ארץ חדשה

היזכרות

כדור הארץ, לפני 114 מיליון שנה, בוקר אחד עם זריחת החמה: הפרח הראשון שאי-פעם צמח על פני האדמה נפתח כדי לספוג לתוכו את קרני השמש. כדור הארץ כבר היה מכוסה צמחייה במשך מיליוני שנים, בטרם התרחש האירוע החשוב הזה שבישר על שינוי אבולוציוני בחיי הצמחים. הפרח הראשון כנראה לא שרד זמן רב, ופרחים ודאי היו תופעה נדירה וייחודית, בהיעדר תנאים שעודדו פריחה המונית. מכל מקום יום אחד חלה פריצת דרך גורלית, ופתאום אירעה בכל רחבי כדור הארץ התפוצצות של צבעים וניחוחות – אילו רק נכחה שם מודעות* שיכלה לקלוט זאת ולהיות עדה לכך.

כעבור זמן אותן הוויות עדינות וריחניות, שאנו מכנים פרחים, ימלאו תפקיד חיוני בהתפתחות התודעה של מין אחר. בני אדם יימשכו אליהם ויוקסמו מהם יותר ויותר. בעת שמודעות בני האדם התפתחה, סביר להניח שהפרחים היו הראשונים שזכו להערכה, גם אם לא סיפקו לאנשים כל תועלת שימושית ולא תרמו להישרדותם. הם העניקו השראה לאין-ספור אומנים, משוררים ומיסטיקנים. ישוע מבקש מאיתנו להתבונן בפרחים וללמוד מהם איך לחיות. מספרים שבודהה נשא פעם "דרשה אילמת" שבמהלכה לקח פרח והביט בו. כעבור זמן-מה החל אחד הנוכחים, נזיר בשם מָאהָאקָאסְיָפָּה, לחייך; הוא היה היחיד שהבין את הדרשה. על-פי האגדה, אותו חיוך (כלומר, ההבנה) הועבר ממורה לתלמיד דרך 28 מאסטרים, והפך להיות מקור הזן.

גילוי של יופי בפרח יכול לעורר את בני האדם, ולו לרגע קט, ליופי שהוא חלק חיוני של הווייתם הפנימית ביותר, של טבעם האמיתי. ההכרה הראשונה ביופי הייתה אחד האירועים המשמעותיים ביותר בהתפתחות המודעות האנושית. השמחה והאהבה קשורות באופן מהותי להכרה זו. אף כי איננו מודעים לכך לגמרי, הפרחים מהווים מבחינתנו ביטוי צורני של מה שגבוה ביותר, מקודש ביותר – וחסר צורה בתוכנו. הפרחים – שהם ארעיים, אתריים ועדינים יותר מהצמחים שמהם צצו – יהפכו למעין שליחים מממלכה אחרת, בדומה לגשר בין עולם הצורות הפיזי ובין כל אשר חסר צורה. הם לא רק הפיצו ריח עדין שעינג את בני האדם, הם גם הביאו את ניחוחם מממלכת הרוח. במובן רחב מהרגיל נוכל לראות בפרחים את ה"הארה" של הצמחים.

כל צורת חיים בכל ממלכה שהיא – ממלכת המינרלים, הצמחים, בעלי החיים או ממלכת האנוש – יכולה לעבור "הארה". אך זו התרחשות נדירה, שכן היא יותר מהתקדמות אבולוציונית: היא גם מרמזת על חוסר המשכיות בהתפתחותה, על קפיצה לרמת הוויה שונה לגמרי, וחשוב ביותר, על התמעטות החומריות.

מה יכול להיות כבד ובלתי חדיר יותר מסלע, הצורה הדחוסה ביותר? אך יש סלעים שעוברים שינוי במבנה המולקולרי שלהם, הם הופכים לקריסטלים ונעשים שקופים באור; פחם מסוים, בלחץ ובחום בלתי רגילים, הופך ליהלומים; ומינרלים כבדים מסוימים הופכים לאבנים יקרות.

רוב הזוחלים, היצורים המרותקים ביותר לאדמה, נשארו במשך מיליוני שנים ללא שינוי. עם זאת קצתם הצמיחו נוצות וכנפיים והפכו לציפורים, בהתריסם נגד כוח הכבידה שכבל אותם במשך זמן כה רב. הם לא השתפרו בזחילה או בהליכה, אלא התעלו מעבר להן.

מאז ומעולם הייתה לפרחים, לקריסטלים, לאבנים היקרות ולציפורים משמעות מיוחדת מבחינת הרוח האנושית. בדומה לכל צורות החיים, אלה הן התגלמויות חולפות של כוח חיים בסיסי אחד, של מודעות אחת. משמעותם המיוחדת והסיבה לכך שבני האדם חשו משיכה וחיבה כה עזות כלפיהם, יכולות להיות קשורות לאיכותם האתרית.

כאשר קיימת דרגה מסוימת של נוכחות, של תשומת לב שלֵווה וערנית בתפישות האדם, יש ביכולתו לחוש במהות החיים האלוהית, במודעות או ברוח האחת השוכנת בכל יצור חי, להכירה כמגולמת במהותו הפנימית, ועל כן לאהוב אותה כשם שהוא אוהב את עצמו. אך עד שזה יקרה, רוב האנשים רואים רק את הצורות החיצוניות ואינם מודעים למהות הפנימית, בדיוק כפי שאינם מודעים למהותם ומזדהים רק עם צורתם הפיזית והפסיכולוגית.

