רפא את נפשך

האם דיכאון הוא המכשול בחייכם שמפריע לכם להצליח וליהנות מהחיים? האם עצבות ותסכול מונעים מכם להשתמש במלוא הפוטנציאל שלכם בעבודה? האם כאב רגשי ורגישות יתר הורסים את מערכות היחסים שלכם?

כאב נחשב לאחת הבעיות הנפוצות ביותר בתרבותנו. כאב רגשי הוא אחת מההפרעות הרגשיות הידועות ביותר. עצבות ותסכול משפיעים עלינו במידה רבה: וכל אלה מתבטאים באותה כימיה או אנרגיה מוחית. השם הכולל של כל הרגשות הללו הוא דיכאון.

מהו דיכאון? דיכאון הוא צער מוגזם. רוב בני האדם יודעים זאת, אך הרבה אנשים לא מבינים שדיכאון מבטא גם חוסר באהבה ובשמחה. רובנו חווים רגעים שבהם אנחנו מרגישים נטושים, נבגדים או דחויים. אולם אם העצבות הזאת נמשכת זמן רב מדי, יש לנו בעיה רגשית שתגרום גם לתסמינים גופניים.

מה גורם לכאב הרגשי של עצבות, תסכול, דיכאון? לעיתים אנחנו חשים שאיבדנו מישהו לתמיד, אנחנו מרגישים חסרי ערך. פעמים אחרות אנחנו מרגישים שאיננו זוכים לכבוד הראוי בעבודה. התייחסו אלינו בצורה לא הוגנת. אנחנו מתעצבנים, כועסים וחושבים שהדברים היו צריכים להתנהל אחרת. תחושות הבדידות והרוגז הן כולן גוונים של עצב, וכך גם הכעס הזה. ואז הגוף שלכם מתחיל להרגיש את זה. אתם רעבים, עייפים, אתם מתנהלים באיטיות, אתם טורקים דלתות. דברים פעוטים גורמים לכם להתפרצויות. אתם מבקרים את כולם, את עצמכם. אתם מסתכלים במראה ואומרים: ״אני לא אוהב את עצמי." קשה לכם להחליט אם אתם כועסים או עצובים. קשה לדעת היכן מסתיים הכעס, מתחיל הרוגז והזעם מתפרץ.

הרגשות שלנו הם חלק בלתי נפרד מאורח חיינו, והם מיידעים אותנו כשאחד הצרכים שלנו לא נענה עדיין. רגשות של עצב וכעס יכולים להשתלט על חיינו ולהפוך את מערכות היחסים שלנו לשדה קרב. במקרים כאלה אנחנו נתעלל בעצמנו בעזרת אוכל, שתייה ומערכות יחסים מזיקות. במקרים רבים, כשאנחנו ב"מצב רוח רע", אנחנו חשים שאיננו טובים מספיק, מכיוון שדיכאון, זעם ורוגז אינם רק תופעות של מצב רוח רע, אלא תופעות המצביעות על כך שחסרות לנו אהבה ושמחה. מעבודתה של לואיז היי אנו יכולים ללמוד שבריאות רגשית וגופנית מתחילה מאהבה עצמית.

באינטואיציה הרפואית, עצבות וכעס הם חלק ממערכת ההכוונה הרגשית שלנו המצביעה על כך שמשהו חייב להשתנות. הרגשות עצמם אינם הבעיה. ההתייחסות לעצב ולכעס היא על פי רוב כאל רגשות שליליים. מדוע? מכיוון שהם גורמים להרגשה רעה. אולם רגשות קשים כמו כעס ועצב הם בבחינת אותות אזעקה לא נעימים. הם זועקים באוזניכם, ואתם לא רוצים לשמוע אותם. כשאתם מדוכאים — או כשאתם נמצאים בסביבתו של אדם מדוכא — האזעקה האינטואיטיבית מופעלת. דיכאון או עצב הם סימנים אינטואיטיביים לכך שעומד לקרות משהו רע. כשאתם יראים שכך אומנם יקרה, וחשים תחושה של חוסר נוחות ושל אי שקט, אתם חשים שאתם עומדים לאבד משהו.

ולכן בפעם הבאה שתחושו שמצב הרוח שלכם צונח, עצרו. חשבו על כך. נסו להבין מדוע האזעקה האינטואיטיבית הופעלה. האם מערכת יחסים עומדת להסתיים? האם בריאותו של אדם קרוב מידרדרת? כשרגש מתחיל להידרדר לדיכאון או לזעם, עלינו לעצור ולשאול את עצמנו מה לא בסדר בחיים שלנו.

