קרוספייר 2: משתקפת בך

1

אהבתי את ניו־יורק בעוצמה של אהבה ששמרתי רק לדבר אחד אחר בחיי. העיר היתה מיקרוקוסמוס שופע הזדמנויות של העולם החדש ומסורות של העולם הישן. שמרנים התחככו בבוהמיינים. מוזרויות התקיימו לצד אצילוּת נדירה. הדופק הפועם של העיר הֵזין שושלות של עסקים בינלאומיים ומשך אליו אנשים מכל רחבי העולם.

ומי שגילם בגופו את כל האנרגיה הרוחשת הזאת והשאפתנות והעוצמה הבינלאומית זיין אותי כרגע והעניק לי שתי אורגזמות אדירות.

כשקרטעתי לעבר חדר הארונות הגדול שלו העפתי מבט אל המיטה של גידאוֹן קְרוֹס, שמצעיה פרועים מסקס, ונרעדתי מזיכרון העונג. שׂערי עדיין היה רטוב מהמקלחת והמגבת שהיתה כרוכה סביבי היתה פריט הביגוד היחיד שלגופי. היו לי שעה וחצי עד לעבודה, ממש לא מספיק זמן. הבנתי שאין ברירה ואהיה מוכרחה להקצות זמן משגרת הבוקר שלי לסקס, אחרת אצטרך תמיד למהר ולהילחץ עם הזמן. גידאון התעורר תמיד כשהוא מוכן לכבוש את העולם, והוא אהב ליישם את השליטה הזאת קודם־כול עלי.

בחיי שהייתי בת־מזל.

יולי כבר התחיל בניו־יורק והטמפרטורות הלכו ועלו, ולכן בחרתי זוג מכנסי פשתן מגוהצים וצרים וחולצה בלי שרוולים מבד מקומט בצבע אפור־בהיר, שתאם את צבע עיני. היות שלא היה לי שום כישרון בעיצוב תסרוקות, אספתי את שערי הבלונדיני הארוך לקוקו פשוט, ואז התאפרתי. כשהגעתי למצב ייצוגי, יצאתי מחדר השינה.

שמעתי את קולו של גידאון ברגע שיצאתי למסדרון. רעד קל עבר בגופי כשהבנתי שהוא כועס, קולו נמוך ותמציתי. הוא לא נטה לכעסנות... אלא אם כן הוא התרגז עלי. מדי פעם הצלחתי לגרום לו להרים את הקול ולקלל, אפילו לתחוב את אצבעותיו ברעמת השיער השחורה כפחם והנהדרת שלו, שהגיעה לו עד הכתפיים.

אבל רוב הזמן היה גידאון מופת של עוצמה מרוסנת. לא היה לו שום צורך לצעוק כי הוא היה מסוגל לגרום לאנשים לרעוד כמו עלה נידף בעזרת לא יותר ממבט אחד או מילה אחת קצרה.

מצאתי אותו בחדר העבודה שלו. הוא עמד בגבו אל הדלת ובאוזנו אוזניית בּלוּטוּת'. הוא בהה בידיים שלובות מבעד לחלונות הפנטהאוז שלו שבשדרה החמישית, ונראה אדם בודד מאוד, אינדיווידואל שעומד בנפרד משאר העולם, ועם זאת מסוגל בהחלט לשלוט בו.

נשענתי על המשקוף וגמעתי את המראה שלו. הייתי בטוחה שהנוף שנשקף מולי מעורר השתאות הרבה יותר מהנוף שהוא עצמו רואה. נקודת המבט שלי כללה אותו ומאחוריו את גורדי השחקים המתנשאים לשמים, שהיו נוכחות עצומה ומרשימה לא פחות. הוא גמר להתקלח עוד לפני שהספקתי לזחול החוצה מהמיטה. הגוף הממכר שלו היה עכשיו לבוש בשניים מתוך שלושה חלקים של חליפה מחויטת ויקרה להחריד — מה שהדליק אותי תמיד, אני מודה. מאחור חשף גופו ישבן מושלם וגב איתן וחסון, עטוי בווסט.

על הקיר היה קולאז' גדול של תצלומים של שנינו כזוג, ותצלום אחד אינטימי מאוד שלי, שהוא צילם בזמן שישנתי. רוב התמונות צולמו בידי צלמי פפראצי שעקבו אחריו בלי הפסקה. הוא היה גידאון קרוס, מ״תעשיות קרוס״, ובגיל המגוחך עשרים ושמונה כבר היה אחד מעשרים וחמישה האנשים העשירים בעולם. למיטב ידיעתי, נתח ניכר ממנהטן היה שייך לו; הייתי משוכנעת שהוא הגבר הכי לוהט בכדור הארץ. והוא שמר תמונות שלי בכל מקום שהוא עבד בו, כאילו בכלל ייתכן שכיף ל=הסתכל עלי כמו שכיף להסתכל עליו.

