רסיסים מודבקים

כשכלי נשבר, היפנים נוהגים לערבב אבקת כסף או זהב בדבק ולתקן אותו כך שהסדקים והשברים יבלטו. יש יופי בשבר, יש יופי בהרס עצמו ובמיוחד בפוטנציאל שהוא מביא עמו. חורבן, זה הקצה שחייבים להגיע אליו כדי לבנות מחדש. רואים את זה בכל מקום: ביער שנשרף, בילודה המוגברת שאחרי מלחמות… החיים מוצאים דרך.

היא עומדת בתוך שדה תירס, בידה מגל והיא אינה יודעת לאן להניפו. הכל נראה לה אותו הדבר. היא מכה בגבעול. מפלסת שביל, לא משנה לאן, העיקר לזוז. קלחים מתעופפים, גרגירים נמעכים. השמש ניצבת מעל, במרכז השמים, מגחכת לעברה, לועגת לה, משתעשעת. היא מרימה ידיה כנכנעת, מתיישבת על הקרקע ושומטת ראשה לאחור. תכף היא תסתובב. העולם חייב להסתובב, ואז היא תדע היכן היא, יהיה לה כיוון. שעה עוברת והיא מזהה את כיוון הרוח. מה עכשיו?

“רסיסים מודבקים” הוא אסופת סיפורים, המאגדת תמונות מהחיים או רגעים של אבולוציה, בהם משהו ב-DNA התפיסתי-רגשי שלנו השתנה לתמיד ומשם התפתחנו להיות מי שאנחנו היום. הידיים שלהם שלובות זו בזו והיא לא מבינה. זאת יד ששייכת לה. למה מישהי אחרת נוגעת בה. נוגעת בו. והיא מתנפצת לרסיסים. השלם מתפרק בקלות. אומרים שהניפוץ הראשון הוא הגרוע מכל. אחר כך כבר קשה לנתץ רסיסים מודבקים.

אסנת סבן (ילידת 1978) היא סופרת וכותבת שיווקית, מנהלת תוכן ובעלת הבלוג “שלוש נקודות”. ספרה הראשון “טוסקנה של הבינוניים” יצא לאור בהוצאה עצמית (2015), ספר השירה הראשון שלה, “הדרך שלי”, יצא לאור בהוצאת סער, 1997.