איך להצליח בזכות עצמך

1 הצלחה היא לא היעד, היא המסע אליו

"הצלחה היא לאהוב את עצמך,

לאהוב את מה שאת עושה, לאהוב איך שאת עושה זאת."

מאיה אנג'לו

בשנות העשרים שלי, חלמתי להיות אימא לעשרה ילדים, לעבוד כמעצבת פנים, ולבלות את ימיי בבישול, אירוח וטיפוח הבית, בזמן שאני מטפלת בבעלי המושלם ובמשפחה הנפלאה שלנו. בשנות השלושים שלי הייתי בדרכי להשיג חיים כאלה. סיימתי תואר בעיצוב פנים, התחתנתי עם גבר מצליח, ונולדו לנו שני בנים יפהפיים. ואז גיליתי שלבעלי היה עניין נלהב במלצרית/מתווכת/רואת חשבון/בחורה במכולת (ראו: כל התשובות נכונות). אז זה היה הסוף.

אפשר אולי לומר שבמובן מסוים הוא היה טוב — טוב שהסתלק.

וכך מצאנו את עצמנו שלושתנו (ארבעה אם סופרים את החתול) לבד. הבנתי שאני חייבת איכשהו להאכיל את הילדים שלי ולהיות הטבחית הראשית ושוטפת הבקבוקים, ושלעולם לא אשיג את בית חלומותיי, לא כל שכן את החלום.

כשלמדתי להשלים עם האובדן הזה, הרגשתי כל כך לבד, כאילו החמצתי את ההזדמנות שלי לאושר. התעוררתי רק כדי להגיע בוכייה לשירותים. בכיתי ברמזורים. בכיתי כששטפתי כלים. בכיתי בכל רגע שחשבתי על הקיום העלוב שלי. (כלומר: כל הזמן.) בגיל שלושים ושתיים הייתי (די) משכילה, עדיין (יחסית) צעירה, ופתאום אם חד־הורית לשני ילדים (וחתול!)... לפחות הייתה לי עבודה. התגובה היחידה שלי אל מול המשבר הזה הייתה בכי.

נקודת המפנה הגיעה ערב אחד, כשרכנתי מעל האמבט, ושני הזאטוטים שיחקו במים הרדודים. חפפתי בנאמנות את ראשיהם כשמערכת ההשקיה שלי עצמי התחילה לעבוד. הבנים הקטנטנים שלי הביטו אליי, וכשראו את הדמעות, פרצו בבכי גם הם. הם היו תמונת מראה שלי. הם היו בדיוק כמוני. באותו הרגע, התאפסתי. החלטתי לקחת אחריות על החיים שלי. החלטתי לנסות להגשים את החלומות שלי, ויותר מכך, לעשות את זה בשמחה — זה פשוט יהיה יותר קשה (אבל קשה "טוב"). אם אני רוצה שהם יראו אותי כמודל לחיקוי, אני חייבת להם, ועליי להיות הכי טובה שאני יכולה. תחקו את זה, ילדים!

וזהו. ציירתי קו חזק בחול. זה היה הצעד הראשון בדרך שלי אל ההצלחה.

הנורמלי החדש

החיים שלי השתנו לחלוטין כשהנישואין שלי באו אל קיצם. לא יכולתי לשלם את החשבונות ואיבדתי את הבית שלי (בעלי לשעבר מעולם לא שילם את המשכנתה, ועד היום הוא מעולם לא הוציא סנט אחד על מזונות). פתאום, כמפרנסת היחידה של הילדים, הייתי צריכה להסתדר עם תקציב לחוץ במיוחד. עברנו מבית בשכונת שונסי היוקרתית של ונקובר, לדירה שכורה קטנה כל כך, עד שהייתי חייבת לזרוק את הבגדים של בעלי לשעבר, כדי שיהיה לי מקום למגבות. קניתי בגדים ורהיטים מיד שנייה, עבדתי בשתי עבודות, והשכרתי חדר בדירה שלי תמורת שירותי שמרטפות. ארגנתי מכירה של דברים משומשים כדי לשלם חשבון חירום לווטרינר, והשארתי שעון בתחנת הדלק, עד שהצלחתי לגרד 20 דולר כדי למלא את מְכל הדלק (בימים ההם, כש־20 דולר מילאו את המכל!).