הוא הסתובב במקומו בתנועה רבת־חן ולכד את מבטי בעיניו הכחולות העזות. ודאי שהוא ידע שאני עומדת ומסתכלת עליו. היה תמיד חשמל באוויר כשהיינו קרובים זה לזה, תחושת ציפייה שמזכירה את הדממה הנפתלת שלפני רעם אדיר. מן הסתם הוא חיכה בכוונה שנייה אחת נוספת לפני שהסתובב אלי, כדי לתת לי הזדמנות להעיף בו מבט, כי הוא ידע שאני אוהבת להסתכל עליו.

נסיך האופל השחוּם. וכולו שלי.

אלוהים... מעולם לא התרגלתי לעוצמה שבפנים האלה. עצמות הלחיים המחוטבות והגבות הכהות והמקושתות, העיניים הכחולות עם הריסים הארוכים, והשפתיים האלה... בזווית מושלמת להבעה שהיא בו־בזמן חושנית וזדונית. אהבתי לראות את שפתיו מחייכות בפיתוי מיני, ורעדתי כשהן נצמדו זו אל זו לקו דק ותקיף. וכשהוא הצמיד את השפתיים האלה אל גופי, בערתי מרוב תשוקה אליו.

אלוהים, תקשיבי לעצמך. הפה שלי התעקל, כי נזכרתי כמה התעצבנתי תמיד על חברות שהתפייטו על כמה שבני־הזוג שלהן נראים טוב. והנה אני, לא מפסיקה להתפעל מהמראה המושלם של האיש המורכב, המתַסכל, המתוסבך והסקסי להחריד שהלכתי והתאהבתי בו יותר ויותר מיום ליום.

בעודנו נועצים מבטים זה בזה, ההבעה הזעופה שלו לא התפוגגה, והוא גם לא הפסיק לדבר עם האומלל שהיה מעבר לקו, אבל מבטו התחמם מכעס מצמרר ללהט צורב.

כבר הייתי אמורה להתרגל לשינוי שהתחולל בו בכל פעם שהסתכל עלי, אבל זה עדיין המם אותי תמיד בעוצמה שיכלה להפיל אותי מהרגליים. המבט הזה שידר את רצונו העז והעמוק לזיין אותי — מה שהוא אכן עשה בכל הזדמנות שהיתה לו — וגם אִפשר לי הצצה רגעית אל כוח הרצון התקיף והבלתי מתפשר שלו. כוח ושליטה אִפיינו את כל הדברים שעשה גידאון בחייו.

״אז נתראה בשבת בשמונה,״ הוא סיים את השיחה, ואז ניתק את האוזנייה והשליך אותה על השולחן. ״אווה, בואי הנה.״

עוד רעד חלף בי כששמעתי אותו מבטא את שמי, באותה סמכותיות נוקשה שבה הוא אמר לי תמיד, אווה, תגמרי, כשהייתי מתחתיו... מלאה בו... משתוקקת נואשות לגמור בשבילו...

״אין זמן עכשיו, אלוף.״ נסוגותי אל המסדרון, כי בכל הקשור אליו הייתי חלשה. הצרידות הקלה שבקולו החלק והמתורבת כמעט יכלה לגרום לי לבדה לאורגזמה. ובכל פעם שהוא נגע בי, נכנעתי.

מיהרתי למטבח להכין לנו קפה.

הוא מלמל משהו בשקט ובא בעקבותי, וצעדיו הארוכים הדביקו בקלות את צעדי שלי. מצאתי את עצמי ממוסמרת אל קיר המסדרון בידי מטר ושמונים ושמונה סנטימטרים של גבר קשוח ולוהט.

״את יודעת מה קורה כשאת בורחת, חומד.״ גידאון נשך את שפתי התחתונה בשיניו ואז שיכך את הכאב בליטוף של לשונו. ״אני תופס אותך.״

בתוכי נאנח משהו בכניעה של אושר וגופי התרפה מרוב התענגות על הקִרבה הלוחצת אל גופו. רציתי אותו תמיד, בעוצמה שהיתה כאב פיזי ממש. מה שהרגשתי היה תשוקה, אבל גם הרבה יותר מזה. משהו יקר ערך ועמוק כל־כך, עד שהתשוקה של גידאון אלי עוררה בי תגובה אחרת לגמרי מזו שהיתה מתעוררת אצלי עם כל גבר אחר. אם מישהו אחר היה מנסה להכניע אותי במשקל גופו, הייתי נבהלת. אבל עם גידאון זה לא היה העניין. הוא ידע מה אני צריכה וכמה אני יכולה לשאת.

למראה ההבזק הפתאומי של חיוכו הפסקתי לרגע לנשום.

כשנגלו לעיני הפנים המדהימים האלה עם השיער הכהה והשופע, הרגשתי פיק ברכיים. הוא היה כל־כך מצוחצח ומתוחכם, פרט לאורך הדקדנטי של שׂערו המשיי.

