1
רג'י:
מסיבה בקָאסָה מאנטל הערב, אחי.
ארצ'י:
לא בטוח שאני במצב רוח למסיבות, גבר. מצטער.
רג'י:
הבנתי אותך. אבל ההורים שלי מחוץ לעיר, וטיעוני הסיכום
שלך בשבוע הבא, נכון?
ארצ'י:
אל תזכיר לי.
רג'י:
מה עוד יש לך לעשות? אימא שלך בטוח מטפלת בזה.
קח ערב סתם להירגע. בטח לא יזיק לך, מה?
ארצ'י:
לא רוצה להשאיר את אימא שלי לבד בזמן שהיא קורעת את התחת בשבילי.
רג'י:
היא אימא שלך. אני מבטיח לך שהיא רוצה שתהיה ערב אחד ילד רגיל ולא נאשם ברצח.
רג'י:
תגיד לי שאני טועה.
ארצ'י:
...
רג'י:
אני הולך לאסוף את שאר הבולדוגז ואז אסמס לוורוניקה.
אני סומך עליה ועל אימא שלך שתגיע.
רג'י:
חופש לערב אחד. ואז תוכל לחזור להיות נידון למוות.
ארצ'י:
וואו, תודה.
רג'י:
צוחק איתך, אחי. יהיה פה זיכוי. תרוקן את הראש שלך. רק הערב.
ארצ'י:
אנסה. קל יותר להגיד מאשר לעשות.
רג'י:
תמיד, אחי.
ורוניקה:
ארצ'יקינס, כרגע קיבלתי סמס מעניין מאוד מרג'י מאנטל...
ארצ'י:
רוני, מת עלייך, אבל בטוח שמסיבה זה רעיון טוב? גם אם הייתי במצב רוח מתאים - אנחנו צריכים לעבוד. על המקרה שלי. או לפחות אני צריך. אימא בטוח תעבוד.
ורוניקה:
רק לעבוד ולא לשחק? ארצ'י, אתה נהיה משעמם. אתה לא זוכר את קינג בסגנון קוּבּריק?
ארצ'י:
אם זה לא מתוך 'קארי: המחזמר', עדיין לא קראתי את זה.
ורוניקה:
צוחקת, מתוק. אבל בכל מקרה, מגיע לך קצת כיף.
ארצ'י:
כי זה יכול להיות הכיף האחרון שלי בקרוב, את מתכוונת.
ורוניקה:
לא אמרתי את זה. ומסרבת לשתף פעולה עם אנרגיה שלילית. יש לי %001 אמונה שנוכל להוכיח שאתה חף מפשע. אבל אני עדיין חושבת שמגיע לנו ערב חופשי.
ארצ'י:
אבל אימא שלי...
ורוניקה:
אל תדאג. אימא שלך חושבת שזה רעיון נהדר, כמובן. היא שמחה מאוד כשהצעתי את זה.
ארצ'י:
מה עם בטי?
ורוניקה:
איתה היה יותר קשה, קשקושים על קבצים ומרקרים, הבחורה הזאת פנאטית, אבל אימא שלך שכנעה אותה. זה רק מוכיח שבאמת יש לך את עורכת הדין הכי משכנעת. ואתה יכול לקחת. ערב אחד. כדי לנשום.
ארצ'י:
מה הסיכויים שלי להוריד אותך מזה?
ורוניקה:
בערך כמו הסיכויים שירשיעו אותך בפשע שלא ביצעת.
ורוניקה:
במילים אחרות, אוספת אותך ב־8.
ורוניקה:
ארצ'י בעניין, כמובן.
בטי:
כוח השכנוע שלך, וי. אלופה.
ורוניקה:
לעולם אל תזלזלי בנחישות של בת לודג'.
בטי:
אוף. אל תזכירי לי. זה בדיוק מה שמפחיד אותי...
ורוניקה:
לא! חדל אש, אחותי. תשכחי שאמרתי משהו. הערב רק אנרגיות טובות. נתראה בקרוב!
בטי:
תחבוש את כובע החבר הצייתן שלך, ג'אג.
ג'אגהד:
יש לי רק כובע אחד, בטי. את יודעת את זה.
בכל אופן, שמעתי. מסיבה אצל רג'י. היו לי סיוטי לילה נעימים יותר ממה שצפוי לי שם.
בטי:
אתה עושה את זה בשביל ארצ'י. ובשבילי.
ג'אגהד:
לא יכול לומר שזה הרגע הכי משמח שלי.
אין לי בכלל רגע הכי משמח.
אבל אני גם לא מסוגל להגיד לך לא.