איכשהו הצלחתי להסתדר, ולמרות שהיה קשה מאוד לפעמים, מעולם לא הייתי חסרת תקווה. מבחינה כלכלית לא היה לי כלום כמעט, אבל הייתה לי היכולת לעבוד. וכך, כשהכול השתנה — ולא לטובה במובן החומרי — איכשהו הרגשתי מועצמת. סיום הנישואין האלה היה ההחלטה הכי קשה, ובסופו של דבר הכי טובה, שקיבלתי בחיי. הבנתי שהדבר היחיד שעמד בדרכי אל ההצלחה הוא אני. רק משום שהחיים שלי לא התגלגלו באופן שהתאים לפנטזיה המוקדמת שלי, ורק משום שהדבר היחיד שנצץ על האביר שלי היה עור הראש מאותגר הזקיקים שלו1, ורק משום שהייתי אם חד־הורית — לא אומר שבכך יסתכם כל הסיפור שלי.

תשכחו מזה! כתבתי את התסריט מחדש. זה לא היה אמור להיות סיפור מתבכיין. זה היה אמור להיות סיפור הצלחה — סיפור ההצלחה שלי.

מצחיק איך שינוי בנקודת המבט יכול לשנות את החיים שלך.

השינוי ששינה את הכול

הסיפור שלי לא ייחודי או מיוחד. כל אחד חווה רגעים שבהם הוא מרגיש שהכול מסביבו מתמוטט — רגעים של כאוס ואובדן גמור, איבוד של מישהו אהוב או של מקום עבודה, או דאגה בריאותית רצינית. רגעים כאלה שבהם החיים גורמים לך להתקפל מבעיטה רצינית בבטן. אם רק נאפשר זאת, הרגעים האלה יכולים להציע לנו הזדמנות להתבוננות פנימית עמוקה. הם מאלצים אותנו לבחון את המסלול שלנו, איך הגענו לשם מלכתחילה, ולאן אנחנו רוצים ללכת מכאן. זה זמן שבו אנחנו מחפשים במודע וגם בתת־המודע שינוי (או הקלה!). אם נאפשר זאת, זה יכול להיות גם זמן של התחדשות, שבו ניישם את השינויים שיביאו לנו אושר ובסופו של דבר — "הצלחה".

בשבילי, סיום הנישואין היה הניצוץ שהדליק את האש. במהלך החוויה הקשה הזאת, הבנתי שיש לי משהו שאני יכולה להשתמש בו כדי להשיג כל דבר בחיים — כוח שכשאני מפעילה אותו, יכול להשיג לי את כל מה שאני רוצה. במשך הזמן מצאתי את עצמי מקימה עסקים, לוקחת השקעה קטנה והופכת אותה למיליונים. השתמשתי בכוח הזה כדי למשוך אנשים רצויים ומעניינים אל תוך חיי. ואת אותו הכוח רתמתי לעזרתי בגידול המשפחה ובמציאת האושר — והוא שלקח אותי, אם חד־הורית לשני תינוקות, מדירה שכורה לחיים באחוזה משלי, כשברשותי בתים נוספים.

הכוח הזה, העוצמה הזאת, המיקוד הזה הגיעו מתוך ההכרה שלמרות המקום שבאתי ממנו, למרות הגבר שהתחתנתי איתו (או שעזבתי אותו), למרות המחסומים בדרכי, הפעולות שאני עושה היום, בשעה הזאת, ברגע הזה, הן אלה שיעצבו את גורלי. הכוח הזה נמצא בידיים שלי, במוח שלי, ובראייה הפוכה — המגבלות שעומדות בדרכי, גם הן תוצר שלי עצמי. הבנתי שהאדם היחיד שאחראי למי שאני ולאופן שבו אני חיה, הוא אני. ויתרה מזאת, הבנתי גם שהידע שלי, המחויבות והנחישות נותנים לי כוח לסלול לעצמי את עתידי. אני מחזיקה בכוח הזה. וגם את יכולה.

