תודה רבה על החיים

כבר אלפים עברו אצלי ואף פעם לא נתקלתי בהתנהלות מטופשת שכזאת, אמרה המיילדת. התנהלות, אמרה שוב. היא אהבה מילים של פעם.

בזמן שדיברה לא הביטה באישה ששכבה מולה, אלא בידיה שלה, שהיו נתונות בכפפות פלסטיק. היא הייתה מאוהבת בכפות הידיים שלה. אתן רואות, אלה ידיים שיודעות לתפוס כמו שצריך, הסבירה למיילדות המתלמדות, והצעירות השפילו ראש, כי לאף אחת מהן לא היו צבתות בשר מרשימות כמו לממונה עליהן.

המיילדת הנחילה טראומות לדורות על גבי דורות של אימהות צעירות. רבות מהן לא יכלו להביט בילדיהן בלי רטט עצבני בעפעפיים.

עפעפיה של היולדת רטטו בלי שליטה. אם יֵצא תינוק פגום זה יהיה בגללי, כי לא דחפתי כמו שצריך, ידעה האישה שכבר לא הייתה צעירה, ורגליה היו קשורות לכיסא הגינקולוגי. המתכת הייתה כה קרה שהיא יכלה להתרכז רק בדבר אחד: בקור שעלה מרגליה והשתלט על גופה. משהו מפחיד יקרה לילד שלה; כל זה — הקיץ הקר, הכאבים — הכול עונש, מפני שהיא מופקרת.

כמה שהיא מופקרת! חשבה המיילדת. שום גבר לא מחכה במסדרון, התחתונים לא נקיים, נימי דם של שתיינים באף, היא מכירה את אלה. המיילדת לא הרגישה רחמים על הנשים שהיו אצלה. אם אני אתחיל לרחם על הנשים, לא אעשה את העבודה הזאת נכון, אמרה לעצמה מפעם לפעם בלי שנשאלה, כי היא לא הייתה מישהי שאנשים רוצים לשאול אותה שאלות. לא ברור אם נעשתה כה גסת לב מפני שהייתה לא מושכת או שמא בדיוק להפך. במדינה הקומוניסטית הקטנה ייחדו מעט מאוד תשומת לב לדקויות הפסיכולוגיות של האדם.

הקומוניזם, כמו שיישמו אותו פה, הלם מאוד את אופייה הזועף של המיילדת. היא בזה לשמחה ולהסחות דעת. אפשר היה לומר שחייה מושתתים על עקרונות זן בודהיסטיים, אבל הדתות המעוצבות והמעובדות האלה יגיעו רק בעתיד למעמד הביניים הבורגני במערב.

המיילדת גרה בשכירות משנה. בחדר עמדה פלטה חשמלית, חבויה מאחורי וילון חום, והיה ארון גדול, כמו לווייתן מת בחלל, ולא היה דבר שהמבט יכול לנוח עליו בנועם; אבל ננוח כבר בקבר, חשבה המיילדת, וניגשה ללא רחם למילוי חובתה: לעזור לקומוניסטים קטנים לבוא לעולם.

המיילדת לא הייתה רגילה לפרש מצבים פנימיים לא ברורים כרגשות. הדבר היחיד שעורר בה תחושה לא נעימה היה סופי השבוע, כשישבה באי־נחת בחדרה וקראה ספרים על מעלליהם של הווירולוגים הגדולים. רוברט קוֹך והרשת שלו, תפוס וגרש את הצֶה־צֶה המרושע, מלמלה ברגעים של דריכות גדולה, והאחיות המתלמדות היו עתידות להירתע בפחד כל חייהן בכל פעם שהוזכר השם רוברט קוך.

הבוז שרחשה המיילדת למטופלות שלה נולד מהסלידה העמוקה שחשה כלפי נשים. שום אישה בהיסטוריה לא השיגה משהו שעורר בה הערצה, והיא גם נגעלה מהמיניות שהנשיות נגועה בה.

היה קר בחדר הלידה.

