אוהבים אותנו בחזרה. הדבר שהכי קשה בגעגוע זה שאי אפשר לשתף את מי שמתגעגעים אליו. אהבה יכולה להיות הכי חזקה בעולם, אבל כשמגיע הגעגוע זה טורף את הקלפים. אין דבר יותר חזק מגעגוע, כי הוא מוביל אותנו למין חדר בריחה כזה. מלא באי־ודאות ובטירוף. זמן שעוצר ולא עובר. זיכרונות, ריח של בדידות, ומשאיר לב חצוי בזמן שהחצי השני נמצא אצל מי שמתגעגעים אליו, בלי שהוא בעצמו אפילו יודע. אנחנו מעריצים של אהבה. את הגעגוע אנחנו פחות מעריצים, אולי רק אם אנחנו יודעים שמתגעגעים אלינו בחזרה. אהבה זה הדבר הכי יפה וכיף בעולם. געגוע קצת פחות. אבל תמיד צריך לזכור שעדיף להתגעגע לאהבה, מאשר לאהוב את הגעגוע.