מה זאת הצלחה?

הצעד הראשון שצריך לעשות כדי "להצליח", הוא להגדיר מה משמעות המושג הזה עבורך. יש אנשים שמגדירים כאדם מצליח מישהו עשיר, או מי שיש לו הרבה ילדים, או מי שנשוי באושר. אני טוענת שהצלחה לא חייבת להיות אחת מאלה. אני מאמינה שהצלחה היא הלך רוח. זו תחושה של שלמות. אפשר לטעון שזה לחיות את חייך באופן שבו את רוצה לחיות אותם, בכוונה תחילה ובתשוקה, ולהיות שמחה על מי שאת ועל המקום שאת נמצאת בו בכל רגע נתון. הצלחה היא משהו שנוצר עמוק בפנים.

נכון, קצת בורות — תודה לאל על הבורות! עוזרת לחלק מהאנשים להתגבר על תקופות קשות מאוד — כל אחד יכול לטעון שהוא מרגיש שהוא חי וחווה הצלחה, זאת בשעה שהוא לא מחפש ואפילו לא מבין איך הוא יכול להשתפר. אנשים כאלה יכולים להסתפק במצב הקיים, במה שלתחושתם נולדו איתו או במה שהם חושבים ש"מגיע להם", וכל הזמן הזה לטעון, "היי, אני מרוצה מהמקום שבו אני נמצא בחיים." הם אף פעם לא יחפשו מסלול שיספק אותם לחלוטין.

אבל הצלחה אמיתית, לדעתי, היא דרך חיים מודעת — כזאת שמאמצת את האידיאלים האישיים שלך ושואפת להגיע אליהם. ומה שהכי חשוב, כל אחד יכול להשיג את זה! (מלבד הבורים). קודם כול, צריך לדעת שזה אפשרי, ואחר כך לעשות את הצעדים הדרושים (הצעדים הקשים) כדי שזה יקרה.

אם המטרה שלך היא להיות מאושרת במי שאת, הספר הזה הוא בדיוק בשבילך.

חמש עובדות בסיסיות על הצלחה

להצלחה יש צורות רבות. אם את יזֶמֶת שאפתנית, אולי הצלחה היא לבנות את העסק הפרטי שלך מן הבסיס. אם את מטפסת בסולם ההיררכי בחברה שלך, זה יהיה המשרד הפינתי. אם את נשארת בבית לטפל בילדים, השאיפה שלך עשויה להסתכם בגידול בני אדם מאושרים ובריאים שתורמים לחברה (זה אפשרי). ללא קשר לשאיפות שלך, יש כמה עובדות אוניברסליות לגבי הצלחה.

1. הצלחה היא בחירה

אם את לא אוהבת משהו בחייך ומעדיפה לא לעשות שינוי, זאת הבחירה שלך. אבל הכירי בכך שזאת אכן החלטה. את בחרת להניח לכוחות חיצוניים להחליט על גורלך, ומחר תהיי בדיוק באותו המקום, מפני שאת החלטת להיות שם. את בחרת לא לזמן את ההצלחה אל תוך חייך. אבל אם בחרת בספר הזה, רוב הסיכויים שאת לא מתאימה לפרופיל הזה.

גם ההפך נכון. את יכולה לבחור לחתור לקראת משהו אחר, משהו נוסף. הכוח לשנות נמצא בכולנו. הוא מצוי בהחלטות שאנחנו מקבלים היום, וגם בכוח שבו השתמשתי כדי להשיג את כל מה שהשגתי בחיי. אני יודעת שאם ארתום את הכוח הזה, אם אשתמש בו עכשיו, אני יכולה לעצב את המחר וכל יום שאחריו.

