מבוא
בימינו קיים עניין רב בטאואיזם. אזכורים שלו אפשר לראות בכל מקום, מספרי אמנות ועד שיעורי פילוסופיה. במרכזים קהילתיים מלמדים צ׳י קונג וטאי צ׳י, ואנשים בעלי נטייה רוחנית מתנסים במדיטציות טאואיסטיות. חוקרים בתחום מכירים בהשפעתו הניכרת של טאו על הזן בודהיזם (וכך גם מוסבר ההבדל בינו לבין הבודהיזם ההודי). משוררים סינים קלאסיים, כמו לי פּוֹ וטוּ פוּ, ידועים בכך ששירתם עוסקת במודע בנושאים טאואיסטיים, וכל בניין חשוב בסין — גם בימינו — נבנה על-פי העקרונות הגיאומנטיים1 של טאו.
אבל הקורא המערבי שמבקש להתעמק בטאו עלול בהחלט לחשוב ששום דבר משמעותי לא נכתב בתחום מאז שנת 300 לפני הספירה. בסופו של דבר, דאו דה ג׳ינג, אי צ׳ינג וג׳ואנג דזה — שזכו לתרגומים רבים ואפשר למצוא עותקים שלהם כמעט בכל חנות ספרים — נכתבו בימיה של שושלת ג׳ואו. ספרים אחרים שזמינים לקורא המערבי הם תרגומים של טקסטים קשים להבנה שעוסקים באלכימיה, ספרי היסטוריה אקדמיים או מדריכים שעניינם נושאים צרים של מיניות, אימון גופני או אגדות.
קוראים שמתעניינים בטאואיזם בלא ספק נתקלו ברוב הספרים הללו, אבל כתבות בכתבי עת, שאלות בהרצאות והבלבול שמביעים רבים ביחס לעקרונות של טאו מעידים על כך שהספרות הקיימת לא תומכת מספיק ביישום של טאו בחיי היומיום. זה לא מפתיע. בדרך כלל מתרגמים אינם מתַרגלים טאואיזם בעצמם לאורך זמן, ולכן נקודת המבט שלהם היא אקדמית ולא פרקטית. לקוראים שמעוניינים להעמיק מעבר לספרות הפופולרית הקיימת בנושא טאו אין הרבה אפשרויות.
קיים צורך אפוא בספר שנכתב עבור אנשים שמנסים לחיות חיי טאו בימינו. ספר שלוכד את המיסטיקה הלירית המאפיינת את הטאואיזם באופן מסורתי אבל מבהיר את רעיונותיו באנגלית. מקור עוצמתו של טאו בתרבות הסינית — עד כדי כך שגם בימינו הוא מצוי עמוק בחיי היומיום באסיה — טמון בשלל הקשָרים שלו לתרבות בכללותה. כשהטאואיזם מתורגם לאנגלית, נקודות ההתייחסות האלה נראות מיושנות, זרות, אקזוטיות, וכאילו שמורות לקבוצה מצומצמת של מביני דבר. דברים שבאנגלית נשמעים מסובכים עשויים להיות פשוטים בסינית. האם אפשר בכלל לראות טאו בחיי היומיום בכל מקום ובכל תרבות? 365 ימים של טאו הוא ניסיון לעשות את הדבר הזה בדיוק. זהו בהחלט לא ספר שעוסק בטאואיזם מסורתי — זהו ספר שמחפש אחר טאו כאן ועכשיו.
על מנת להימנע מכל ניסוח שמיועד למביני דבר בלבד, לא מופיעים בספר כלל המונחים טאואיזם, טאואיסט, יין ויאנג, ווּ-וֵיי ועוד שלל מונחים אחרים בסינית. החריגה היחידה שהרשיתי לעצמי היא המילה טאו, וגם היא לא נכתבת בספר בתוספת ה״א הידיעה, הטאו, אלא בפשטות, טאו. מפעם לפעם, לשם הגיוון, תרגמתי אותה כדרך או נתיב. טאו לא אמור להיתפס רק כמטפיזיקה למשכילים.
הטאואיזם המסורתי היה לעיתים קרובות אליטיסטי ומעורפל והגישה המרוחקת הזו השפיעה על התרגומים שלו. המסר של 365 ימים של טאו הוא שאת הרעיונות הפתוחים והנגישים של טאו כל אחד יכול ליישם בחייו באופן ישיר.