הוא חיכך את אפו באפי. ״אסור לך לחייך אלי ככה ואז ללכת. תגידי לי על מה חשבת כשדיברתי בטלפון.״

שפתי התעוותו בערמומיות. ״חשבתי כמה אתה נראה מדהים. אני חושבת את זה כל הזמן, זה פשוט דוחה. הגיע הזמן שאתרגל לזה.״

הוא חפן בכף־ידו את החלק האחורי של הירך שלי והצמיד אותי אליו, תוך שהוא מתגרה בי בחיכוך מיומן של האגן שלו באגן שלי. הוא היה מחונן במיטה. והוא ידע את זה. ״את יכולה לחלום שאתן לך.״

״באמת?״ חום התפשט והתעקל בכל עורקי, וגופי השתוקק בתאוותנות למגע גופו. ״אני לא מאמינה שאתה רוצה לידך עוד אישה עם מבט מעריץ בעיניים, הרי מי כמוך שונא ציפיות מוגזמות.״

״מה שאני רוצה,״ הוא נהם, ועכשיו תפס בלסת שלי ושפשף את שפתי התחתונה בכרית אגודלו, ״זה שתהיי עסוקה כל־כך במחשבות עלי שלא תחשבי על אף אחד אחר.״

שאפתי שאיפה אטית ונרעדת. הייתי מגורה לגמרי מהמבט המעורפל בעיניו, מהנימה המתגרה בקולו, מחום גופו ומהניחוח הנפלא של עורו. הוא היה הסם שלי, ולא היה בי שום רצון להיגמל.

״גידאון,״ התנשמתי בקול.

באנחה חרישית הוא סגר בפיו המסותת את פי, וסילק את המחשבות על הזמן הדוחק בנשיקה עמוקה ועסיסית... נשיקה שכמעט הצליחה להסיח את דעתי ולהסתיר ממני את חוסר הביטחון שהוא הפגין זה עתה.

תחבתי את אצבעותי בשׂערו כדי שלא יזוז והחזרתי לו נשיקה, והלשון שלי החליקה לאורך לשונו בליטופים. היינו זוג במשך תקופה קצרה מאוד. פחות מחודש. גרוע מכך, אף אחד מאיתנו לא ידע איך מנהלים מערכת יחסים כמו זו שניסינו לבנות יחד — מערכת יחסים שבה אנחנו מסרבים להעמיד פנים שאנחנו לא מתוסבכים להפליא.

זרועותיו נכרכו סביבי והידקו אותי בתנועה רכושנית. ״רציתי לבלות איתך את סוף השבוע בפלורידה קִיז — בעירום.״

״הממ, נשמע נחמד.״ יותר מנחמד. אמנם המראה של גידאון בחליפת שלושה חלקים המיס אותי לגמרי, אבל העדפתי אותו בהרבה כשהוא עירום כביום היוולדו. החלטתי לא לומר שממילא לא יכולתי לצאת לחופשה בסוף השבוע הזה...

״ועכשיו אני צריך לבלות את סוף השבוע בענייני עבודה,״ הוא מלמל, ושפתיו ריחפו מעל שפתי.

״ענייני עבודה שדחית כדי להיות איתי?״ בזמן האחרון הוא יצא מוקדם מהעבודה כדי לבלות בחברתי, וידעתי שזה מן הסתם גובה ממנו מחיר. אמי היתה נשואה בפעם השלישית, וכל הבעלים שלה היו אנשים מצליחים ועשירים, כל אחד בסוגו. ידעתי שמחיר השאפתנות הוא שעות עבודה מאומצות.

״אני משלם לאנשים אחרים משכורת נדיבה כדי שאוכל להיות איתך.״

התחמקות לא רעה, אבל היות שראיתי במבטו הבזק של כעס, הסחתי את דעתו. ״תודה. בוא נשתה קפה לפני שייגמר לנו הזמן.״

גידאון ליטף בלשונו את שפתי התחתונה, ואז שחרר אותי. ״אני רוצה להמריא מחר לפני שמונה בערב. לארוז מעט דברים. באריזונה חם ויבש עכשיו.״

״מה?״ מצמצתי לעבר גבו המתרחק בעודו נעלם לתוך חדר העבודה שלו. ״ענייני העבודה שלך באריזונה?״

״למרבה הצער.״

אה... וואו. במקום לסכן את הסיכוי שלי לכוס קפה, דחיתי את הוויכוח והמשכתי בדרכי למטבח. חציתי את הדירה המרווחת של גידאון, עם הארכיטקטורה המהממת של טרום מלחמת העולם, עם החלונות המוארכים והמקושתים, והנקישות הקצובות של עקבי הנעליים שלי על רצפת הפרקט הנוצצת התעמעמו על השטיחים הצרפתיים. הדירה הענקית, שהתהדרה ברהיטי עץ כהים ובבדים טבעיים, הוארה באביזרי תאורה משובצים באבנים. מצד אחד דירתו הפגינה לראווה ממון, אבל עם זאת היא היתה חמימה ומזמינה, מקום נינוח שנעים להירגע ולהתפנק בו.

