שאריות של חיים

הוא שכב על המיטה ובהה בתקרה הלבנה שמעליו. כתם הלחות שפשה בפלטת הגבס התחדד בפינות והזכיר לו רוח רפאים או אולי בלון. משהו שילד היה יכול לצייר. ג'ון הבין שהוא מרחף באזור הדמדומים שבין ערנות לשינה, אבל הוא לא ידע כמה זמן הוא מיטלטל כך בין שני העולמות. הוא ניסה לסובב את הראש כדי להבין איפה הוא נמצא. חץ של כאב נורה מאחורי ראשו והתפשט בגופו. הוא עצם עיניים בחוזקה וניסה למצוא בתוכו מקום שאליו יוכל להימלט מהכאב. אבל הוא לא מצא מקום כזה. הוא המתין עד שוך הכאב וניסה להתרשם מהחדר בחושיו האחרים. בחלל עמד ריח של חומרי ניקוי, נטול ניחוח לימון או שדה פרחים, רק ריח קליני של ניקיון בוהק. משמאלו צפצף מוניטור מדי כמה שניות, והוא הבין שהמכשיר ממוקם במקום כלשהו בגובה ראשו. הוא לפת את ידו סביב מסגרת הפלדה של המיטה והחליק אותה באטיות לאורך הקונסטרוקציה עד שפגעה בכבל. הוא הרים את הכבל לגובה שאִפשר לו לבחון אותו ומצא בקצהו גליל פלסטיק ועליו כפתור אדום. הוא לחץ על הכפתור והמתין לבאות. כעבור שניות אחדות נפתחה הדלת והוא שמע צעדים מתקרבים. אישה בחלוק לבן ושיער אסוף בפקעת רכנה מעל המיטה.

"אתה ער, ג'ון? אתה שומע אותי?"

הוא הנהן באטיות והיא זיכתה אותו בחיוך.

"אתה בבית החולים ג'ון הופקינס בבולטימור," היא אמרה. "הגעת אלינו עם פצעי ירי בבית החזה וניתחנו אותך."

לשמע מילותיה של האחות הוא חש פתאום כאב נוסף, בחזה, שהיה שונה באופיו מהכאב הראשון. הוא לא היה עוצמתי כמו הכאב בעורף אלא עמום ומתמשך. שכבה נוספת של כאב.

האישה המשיכה לעדכן אותו במצבו הבריאותי. הוא איבד דם רב ופונה למיון כשהוא מחוסר הכרה לפני יממה. הוא נותח והרופאים השתלטו על הדימומים הפנימיים. למרבה המזל שני הקליעים שחדרו לגופו לא פגעו באיברים חיוניים.

"מים," הוא ביקש והופתע מקולו הדק. האחות הרימה ספל עם קשית מהשידה והושיטה לו אותו. ג'ון ינק בצימאון מהקשית והשתעל. האישה במדים הלבנים הספיגה את לחיו במפית.

"קשה לשתות בשכיבה. שאכוון מעט את המיטה?"

הוא הנהן.

האחות לחצה על כפתור בקיר והחלק העליון של המיטה התרומם. סוף־סוף הזדמן לו לבחון את החדר. מצד שמאל של המיטה ניצב מתקן עירוי על גלגלים עם תרופות בהזנה תוך־ורידית. ג'ון ספר שלושה צינורות שהובילו כימיקלים לגופו דרך צנתר ורידי. המוניטור שניטר את הנשימה ואת רמת החמצן בדמו צפצף בעקביות.

הווילונות שנתלו על החלונות היו דקים, וקרני שמש רבות מדי חדרו דרכם. בדלת שהובילה למסדרון היה חלון זכוכית חשוף, והוא ראה דרכו גב של שוטר. ג'ון סובב את ראשו באטיות לצד השני ולהפתעתו גילה שם עוד מיטה. גל נוסף של כאב התפוצץ באחורי ראשו למראה פניו של האיש ששכב בה.

שם, במרחק מטרים ספורים ממנו, שכב האיש שעשרים וארבע שעות קודם לכן הצמיד אקדח לעורפו.