שמורת נפש

“הילד שלי אמר שהוא לא יכול לנשום ואמר שהוא על הקצה. שאלתי אם הוא רוצה שאבוא לאסוף אותו משם ושמעתי אותו מחייך מעבר לשפופרת. ‘אמא’, הוא אמר, ‘אי-אפשר לאסוף אותי משם, זה לא שיעור פסנתר'”.

שמורת נפש הוא סיפורה של משפחה שאחד מבניה בחר לשים קץ לחייו. הספר בנוי מדיאלוגים מתחלפים של בני המשפחה:
האם, נטע, עורכת-דין במקצועה, שחייה שלובים ללא הפרד בחייו של בנה הבכור, מרגע לידתו, דרך התבגרותו ועד למותו, שבחר בו;
האב, יורם, שחקן במקצועו, שמות הבן מטלטל את נפשו ואת יחסיו עם רעייתו האהובה; האח, דני, מוזיקאי, שמותו של אחיו, יקיר-נפשו, מעלה אל פני השטח את יחסיו עם הוריו שגידלו אותו כבן שני בכל המובנים; מאיה, חברתו לשעבר של רועי, פסיכולוגית ואם לילד קטן, שרועי קרא לה שמורת נפש; ועוד דמויות משנה, בני משפחה וחברים.

אבל על הספר כולו מרחפת ולא נותנת מנוח, דמותו של רועי, הנער הרגיש, החשוף, החכם, איש בלי עור.

הספר מעלה שאלות בנושא שהוא כמעט בגדר טאבו, על חיים ומוות וזכותו של אדם להחליט אם הוא רוצה להיות פה או לא, ועד מתי.

“ספר שמטריד את המחשבה ומעורר אי-שקט רגשי: בדיוק מה שספר אמור לעשות. הדיאלוגים סוחפים את הקוראים לתוך סערת השיחה. בקטעים שונים מצאתי את עצמי מתדיינת עם הדמויות – תומכת בחיבה או שוללת – ומתוך שנסחפתי, קרה גם שבליבי הרמתי עליהן קול”
(גיל הראבן, סופרת)

ואכן, נראה שכך יקרה לקוראי הספר הזה, ובעיקר לנוכח דמותה המרגשת של האם, נטע, המנהלת עם בנה מערכת יחסים אמיצה שיהיו מי שימצאו עצמם מתדיינים איתה, ואולי אפילו מרימים עליה קול. אחרים יחושו עימה הזדהות עמוקה, ובזה כוחו של הספר.

ספרה הראשון של רבקל’ה מונדלק, ילדתי, ראה אור בהוצאת ידיעות ספרים, 2003.