2. להצלחה אין תאריך תפוגה

קל מאוד להרגיש בכל שנה שעוברת שלהתחיל מאפס זה פחות אפשרי. אנחנו מגיעים לנקודה שבה אנחנו אומרים, "זה מאוחר מדי" או "אני מי שאני", או האמירה האהובה עליי ביותר — "אי אפשר ללמד כלב זקן טריקים חדשים." העניין הוא שאפשר — בכל גיל. אבל חייבים לרצות.

אם את בשנות העשרים שלך, מנסה לקבל החלטות לגבי הקריירה או מערכות היחסים שלך (איך מישהו מצליח בכלל לשרוד בשנים הקשות האלה?), או אם את מבוגרת יותר, מנוסה ומבוססת יותר, יש לך הזדמנות עכשיו, בדיוק ברגע הזה, לשאול את עצמך, מה המשמעות של הצלחה בשבילי? ואיך אוכל להצליח בעתיד? ואז תוכלי להתחיל לעמול לקראת מימוש החזון הזה. כך השיג הסופר פרנק מק'קורט, זוכה פרס הפוליצר, את התהילה שלו בגיל 65, אחרי שפרש מהוראה. ודורותי קאסטר, האישה המבוגרת ביותר בטווין פולס, איידהו, חגגה את יום הולדתה ה־102 בקפיצת בסיס מגשר בגובה 150 מטרים מעל הנהר סנייק. לעולם לא מאוחר מדי או מוקדם מדי לנסות להגשים את החיים שאת חולמת עליהם.

3. הצלחה דורשת מאמץ

אם כשאת בוחנת מאין באת ואיפה את נמצאת היום, את מרגישה תסכול או אכזבה מחייך, שאלי את עצמך: האם ויתרתי? האם השקעתי בזה זמן? האם אני עצמי הצבתי מחסומים בדרכי? וחשוב מכך, שאלי את עצמך: לו הייתי מקבלת החלטה אחרת, האם הייתי במקום טוב יותר עכשיו? אם התשובה היא כן, שאלי את עצמך אם את מוכנה להתחיל לערוך שינויים היום, כדי לבנות מחר טוב יותר.

פעמים רבות אנחנו מוצאים תירוצים כדי להצדיק את המצב שלנו. אנחנו מספרים לעצמנו (ולאחרים) שנוח לנו במקום שבו אנחנו נמצאים, שאנחנו מסתפקים בבינוניות, או שלא קורצנו מאותו החומר של האנשים המוצלחים. אנחנו קושרים את ההתנהלות שלנו ואת חוסר המוטיבציה למשהו שקרה בעבר שלנו. אנחנו מאשימים את החינוך שלנו, נישואין גרועים או עסק שנכשל. אנחנו עשויים לתלות את האשמה באובדן של איש יקר לנו, או בהרגלים רעים שאנחנו לא מצליחים להיפטר מהם. בכל מקרה, אנחנו משתמשים בעבר שלנו כתירוץ לא להתקדם הלאה, ואנחנו מניחים לו לשקוע, כמו עוגן, ולהשאיר אותנו בדיוק במקום שבו אנחנו נמצאים. אבל אנחנו אומרים לעצמנו שזה בסדר, משום שהעוגן כבד.

כדי לשחרר אותנו מהמשקל הכבד של עברֵנו, אנחנו זקוקים למאמץ מתמשך. ככל שתתחייבי להשתחרר ממנו ולהתקדם לעבר הדברים שמרוממים ומשפרים את חייך, כך התוצאה תהיה טובה יותר. את תראי שאת מתקדמת לעבר הצלחה גדולה מאוד — יותר מכפי שדמיינת אי פעם.