כשהגעתי אל המטבח לא התעכבתי ומיד הצבתי ספל לנסיעות מתחת למכונת הקפה ליחיד. גידאון הצטרף אלי, הז'קט תלוי על זרועו ובידו הטלפון הנייד. שמתי עוד ספל נישא בשבילו ואז ניגשתי אל המקרר כדי להוציא חלב.

״אולי זה דווקא טוב.״ הסתובבתי אליו והזכרתי לו את העניין עם השותף שלי לדירה. ״אני צריכה לעשות עם קארי שיחה צפופה בסוף השבוע.״

גידאון הכניס את הטלפון אל הכיס הפנימי של הז'קט, ואז תלה אותו על גב אחד מכיסאות הבר שליד האי שבמטבח. ״אווה, את באה איתי.״

נשפתי בקול רם ומזגתי חלב לתוך הספל שלי. ״ומה בדיוק אני אעשה? אשכב עירומה ואחכה עד שתגמור את העבודה ותבוא לזיין אותי?״

הוא נעץ בי מבט בזמן שלקח את הספל שלו ושתה את הקפה בריכוז רגוע מדי. ״אנחנו רוצים לריב?״

״אתה רוצה להקשות עלי? דיברנו על זה. אתה יודע שאני לא יכולה לעזוב את קארי אחרי מה שקרה אתמול בערב.״ האורגיה מרובת האיברים שהתחוללה אצלי בסלון היתה בהחלט תסבוכת רצינית, מכל בחינה ואופן.

החזרתי את קרטון החלב למקרר וחוויתי במודע את התחושה שאני נמשכת אליו ללא שום הסבר רק בכוח רצונו. זה היה ככה מהרגע הראשון. אם גידאון רצה, הוא היה יכול לגרום לי להרגיש את הדרישות שלו. והיה קשה, קשה מאוד, להתעלם מהחלק שבי שהתחנן לתת לו את כל מה שהוא רוצה. ״אתה תטפל בעסקים שלך ואני אטפל בחבר הכי טוב שלי, ואחר־כך נחזור לטפל אחד בשני.״

״אבל, אווה, אני אחזור רק בראשון בערב.״

אה... הרגשתי התכווצות חדה בבטן כששמעתי שלא נהיה יחד למשך כל־כך הרבה זמן. רוב הזוגות לא מבלים יחד כל רגע פנוי, אבל לא היינו כמו רוב האנשים. לשנינו היו עכבות, גילויים של חוסר ביטחון וצורך ממכר זה בזה, ואלה חייבו אותנו במגע תמידי כדי שנוכל לתפקד כמו שצריך. שנאתי להיות רחוקה ממנו. רק לעתים נדירות עברו כמה שעות בלי שאחשוב עליו לפחות פעם אחת.

״גם לך קשה לחשוב על זה,״ הוא אמר בשקט, ובחן אותי במבט שלו, הרואה הכול. ״ביום ראשון נהיה שנינו סמרטוטים.״

נשפתי על הקפה ולגמתי ממנו במהירות. המחשבה שאצטרך להעביר סוף שבוע שלם בלעדיו ערערה אותי. גרוע מכך, לא הצלחתי לסבול את המחשבה שהוא יהיה כל־כך הרבה זמן בלעדי. היה לו עולם שלם של אפשרויות והזדמנויות שרק חיכה לו, נשים שהן לא דפוקות ובעייתיות כמוני.

ובכל־זאת, הצלחתי לומר, ״שנינו יודעים שזה לא הכי בריא, גידאון.״

״מי קבע? אף אחד אחר לא יודע מה זה להיות אנחנו.״

טוב, עם זה אני לא יכולה להתווכח.

״אנחנו צריכים לצאת לעבודה,״ אמרתי, כי ידעתי שהמבוי הסתום הזה ישגע את שנינו עד סוף היום. היה ברור שנמצא איזה פתרון מאוחר יותר, אבל בינתיים היינו תקועים עם זה.

הוא נשען בשיפולי גבו על השיש ושילב את קרסוליו, ובכך נטע את עצמו בעיקשות במקומו. ״מה שאנחנו צריכים זה שתבואי איתי.״

״גידאון.״ רגלי החלה לנקוש על רצפת האבן. ״אני לא יכולה פשוט לוותר על החיים שלי בשבילך. אם אני איהפך לקישוט תשתעמם איתי מהר מאוד. עזוב, אני אגעיל את עצמי. לא נמות אם ניפרד לכמה ימים ונארגן כל אחד את העניינים שלו, גם אם נסבול מזה.״

מבטו לכד את עיני. ״את לא יכולה להיות קישוט, את עושה יותר מדי בעיות.״

״רק מי שעושה בעיות בעצמו יודע לזהות אנשים שדומים לו.״

גידאון הזדקף, נפטר מהחושניות המהורהרת שאפפה אותו ולכד אותי מיד במבט חמור סבר ורציני. הפכפך ותזזיתי — בדיוק כמוני. ״כתבו עלייך הרבה בעיתונים בזמן האחרון, אווה. זה לא סוד שאת בניו־יורק. אני לא יכול להשאיר אותך כאן ולנסוע. תביאי את קארי איתך אם את רוצה. את יכולה לעשות איתו שיחה צפופה בזמן שאת מחכה לי שאבוא לזיין אותך.״