אם אתם רוצים לשפר את בריאותכם הנפשית והגופנית, עליכם לקלוט ולהבין את המסר האינטואיטיבי שמאחורי מצבי הרוח. ראשית, שימו לב לרגש, תנו לו שם והגיבו. ניקח את הדיכאון לדוגמה. ראשית, הוא מופיע בחלק הימני של המוח, שהוא האזור האחראי לרגשות ולאינטואיציה. עלינו לקחת את רגש הדיכאון והזעם בצורתו הראשונית והטהורה ביותר ולהעבירו מהחלק הימני לחלק השמאלי של מוחנו. בעזרת החלק השמאלי של המוח אנחנו יכולים לתת לו שם, לגלות מה גורם לרגש הזה ולהחליט כיצד להגיב בצורה יעילה.

לדוגמה, אם אתם נמצאים בעבודה ולפתע אתם חשים דיכאון, לפני שתושיטו את ידכם לחטיף מתוק, או תתחילו 'להתפוצץ' על העובד שהעביר לכם את המסמכים, עצרו. חפשו את המסר האינטואיטיבי שמסתתר מאחורי מצב הרוח הזה. כך תוכלו למנוע את הידרדרות הדיכאון ויעלה בידכם לשלוט בגופכם ובמוחכם. כשתעצרו לרגע ותחשבו מה בדיוק אתם מרגישים, תיתנו שם למצב הרוח הזה ותגיבו באופן יעיל, רוב הסיכויים שתוכלו לשחרר את העצב ואת הזעם לפני שהם ייצרו תגובה ביוכימית גרועה יותר. השהות בתוך מצב הדיכאון יוצרת מפל ביולוגי־כימי אשר יכול להתבטא בתסמינים שונים בגוף. נתחיל לתאר זאת כאן, ובהמשך פרק זה תוכלו ללמוד יותר על התגובות הכימיות השונות של כל רגש מורכב.

נבחן למשל את הכעס. מהו כעס? כשאתם מגלים שאתם עומדים ״להתפוצץ״ כשמישהו טורק דלת בבית, או כשאתם מתוסכלים כשמישהו "חותך" אתכם בכביש, הרגש שאתם חשים הוא כעס. הכעס הוא רגש ביקורתי מאוד. פירושו שמישהו פגע בכבודכם, או איים עליכם. בפעם הבאה שתעמדו בתור בשדה התעופה או בסופרמרקט או בכל מקום אחר, פשוט עצרו לרגע. כשאתם חשים עצבניים, כועסים, ואפילו על סף התפרצות זעם, דעו שאתם יכולים לעצור את הרגש הזה — את הכעס — כשהוא עדיין בחיתוליו, לפני שהביוכימיה של הכעס מידרדרת לאפקט דומינו של בעיות בריאות.

הרשו לעצמכם להתיישב לשנייה אחת או שתיים ולחשוב על תחושת התסכול, הכעס או ההתנגדות שאתם חשים. דמיינו שאתם מעבירים את התחושה הזאת מהחלק הימני של מוחכם אל החלק השמאלי. נסו לגלות את המסר האינטואיטיבי שמאחורי הרגש. או אולי מוטב אפילו לנסות לגלות איזו מחשבה לוחצת על כפתור הכעס במוח שלכם. בדרך כלל לא מדובר רק בתור הארוך, או באדם ש"חתך" אתכם בכביש, ואפילו לא בלחץ או ברעש של הקהל שמסביבכם. מדובר בדרך כלל בדפוס חשיבתי כגון: אני צודק, הם טועים, והמצב הזה היה צריך להיות שונה. וזה כמובן נכון; האיש ש"חתך" אתכם בכביש לא היה צריך לעשות זאת. אלה שדחפו אתכם בתור לא היו צריכים לעשות זאת. אולם העובדה היא שסוג כזה של מחשבות על מה שהיה צריך להיות, רק מגבירה את הכעס במוחכם ובגופכם.

בלי לגלות את המסר האינטואיטיבי מאחורי הרגש או מצב הרוח ובלי לשנות את חשיבתכם, אתם עלולים למצוא את עצמכם כעבור שעה במצב של אובדן שליטה. פרק זה יעזור לכם להפוך את אותם רגעים של שיגעון, המהווים חלק מהחיים הרגילים, לבריאות רגשית ונפשית.1

כיצד רגש שלילי כמו עצב או כעס הופך לתסמינים רפואיים? מצב רוח הופך לבעיה רפואית באמצעות אפקט דומינו של כימיקלים.