בטי:
xoxo
שריל:
ג'וֹג'ו! לוס אנג'לס כזאת מהממת. אני כל כך שמחה שטוני שכנע אותי לנסוע לטיול הזה לקצה השני של המדינה! אנחנו כאילו תלמה ולואיז, אבל בלי הסוף הטראגי, כמובן. ואם סוזן סרנדון הייתה ג'ינג'ית אמיתית, כמוני. את עוקבת באינסטוש אחרי ChoniGoesWest#?
ג'וזי:
מותק, את יודעת שאני עוקבת אחרי ההרפתקאות הנפלאות שלך. ושמחה שאת נהנית. אנחנו החתלתולות שורדות בציפורניים הקטנות והחדות שלנו. ריברדייל היא אותה עיר קטנה ומשעממת.
שריל:
כמה פעמים אני צריכה להגיד לך שאת טובה מדי בשביל העיר הזאת שנתקעה בזמן? את צריכה להיות בלה לה לנד איתנו!
שריל:
אתמול בערב ראינו הופעה בתום סוייר והערב אנחנו בהוטל קפה. לטוני יש קשרים של הסרפנטס כמעט בכל מקום שווה. זה הווי־איי־פי המושלם.
שריל:
הנסיעה הבאה תהיה מסע הופעות של הפּוּסיקאטס.
אני מתנדבת להיות סוכנת ההזמנות.
ג'וזי:
תודה על העזרה, נהדר. בינתיים רג'י מאנטל מפציץ אותי בסמסים על מסיבה אצלו הערב. לא בדיוק המקום הכי לוהט בעיר הגדולה. כשתחזרי תוכלי להיות המאבטחת שלי. למאנטל לא יהיה סיכוי.
שריל:
גברים הם כאלה כלבים. והילד הזה הוא כלב עם עצם. אז את הולכת?
ג'וזי:
לא בטוח. צריכה לבדוק עם החתלתולות שלי.
אולי למישהי יש הצעה טובה יותר.
שריל:
טוב, אסור לאבד תקווה, ג'וזפין. מחזיקה לך אצבעות עם לק דובדבן־קוסמו מהמם. תעדכני אותי!
קווין:
מסיבה אצל רג'י הערב. אתה בא?
מוס:
כן, גבר. ניפגש שם, אוקיי?
קווין:
חשבתי שאולי נלך יחד?
מוס:
...
קווין:
לא משנה. נתראה שם. נדבר.
ורוניקה
במצב רגיל, מסיבה בבית של ספורטאי מעיר קטנה לא הייתה מסוג האירועים שהייתי ממהרת להוסיף לראש הלו"ז החברתי שלי. אבל זה היה לפני שהתאהבתי בעצמי בספורטאי מעיר קטנה... ואחר כך התבוננתי בזעזוע ובדיכאון איך אבא שלי נעשה יותר ויותר נבל־על מרושע מתוך סרט מצויר, משחית את אהובי היקר ובסופו של דבר מאיים לשים אותו מאחורי סורגים.
אני לחוצה. ואפשר להבין אותי. הקיץ הזה ביצעתי הערכה מחודשת של הרבה אמונות ישנות שלי.
אל תתבלבלו, הייתי בטוחה באמת ובתמים שארצ'י ישתחרר פשוט כי הוא חף מפשע. ואם יש מי שיכול להוציא את הצדק לאור, אלה גברת אנדרוז ובטי. אפילו בגיהינום לא בוערת אש הזעם - או המוטיבציה - כמו בשתי אלה.
אבל בטוחה הוא מונח יחסי... ולמרות שאני משתמשת בו בביטחון בלתי מעורער בנוכחות ארצ'י והחברים שלנו, האמת החפה מקישוטים הייתה - ועודה - קצת יותר בעייתית.
אני מכירה את אבא שלי. אולי לא טוב בדיוק כמו שתמיד חשבתי – קודם כול, אף פעם לא חשבתי שהוא ירד כל כך נמוך ובאמת יפליל את אהבת חיי בפשע כלשהו, שלא לומר רצח. כשארצ'י התחיל להתקרב לאבא שלי ידעתי שיש סכנה שהנער הטהור שלי יושחת. למעשה, הזהרתי את ארצ'י בדיוק מזה. אבל חלק בי רצה להאמין שאפילו להיירם לודג' יש גבולות אתיים.
טעיתי, מן הסתם. מתברר שלאבוש אין גבול לרמה שהוא מסוגל לרדת אליה.
ואם טעיתי כל כך לגבי זה, מי אומר שאני לא טועה גם לגבי הסיכויים של ארצ'י לזיכוי?
אלה היו המחשבות שהדירו שינה מעיניי, ובגללן התהפכתי מצד לצד על סדיני היוקרה בצפיפות של 1,800 חוטים לאינץ' שלי.