״מצחיק מאוד.״ ראיתי שהוא מנסה לפוגג את המתח בהומור, אבל הבנתי את הסיבה האמיתית להתנגדות שלו להיפרד ממני — נייתן. האח החורג לשעבר שלי היה סיוט מתמשך מעברי, וגידאון חשש שהוא יצוץ שוב בהווה שלי. ואני פחדתי להודות שהוא לא טועה לגמרי. שריון האנונימיות שהגן עלי במשך שנים התנפץ ברגע שהתחילה מערכת היחסים המתוקשרת שלנו.

אלוהים... ממש לא היה לנו זמן להיכנס עכשיו לסיפור ההוא, אבל ידעתי שזה לא טיעון שישכנע את גידאון. הוא היה מסוג האנשים ששומרים על הרכוש שלהם בכל מחיר ונלחמים במתחרים בדייקנות אכזרית, והיה ברור שהוא לעולם לא ייתן שיקרה לי משהו רע. הייתי מקום המבטחים שלו, וזה עשה אותי לאדם נדיר ויקר ערך מבחינתו.

גידאון הסתכל בשעונו. ״הגיע הזמן ללכת, מותק.״

הוא לקח את הז'קט ואז סימן לי שאחצה לפניו את הסלון רחב־הידיים, שם לקחתי את התיק הרגיל ואת התיק שבו נעלי ההליכה שלי ושאר חפצים הכרחיים. כמה רגעים לאחר מכן כבר הגענו אל קומת הקרקע במעלית הפרטית שלו והחלקנו אל אחורי ג'יפ הבנטלי השחור שלו.

״היי, אנגוס,״ אמרתי לנהג שלו, והוא נגע בשולי כובע הנהג המיושן שלו.

״בוקר טוב, מיס טְרֶמֶל,״ הוא השיב בחיוך. הוא היה איש מבוגר יחסית, ובשערו הג'ינג'י כבר היו לא מעט שערות לבנות. חיבבתי אותו מהרבה סיבות, ואחת העיקריות שבהן היתה העובדה שהוא היה הנהג של גידאון מאז ימי בית־הספר היסודי שלו, ובאמת אהב אותו ודאג לו.

מבט זריז אל הרולקס שאמי ואבי החורג נתנו לי אישר לי שאצליח להגיע לעבודה בזמן... אם לא ניתקע בפקקים. בעודי חושבת את זה, אנגוס החליק במיומנות אל ים המוניות והמכוניות שברחוב. לאחר השקט המתוח ששרר בדירה של גידאון, הרעש של מנהטן העיר אותי ביעילות של זריקת קפאין. צפירות מכוניות וקרקוש גלגלים מעל פתחי ביוב היו בעיני תמיד צלילים מעוררים. נהרות שוצפים של הולכי רגל זרמו לאורך שני צדי הרחוב העמוס, ובניינים נמתחו בשאפתנות לעבר השמים ושמרו אותנו בצל אפילו בזמן שהשמש טיפסה עוד ועוד.

אלוהים, כמה אהבתי את ניו־יורק. כל יום הקפדתי לספוג אותה, לנסות לשאוב אותה אל קרבי.

התמקמתי בנוחות על מושב העור האחורי, שלחתי יד אל ידו של גידאון ולחצתי אותה קלות. ״תרגיש טוב יותר אם אני וקארי נצא מהעיר למשך סוף השבוע? אולי נקפוץ לווגאס?״

מבטו של גידאון הצטמצם. ״אני מאיים על קארי? בגלל זה את לא מוכנה לבוא לאריזונה?״

״מה? לא. אני לא חושבת.״ הסתובבתי והסתכלתי בו. ״לפעמים אני צריכה לדבר איתו לילה שלם עד שהוא נפתח.״

״את לא חושבת?״ הוא חזר על התשובה שלי, והתעלם מכל שאר המילים שאמרתי אחרי כן.

״אולי הוא מרגיש שהוא לא יכול להגיע אלי כשהוא רוצה לדבר איתי כי אני תמיד איתך,״ הבהרתי את דברי, וייצבתי את ספל הקפה בין שתי ידי בזמן שעברנו מעל פתח אוורור בכביש. ״תקשיב, אתה תהיה מוכרח להתגבר על הקנאה שלך בכל מה שקשור לקארי. כשאני אומרת שהוא כמו אח שלי, גידאון, אני לא אומרת את זה סתם. אתה לא חייב לחבב אותו, אבל אתה חייב להבין שהוא חלק קבוע בחיים שלי.״

