עיון ראשוני בטקסטים קבליים
ספר זה הוא מבוא לקבלה, ופרק זה כשמו כן הוא, מציג את הרקע המושגי לנושא ואת מחקר הקבלה. לעתים הטקסטים הקבליים אינם קלים להבנה. חיבורים קבליים הם פעמים רבות סבוכים ועמוקים, וקשה לפעמים להבינם בקריאה ראשונה, אבל כדאי להתאמץ. כאשר לומדים לגשת אל הטקסטים ולקרוא אותם בסבלנות, בפתיחות וברגישות הראויה להם, מוצאים בהם רעיונות מרתקים, ורואים בהם יופי מסוג מיוחד ומושך.
בפתח דברינו נעיין בשלושה קטעים קצרים מטקסטים קבליים מן המאה השלוש עשרה: מִסֵפר היִחוד; קטע מאת המקובל ר' יוסף הבא משושן הבירה, שחי בקסטיליה שבספרד; וקטע של המקובל ר' מנחם רקנאטי, שחי באיטליה.
מתוך ספר היחוד
כי בהיות האדם התחתון פוגם אחד מאיבריו -
הרי בהיות אותו האבר פגום מלמטה,
כביכול הוא מקצץ אותו האבר למעלה.
קטע זה מציג רעיון מרכזי בקבלה, והוא רעיון ההקבלה בין העולם הארצי והנמוך, המכונה 'העולם התחתון', לבין העולם העליון, וההשפעה האפשרית של העולם התחתון על זה העליון. הטענה כאן היא שפגימה באחד מאיברי האדם - והכוונה לפגיעה במישור הדתי, כלומר שימוש בגוף בניגוד לציוויי הדת - פוגעת גם בישות אלוהית בעולם העליון, שבאופן כלשהו גם לה יש איברים, והפגם הוא קיצוץ, כלומר פגיעה תיאולוגית (מלה הרומזת למונח 'קיצוץ בנטיעות', שמשמעותו פגם תיאולוגי). אמנם נאמרת כאן המלה 'כביכול', שבאה לרכך את ההקבלה, אבל הריכוך אינו מבטל את הרעיון. לפי תפיסה זו, לאדם יש כוח משמעותי המשפיע על העולם העליון - הוא יכול לשפר אותו או לפגוע בו. רעיון זה, של השפעת האדם על האל, נקרא במדע הדתות 'תיאוּרגיה', ונדון בו בהרחבה בהמשך הפרק. הטקסט הבא לקוח אף הוא מאותו ספר:
כל אותיות התורה,
בצורותיהן בחיבורם ובפרודם
ובאותיות לפופות, עקומות ועקושות
ויתרות וחסרות וקטנות וגדולות ומנוזרות
וכתב האותיות ופרשיות סתומות ופתוחות וסדורות -
הן הן צורות הש״י וית׳ [ה' יתברך ויתעלה].
האותיות הנזכרות כאן הן אותיות שנכתבות בספר התורה באופן שונה מאשר האותיות הרגילות. הטקסט מציג את הטענה שאותיות התורה, על מגוון האפשרויות הגרפיות והדקדוקיות שלהן, הן צורותיו של האל. בשלב זה לא ננסה לברר את משמעותה המדויקת של טענה זו, אלא רק נצביע על הרעיון, שפגשנו גם בקטע הקודם, של הקְבּלה בין העולם התחתון, הארצי, שבו נמצא ספר התורה, לבין עולמו העליון של האל.
ר' יוסף הבא משושן הבירה
אַשרו ואַשרי חלקו
ומי יודע לכוון אבר כנגד אבר
וצורה כנגד צורה
בשלשלת הקדושה והטהורה
ית׳[ברך] שמו.
לפי שהתורה הוא צורתו ית׳[ברך] -
צִונו ללמוד תורה כדי לֵידע דוגמתו של צורה העליונה.
כמו שאמרו קצת המקובלים:
'אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֶּה' -
וכי יש תורה נופלת?
אלא אזהרה לחזן שיַראה כתיבת ספר תורה לקהל
כדי שיִראו דוגמא של צורה העליונה.
כל שכן ללמוד תורה
שרואה סודות עליונות
ורואה כבודו של הקב"ה ממש.
המעשה הדתי - הכּוונה העלומה שאשרי מי שיודע אותה, הגבהת ספר התורה והצגתו בפומבי לקהל בסמוך לקריאה שלו בבית הכנסת, ובעיקר לימוד התורה - מוצגים כדרך לראות סודות עליונים ואת כבודו של האל. כפי שנאמר בספר היחוד, אותיות התורה הן צורות של האל, ומאחר שכך התבוננות בספר התורה דומה להתבוננות באל. נעבור לקטע מדבריו של ר' מנחם רקנאטי.
מתוך פירוש טעמי המצוות של ר' מנחם רקנאטי
שכָּל החכמות כֻּלם רמוזים בתורה,
כי אין דבר חוץ ממנה,
והתורה והמצוה הם הם דבר א׳[חד].
והמצות תלויות במרכבה העליונה,
אִישׁ אִישׁ לִמְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עוֹשִׂים.
וכל מצוה ומצוה תלויה בחלק א׳[חד] מן המרכבה.
א״כ [אם כן] הקב״ה אינו דבר א׳[חר] חוץ מהתורה,
ואין התורה חוץ ממנו,
והוא אינו דבר חוץ מן התורה.
ע״כ [על כן] אמרו חכמי הקבלה כי הקב״ה הוא התורה.
הזיהוי המוחלט של האל עם התורה נפוץ בקבלה בייחוד למן המאה השלוש עשרה. התורה היא המקור של כל החכמות, ומצוות התורה תלויות במערכת האלוהית (המכונה כאן 'מרכבה עליונה').
קטעים אלה מציגים רעיונות קבליים, ומשתמשים במונחים קבליים. נציג את הרעיונות בכרכים הבאים, ובראש דברינו נתבונן במושגים שבהם נשתמש - הן המושגים הקבליים והן המושגים של החוקרים המעיינים בטקסטים הקבליים.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.