365 ימים של טאו מעודד את הקורא לחקור בכוחות עצמו. זוהי ההתנסות האמיתית. מסיבה זו הספר חוזר ומדגיש את נושא המדיטציות. עדיף בהרבה להפנות את הגב לכתבים עתיקים ולהתחבר ישירות לטאו כפי שהוא מתקיים כאן ועכשיו. עלינו להיפתח אל מה שמייחד את זמננו-אנו, להתנער מכבליהן של דרכים מיושנות ולהתאים את דרכי היישום לצרכים שלנו כיום.
טאו מניח בעיקרו שטיפוח פנימי של האופי עשוי להדהד גם מהאדם הלאה, החוצה. זו הבחנה חשובה. למול המסתורין של היקום ותלאות החיים, מתרגלי טאו מבקשים בראש ובראשונה להקפיד על אופיים הפנימי. התפיסה הזו עומדת בניגוד ישיר לחלק גדול מהחשיבה המודרנית. כיום, אם אנחנו ניצבים בפני נהר רחב מדי — נבנה גשר שיימתח מעליו. אם מישהו תוקף אותנו, מייד נניח שזו אשמתו של אותו אדם ונקרא בקול לעזרה כדי שירחיקו מאיתנו את המטריד. אם אנחנו מעוניינים להרהר במשהו מרוחק מאיתנו, בתוך זמן קצר נטוס עד אליו כדי לחקור אותו.
מתרגלי טאו מתייחסים לדברים בצורה שונה מאוד. הם עדיין עשויים לבנות גשר, להילחם במי שתוקף אותם או לחקור מקומות רחוקים, אבל הם ישקלו היבטים נוספים. כאשר יעמדו מול הנהר, ייתכן שישאלו את עצמם מדוע יש צורך בגשר. האם ישנה סיבה לכך שהם לא שבעי רצון ממה שכבר יש להם? האם בניית הגשר תפר את האיזון בטבע, בחברה, בכלכלה ואפילו באסתטיקה של המקום?
במקרה של מתקפה אישית, מתרגלי טאו ישאלו את עצמם אם הם עשו משהו שעורר את המתקפה. ואם כן, האם יכלו למנוע זאת? מובן שהם יגנו על עצמם, אבל גם אז, סביר להניח שההגנה העצמית תיעשה מתוך הכשרה ארוכה שתורגלה ביחידוּת, ולא באלימות מופרזת ומופרעת.
לפני שהם ייגשו לחקור מקומות רחוקים, מתרגלי טאו ישאפו קודם כול להכיר היטב את עצמם. הם מאמינים שאפשר להכיר את העולם החיצוני אך ורק ביחס לנקודת מבט פנימית. לכן הם יבססו את ההיכרות עם עצמם לפני שינסו להכיר אחרים.
טיפוח עצמי הוא הבסיס לידיעת טאו. אף שאפשר להציץ בטאו במבט חטוף בעולם החיצוני, על בני האדם לחדד את הרגישויות שלהם כדי שיוכלו להבחין באופן שבו הנשגב פועל.
בעולם המערבי של ימינו אלפים מבקשים למצוא בטאואיזם תשובות שהם אינם מוצאים בתרבות שלהם עצמם. במסגרת החיפוש הנאצל הזה, רבים מהם חשים צורך בבן לוויה במסעותיהם הרוחניים. 365 ימים של טאו יכול לשמש בן לוויה כזה. הוא עוסק ביראה ובדבקות שבחיים רוחניים ובה בעת מכיר בכך שישנם זמנים שבהם נראה שהמדיטציה לא צולחת והחיים מייאשים.
365 ימים של טאו הוא הזמנה לשוב ולהיכנס לטאו מדי יום ביומו. אם תצליחו בכך, ספרים ובני לוויה אחרים ייעלמו אט-אט מחייכם, והַפְּליאה שבטאו תהיה כל הדבר כולו.
גיאומנטיה — שיטת ניבוי על-פי סימונים על הקרקע או דפוסים שנוצרו על-ידי השלכת חופן אדמה, אבנים או חול.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.