ראשית: משהו גורם לכם להתעצבן: אולי חשבון גבוה מדי שיש לשלם או חבר/ה שמנתק/ת איתכם את היחסים, או משהו גורם לכם לעצב, או חיית מחמד אהובה שמתה, או שאתם מגלים שחבר/ה עובר/ת דירה למקום מרוחק. לא חשוב מהי הסיבה, אינכם מצליחים להשתחרר ממנה. אתם מגלים שככל שנוקפים הימים, אתם ״במצב רוח רע" או שאתם מרגישים שאתם "על הקרשים". עם הזמן שעובר כעסים אלה הופכים לתחושה של חוסר נוחות לא מוגדרת לפני שמתפרצים התסמינים. רגשות אלה — הכעס, העצב — עוברים מהחלק הימני במוחכם, אותו אזור במוח האחראי לרגשות הטהורים, אל ההיפותלמוס.

ההיפותלמוס שולט על ההורמונים ומווסת את האכילה והשינה. ולכן כשאתם במצב רוח רע, ומצב רוח זה נמשך זמן מה, הוא מתחיל להשפיע על השינה, על האכילה ועל ההורמונים שלכם. מן ההיפותלמוס, העצב והכעס עוברים אל בלוטת יותרת המוח, ואז מתחילות בעיות הורמונליות, בעיות שינה ואכילה ובעיות נוספות. וככל שחולפים הימים והחודשים, התסמינים הכימיים הללו מתקדמים דרך גזע המוח אל בלוטת יותרת הכליה המשדרת את הרגשות שלכם לכל הגוף.

שנית: כשאתם חשים מתוסכלים או מדוכאים גזע המוח שלכם משחרר אפינפרין, מוליך עצבי שגורם לכם להרגיש פגועים וכועסים. בלוטת יותרת הכליה משחררת גם היא הורמון לחץ בשם קורטיזול הגורם לכם לאכול יותר. נחמד!

שלישית: הורמון הלחץ, קורטיזול, מתחיל לפגוע במערכת החיסונית שלכם. מה שהיה בהתחלה תסכול ועצב, הופך עכשיו למצב של חרדה או לדיכאון. "דיכאון גופני" מפעיל הרבה מאוד ציטוקינים המשפיעים על השינה וגורמים לכאבים בגוף. הציטוקינים מאיצים התפתחות של דלקות שונות בגוף.

רביעית: כתוצאה מאותם ציטוקינים, כדוריות הדם הלבנות, הקובעות את חוסנה של המערכת החיסונית בגופכם, משחררות חלבונים הגורמים לכם לחולשה, לעייפות וגם לכאבים. התחושה היא כמו במחלת השפעת, במחלת חום או בדלקת פרקים.

חמישית: הציטוקינים מכלים את המוליכים העצביים של מצב הרוח ומגבירים את הדיכאון. הרמות של נוראפינפרין וסרוטונין, החשובים כל כך לשמירה על מצב רוח מרומם, יורדות עכשיו, דבר הגורם לכם להרגיש יותר מדוכאים, יותר כועסים ויותר נוחים לרגוז.

שישית: עם חלוף החודשים הדיכאון והכעס שלכם מתבססים יותר בתוך איברים שונים בגוף ומתחילים להשפיע על הלב, על לחץ הדם ועל רמת הסוכר בדם. רופא שיבדוק אתכם יבחין מייד שרמות ההומוציסטין בדמכם עלו, ויזהיר אתכם מפני סיכון ללקות במחלת לב. הדיכאון שלכם הפך עתה, מבחינת האינטואיציה הרפואית, ל"לב שבור".

שביעית: השינויים במוליכים העצביים כמו נוראפינפרין וסרוטונין גורמים לכאבים בכל הגוף: תחילה מופיעים כאבי ראש, ולאחר מכן כאבי גב. אתם חשים שאתם בקושי מצליחים לשאת את גופכם.

שמינית: כעס ודיכאון שנמשכים זמן רב מתחילים להפריע לכם גם בלילות. אתם מתקשים להירדם, שנתכם טרופה, ואתם מתקשים להישאר ערים במשך היום.