ורוניקה לודג' ידועה בקור הרוח שלה. זה בסיס המותג האישי שלי. וזאת הייתה התדמית שהתכוונתי להקרין לחברים שלי, לעיר שלנו, במשך כל הזמן שיידרש כדי לנקות את שמו של ארצ'י. כמו קלישאה של שיר קאנטרי, אני אעמוד לצד הגבר שלי. גם אם ברגליים רועדות מעט.
הקטע הוא שכשאבא שלך מפלצת, אנשים מפגינים אהדה. ברור שחלק מהאנשים האלה מחויבים לאבא וצריכים לוודא שהם סוגרים את הפינה. אני לא יכולה להאשים אותם. יש אנשים - הפחות אמיצים באוכלוסייה - שלעולם לא יצאו נגד אבא שלי בגלוי. לא לקח לי הרבה זמן - אחרי שאבא שלי חשף את פרצופו האמיתי, אחרי שהמשפחה שלנו איבדה את מעמדה - למיין את הפחדנים החוצה מרשימת הקשר שלי. עכשיו אני יודעת על מי אוכל לסמוך.
מאז שאיבדנו את אנדרה סובבתי את צוות הבית על האצבע הקטנה שלי. הנהג החדש שלנו הוא בעיקרון החברה הכי טובה שלי, מה שאומר שהוא שמח מאוד להסיע את ארצ'י ואותי לבית של רג'י להפוגה קצרה מדרמת בית המשפט שרדפה אותנו במשך כל הקיץ. למרבה המזל, אבוש קיבל מאוחר בלילה "שיחת עסקים" (נשמע הכי מפוקפק שאפשר) - כלומר, הוא ננעל במשרד שלו בפמברוק. אז גם אם לא היינו שרויים באמצע המלחמה הקרה בגרסתה הביתית, הוא לא היה שם לב שאני לא בבית.
כנראה יש לפעמים יתרונות לכך שאבא שלך הוא פשוט פשיסט.
השמש כבר שקעה כשחנינו ליד משכנה של משפחת מאנטל, עוד תזכורת לכך שימי הקיץ הולכים ודועכים במהירות. הסתיו היה ממש מעבר לפינה, ואיתו האיום שבית הספר יתחיל והחיים הרגילים בריברדייל יתחדשו, הכול יחזור לשגרה כדרכו בכל שנה. רק שהפעם כל זה עלול לקרות בלי ארצ'י. רעדתי, ולא רק בגלל הצינה באוויר.
"מיס ורוניקה, הגענו. אלא אם כן את צריכה עוד משהו."
קולו הצרוד של הנהג חדר מבעד לתוהו ובוהו שבראשי. כחכחתי בגרוני בעדינות והחלקתי את הקפלים החדים של החצאית בשמלת המיני של קייט ספייד שלבשתי. היא הייתה בהדפס סגול עליז, הוללת יותר משהרגשתי בליבי. זה היה כל העניין. מעמידים פנים עד שמצליחים, מנטרה שכבר הוכיחה את עצמה בזמנים קשים.
ארצ'י הניח יד חמימה על ידי. "הכול בסדר, רוני?" הרגשתי את כריות אצבעותיו המיובלות מעודף תרגול בנגינה בגיטרה. הכרתי את הידיים האלה כאילו היו חלק מהגוף שלי. המחשבה שאולי אאבד את ארצ'י?
היא הייתה בלתי נסבלת. אני חייבת לזייף טוב יותר. למען ארצ'י.
חייכתי חיוך מאולץ. "הכול נהדר!" הקול שלי נשמע גבוה מדי. מצמצתי ונופפתי בידי לעבר הדלת הקדמית. "נראה שהגענו באיחור אופנתי. מושלם."
המסיבה הייתה בשיאה. הלמות הבס העמוקה חלחלה אפילו לתוך המכונית שלנו, והמון גופים התנועעו בטירוף מאחורי החלון בסלון. שמעתי מבחוץ פטפוטים שריחפו אלינו מהחצר האחורית. דלת מוסך החניה הייתה פתוחה, וחבורה של נערים מקבוצת הפוטבול ישבה בפנים, מוקפת מעריצות מקבוצת המעודדות ריבֶר ויקסֶנז.
רכנתי אל ארצ'י ונתתי לו נשיקה מהירה על הלחי. "בוא נעשה כניסה דרמטית, ארצ'יקינס."
פִּי־פִּי:
אתה בפנים? תחפש שם שותפים פוטנציאליים. אנחנו צריכים מישהו אמין מריברדייל בפנים, האיש הגדול סומך על זה.
סוויט פּי:
תירגע. עוד לא עזבתי. ולא בטוח שאני רוצה להיות הבחור שלך בפנים בעניין הזה. יש לי תוכניות אחרות למסיבה.
פִּי־פִּי:
זה חמוד. חבל שאין לך שום מילה בעניין.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.