אני קופאית כבר שנתיים, והיום לראשונה לקוח קרא לי בשמי ואמר לי שלום. כל כך נדיר לפגוש אנשים חביבים. בדרך כלל הם בקושי מסתכלים עלי, מתייחסים כאילו אני לא ראויה לנימוס, שלא לדבר על אלה שמתנפלים עלי בגלל שאני איטית מדי. ישנם אלה שנועצים בי מבט שנועד להבהיר לי שאני רק קופאית. ישנם אלה שחושבים שהלקוח הוא מלך ולכן מרשים לעצמם כל דבר, כולל הערות מעליבות וסקסיסטיות. וישנם אלה שממשיכים לדבר בנייד, כאילו אני רק מכונה, מחכים שהמחיר יופיע על הצג ועוזבים בלי להעיף בי מבט.
אבל למדתי להתגונן. יש לי חברות לעבודה שסופגות בשתיקה, אבל אני עונה. הייתי רוצה לראות אותם במקומי. הם לא היו מחזיקים מעמד יומיים עם כל הרעש, רוח הפרצים, עם הפריטים הכבדים שצריך להחליק עד לסורק בלי רחמנות על הגב, ועם הצפצוף הבלתי פוסק. ועם שאסון הדפוק שמתייחס אלינו כמו אל בקר.
יום אחד אני אגרום לו לשלם על זה. הוא עוד יצטער.
כשלולו יהיה גדול, כשכבר לא יצטרך אותי, אני לא אתן יותר שיתייחסו אלי ככה. ואז סוף־סוף אהיה חופשייה. אני אנצל את ההזדמנות כדי להתנקם בכל המניאקים שמתעללים בנשים, כי לדעתם הן השפחות שלהם ונועדו להיות מנוצלות. באיזו זכות הם חושבים ככה?
אבל לָאיש של היום היה משהו בעיניים, הוא נראה אדם כן וטוב. נכון שאני צריכה להיזהר, עבדו עלי יותר מפעם אחת, אבל הרגשתי שהוא שונה, לא יודעת למה.
נתחיל בזה שהוא זקן! הוא לא כמו התרנגולים הצעירים שבטוחים שבגלל הנעורים והפנים היפים שלהם זכותם לקפוץ על כל מה שזז.
חוץ מזה עם שקית התפוחים שהוא לא שקל נכון, הוא נראה אבוד כאילו הרגע נחת מכוכב אחר.
לפעמים באמת מתחשק לי לטוס לכוכב אחר. מקום נקי מזוועות האדם, שגורמות סבל לארבע חמישיות מהאנושות ומובילות את כולנו לאבדון...
לפעמים נדמה לנו שאנחנו פוגשים אנשים שהגיעו מהכוכב שלנו... חייזרים, שונים מהאחרים, חיים על אותו גל ובאותן אשליות.
בדיוק ככה הרגשתי היום...
זאת הרגשה טובה.
דן –
רגע לפני האושר אנייס לדיג
ספר יפה העוסק במאבקה מעורר ההזדהות של קופאית פשוטה לחיים טובים יותר, החשדנות, התקווה, העולם שכולו נגדך. ספר יפה ונוגע ללב
נופר –
רגע לפני האושר
סיפור מרגש ומקסים על אובדן, חברות, תקווה ואמונה בניסים, נהנתי מאד מהספר ‘רגע לפני האושר’ וממליצה עליו מאד.
לימור –
רגע לפני האושר
ספר מקסים סיפור יפהפה, על קופאית שרוצה חיים טובים יותר, ונאבקת בכל כוחה להגשמת המטרה, ספר מומלץ.
גדעון –
רגע לפני האושר
יש משהו ביצירה הצרפתית שמשפיעה עלי במקומות שעוד לא הבנתי, כלומר גיליתי שיש לי הטייה חיובית לספרים או סרטים צרפתיים ואני נהנה מהם באופן קצת יותר מודגש מיצירות אחרות.
גדעון –
רגע לפני האושר
המשך: אולי בגלל ההטיה הזו נהניתי מהספר רגע לפני האושר למרות שעל פניו אני לא במיוחד נמשך לסוג הספרים הזה. האמת, עדיין לא ברור לי למה נהניתי, כנראה פרנקופיליות, מחלה קשה
yaelhar –
רגע לפני האושר
צרפתי, קליל, “על כוחה של התקווה ועל קיומה של גאולה”… זה מה שכתוב על הכריכה, זה מה שרציתי עכשיו.
הנפילה מיהרה להגיע. הסופרת(?) פירסמה בעבר יומן שכתבה על בנה חולה הלוקמייה. היא זכתה בפרס הקוראות במגזין צרפתי לנשים, ושוכנעה שהיא סופרת. אם “סופר” מגדיר את מי שכותב סיפור בלתי אמין על איך העולם אמור להיות, לוחץ בגסות על בלוטת האמפתייה והדמעות של קוראיו, משתמש בהומור(?) פרימיטיבי, דואג שעל אף האסונות שבדרך הקורא(ת) תגיע לסוף הכי טוב, משתמש בקלישאות שהוא גונב מאחרים (גברים ממאדים… נו כבר) וקלישאות שאנחנו אוהבים לקרוא עליהן למרות שהחיים מוכיחים שהן לא קיימות, מְהַגֵג על פמיניזם בלי להבין מה זה, ודמויותיו חד-מימדיות ונטולות איפיון – אנייס לֶדיג היא סופרת.
קראתי עד הסוף. אין לי תירוץ טוב. אולי דחיתי את הרגע בו אעמוד שוב מול ערימת הספרים, לבחור מה לקרוא. יהיו לספר הזה חסידים, אני בטוחה. במיוחד אנשים שהעולם לפי לדיג* יקסום להם.
*העולם לפי לדיג – יש אנשים טובים, שחייך והקורות אותך מעניינים אותם מספיק כדי שיושיטו יד (וכסף) לשלוף אותך מהבור. יש פֵיות ואת יכולה להיות סינדרלה. צריך לבכות בו על חוסר הצדק, אבל הסוף יהיה הטוב (ויביא זוגיות לכולם) ככה זה באגדות. Comme ul faut.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=119918