תשיעית: ככל שהחודשים נוקפים, נוסף על כל התסמינים שתיארתי, אתם מבחינים בעלייה במשקל. או שאתם מתחילים לרזות, תלוי בגנים שלכם. אם אתם עולים במשקל, הסיבה היא שאתם אוכלים יותר פחמימות — פסטה, אורז ודברי מתיקה — וזו כמובן הסיבה לעלייה במשקל. יש גם אנשים שמתחילים לשתות יותר אלכוהול כדי להצליח להירדם. שני הדברים הללו יוצרים מעגל קסמים של בעיות רפואיות שקשה להשתחרר ממנו.

עשירית: עלייה במשקל גורמת לערכי הכולסטרול שלכם לעלות, ואתם בסיכון ללקות במחלת לב, שבץ מוחי ועוד.

אחת־עשרה: אתם עדיין איתי? מפני שללא ספק, התמונה הופכת ליותר ויותר מדכאת. עם העלייה במשקל התפתחו אצלכם בעיות אינסולין, דלקות שונות וכולסטרול שחוסם את כלי הדם.

שתים־עשרה: הכולסטרול והדיכאון יוצרים מולקולות המכונות רדיקלים חופשיים, שעם הזמן, בדיוק כמו חלודה, סותמים את מעגלי החשמל של הזיכרון. אתם מבחינים שאתם נאלצים לשוב ולקרוא את אותו עמוד בספר כמה פעמים כדי להבין את המשמעות שלו. אתם מגלים שאתם מתקשים לזכור את מה שאמרתם לפני כמה שניות. אתם מתקשים לזכור שמות של אנשים. אתם זוכרים בכלל את מה שקראתם כאן?

שלוש־עשרה: מתחילה ירידה בחומצות השומניות של אומגה 3, וירידה זו במקביל לעלייה במוקדים דלקתיים בגופכם מעלה, כעבור כמה עשרות שנים, את הסיכון ללקות בשיטיון — מחשבה שיכולה כשלעצמה לגרום לכם לדיכאון.

ולכן, כשאתם קוראים ספר זה, תגלו שכשתצליחו לאתר את המסר האינטואיטיבי מאחורי מצב הרוח, תוכלו לא רק להיפטר מכעס כרוני ומדיכאון קליני (כמתואר בפרק זה ובפרק 2 על הכעס), אלא תלמדו גם כיצד לא להתמכר (פרק 3), לפתח יכולת טובה יותר ללמוד (פרק 4), לזכור את מה שלמדתם, ולהזדקן בדרך טובה יותר (פרק 5). תהיה לכם יכולת בקרה טובה יותר על הרגשות, ותצליחו להגשים את הפוטנציאל הרוחני שלכם בעולם זה (פרק 6).

הטלוויזיה ושאר אמצעי התקשורת מכריזים השכם והערב שכל טיפול בדיכאון הוא באמצעות תרופות, תרופות ושוב תרופות. קחו פרוזאק, לקספרו ועוד. האם זה כל מה שיש לומר בנוגע לדיכאון? האם מדובר בחסר של פרוזאק בגוף? האמת היא קצת שונה. דיכאון הוא מעגל חשמלי של עצב בתוך המוח, כתוצאה מכך הגוף שלכם פשוט אינו מתפקד כראוי.

מהי מערכת גוף־נפש של עצב? תחילה נביט במוח. האזור הלימבי של המוח, בעיקר האונה הצידית, הוא האזור החשוב לרגש ולאינטואיציה. אזור זה מקשר בין הרגשות והאינטואיציה שלנו לבין הזיכרון במוח ובגוף שלנו.

באופן בסיסי, אנחנו מדברים על חמישה רגשות עיקריים: כעס, עצב, פחד, אהבה ושמחה. למעשה, דיכאון הוא יותר מדי עצב וכעס, ומעט מדי אהבה ושמחה. תרופות כמו פרוזאק, זולופט ולקספרו מפחיתות את הדיכאון, מכיוון שהן תרופות נוגדות דיכאון. הן אינן מוסיפות שמחה ואהבה. הצהרות מחזקות, טיפול קוגניטיבי התנהגותי ולימוד כיצד לחיות טוב יותר, יאפשרו לכם להשיג גם שמחה ואהבה.

החלק האחר במוח הוא האונה הקדמית או המצחית. חלק זה אחראי למחשבות ולפעולות. באופן ספציפי, אפשר לומר שאצל אנשים שחוו טראומות, כשהם מדוכאים, הזיכרונות והסרטים שאוחסנו באונה המצחית יופיעו שוב ושוב לפני עיניהם. אני לא שווה כלום, איש לא יאהב אותי, כל זה חסר תועלת לחלוטין. או, אני צודק וכולם טועים, הדברים היו צריכים להיות אחרת. חלק אחר של האונה המצחית עוזר לנו להתעשת ולצעוד לעבר יעדנו כשאנחנו חשים שמחה, או להיתקע בשגרה כשאנחנו מרגישים מדוכאים.