בית החולים היה קר. על המדינה נח אחד מאותם קיצים קפואים שבאים רק פעם במאה שנים, אולי לעיתים קרובות יותר; אי אפשר לסמוך על מזג האוויר. הדבר הבטוח היחיד היה אספקת חומרי ההסקה. לא היה פחם. ברור שאין פחם בקיץ; הסוציאליזם הבר קיימה לא היה ערוך לאסונות טבע בדיוק כשם שלא היה ערוך ללידה שמחה. אילו קמה אז יולדת ודרשה משהו מטורף כמו לידת מים, לידת בית או לידה טבעית בבקתה, מן הסתם היו שולחים אותה לאיזה מוסד רגוע הרחק מהציוויליזציה.

שיבוא כבר הילד הזה והיא תתיר אותי! בהפוגה שבין ציר לציר הרגישה האישה שהיא כבולה, הרגשה לא נעימה. פס הנאון שבתקרה ריצד, האישה ראתה איך הבל פיה מתעבה בעננים קטנטנים, שמעה נקישת כלי אוכל במרחק. הם יבשלו את מה שאולי אלד. ברוטב חרדל.

מבחינה קולינרית לא היו מפונקים מאוד במולדתה של האישה, ואף אחד לא היה מעלה בדעתו להגיש את התינוק שלו על מצע של קצף סמבוק, אבל אז, ברגע שחשבה על הרוטב הניגר על התינוק שלה, הוא החליק החוצה מתוכה.

סוף־סוף, אמרה המיילדת.

זה... המשיכה בדבריה, ונאלמה פתאום דום, ושתיקה כבדה השתררה בחדר הלידה. כעבור כמה שניות של לחשושים חרישיים שמעה האישה כחכוח, ואז נעטף התינוק במגבת והוגש לה. התינוק בריא, אני חושבת, אמרה המיילדת. מעבר לזה תשאלי את הרופא.

האישה הסתכלה על התינוק. ראשו נראה קצת גדול מדי בעגלגלותו המגוחכת, אבל מעבר לכך היא לא הבחינה בשום פגם שהיה עשוי להצדיק אווירה משונה כל כך בחדר הלידה. רק מבטו של הילד היה מוזר, מבט כמעט מבוגר ולאה. אילו רצינו לייחס בִּינה לירק הקטן הזה, היה עלינו להאמין שהוא רוצה לשוב ולהיעלם מייד אל תוך המקום שבא ממנו.

אף פעם לא רציתי ילד, זה לא עושה שכל, האישה נאנחה. המשפט הזה לא תקין דקדוקית, העירה לה המיילדת. האישה כנראה חשבה בקול רם, והיא גלגלה עיניים. כמה שנאה התחכמויות לשוניות, ואת החדווה על כל שגיאה שנדמה לך שתפסת. הכול מוכרח להיות מדויק בארץ הזאת, וחייב להיות הגיוני. לכל מקצוע צריך תעודה, ולא משנה אם את מנקה או שומרת לילה מוסמכת, צריך לדעת לצטט את הקלסיקונים, וכל איש ניקיון מוכרח לשלוט בטבלה המחזורית. אפילו כדי לנהל שירותים ציבוריים צריך מבחן התאמה, ויש צורך בהכשרה, והתפקיד כמעט מחייב פיקוח תמידי על מצבו הנפשי של האחראי.

היא הייתה מטושטשת. הינה שוכב עליה תינוק, תינוק בעל ראש מגודל, שגרם לכולם להיאלם דום.

הוא היה בעולם רק בגלל שניות אחדות, בגלל הרגע ההוא בְלילה שהדיף ריח עץ דלפק ואלכוהול. סבל הפחמים הפולני קטן הקומה והשרת השמן הזקן, איש משניהם ודאי לא התפאר בגנים משובחים במיוחד, היו האבות האפשריים, ואולי גם לא, בבוקר היא נזכרה בכול רק בצורה מעורפלת מאוד, כך שאולי הכול היה חלום. האישה, עכשיו האם, שמה לב להיריון מאוחר מדי, היא הייתה זרה מדי לעצמה, וחייה לא היו די ברורים לה. ודאי תזכור עד הסוף את ניד הראש המרחם של רופאת הנשים, ואת הדרך הביתה מהמרפאה, שנראתה לה כמו צעדה ארוכה באזור קרבות. לעולם לא תרגיש עוד בדידות נעימה שכזאת ברחובות העצובים של עירה העצובה.

