שומרי המחברת 2 – המאבק על הגבעה הירוקה

פרק 1 החזרה מאוסטרליה להרצליה היתה יכולה להיות מושלמת אם לא היה בית ספר

"יש! איזה כיף להיות שוב בבית!" צעקה דניאל כשנכנסה הביתה. "אני מרגישה כאילו היינו באוסטרליה שנה!"

"בעוד חמש דקות כבר תתלונני שמשעמם לך," אמרה אמא ופתחה את התריס הגדול. אור מילא את הסלון בפעם הראשונה לאחר חודש. אבא הכניס חלק מהמזוודות ויצא להביא את השאר מחדר המדרגות.

"כבר קבעתי עם רוני ומאיה," אמרה דניאל, ואז זרקה את התיק על הרצפה ונשכבה על הספה הגדולה. "יש לי מיליון דברים לספר להן."

היא עצמה עיניים והריחה את הריח של הבית. פתאום הרגישה כמה התגעגעה אליו, אף על פי שבטיול כל הזמן הכריזה שהיא הביתה לא חוזרת. היא בעיקר התגעגעה לחברות שלה. מאיה ורוני יגיעו עוד מעט לאסוף אותה והן ילכו לעזור לסדר את השבט של הצופים לקראת השנה החדשה. עכשיו כשהן בכיתה ה' הן כבר לא הכי קטנות בשבט, ודניאל כבר הרגישה ממש חלק משבט ספיר.

"נסענו רק לשלושים ושניים ימים," הדגיש ירדן ולקח את תיק הגב שלו לחדר. הוא רצה לרוקן אותו ולהכין אותו לקראת השנה החדשה כמה שיותר מהר. נותרו יומיים לתחילת שנת הלימודים, וכיתה ה' זה כבר לא צחוק. הוא ראה בספר החשבון שהשנה הם ילמדו אפילו שברים עשרוניים!

בינתיים מיקה רצה בדאגה לחדר שלה לבדוק שכל אוסף הבובות עדיין מחכה לה על המדף, בדיוק כמו שהשאירה אותו. היא ספרה במהירות ונרגעה כשראתה ששום בובה לא זזה ממקומה מאז שטסו לטיול. היא הוציאה מהתיק את הבובה החדשה של "הלו קיטי" שקנו לה בסידני, הניחה אותה ליד שאר הבובות שהיא אוספת מאז שהיתה בגן, וחייכה חיוך גדול של אושר. זה היה, ללא ספק, האוסף הכי חמוד בעולם.

"דניאל, תיקחי את התיק לחדר," אמרה אמא והרימה את התיק של דניאל מרצפת הסלון.

"אוף. טוב..." דניאל לקחה את התיק והלכה באטיות לחדר שלה. היא אכלה המון סוכריות גומי במונית בדרך הביתה וחשבה לעצמה שהנה, הבטן לא כואבת לה, למרות מה שאמא אמרה.

דניאל התיישבה על המיטה והוציאה את המחברת הקסומה שלה מהתיק. היא העבירה יד דביקה מסוכר על הסמל הכסוף והמבריק. הספירלה של המחברת נראתה לה מבריקה אפילו יותר מהרגיל. היא פתחה את המחברת בעמוד האחרון שכתבה בו וחייכה כשקראה את המשאלה האחרונה שביקשה ממנה.

מחברת יקרה,

תודה על כל הכיף שאנחנו עושים בטיול.

אני מבקשת ללכת ללונה פארק הכי גדול באוסטרליה עם המתקנים הכי מפחידים! ושאמא תסכים שאעלה עליהם!

דניאל

זאת אולי נשמעת לכם בקשה טיפשית, אבל זה מה שהיא רצתה לעשות בשבוע האחרון שלה בטיול, והיה לה מאוד חשוב לוודא שזה קורה. אז היא כתבה את זה במחברת שלה. ובאמת זה מה שקרה, כמו רוב הדברים שדניאל מבקשת מהמחברת הקסומה, שמגשימה לה את כל המשאלות (כל עוד זה לא פוגע במישהו אחר כמובן).