4. הצלחה היא דרך חיים

כולנו חווינו רגעים של הצלחה — זמנים שבהם סיפרת סיפור נפלא ליד שולחן האוכל, או צחקת עם חברים כשראיתם משהו עין בעין, או אולי חבטת בכדור חבטה נפלאה בכיתה ח', או סיימת לימודים בהצטיינות, או, או, או... אלה אכן רגעים של הצלחה. אבל הם לבדם לא יוצרים חיים של הצלחה. תוכלי להיזכר בחיבה ברגעים האלה, אפילו לחזור עליהם כמנהלת טקס חתונה בעוד 15 שנה. ואם הם היו רגעים נפלאים, אפשר לקוות שלמדת מהם ואת יודעת שיכולים להיות לך עוד רבים כאלה — הם לא היו הרגעים הנפלאים האחרונים שלך.

חיים של הצלחה, חיים שאחרים רואים כהצלחה (אם זה חשוב לך), לא מוגדרים באמצעות רגע יחיד. (ובבקשה, אל תנסי לומר שהיו לך שני רגעים כאלה — או אפילו שלושה! אלה עדיין רק רגעים.) הצלחה היא דרך קיום. היא איננה פרס (אם כי את יכולה לקטוף אותם במהלך הדרך) או הכרה. זו דרך חיים, דרך חשיבה.

אם נסתכל מהצד, בוודאי נאמר שאימא תרזה חייתה חיים של הצלחה. לא בגלל ארגון הצדקה שהיא הקימה, או ילד מסוים שהיא עזרה לו, אלא בגלל הדרך שבה היא חייתה את חייה — מחויבת למטרות שנגעו לליבה. גם לאופרה וינפרי היו הרבה הצלחות. אפשר להתווכח איזו מהן הייתה הכי גדולה, אבל אזכור שמה בלבד, מעלה בעיני רוחנו דמות של אישה שהצליחה מאוד בקריירה שלה, בתרומה שהעניקה ובחיים.

הצלחה, בקצרה, היא דפוס חשיבה. וחשוב מזה...

5. הצלחה אפשר ללמוד

אנשים מצליחים הם אנשים שמשחרים לפתחם, שמשלמים להם דיבידנדים שמנים, שמבקשים מהם לדבר בכנסים, ושלעיתים קרובות הם מצוטטים בספרים, כמו בספר הזה. האירוניה היא שאין שום מחסום בפני האדם לחיות חיים של הצלחה מלבד האדם עצמו.

מחנכים, פילוסופים ומנהיגים סיכמו מזמן את המתכון להצלחה, כשהם זרקו לחלל האוויר סיסמאות כמו, "תחשבו בגדול, תעבדו קשה ותתמידו." כל הדברים האלה באמת נכונים. אבל המרכיב הסודי, זה שמאפשר את כל השאר, הוא ההבנה הפשוטה שכל ההבדל בינך לבין "המצוּטטים", הוא האמונה בעצמך. אם תאמיני שאת יכולה להצליח, ואם תבחרי בצעדים לקראת חיים של הצלחה, תצליחי. זה עד כדי כך פשוט. לפעמים זה פשוט כמו להחליט שאת לא מתכוונת להתבכיין יותר על הבעל לשעבר הפלרטטן שלך.

מה יקרה אם תתחילי היום?

רגע הגילוי שלי (שבו אמרתי, "אה־הא") קרה בסוף הנישואין הראשונים שלי, אבל את לא צריכה לחכות עד שבעלך יבגוד בך, או עד שיקרה איזה שינוי חיצוני כפוי בנסיבות חייך. למעשה, "ההמתנה" עצמה היא מחצית מהבעיה.

ואנחנו עושים את זה כל הזמן. כמה פעמים שמעת מישהו שמתייחס לחלומות שלו בזמן עבר? "כשהייתי צעירה, רציתי להיות רקדנית," או, "תמיד רציתי שיהיה לי עסק משלי." ותמיד בעקבות המשפטים האלה מגיע "אבל..."

"אבל יש לי משפחה שאני צריכה לפרנס עכשיו."

