0
0 הצבעות
1

רגשות רציונליים

אייל וינטר

 37.00

תקציר

חוקרי מדעי החברה נוהגים לטעון שהאדם הוא מכונת חישוב מלאת קפריזות ובאגים. שהרגש והאינטואיציה מטעים אותנו פעם אחר פעם ומרחיקים אותנו מההחלטה הנכונה, הרציונלית. רגשות רציונליים, ספרו המהפכני של הפרופ’ אייל וינטר, ראש המרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית, הופך על ראשה את ההיררכיה המקובלת בין השכל לרגש.

קוראים כותבים (1)

  1. Aviva

    רגשות רציונליים

    רגש והגיון, נדמה לכולנו שאלו שני עולמות נפרדים, האחד פועל באופן ישיר בעקבות התרחשותה של סיטואציה כלשהי והאחר? – מגייס לעזרתו גורמים נוספים כשהוא רוצה להתייחס לסיטואציה כלשהי, מיידית או אחרת. כשזו הנחת היסוד שלנו, המושג רגשות רציונליים נדמה על פניו כפרדוקס, מושג בעל סתירה פנימית, וככזה, מסקרן אותנו להבין מעט יותר מה עומד מאחורי הבחירה בו ככותרת לספר שהוציא אייל וינטר, מנהל המרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית.

    אני מניחה שלמתעניינים בתחום מוכר שמו של דן אריאלי, מי שהצליח לקנות לו שם בציבור הרחב בזכות שני ספרים שכתב ויצאו לאור: “לא רציונלי ולא במקרה” ו – “לא רציונלי אבל לא נורא”, שני ספרים שזכיתי לקבל ומונחים במקום מכובד בקרב הספרים שאני מתעתדת לקרוא כבר זמן רב. גם אייל וינטר מכיר את ספריו של אריאלי, הוא מכיר את האיש ואת התהודה העצומה שהייתה לדבריו בעקבות הספרים שהוציא, ואולי במקרה הזה הרגש וההגיון שלו הובילו אותו לפרסם ספר משלו.

    הנחת היסוד שעמדה בפני אייל וינטר בבואו לכתוב את הספר הנוכחי היא כי המערכת הקוגניטיבית והמערכת הרגשית אינן נפרדות, כפי שמקובל לעיתים לחשוב, אלא עובדות יחד. בסיום ספרו הוא כותב: ” מה שמכתיב אם רגש מסוים פועל לטובתנו או לרעתנו הן הנסיבות שבעטיין נוצר. זיהוי ההשלכות של התגובה הרגשית באותן נסיבות היא משימה קוגניטיבית בעיקרה. כשם שהמערכת הקוגניטיבית מלבה רגשות המסייעים לנו היא יכולה לעמעם ולרסן רגשות הפוגעים בנו.”( עמ’ 225) על מנת להבין את מסקנתו של וינטר טוב יותר, ניתן להתבונן בדוגמאות הרבות הפרושות בספרו ומדגימות את ההגיון בתגובות הרגשיות שלנו, הגיון שלא תמיד נהיר במבט ראשון.

    וינטר פותח את ספרו בדוגמא מובנת יחסית לקהל הקוראים, בעת ששהה בחו”ל וטייל לאורכו של מצוק המשקיף על חוף ים נתקף געגועים לביתו, הוא נצמד לגדר הבטחון שתחמה אותו והתבונן מטה תוך שהוא חש לפתע שהגדר אינה יציבה, תחושה זו החרידה אותו והרחיקה אותו באחת מספר צעדים אחורה. לו היה עסוק בתהליך מחשבתי הגיוני, ייתכן והיה מגיע למסקנה שעליו להתרחק מן הגדר, אך התהליך היה עלול לארוך זמן רב מדי ולסכן את חייו. במקרה הזה, קל לנו להסכים עם וינטר שתגובתו, אף כי הייתה רגשית מעיקרה, הייתה הגיונית.

    וינטר מפריד בספרו בין שני סוגי רגשות:
    רגשות אוטונטמיים – איננו זקוקים לאדם אחר על מנת לחוות אותם והשפעתם ישירה על קבלת ההחלטות שלנו לגבי עצמנו (פחד, עצב..(.
    ורגשות חברתיים – רגשות אינטראקטיביים, המשפיעים על החלטותינו ועל החלטות הזולת (כעס, אמפתיה, שנאה, קנאה…).