כשהותרה מכיסא הלידה, אחות ממש עזרה לה להיעמד, שירות לא צפוי, ואחות אחרת לקחה את התינוק ונעלמה איתו. היא עצמה עדיין הייתה מעט לא יציבה על רגליה הקפואות. לקחו אותה לחדר האשפוז שלה והותר לה להתלבש, ואפילו מקלחת עמדה לשירותה. האפשרות להתרחץ במקלחת או לעשות אמבט הייתה מתנה, מתנת מותרות, ובנסיבות אחרות היא הייתה מנצלת אותה מייד, אבל למרבה הצער גם המים היו קרים בקיץ ההוא, ועל כן התנקתה רק בחטף, מול עיניהן של שש הנשים שחלקו איתה את החדר. לידה היא לא עסק זוהר במיוחד. האישה לקחה את תיק הנסיעות הקטן והתייצבה בחדר הייעוץ של הרופא הראשי, כמו שהורו לה לעשות.

ובכן, גברת..., אמר הרופא הראשי דוקטור וָגֶנְבָּך בלי להביט בה; הוא היה איש קירח שאוזניו מרוטות להפליא, כאילו הן, האוזניים, יצאו בלילות לריב עם חתולים. ברכות חמות להולדת התינוק, אמר דוקטור אוזן, ולפני שיכלה לענות שמספיק לחלוטין שיקרא לה פשוט גברתי, הוא המשיך. בסופו של דבר, זה לא נדיר שנולד ילד בעל שיוך מיני לא ברור. אפשר לעשות דברים מופלאים בניתוחים. את מבינה, יש לנו כאן פין, שהיה יכול להיות גם דגדגן, והשיקוף מראה לנו שחלות ואשכים. במקרה של ילדים לא ברורים נהוג, מאז ימיו של דוקטור ג'ון מאני, לבחור את המין הקל ביותר להקצאה כירורגית. אם האיבר קטן כל כך שהצפי הוא שלא יהיה אפשר להגיע לפין שמיש בלי ניתוחי שחזור נרחבים, אז עלינו להחליט שמדובר בילדה. אנחנו יוצרים נרתיק מלאכותי, אבל יש לציין שצריך להאריך אותו בכך שמכניסים אליו חפץ כלשהו באופן קבוע במשך תקופה ארוכה, למשל מלפפון, אמר הרופא הראשי, ולא צחק אפילו על עצמו. האישה לא הצליחה לקשר בין דבריו של הרופא לתינוק, שגם אליו לא היה לה שום קשר. אז לְמה התינוק דומה יותר, שאלה את הרופא. הרופא נתן בה מבט קצר, והאישה חשבה שהיא מזהה גועל קל בפניו.

הוא לא כלום, אמר.

ברשותך אצלם במהירות כמה תמונות, ובלי לחכות לתשובה הוא לקח את התינוק, החזיק אותו בידו האחת וצילם באחרת. האישה הביטה בתינוק. לא כלום הייתה מקבלת בברכה, אבל התינוק נראה פחות מדי כמו לא כלום, לא במידה כזו שתוכל להתעלם ממנו. הוא נתלה על ידו של אדם מאותגר אוזנית והביט בה. המבט נראה כאומר, פשוט תניחו לי בשקט, אבל גם זאת כנראה הייתה פרשנות, כי האישה קראה פעם שהיכולת השכלית של תינוק לא עולה בהרבה על זו של שואב אבק. כרגע היא לא מצליחה לקבל החלטה מכרעת, אחר כך, כשתירגע, אמרה, ונפרדה לשלום. פניו של הרופא התעוותו קצרות בעל כורחו; הוא ודאי כבר דמיין לו את השוחה שיכרה בגופו של התינוק, הוא חשב מן הסתם על הדם ועל התחושה הטובה שתהיה לו כשהסייעות המסורות ילבישו את הכפפות על כפות ידיו המחוטאות.