"אבל אני צריכה לטפל בהורים שלי."

"אבל לא היה לי כסף כדי לממן את הלימודים."

ה"אבל" הזה הוא הדבר שאחראי לדעתנו למצב הנוכחי שלנו. ה"אבל" הזה הוא התירוץ שמשאיר אותנו באותו המקום, באותו המצב ובאותו הלך הרוח — לנֵצח. אנחנו חוזרים ועושים את אותו הדבר, מצמצמים את החלומות שלנו ולא יוצרים חלומות חדשים. עשר שנים קדימה, אנחנו מבוגרים בעשור, חיים את אותם החיים וסוחבים את התחת שלנו מאחור.

אבל... מה אם נתחיל בזה הרגע ונאמר, "היום יהיה שונה?" מה אם נביט אל המקום שבו אנחנו רוצים להיות מחר, והמקום שאליו אנחנו שואפים בעתיד, ונחליט שהיום אנחנו מציבים מטרות חדשות? מה אם נתחיל לעבוד לקראת השגת המטרות החדשות האלה ברגע הזה ממש?

ומה אם ניקח צעד נוסף קדימה? מה אם נסתכל על המטרות האלה — אם זה כסף, מערכות יחסים או אושר — ונאמר, "אני רוצה יותר?" מה אם נסיר את ההגבלות שהטלנו על עצמנו בראשנו, ונאמר, "אני רוצה הכול!" ואז נחליט שאנחנו מוכנים לנקוט צעדים, מייד, כדי להשיג זאת? האם נוכל להשיג זאת? האם אנחנו מסכנים יותר מדי?

כאן מונח האתגר הגדול ביותר שלנו. המצב שבו אנחנו מוצאים את עצמנו היום, הוא בדיוק המצב שבו הכי נוח לנו. גם אם אנחנו לא מאושרים מהמקום הזה, גם אם אנחנו ממש לא אוהבים את המקום שבו אנחנו נמצאים מבחינת הקריירה שלנו, מערכות היחסים, הבריאות או המצב הכלכלי, זה המצב המוכר לנו. לזה אנחנו רגילים. אנחנו רואים כל דרך חדשה וכל סטייה מהמסלול ה"משומש" שלנו, כ"סיכון". אבל מה אם נשנה את התפיסה הזאת ונלמד לראות כל דרך חדשה כ"הזדמנות"? כשהאני הישן שלך יתבונן אחורה אל היום הזה, האם האדם ההוא יהיה שמח על כך שעשית את השינוי, או שהוא עדיין יגיד, "הייתי צריך לעשות את זה או את זה?"

תהיי כמו אֶמה

כשאני מרצה בפני סטודנטים ואנשים צעירים בנושא של "איך להיות מצליחים", אני דוחפת, מקדמת ומקווה, בקנאות רבה, שהם יבינו כמה כוח יש להם.

אמה גונזלס היא הדוגמה המושלמת של מישהי שהפנימה באופן מושלם את הכוח הפנימי שלה. כשגונזלס והתלמידים מתיכון מרג'ורי סטונמן דאגלס שבפלורידה השמיעו את קולם בעקבות הטבח בבית ספרם ב־2018, ראינו ושמענו בפליאה כשהם ארגנו את מחאת התלמידים הגדולה ביותר בהיסטוריה האמריקנית. היה צריך לקום דור חדש שיראה לנו עד כמה החשיבה שלנו נעשתה מוטעית. היינו צריכים בני עשרֶה שנלחמים על חייהם כקבוצה מאורגנת ומגובשת, כדי להביא לשינוי חברתי ותחיקתי משמעותי.

ויתרה מזאת, הם עשו זאת נגד אויבים מפחידים. גונזלס וחבריה עמדו מול ביקורת קשה, תיאוריות קונספירציה, וקמפיין מכפיש מצד פוליטיקאים מגוש הימין ומהעיתונות. ובכל זאת, הם לא נתנו לזה לעצור אותם מלהשתמש בכוחם, לקבוע לעצמם מטרה ולפעול להגשמתה בנחישות חסרת מעצורים.

