שחצן במלכודת

"אני חושב שאני צריך להזהיר אותך, מיס מקינלי – האח שלי נוהג כרגע ביהירות מגושמת!"

זו כנראה נטייה משפחתית, חשבה סטפני באירוניה כשהסתכלה אל עבר לוקן סנט קלייר שישב מאחורי שולחנו במשרד הלונדוני של חברת סנט קלייר. גבוה, כהה ומרשים כבן אצולה, נוהג בריחוק על גבול הקרירות; הוא כלל לא היה מגושם – אבל אין ספק שהגבר הזה הוא התגלמותה של יהירות!

העובדה שלא התעניין בה כלל כאישה עשויה להיות קשורה למחשבותיה הלא אוהדות של סטפני – אבל, זכותה של בחורה לחלום שגבר עשיר בטירוף, גבוה, כהה ומרשים יחזר אחריה בלהט, לא? לעובדות שללוקן סנט קלייר יש יותר כסף מאשר לכמה מדינות קטנות, ושככל הידוע יצא רק עם בלונדיניות ארוכות רגליים – בשונה מנשים כמו סטפני, על גובהה הממוצע ושערה האדום כאש – כנראה היה קשר כלשהו לחוסר העניין המובהק שלו. ואם לא די בכל העובדות האלה שפועלות נגדה, היא הייתה בסך הכל פיזיותרפיסטית העובדת כפרילנסרית שהגבר הזה התכוון לשכור את שירותיה – כך קיוותה – על מנת לסייע להתאוששותו של אחיו הצעיר.

היא ייצבה את מבטה אל מול האפלה החודרת של מבטו. "התנהגותם של מרבית האנשים נוטה להפוך... לקצת אגרסיבית כשהם סובלים מכאב, מר סנט קלייר."

השפתיים המפוסלות התעקלו בחיוך נטול הומור. "אני מאמין שתמצאי את התנהגותו של ג'ורדן אגרסיבית מאוד."

סטפני עברה בראשה על העובדות הרלבנטיות שכבר היו לה לגבי הגבר שעמד להיות המטופל הבא שלה. בהיבט האישי, היא ידעה שג'ורדן סנט קלייר בן שלושים וארבע, והוא הצעיר מבין שלושה אחים. מבחינה רפואית, היא ידעה שלפני שישה חודשים ג'ורדן היה מעורב בתאונה כלשהי שגרמה לכך ששבר כמעט כל עצם אפשרית בצדו הימני של גופו. לאחר אינספור ניתוחים הניידות שלו עדיין הייתה מוגבלת והוא פשוט הסתגר מהעולם כשעבר לגור בבית באזור הכפרי של אנגליה, מן הסתם על מנת ללקק את פצעיו בפרטיות.

עד עכשיו סטפני לא מצאה דבר חריג בהתנהגות שלו. "אני בטוחה שאין כאן משהו שלא פגשתי עם מטופלים אחרים, מר סנט קלייר," אמרה בביטחון.

לוקן סנט קלייר השעין את מרפקיו על ריפוד העור של שולחנו המשרדי כדי להסתכל בה מעל אצבעותיו השלובות. "מה שאני מנסה להסביר הוא שג'ורדן עשוי להיות... בואי נגיד, פחות מנלהב?... ולו רק לעצם המחשבה שעוד פיזיותרפיסטית תעבוד איתו."

כיוון שסטפני מעולם לא חשבה על עצמה כעל 'עוד פיזיותרפיסטית', ההערה שלו ממש לא החמיאה לה. היא הייתה גאה בהצלחתה של הקליניקה הפרטית שלה בשלוש השנים האחרונות. הצלחה שגרמה לכך שכמעט כל הלקוחות שלה הגיעו בהפניות מרופאים או ממטופלים לשעבר שהיו מרוצים מטיפולה.

מהדברים שסטפני קראה בתיק הרפואי שהיה מונח כעת על שולחנו המשרדי של לוקן סנט קלייר – תיק סודי שהייתה בטוחה שאסור שתהיה לו כל גישה אליו, שלא לדבר על כך שיהיה לו עותק משלו – המנתחים עשו את שלהם, ועכשיו על ג'ורדן סנט קלייר לעשות את שלו. משהו שניכר שלא ממש בא לו לעשות...

עיניה הצטמצמו בזמן שבחנה את הפנים היהירות באצילות שמולה. "מה בדיוק אתה לא מספר לי, מר סנט קלייר?" שאלה לאט לבסוף.

הוא חייך קצרות בהוקרה. "אני רואה שהרווחת ביושר את המוניטין על היותך דוברת ישירה."

סטפני הייתה מודעת לגמרי לכך שסגנונה המהיר בשילוב עם רושם ה'בלי שטויות' שלה – שערה האדום והארוך היה כלוא בצמה עבה במורד גבה, ורק מעט מסקרה הייתה על הריסים הארוכים שהקיפו את עיניה הירוקות והשלוות – יצר ללא ספק את הרושם שהיא לא ממש מעורבת רגשית. זה לא היה נכון, כמובן, אבל הזדהות רגשית חשאית עם המטופלים שלה היא דבר אחד, ולאפשר להם לראות את ההזדהות הרגשית הזו זה דבר אחר לחלוטין.