דניאל כתבה את הבקשה הזאת לפני השינה, למחרת בבוקר דודה נירית קיבלה הודעה מפתיעה: היא זכתה בשישה כרטיסים בחינם ללונה פארק גדול בסידני, וכל המשפחה נסעה ליום שלם של כיף. אבא היה קצת מופתע שאמא הסכימה, אבל לא שאל יותר מדי שאלות. הוא רק שמח שאמא ואחותו נירית הצליחו להסתדר בטיול בלי לריב. זה היה עוד משהו שדניאל ביקשה מהמחברת שלה עוד לפני שהם נחתו בסידני, אוסטרליה, והיתה לה תחושה שזה משהו שאבא גם היה מבקש אם היתה לו מחברת כזאת.

דניאל דיפדפה בחיוך במחברת ונזכרה בכל מה שביקשה במהלך החופשה המשפחתית. דברים קטנים כאלה, נחמדים. לא משהו מיוחד או גדול במיוחד. בגלל שבאוסטרליה חורף כשבישראל קיץ, דניאל ביקשה שלא יֵרד גשם ביום שבו תיכננו לטייל בחוף הים כדי שאמא תרשה לה להיכנס למים. אבל ירדן המעצבן הלחיץ את כולם עם סיפורי הכרישים שלו עד כדי כך שאמא לא הסכימה שאף אחד יטבול אפילו את קצה האצבע.

פעם אחרת דניאל ביקשה מהמחברת לגעת בקנגורו ובקואלה אמיתיים. זה היה אחרי הרצאה של ירדן על כך שהקואלות הן חיה מוגנת ושאסור לגעת בהן. דניאל לא הבינה מה הטעם להגיע עד לאוסטרליה ולא ללטף קואלה, והיא היתה חייבת לעשות משהו. ובאמת, כמה ימים לאחר מכן נסעה כל המשפחה לפארק מיוחד שבו דניאל זכתה ללטף קואלה ישנונית מאוד, ואפילו האכילה קנגורו קטן וחמוד (שרדף אחרי מיקה כי הוא רצה דווקא לאכול את הכריך שלה). החופשה המשפחתית נעשתה מעניינת יותר בזכות כל הבקשות הקטנות האלה.

איזה מזל שדודה נירית הביאה לה במתנה את המחברת הזאת ליום הולדתה העשירי. המחברת הזאת רק שלה, והיא תעשה רק מה שדניאל תבקש ממנה. בדיוק כמו שזקן השבט האבוריג'יני משבט אלאורה שבאוסטרליה הסביר לדודה נירית. דניאל שמרה על המחברת, יחד עם ירדן, מכל משמר.

אף על פי שהיא נראתה כמו סתם מחברת חומה ומשעממת, המחברת הזאת שינתה לה את החיים.

אבל דווקא ברגעים שבהם ישבה על המיטה ונזכרה בחופשת הקיץ שלה, דניאל הרגישה קצת עצובה. שוב לחזור לבית הספר. לשגרה המשעממת. לשיעורי הבית. זה לא ממש התאים לה. היא היתה מוכנה להמשיך ליהנות כל השנה. בית ספר הדרים לא היה המקום שבו רצתה להעביר את הזמן שלה. חבל שלא הצליחה בשום אופן לבטל את כל שנת הלימודים. והיא ממש, אבל ממש ניסתה.

דניאל ביקשה מהמחברת לבטל את הלימודים בכל מיני דרכים: "אני מבקשת לסגור את בית הספר לתמיד", או: "אני מבקשת להאריך את החופש הגדול לשנה" — כל ניסוח שדניאל כתבה במחברת לא עזר. המחברת מחקה את הבקשות האלה שוב ושוב. מי חשב שמחברת שמקורה בשבט האבוריג'ינים אלאורה מאמינה שצריך ללמוד בבית הספר? ועוד בבית ספר הדרים?!