והם הצליחו. במרס 2018 עברה בפלורידה הצעת החוק של תיכון מרג'ורי סטונמן דאגלס לביטחון הציבור, שמעלה את הגיל המינימלי לרכישת נשק ל־21, וכן קובעת אמצעים נוספים להגבלות על נשיאת נשק, כולל תקופות המתנה, בדיקות רקע, איסור נשיאת נשק אוטומטי, והגבלות בעלות על נשק לאנשים עם היסטוריה של מחלות נפש.

ועכשיו תחשבו, מה היה קורה אם אותם התלמידים היו מעדיפים לא לומר כלום? מה אם הם היו נכנעים לייאוש ולא מתַעלים את הכאב והזעם שלהם לפעולה? הם היו חוזרים אל החיים שלהם — מביעים את תנחומיהם למשפחות הנרצחים וממתינים למתקפה הבאה.

אנחנו יכולים להסכים או לא להסכים עם הדעות שלהם, אבל כולנו יכולים ללמוד מהדוגמה הזאת. למרות הנסיבות הטראגיות שניחתו עליהם, הכאב והפחד שהציפו אותם, והגיל הצעיר שלהם, התלמידים בתיכון מרג'ורי דאגלס נקטו צעדים בשיא האסון, כדי לשפר את המחר שלהם. הם לא חיכו שמישהו אחר יעשה את זה בשבילם. הם לא רק קיוו לשינוי. הם בחרו לפעול, לקבל החלטות אישיות ללא הדרכה או ניסיון, ולדרוש את העתיד שמגיע להם. הפעולות שלהם היו כואבות והיה בהן כוח. ומהכוח הזה כולנו יכולים ללמוד כדי לבצע שינוי בחיינו.

באמצעות סיפורים מעוררי השראה כאלה, אנחנו יכולים להתחיל לתפוס איזה כוח יש ביכולתנו לשנות את החיים שלנו ואת העולם שסביבנו. בעשיית הצעד הראשון הזה, אנחנו יכולים להתחיל להניע את גלגלי השינוי שיקרבו אותנו אל החיים שעליהם אנחנו חולמים. סיפורים כאלה גם מלמדים אותנו שלא משנה מניין הגענו, ולא משנה אילו מאבקים ואיזה אובדן חווינו, הסיפור שלנו הוא שמכתיב את המחר שלנו.

ההצלחה מתחילה בך

לא משנה מי את, מהו גילך או הרקע הכלכלי שלך, אם יש לך חלום או דחף, את יכולה להגשים את כל מה שאת מחליטה להשיג. מדהים מה אנשים יכולים להשיג כשיש להם תקווה. אבל השינוי, התזוזה בחשיבה, חייבים קודם להתרחש בתוך תוכך. הצעד הראשון הוא לשלוט על מה שקורה בראשך, ולדעת שאת יכולה להתחיל כאן ועכשיו, ושיש דרך לעקוף כל מכשול שנמצא בדרכך.

תרגיל 1: עשי את הצעד הראשון בדרך להצלחה

אם את רוצה לשנות את חייך ומוכנה לקבל את העובדה שכדי להיות מצליחה עלייך לעשות את הצעד הראשון, את מוכרחה להכין את עצמך מנטלית לקראת המסע שלפנייך. התחילי בתרגיל המחשבה הזה:

1. היי פתוחה לשינוי: היי פתוחה במיוחד לשינוי שנמצא מחוץ לאזור הנוחות שלך. כדי להגיע להצלחה בחיים, תצטרכי להיפטר מהרגלים ישנים, לשקול רעיונות ותפיסות חדשים, וככל הנראה לאמץ דרך חיים חדשה. את חייבת להיות מוכנה להקריב קורבנות ולקבל על עצמך אתגרים חדשים. אם את רוצה להצליח, את צריכה לא רק להיות פתוחה לשינויים, אלא גם לקבל אותם בברכה.

