שלוש וחצי שעות

נכנס הביתה ורואה אותך יושבת על המרפסת בדירה הקטנה והחמימה שלנו. יושבת עם סיגריה וכוס נס נטול קפאין, עטופה בשאל שהביאו לך מהודו, ומתחת רק חזייה ותחתונים. עם המשקפיים הגדולים העגולים שלך יושבת ולוקחת עוד שכטה, ממלאה את הריאות ברע הזה שהוא כל כך כל כך טוב.

"איך לעזאזל יכול להיות שהיא כל כך יפה? ומה לעזאזל היא עושה איתי?" שתי שאלות שמכרסמות לי את המחשבות מהרגע הראשון. אני הולך אליה ומחבק אותה, מנשק קצת בצוואר ואוחז אותה חזק-חזק, שהיא תשמע כמה הלב שלי דופק בכל חיבוק שלנו.

"הוא כמו מוזיקה, הלב שלך, אתה יודע?" היא שואלת אותי ומחייכת אליי את החיוך הממיס הזה שלה, שיכול לשנות חיים שלמים של בן אדם, כמו שעשתה לי.

"אם הוא מוזיקה, אין ספק שאת מלחינה אותו כל פעם מחדש."

שעת אחר הצהריים, וקצת נהיה מאוחר על המרפסת הקטנה ומלאת האהבה שלנו, מרגיש כאילו הכול נעצר שם. השמיים והים נפגשים בדיוק ממול, למראה מדהים בשלל צבעים שהופכים את הרגע הזה, עם הבחורה היפה בעולם והשמיים היפים בעולם לרגע עוצר נשימה.

זה בכלל לא משנה כמה היום היה ארוך או מעצבן, כמה חפרו לנו או שיגעו אותנו, הרגע הקטן והיפה הזה על המרפסת מול הים שווה הכול. השנייה הזו שאני נכנס הביתה והלב מתחיל לפעום בחוזקה כי הוא יודע שהוא מתקרב למה שהוא רוצה, אין לזה מחיר.

לחיוך שלך אין מחיר.

לפשטות של הדברים אין מחיר.

לאהבה שלנו? בטוח אין מחיר.

וגם את הימים הקשים יותר עברנו, עברנו את הריבים ואת הצעקות, ועברנו קשיים ומהמורות לא קלות בדרך. אנשים שנתקעו בינינו, אנשים שניסו לגרור אותנו איתם. אני ואת נועדנו לטרוף את העולם, גם ביחד וגם לחוד... והבינוניים פשוט לא יכולים עלינו.

וכשהיה חרא - והיה חרא - אכלנו אותו והמשכנו הלאה. וזה בסדר גם לעבור אותו לבד.

וקשה בָּלֶבד, אבל זה מה שנכון לפעמים.

אבל אני גאה בך שעברת את החרא, שניצחת את כולם, שנהיית מי שתמיד רצית להיות. אני גאה בך על זה שאת הזכות לחייך את החיוך היפה בעולם הרווחת בזכות ולא בחסד, ואני גאה בעצמי שאת הזכות לדפיקות הלב מהחיבוק שלך הרווחתי בזכות ולא בחסד. תמיד אמרתי שאת לוחמת, ולרגע לא השתנתה מחשבתי. לוחמת קטנה בבלנסטון, שָל, צמידים וטבעות, ומשקפיים שדרכם את רואה את העולם בדיוק בדרך שאת רוצה לראות. תמיד את היית הלוחמת בבית שלנו.

אני אחכה למרפסת הזו, אנחנו נרוויח אותה מחדש. אני ארוויח אותה מחדש. אני אהיה הגרסה הכי טובה של עצמי, ואני מקווה שבנקודה ההיא שהים והמים נפגשים, את תהיי שם איתי.

המרפסת הזו שלנו תהיה לתמיד.