האישה עזבה את בית החולים כשהתינוק בזרועותיה כמו מבוגר מקומט, אפילו השיער השחור הצפוף שלו הסתדר מעצמו לאורך פסוקת בצידי הראש. בטרם יצאה מבית החולים חתמה על מסמך שהיא עושה זאת על אחריותה שלה. בחירת מילים בלתי שגרתית במדינה ההיא, שנאצים ותיקים שיחקו בה בקומוניזם וויתרו בשמחה רבה כמעט על כל אחריות. זה דבר נטוע גנטית בעם הזה — ואחת היא איזו הצגה הוא מציג ברגע נתון — הוויתור הזה על אחריות, והם עושים את זה בשמחה, כדי שאחר כך יהיו תלויים בקבלת הכרה ובענישה. נפש עַם סדו־מזוכיסטית, אם יש לעמים נפש, אם יש דבר כזה, וזה אינו רק תיאור מקוצר של התחושה שזר מרגיש בשבילי ארץ ותו לא.

רוח קרה השיטה ענני גשם עצלים מעל לרחובות, שבצידיהם איש לא עמד לחגוג עם האישה את מילוי חובתה האבולוציונית.

בדרך — בדרך הריקה שאין הולכי רגל בשוליה — היא עברה מול המשרד שמשימתו הייתה לרשום ילודים ולתייק תעודות פטירה. מכיוון שהתינוק שתק, ומכיוון שלאישה לא היה מושג כמה זמן זה יימשך ואם בעתיד הנראה לעין היא תוכל ללכת למקום כלשהו בלי תינוק צורח שתלוי עליה, למה לא לגמור עם הביורוקרטיה מהר, והיא נכנסה לבניין שבו, כמו בכל מקום בעולם, מראים לאזרח מה מקומו ומאלצים אותו לחכות שפל רוח על ספסלים לא נוחים. אבל האישה הייתה אסירת תודה על ההפוגה לנשימה, מפני שלא באמת ידעה איך יהיה עליה להתנהל אחרי שתחזור לחייה.

כעבור שעתיים, שבהן בחן התינוק את פניה בעניין, עמדה מול שולחן כתיבה של דמות שהייתה נראית טוב גם מאחורי מחרשה. קולה של הפקידה בעלת הקביעות לכל ימי חייה ניחן באותה נימה גבוהה וצורמת שגורמת לרטט לא נעים בעור התוף. אז זה מה שהוציא לשפה של הארץ הזאת מוניטין מפוקפק במקומות אחרים, לכן היא הפכה שם נרדף לחלוקת פקודות צווחנית בשאר העולם, שהאישה לעולם לא תכיר. היא ראתה שהפקידה מאדימה. דבר כזה עוד לא היה לנו פה, מין לא מוגדר, אני לא יכולה לסבול דבר כזה, לאן נגיע אם כל אחד יקבע לעצמו את המין לפי רצונו ומצב רוחו. איך נוכל להעמיד סטטיסטיקות בעלות כושר ניבוי אם כל אחד יחליט שאיברי המין שלו זה משחק. אבא בטח אין לו, ליצור, נכון, שאלה הפקידה בלי להביט באישה. פניה החרושים מכתשי עוני אִפשרו לִצְפּוֹת בסרט שמתנגן בתוכה פנימה: היא אישה מופקרת, ודאי אמנית, כל לילה עם אלכוהוליסט אחר במיטה, ועל כן מה הפלא שיוצא משהו כזה. אחרי שהאישה הקשיבה להרצאתה של הפקידה, בלי לקטוע אותה בהערה שגם את מינה של הפקידה עצמה קשה לקבוע בוודאות, החליטה לעשות מהילד בן. עובדת המדינה נרגעה מייד. פניה חזרו לצבעם הרגיל, הסדר הושב על כנו, הטופס מולא, התינוק היה רשמית לאדם.