2. היי נוכחת ברגע: שימי לב לרגע. הכירי בכך שהפעולות שלך, ברגע זה, ישפיעו עלייך ועל הסביבה שלך. כדי להצליח, את תצטרכי לקחת את השליטה, להיות נוכחת ולהיות מודעת — תמיד — לרגע הנוכחי.

3. חשבי חיובי: שינוי לא חייב להיות תהליך שלילי. למעשה, התנהגות שלילית וביקורתית עלולה להיות הרסנית ולפגוע בדרך שלך להצלחה. מחשבות שליליות מובילות לעימות ולמגננה. הן מזינות רכילות קטנונית, ייאוש ומטרד, שבסופו של דבר ישאירו אותך בתחושה רעה. מצד שני, מחשבות ופעולות חיוביות מביאות לתוצאות. חשיבה חיובית אינה מוכתמת בתירוצים, והיא גם איננה בהכרח חצאי אמיתות מצופות בסוכר. זאת בחירה לכוון את האופן שבו אנחנו מגיבים, והיא מה שמאפשר גישה מצליחה. אותה תוצאה, פעולה שונה. כדי להצליח, תצטרכי לחשוב ולפעול כפי שעושה אדם מצליח.

4. תַּרגלי התנהגויות של מצליחנים: אנשים רואים את ההצלחה שלהם עצמם כמשהו שהם יצרו. הם אולי ייחסו משהו מזה לאנשים שסביבם, אבל לרוב הם לא רואים את התמונה הגדולה — איך האינטראקציות היומיומיות שלהם עם אחרים משפיעות על ההצלחות שלהם. כדי למצוא הצלחה באמת, את צריכה ללמוד מחילופי הדברים הרגילים שלך עם אנשים (מי שמכין לך את הקפה בבית הקפה, נציג השירות בטלפון) ולהשתמש בהזדמנויות האלה כדי להתאמן בהרחבת מעגל אנשי הקשר שלך ובקירוב אנשים אלייך. את צריכה ללמוד להכיר את אלה שיעזרו לך במסע (ואת אלה שלא). כדי להצליח, את צריכה להתנהג כמו אדם מצליח. את צריכה להיות מזוהה עם "הצלחה".

5. היי פתוחה לניצחונות: ההחלטה להיות מצליחה, פירושה שאת תהיי שונה ממי שאת כרגע. החיים שלך ישתנו, החשיבה שלך תשתנה, ואת עצמך (בעיקר לאלה שסביבך), תשתני. רוב האנשים רוצים תוצאות, אבל הם לא מוכנים לשינויים שצריך לערוך כדי להשיג את התוצאות הללו. הם תקועים בעבר שלהם, ויותר מזה, הם רוצים להישאר שם. עד כמה שאנשים חושבים שהם רוצים את הטוב ביותר לחברים וליקירים שלהם, הרעיון שמישהו קרוב להם (או שמקושר אליהם) בוחר ללכת בדרך אחרת פתאום (גם אם הוא נשאר קרוב אליהם) הוא מפחיד. במקום לתמוך בשינוי, החברה תנסה לדכא אותו. כדי להצליח, את חייבת לקבל את העובדה שהשינוי חייב לקרות — את תצטרכי להגן עליו, לאמץ אותו ולהתכונן (במחשבות הטובות שלך) להתנגדות. את צריכה לפתוח את עצמך לניצחון.

להתכונן לניצחון

במהלך המסע שלך, זכרי שהרבה אנשים מצליחים התחילו בדיוק בנקודה שלך. החיים גדושים בהזדמנויות שטרם מוצו. אם תהיי פתוחה לכך, תהיי פתוחה להצלחה.

העורכת שלי הציעה כאן את המילה "קרקפת". (אף אחד לא מקשיב לעורכת שלו.)