קחי אותי 1: קחי אותי כמו שאני

כבר לא זכרתי כמה נשים זיינתי. זה נשמע שחצני ואולי גם מגעיל, אבל מעולם לא שמתי זין ולא התכוונתי להתחיל כעת. הבחורה ששכבה לידי הייתה צריכה להעיף את התחת שלה מפה לפני שאזכור איך קוראים לה.

איך קראו לה בכלל?

לייני.

לייסי.

לוסי?

לא.

פאק.

על הזין שלי. היא פשוט הייתה צריכה לעוף כדי שאוכל לחזור לישון. "בובה," מלמלתי, הודף אותה קלות בצלעות. "בובה."

"מממ..." נאנחה, "אני אוהבת שאתה קורא לי 'בובה'."

כבר ידעתי שהיא אוהבת את זה. כשקראתי לה כך אמש זה עזר לה לפשוט את הבגדים מהר, אבל כעת הייתי בטוח שלעולם לא אכנה אותה כך שוב, אם זה אומר שזה יזרז את ההסתלקות שלה מפה. "הגיע הזמן ללכת הביתה."

הבחורה הסתובבה ותחבה את השמיכה תחת זרועותיה כדי לכסות את שדיה. טוב, הנה נעלם החלק הכי שווה שלה. היא נתנה לי מבט של 'בוא ותזיין אותי' ושרבבה את שפתיה כאילו זה ישנה את דעתי. ממש לא נראה לי.

"אוי, בחייך, גרנט," לחשה מעומק גרונה. ידה החליקה על חזי והמשיכה מטה. או־קיי, זה לא עמד להתרחש. לא הייתי מעוניין בהילוך חוזר לנוכח הביצועים הבינוניים שלה. מצד שני, אולי מציצה? לא. לא נראה לי. היא ליטפה את איברי והתחלתי לשקול מחדש את המציצה. היא בהחלט מצצה יותר טוב מכפי שידעה להזדיין.

"לא, בובה, הגיע הזמן שתלכי הביתה." התגלגלתי על גבי והושטתי ידי לג'וינט ולמצית שעל שידת הלילה.

"זה לא מה שאמרת אמש."

הצתִּי את הזיפו ושאפתי מהג'וינט. "זה מה שאני אומר עכשיו. ידעת מה יהיה כשבאת איתי הביתה אז תחסכי ממני את כאב הראש ופשוט לכי."

"בייבי..." התבכיינה.

היא ניסתה להיצמד אליי אך הדפתי אותה ממני. אלוהים, הקול שלה שרט לי את קצות העצבים.

"אנחנו לא יכולים לעשות עוד קצת כיף?"

"לא. אני מעדיף לכייף עם מישהי אחרת," אמרתי בבוטות ושאפתי עוד שאיפה.

לסתה נשמטה והיא זינקה מהמיטה. "חתיכה בן־זונה," אמרה בזעם, חטפה את בגדיה והתרחקה בסערה לעבר הדלת.

המתנתי עד ששמעתי את דלת הכניסה נטרקת מאחוריה ואז נשפתי את העשן. זו לא הייתה הפעם הראשונה שאמרו לי את זה. העדפתי שכינו אותי 'זונה ממין זכר'. אפילו הייתי גאה בזה.