מהו כעס? כעס יכול להיות התסמין הראשון של שינוי הורמונלי, של לחץ דם חריג, של הימצאות במערכת יחסים נצלנית או של טראומת עבר קשה. יש לנו קבוצות לניהול כעסים, אבל ההשתתפות בקבוצות אלה היא בדרך כלל על פי הוראת בית המשפט, וטיפול בהוראת בית המשפט מצליח לעיתים רחוקות בלבד. אתם ודאי יודעים זאת. אתה יכול להביא את הסוס אל השוקת אך אינך יכול להכריח אותו לשתות. דיכאון ועצב הם נחלתם של רוב בני האנוש, וכך גם הכעס. חוקרים מתחילים לראות שהאנטומיה של הכעס והאנטומיה של הדיכאון דומות מאוד, ולמעשה חופפות.2

מדוע אנחנו כועסים? משום שלא קיבלנו את מה שרצינו. לא קיבלנו את מה שציפינו לקבל. כעס קשור לאונה הצידית וגם לאזור מסוים באונה המצחית — גרעין האקומבנס, האזור האחראי לגמול. אם אינכם מקבלים את מה שרציתם, אתם מתוסכלים, תסכול יכול להידרדר מהר מאוד לכעס, וכך מתחיל מעין מעגל קסמים. כפי שאתם רואים, מערכת העצב במוח חופפת למערכת הכעס, וזאת הסיבה לכך, כפי שאמרנו בתחילת פרק זה: "אני עצוב," "אני מתוסכל," ואז "מוצף רגשית" — עצב וכעס תמיד מסתיימים בהצפה רגשית.

ודאי שמעתם את האמרה שדיכאון הוא זעם המופנה פנימה. אולי קראתם על כך בספר פסיכולוגיה פופולרי. האמת היא שתופעה זו אובחנה לראשונה על ידי פסיכולוגית בשם קרן הורניי. קרן הורניי מדברת על דיכאון, שהוא כעס המופנה פנימה והופך לשנאה עצמית. אנשים הסובלים מסוג זה של דיכאון נולדים על פי רוב בסביבה בלתי צפויה ומפחידה, שבה הם חשים חסרי אונים. כדי להסתגל לסביבתם המפחידה, במקום לכעוס על האנשים סביבם, הם כועסים על עצמם. זה אולי נשמע מוזר, אך זה קורה לעיתים קרובות. במקום לחשוב: "אלוהים אדירים, האנשים האלה מטורפים, מדוע אני כאן? איך אני מסוגל לאהוב את האנשים האלה בכלל?" הם אומרים: "אני בן אדם רע, ולכן איש אינו אוהב אותי." כדי להימנע מהתעללות, כדי לא להיות בקו האש, הם הופכים להיות כנועים, נחבאים אל הכלים. הם לא יילחמו, והם הופכים, למרבה הצער, לפסיביים. הגישה הישנה שאמרה: "אני אנסה לגרום לכך שתאהב אותי, ואז אולי לא תפגע בי," לא תמיד מצליחה. לעיתים קרובות, אנשים שנולדים בסביבה מתאכזרת ומתעללת מנסים לזכות ביחס האהבה אליהם בעזרת יצירת מצב שבו הסביבה זקוקה להם. הם עושים הכול בשביל כולם, וכשאינם מקבלים אהבה הם חשים לא ראויים, והופכים להיות מדוכאים. זוהי דרך אחת שבה הדיכאון מתעורר כשהכעס מופנה פנימה. של מי הכעס? אני חוזרת על כך. מהו הכעס הזה? האם הכעס שלכם הוא כלפי האנשים שהתעללו בכם, והפניתם אותו פנימה, מכיוון שלא הצלחתם להביע את הכעס, ומפני שאם הייתם מבטאים את הכעס הייתם נפגעים? או שמא באופן אינטואיטיבי אתם סופגים את הכעס שלהם מעצם היותכם בסביבה הזאת? הייתי אומרת ששתי התשובות נכונות, מכיוון שעכשיו אנחנו יודעים שדיכאון וכעס לא מבטאים רק את הרגשות שלכם, הם גם התגובה האינטואיטיבית לסביבה שלכם.