ואשר למוניטין המקצועי שלה...

מזל שלוקן סנט קלייר לא הראה סימנים לכך ששמע משהו מהשמועות על כך שרוזלינד ניומן האשימה את סטפני בכך שהייתה מעורבת ברומן עם בעלה ריצ'רד בזמן שטיפלה בו. אם היה שומע על כך, היא הייתה בספק אם היה שוקל בכלל להעסיק אותה.

"מעולם לא מצאתי סיבה שלא להיות אמיתית," משכה בכתפיה. "במיוחד כשמדובר במטופלים שלי."

לוקן הנהן בהסכמה. "ג'ורדן לא יסכים לפחות מזה." הוא נשען לאחור בכיסא העור שלו.

"ו...?" עיניה הירוקות והפיקחיות של סטפני ננעצו בו. אם היא עומדת לעבוד עם אחיו של הגבר הזה, היא צריכה לדעת את כל מה שיש לדעת לגביו – ולא רק את הרקע הרפואי שלו.

הוא נאנח בקול. "ולג'ורדן אין כל מושג לגבי כוונתי להעסיק אותך."

סטפני כבר חשדה שזה עשוי להיות המקרה. זה יקשה על עבודתה, כמובן, אם המטופל עוין כלפיה עוד לפני שהתחילה לעבוד איתו, אבל היא כבר עבדה עם מטופלים קשים בעבר. למעשה, מרבית המטופלים של סטפני היו קשים; המוניטין שיצא לה כבעלת יכולת להתמודד עם מטופלים ש'אינם משתפים פעולה' היה הסיבה לכך שלא סבלה ממחסור בעבודה מאז שפתחה את הקליניקה הקטנה שלה.

"האם עליי להבין מההערה שלך שאתה מתכוון להציג אותו בפני עובדה מוגמרת?"

הוא חייך. "בכל מקרה סביר שהוא יגיד לך ללכת – ללא גינוני נימוסים – ולא יאפשר לך להתקרב אליו."

סטפני כיווצה את שפתיה. "אם תעסיק אותי, נצטרך להפוך את זה לבלתי אפשרי מבחינתו לסלק אותי – ללא גינוני נימוסים או בכל דרך אחרת. אמרת שאתה הבעלים של הבית שבו הוא גר בגלוסטרשייר?"

לוקן בחן אותה בזהירות. "הוא חלק מאחוזה שהיא בבעלותה של חברת סנט קלייר, כן."

"אז כמנהל החברה יש לך כמובן את הזכות לקבוע מי מתגורר בה ומי לא." מבטה היה ישיר מאוד.

הוא בחן אותה בהתפעלות, עיניו הכהות בוהקות בהומור קשוח. "לא תהיה לך בעיה להגיע לשם ולהתמודד עם ההשלכות?"

"אם המטופל שלי לא משאיר לי אפשרות אחרת, אז לא," ענתה לו ישירות.

הוא חייך לאט. "אני מאמין שג'ורדן עשוי למצוא בך יריבה שקולה!"

הבעתה של סטפני התבהרה. "החלטת להעסיק אותי לעבוד עם אחיך?"

"זו עשויה להיות הגזמה לקרוא לזה לעבוד עם ג'ורדן," אמר לוקן לאט ובעצב. "הוא הצהיר בקולניות רבה שהוא לא רוצה שעוד מישהו "ידחף וידרבן" אותו כאילו הוא חיית מעבדה".

"אני אף פעם לא דוחפת או מדרבנת, מר סנט קלייר," אמרה סטפני ביובש, העניין שלה במקרה גבר ככל שחשבה על העבודה הקשה שמצפה לה. "אני יכולה להתחיל בשבוע הבא, אם זה מתאים לך." לא הייתה לה כל כוונה לאפשר לגבר הזה לנחש כמה הקלה היא חשה לעצם המחשבה לצאת מלונדון למשך זמן מה.

הרחק מהאשמותיה המרושעות – והלא נכונות בעליל – של רוזלינד ניומן על כך שלסטפני היה רומן עם בעלה...

"בהחלט." נראה היה שחש הקלה מכך שדבר מהדברים שסיפר לה בנוגע לאחיו לא ריפה את ידיה.

סטפני הבינה בהחלט את ההקלה הזו – היא ידעה היטב שבמקרים רבים חוסר יכולתו של המטופל להתמודד עם המחלה שלו משפיעה על המשפחה הקרובה שלו באותה מידה. לפעמים אפילו עוד יותר. ועם כל כמה שניכרו קרירותו ויהירותו של לוקן סנט קלייר, אין ספק שאהב מאוד את אחיו.

"אצטרך מפתח לבית שבו הוא מתגורר, והנחיות איך להגיע לשם," אמרה. "את מה שיקרה אחר כך אתה יכול להשאיר בידיי."

ג'ורדן סנט קלייר עדיין לא ידע את זה, אבל הסלע עמד לפגוש כוח חסר מעצורים!