״את אומרת לו אותו דבר גם עלי?״

״אני לא צריכה להגיד. הוא יודע. אני מנסה למצוא כאן איזו פשרה — ״

״אני אף פעם לא מתפשר על שום דבר.״

הרמתי גבה. ״בעסקים, אני בטוחה שלא. אבל אנחנו מנהלים כאן מערכת יחסים, גידאון. וביחסים צריך לדעת לתת וגם ל — ״

המבט הזעוף של גידאון קטע אותי. ״המטוס שלי, המלון שלי, ואם תצאו מהשטח תיקחו איתכם מאבטחים.״

הכניעה הפתאומית והממורמרת שלו הפתיעה והשתיקה אותי לדקה ארוכה. ארוכה מספיק כך שגבותיו התקמרו מעל עיניו הכחולות החודרות במבט שמשמעותו זאת ההצעה האחרונה בהחלט שלי.

״אתה לא חושב שזה קצת קיצוני?״ שאלתי. ״הרי קארי יהיה איתי.״

״תסלחי לי אם אני לא סומך עליו שידאג לך אחרי מה שקרה אתמול בערב.״ הוא לגם מהקפה והתנוחה שלו הבהירה שמבחינתו הדיון נגמר. הוא נתן לי את החלופות האפשריות מבחינתו.

יכולתי כמובן להתרגז על ההתנשאות הזאת שלו, אבל הבנתי שמקורה ברצון להגן עלי. היו לי לא מעט שלדים בארון, והיחסים שלי עם גידאון הציבו אותי באור הזרקורים של התקשורת, והיה ברור שנייתן בַּרקֶר עלול להגיע אלי בכל רגע.

וחוץ מזה, הרצון לשלוט בכל מה שסביבו היה חלק בלתי נפרד מהאישיות של גידאון. זה היה חלק מהחבילה, וידעתי שאצטרך להסתגל לזה.

״טוב,״ הסכמתי. ״איזה מהמלונות שם שלך?״

״יש לי שם כמה מלונות. תוכלי לבחור.״ הוא סובב את ראשו והסתכל החוצה מהחלון. ״סקוט ישלח לך רשימה באי־מייל. כשתחליטי, תודיעי לו והוא יארגן הכול. נטוס יחד ונחזור יחד.״

השענתי את הכתף על המושב, לגמתי מהקפה ושמתי לב שהיד שלו נקפצה לאגרוף על ירכו. בהשתקפות שבחלון הכהה נראו פניו של גידאון שלווים, אבל הרגשתי שהוא מצוברח.

״תודה,״ מלמלתי.

״די. אני לא מאושר מזה, אווה.״ שריר בלסתו התעוות. ״השותף שלך מפשל ובגלל זה אני צריך לבלות סוף שבוע שלם בלעדייך.״

היה לי קשה לראות אותו אומלל, ולכן לקחתי מידו את ספל הקפה והנחתי את ספלי הנסיעה של שנינו בתוך מחזיקי הספלים שבמושב האחורי. ואז התיישבתי עליו כמו על אוכף. כרכתי את זרועותי סביב כתפיו. ״אני מאוד מעריכה את הגמישות שלך בעניין הזה, גידאון. זה חשוב לי מאוד.״

הוא לכד את עיני במבטו הכחול העז. ״ידעתי שתטריפי אותי מהרגע הראשון שראיתי אותך.״

חייכתי כשנזכרתי איך נפגשנו. ״כשהייתי מרוחה על התחת על הרצפה של הלובי של בניין קְרוֹספַייר?״

״עוד לפני כן. בחוץ.״

קימטתי את המצח ושאלתי, ״איפה בחוץ?״

״על המדרכה.״ גידאון תפס באגן שלי ולחץ אותו בתנועה הרכושנית והשתלטנית האופיינית לו, שעוררה בי תמיד תשוקה עזה. ״יצאתי אז לאיזו פגישה. אם הייתי יוצא דקה מאוחר יותר הייתי מפספס אותך. נכנסתי למכונית ממש בשנייה שפנית לרחוב.״

זכרתי את ג'יפ הבנטלי שחנה במנוע פועל על המדרכה באותו יום. הבניין הרשים אותי כל־כך שלא שמתי לב לרכב הנוצץ כשהגעתי, אבל בדרך החוצה שמתי לב אליו ועוד איך.

״תפסת אותי מיד ברגע שראיתי אותך,״ הוא אמר במרמור. ״לא יכולתי להוריד ממך את העיניים. רציתי אותך מיד. רצון עצום. כמעט אלים.״

איך ייתכן שלא ידעתי את כל הפרטים על הפגישה הראשונה שלנו? חשבתי שנתקלנו זה בזה בטעות. אבל הוא יצא אז ליום שלם... מה שאומר שהוא חזר על עקבותיו בכוונה. בשבילי.

״נעמדת בדיוק ליד הבנטלי,״ הוא הוסיף ואמר, ״והטית את הראש אחורה. הסתכלת למעלה על הבניין ודמיינתי אותך על הברכיים, מסתכלת עלי בדיוק באותה צורה.״

התפתלתי במקום כששמעתי את ההמהום הנמוך שבקולו של גידאון. ״באיזו צורה?״ לחשתי, והייתי מרותקת אל האש שבערה בעיניו.