ירדן לא הבין את דניאל. סגירת בית ספר הדרים זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לו. בלי לימודים לא יוכל לקבל תעודת הצטיינות, ואז להתקבל לחטיבה ולתיכון הכי טובים ואז לטכניון, שם תיכנן ללמוד פיזיקה או הנדסת מכונות. ובכלל, לא בשביל זה נועדה המחברת. האבוריג'ינים נתנו לדניאל את המחברת בשביל שהיא תשמור על האיזון בין בני האדם לטבע. בשביל שהיא תשמור על הטבע ועל בעלי החיים. לא בשביל דברים מטופשים. אף על פי שלא תמך בבקשות של דניאל, ירדן הסכים שהיא תכתוב את זה במחברת כחלק מהניסויים המדעיים שלו. כבר חצי שנה שהוא עושה כל מיני ניסויים עם המחברת ומתעד אותם בפנקס הקטן שלו, אבל עדיין לא הצליח להבין עד הסוף מה המחברת מוכנה לעשות ומה לא. המחברת הזאת עדיין מצליחה להפתיע אותם. זה כאילו יש לה חיים משלה.

שניהם הסכימו שהדבר הכי טוב שיצא מהמחברת זה שהשנה לא תהיה בבית הספר המנהלת המעצבנת שהיתה בשנים הראשונות שלהם שם. אילנה. אוווח. רק השם שלה העביר לדניאל צמרמורת בכל הגוף. החל מהשנה הזאת המנהלת תהיה שושי, המורה לתנ"ך. ושושי אוהבת את דניאל מאוד. אפילו מאוד מאוד! עכשיו דניאל חייכה. זה בטוח יקל על החיים שלה בשנתיים שנותרו לה בבית ספר הדרים.

מה שעוד שימח את דניאל זה שעוד מעט תתחיל שנת הפעילות בצופים, והפעם היא לא תהיה בקבוצה של הכי קטנים בשבט ספיר. היא התרגשה להכיר את המדריכה שתהיה להן, והכי חיכתה לטיול פתיחת השנה, שהשנה יכלול גם לינה באוהל ולא רק טיול יום. מאיה, רוני ודניאל תיכננו להיות ביחד באוהל מהרגע הראשון ששמעו על הטיול. אם זה תלוי בדניאל, לא תהיה הרבה לינה, וזה הולך להיות טיול מסעיר במיוחד. היא תדאג לבקש מראש מהמחברת מספיק ממתקים לכל הלילה הארוך שהיא תיכננה.

דניאל כל כך חיכתה לפגוש את מאיה ורוני, החברות הכי טובות שלה. היא התכתבה איתן בזמן שהיתה באוסטרליה ושלחה להן תמונות וסרטונים בלי הפסקה. היא תמיד סיפרה להן הכול.

חוץ מעל המחברת שלה.

דניאל בקושי הצליחה להסתיר את הסוד הזה מהחברות שלה. היה לה ממש קשה להתאפק. אבל ירדן הסביר לה שזה מאוד בעייתי לספר לכולם, כי כל מי שישמע ירצה מהם המון דברים והמחברת לא תסכים, ושגם נירית הזהירה אותם שאסור להם לספר על המחברת לאף אחד ושהם חייבים לשמור עליה טוב־טוב.

"אבל מה זאת אומרת 'המחברת לא תסכים'?" שאלה דניאל את ירדן באחד הוויכוחים שלהם, "היא לא אמא שלנו. איך היא תדע בכלל למי סיפרתי?"

"אני לא יודע, אבל היא תדע. כמו שהיא ידעה שהיא צריכה להימחק כשאילנה הנוראית לקחה לנו את המחברת בשנה שעברה ושמרה אותה אצלה. אם היא לא היתה מוחקת את כל הבקשות שלך אז כולם היו מגלים והיינו אבודים. וכמו שהיא ידעה שאילנה מסוכנת לנו והזהירה אותנו. המחברת יודעת הכול וזהו," אמר ירדן, ודניאל נכנעה.

אפילו למיקה אחותם הקטנה לא סיפרו על המחברת הקסומה שלהם. התאומים נתנו לה לחשוב שזה עוד אחד מהסיפורים המוגזמים של נירית. הם העדיפו להשאיר את זה לעצמם. כלומר, לעצמם ולדודה נירית שהביאה להם את המחברת. וזהו.