    הוא טוען בספרו, ואף מדגים זאת שוב ושוב בעזרת מחקרים שונים שהתבצעו ברחבי העולם, כי רגשות חברתיים אף הם רציונליים, וניתנים לשינויי כאשר הסביבה משתנה. וינטר בונה את טיעוניו בהדרגה, כשהוא מתחיל מדוגמאות מוכרות יותר מן הדיון הציבורי לאורך ההיסטוריה ומדוגמאות אישיות, וממשיך לתיאור מחקרים רבים שניסו לבדוק הנחות אלו שוב ושוב בעזרת חזרה על ניסוי מסוים בתנאים שונים, ובעזרת יצירת ניסויים חדשים הבוחנים הנחה זו מחדש.

    וינטר מוכיח שאף אם החלטה מסוימות נראת על פניה רציונלית להפליא, גם היא מגובה בהחלטה של המערכת הרגשית, ההופכת אותה ליעילה יותר במצב נתון. נסיון להחיל רציונליות בלבד על תהליך קבלת החלטות כלשהו מוביל בסופו של דבר לכשלון ולא להצלחה, משום שאינו לוקח בחשבון שהמערכת בה הוא פועל אינה רציונלית גרדיא.

    ספרו של וינטר עמוס בדוגמאות ממינים שונים, חלקן מובנות לקורא באופן מיידי, ונדמות טבעיות כמעט, אחרות דורשות ממנו מעט מחשבה ונסיון להתבונן בסיטואציה מנקודת מבט אחרת. הספר עוסק בתהליך קבלת ההחלטות ברמות השונות של האינטראקציות החברתיות, החל ממערכת יחסים חברית, מקצועית וכלה בפעילות בקבוצה ובמסגרת גוף גדול כמדינה. שמותיהם של חוקרים מוכרים מתחום תורת המשחקים ומחקריהם השונים משולבים גם הם בספרו, ביניהם ג’ון נאש ומחקרו, שהקנה לו את פרס הנובל, שעסק בשיווי משקל במשחקים לא שיתופיים בהם שחקנים אינם מתקשרים ביניהם, וישראל אומן, שזכה בפרס נובל על מחקרו שעסק בהגברת ההבנה בנושאי עימות ושיתוף פעולה במסגרת תורת המשחקים, וייסד את המונח שיווי משקל מותאם, המתבסס על הנחתו של נאש.

    וינטר מבסס את התיאוריה שלו על מחקרים מתחומים שונים. פרט לתחום תורת המשחקים, מנסה וינטר לאגד בספרו גם תפיסות מתחומים אחרים המחזקות את ההנחות השונות המובאות בספרו, ביניהם גם תורת האבולוציה על היבטיה השונים, ביולוגים וחברתיים כאחד. וינטר מדגים את התובנות השונות לא רק בדוגמאות אנושיות אלא גם מצרף לספרו תיעוד של תצפיות שונות שבוצעו בעולם החי ומוכיחות לטענתו הנחות היסוד עליהן מבוסס ספרו.

    אין ספק שוינטר מכיר את קהל היעד של ספרו, את דרך ניהול הדיון הציבורי בימינו ואת חולשות מחקרו.

    ספרו של וינטר מותאם לחלוטין לימינו. הרעיונות המובאים בספר מוגשים בשפה השווה לכל נפש, גם הקורא ההדיוט מצליח לרדת לעומק כוונתו של המחבר. הדוגמאות בספר, את חלקן הקורא מכיר ואחרות נבחרו משם שסביר להניח כי יעניינו אותו, מהוות נדבך חשוב בהפיכתו קולח לקריאה.

    וינטר מסיים את ספרו באמירה כי כל הנחה מדעית, בכללה שלו, מבוססת על ידע וכלים קיימים ועשויה להשתנות בעתיד אם הידע והכלים לבחינתה ישתנו. אמירה זו, לצד הדרך הקולחת בה הוא מציג את משנתו, הופכים אותה לראויה לעיון ולדיון בפני כל מי שחפצים להרחיב את יריעת ידיעותיהם.

    מומלץ מאוד לחובבי מדע פופולרי, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה ואספנים חובבים של פריטי טריוויה ממינים שונים