״בהתרגשות. קצת כבוד... קצת פחד.״ הוא תפס בישבן שלי וקירב אותי אליו. ״לא היה סיכוי שאצליח להתאפק ולא להיכנס אחרייך. ובאמת מצאתי אותך, בדיוק איך שרציתי למצוא אותך, כי כמעט כרעת ברך לכבודי. ברגע ההוא היו לי לפחות עשר פנטזיות שונות על מה שאני אעשה לך ברגע שתהיי עירומה לפני.״

בלעתי רוק וזכרתי שגם אני הגבתי אליו באותה צורה. ״ברגע שהסתכלתי עליך חשבתי על סקס. סקס לוהט ופרוע.״

״ראיתי את זה.״ ידיו החליקו משני עברי עמוד השדרה שלי. ״וידעתי שאת רואה אותי. רואה מה אני... מה שיש בתוכי. ראית את כולי מיד.״

וזה מה שהפיל אותי על הישבן — פשוטו כמשמעו. הסתכלתי אז לתוך העיניים שלו והבנתי עד כמה הוא מרוסן ומאופק, כמה צללים מעיבים על נשמתו. ראיתי כוח ורעב ושליטה ותובענות. במקום כלשהו בתוכי ידעתי שהוא ישתלט עלי. הוקל לי עכשיו לגלות שגם אותו תקפה מערבולת של רגשות כשהוא ראה אותי.

ידיו של גידאון חיבקו את השכמות שלי וקירבו אותי עוד אליו, עד שהמצח שלי נגע בשלו. ״אף אחד לא ראה את זה לפנייך, אווה. את היחידה.״

הגרון שלי התכווץ בכאב. במובנים רבים גידאון היה איש קשה, אבל איתי הוא היה לפעמים ממש מתוק. כמעט כמו ילד, ואהבתי את זה כי זה היה טהור ולא בשליטה. אם אף אחד אחר לא טרח להסתכל מעבר לפנים המהממות שלו ולחשבון הבנק המרשים, אז באמת לא הגיע לאף אחד להכיר אותו. ״לא ידעתי. היית כל־כך... קר. חשבתי שאני לא מזיזה אצלך שום דבר.״

״קר?״ הוא אמר בלעג. ״בערתי מבפנים. ומאז אני מתנהג כמו דפוק.״

״באמת תודה רבה לך.״

״את גורמת לי להרגיש שאני זקוק לך,״ הוא אמר בקול צרוד. ״עכשיו אני לא מסוגל לחשוב שאני אהיה יומיים בלעדייך.״

תפסתי בלסת שלו בשתי ידי ונישקתי אותו בעדינות, בשפתיים משדלות ומתנצלות. ״גם אני אוהבת אותך,״ לחשתי כנגד פיו היפהפה. ״גם אני סובלת כשאני רחוקה ממך.״

הנשיקה שהחזיר לי היתה תאוותנית, טורפת, אבל האחיזה שלו בי היתה עדינה ומלאת כבוד. כאילו אני יקרת ערך. כשהוא התנתק ממני, שנינו התנשמנו בכבדות.

״אני אפילו לא הטיפוס שלך,״ התגריתי בו, בניסיון להכניס קצת קלילות לשיחה לפני שנגיע לעבודה. ההעדפה של גידאון לנשים ברונטיות היתה עניין ידוע ומתועד.

הרגשתי שהג'יפ חונה. אנגוס יצא מהבנטלי כדי להעניק לנו פרטיות, והשאיר את המנוע ואת המיזוג פועלים. הסתכלתי החוצה מהחלון וראיתי את בניין קרוספייר לצִדנו.

״אגב טיפוסים — ״ ראשו של גידאון צנח לאחור ונשען על המושב. הוא נשם עמוק. ״קורין הופתעה ממך. לא נראית כמו שהיא ציפתה.״

הפה שלי נקפץ כששמעתי את שמה של הארוסה לשעבר של גידאון. אמנם ידעתי שהיחסים שלהם היו מושתתים מצדו על רגשי חברוּת ובדידות, ולא על אהבה, אבל זה לא מנע מהקנאה לנעוץ בי את טלפיה. קנאה היתה תמיד אחת המגרעות הכי קשות שלי. ״כי אני בלונדינית?״

״כי... את לא נראית כמוה.״

נשימתי נעתקה. לא חשבתי על כך שקורין היא הדגם שעליו הוא ביסס את העדפותיו. אמנם מגדלן פֶֶּרֶס בעלת השיער הכהה והארוך — אחת הידידות של גידאון שרצתה תמיד להיות יותר מזה — אמרה שהיא לא מסתפרת כדי שתמשיך להיראות כמו קורין, אבל לא הבנתי עד כמה האמירה הזאת מסובכת. אלוהים... אם זה נכון, אז לקורין היתה השפעה עצומה על גידאון, הרבה יותר ממה שהייתי מסוגלת לשאת. לבי החל לפעום בקצב מואץ והבטן שלי התהפכה. שנאתי אותה בלי שום היגיון. שנאתי את העובדה שהיה לה אפילו חלק קטן ממנו. שנאתי כל אישה שהכירה את מגעו... את התשוקה שלו... את הגוף המדהים שלו.

התחלתי לרדת מעל ברכיו.

״אווה.״ הוא הידק את אחיזתו במותני ולא נתן לי לזוז. ״אני לא יודע אם היא צודקת.״

הסתכלתי מטה אל המקום שבו הוא אחז בי, וכשראיתי את הטבעת שקניתי לו על הזרת הימנית שלו — תביעת הבעלוּת שלי עצמי — נרגעתי. הרגיע אותי גם המבט הנבוך שראיתי על פניו כשהישרתי אליו את עיני. ״אתה לא יודע?״

״אם זה באמת היה ככה, זה לא היה במודע. לא חיפשתי אותה בנשים אחרות. לא ידעתי מה בכלל אני מחפש לפני שראיתי אותך.״

ידי החליקו במורד שרווליו בזמן ששטפה אותי תחושת הקלה. אולי הוא לא חיפש אחריה במודע, אבל גם אם כן, הייתי שונה ממנה לא רק במראה החיצוני אלא גם במזג. הייתי ייחודית מבחינתו; אישה ששונה מכל האחרות מכל בחינה ואופן. הלוואי שזה היה מספיק כדי להשקיט סופית את הקנאה שרחשה בי.

״אולי זאת לא היתה העדפה אלא סתם דפוס חוזר.״ החלקתי בקצה אצבעי את הקמט שבמצחו. ״כדאי שתדבר על זה היום עם ד״ר פּיטרסֶן. הלוואי שהיו לי יותר תשובות אחרי כל־כך הרבה שנים של טיפול, אבל אין לי. יש הרבה דברים בינינו שאנחנו לא יודעים להסביר, נכון? עדיין אין לי מושג מה אתה רואה בי שכל־כך מוצא חן בעיניך.״

״זה מה שאת רואה בי, מותק,״ הוא אמר בשקט, ותווי פניו התרככו. ״זה שאת יודעת מה יש בתוכי ובכל־זאת רוצה אותי בדיוק כמו שאני רוצה אותך. אני הולך לישון כל ערב ופוחד שאני אתעורר ואראה שנעלמת. או שהברחתי אותך... שחלמתי אותך — ״

״לא. גידאון.״ אלוהים. הוא שבר את לבי כל יום. ניפץ אותי.

״אני יודע שאני לא אומר לך מה שאני מרגיש כלפייך כמו שאת אומרת לי, אבל אני שלך. את יודעת את זה.״

״כן, אני יודעת שאתה אוהב אותי, גידאון.״ בטירוף. ברעבתנות. ברכושנות. בדיוק כמו הרגשות שלי כלפיו.

״הסתבכתי איתך, אווה.״ ראשו של גידאון עדיין היה מוטה לאחור כשהוא קירב אותי אליו לנשיקה רכה ומתוקה, ושפתיו הנחושות נעו בעדינות על שפתי. ״אני מוכן להרוג בשבילך,״ הוא לחש, ״לוותר על כל מה שיש לי בשבילך... אבל אני לא אוותר עלייך. יומיים זה הגבול שלי. אל תבקשי יותר מזה; אני לא אוכל לתת לך.״

לא הקלתי ראש בדברים שהוא אמר. העושר שלו בודד אותו, העניק לו את הכוח ואת השליטה שנגזלו ממנו בשלב מסוים בחייו. הוא סבל מאלימות ומהתעללות, בדיוק כמוני. עצם זה שהוא הסכים לאבד את שלוות רוחו רק כדי להשאיר אותי איתו, זה כשלעצמו היה חשוב לי הרבה יותר מהמילים אני אוהב אותך.

״אני לא צריכה יותר מיומיים, אלוף, ואני אדאג שלא תצא מופסד מזה.״

החוּמרה נעלמה ממבטו והתחלפה בלהט מיני. ״באמת? את מתכננת לפייס אותי בסקס, מתוקה?״

״כן,״ הודיתי בלי בושה. ״בהרבה סקס. נדמה לי שהטקטיקה הזאת פועלת עליך לא רע.״

פיו התעגל אבל במבטו היתה חדוּת שהקפיצה את הדופק שלי. המבט האפל שהוא נעץ בי הזכיר לי — כאילו יכולתי לשכוח — שגידאון הוא לא אדם שאפשר לתמרן או לאלף.

״אה, אווה,״ הוא המהם בעודו שרוע על המושב בשאננות של טורף, כמו פנתר ערמומי שלכד זה עתה עכבר במאורתו.

רעד מתוק חלף בגופי. בכל הקשור בגידאון, הייתי מוכנה בהחלט להיות טֶרֶף.