במקרה של הפרח, הקריסטל, האבן היקרה או הציפור, אפילו אדם בעל נוכחות מצומצמת או ללא נוכחות יכול לחוש מפעם לפעם שקיים משהו מעבר לקיום הפיזי של אותה צורה, בלי לדעת שמסיבה זו הוא נמשך אליה וחש כלפיה חיבה. בשל טבעם האתרי, צורתם מערפלת פחות את הרוח השוכנת בתוכם מאשר במקרה של צורות חיים אחרות. יוצאות דופן הן כל צורות החיים שזה עתה נולדו – תינוקות, כלבלבים, חתלתולים, טלאים וכדומה. הם שבריריים ועדינים, ועדיין אינם מבוססים היטב בעולם החומר. תמימות, מתיקות ויופי שאינם מן העולם הזה עדיין קורנים מתוכם. הם גורמים עונג אפילו לאנשים חסרי רגישות יחסית.

לכן, כאשר אתם מתבוננים בערנות בפרח, בקריסטל או בציפור, בלי לכנותם בשם במחשבותיכם, הם הופכים בשבילכם לחלון הצופה אל תוך חוסר-הצורה. אתם נפתחים בתוככם, גם אם במקצת, לעבר ממלכת הרוח. מסיבה זו שלוש צורות החיים ה"מוארות" האלה מילאו תפקיד כה חשוב בהתפתחות המודעות האנושית כבר מימי קדם; לכן, למשל, היהלום שבפרח הלוטוס הוא הסמל המרכזי של הבודהיזם, ואילו היונה הלבנה מסמלת את רוח הקודש בנצרות. הם הכשירו את הקרקע לשינוי עמוק יותר במודעות הפלנטרית, שעומד להתחולל בקרב המין האנושי. זוהי ההתעוררות הרוחנית שאנו מתחילים להיות עדים לה עתה.

מטרת הספר הזה

האם האנושות מוכנה להתמרת המודעות, לפריחה פנימית כה עצומה ונועזת, עד כי לעומתה פריחת הפרחים, יפה ככל שתהיה, אינה אלא השתקפות חיוורת בלבד? האם בני האדם יכולים לאבד את הדחיסות של מבני הנפש המותנים שלהם ולהפוך, בדומה לקריסטלים ולאבנים יקרות, לשקופים באור המודעות? האם הם יכולים לקרוא תיגר על כוח המשיכה של החומרנות והחומריות ולהתעלות מעבר להזדהות עם צורה המשמרת את האגו ודנה אותם למאסר בכלא אישיותם?

האפשרות להתמרה שכזו הייתה המסר המרכזי בתורות החוכמה הדגולות של המין האנושי. השליחים – בודהה, ישוע ואחרים, לא כולם ידועים – היו הפרחים המוקדמים של האנושות. הם היו המבשרים, ישויות נדירות ויקרות. בזמנם לא התאפשרה פריחה המונית, וחלק ניכר מן המסר שלהם לא הובן ולעתים קרובות אף עוות. הוא כמובן לא הוביל להתמרת ההתנהגות האנושית, להוציא מיעוט קטן של אנשים.

האם האנושות מוכנה עתה יותר מכפי שהייתה בזמנם של אותם מורים מוקדמים? ומדוע? מה ביכולתכם לעשות, אם בכלל, כדי לחולל או להאיץ את השינוי הפנימי הזה? מהי אותה תכונה המאפיינת את המצב הישן של תודעת האגו, ועל-פי אילו סימנים ניתן לזהות את המודעות החדשה המתגלה? ספר זה יתייחס לשאלות אלה ולשאלות מהותיות אחרות. חשוב מכך, ספר זה הוא מכשיר מחולל תמורה בפני עצמו, הנובע מהתעוררות המודעות החדשה. הרעיונות והתפישות המוצגים כאן הם חשובים, אך משניים בלבד. אין הם אלא תמרורי דרך המובילים להתעוררות. בעודכם קוראים אותו, יתחולל בכם שינוי.

מטרתו העיקרית של ספר זה אינה להוסיף להכרתכם מידע חדש או אמונות חדשות, או לנסות לשכנע אתכם בדבר-מה, אלא לחולל שינוי במודעות ולהעיר אתכם. במובן זה הספר אינו "מעניין". "מעניין" פירושו כי ביכולתכם לשמור מרחק, להשתעשע במחשבותיכם ברעיונות ובתפישות, להסכים או לא להסכים. ספר זה עוסק בכם. הוא ישנה את מצב מודעותכם או שיהיה חסר משמעות. ביכולתו לעורר רק את האנשים המוכנים לכך. אמנם לא כל אחד כבר מוכן, אך רבים מוכנים, ועם כל אדם נוסף שמתעורר, גדלה התנופה במודעות הקולקטיבית, וקל יותר לאחרים. אם אינכם יודעים מה פירוש המונח התעוררות, המשיכו לקרוא. רק כאשר תתעוררו, תוכלו לדעת את פירושה האמיתי של המילה. די בהצצה חטופה כדי לאתחל את תהליך ההתעוררות, שהוא תהליך בלתי הפיך. בשביל כמה מכם תתרחש אותה הצצה חטופה בשעת קריאת הספר. וייתכן כי רבים אחרים אינם יודעים שהתהליך כבר החל. ספר זה יעזור להם להכיר בכך. ייתכן שאצל אחדים החל התהליך באובדן או בסבל, ואצל אחרים בהתוודעות למורה רוחני או להוראה רוחנית, בקריאת כוחו של הרגע הזה או ספר רוחני מחולל שינוי אחר – או שילוב כלשהו של הגורמים שהוזכרו. אם תהליך ההתעוררות כבר החל להתרחש בכם, קריאת ספר זה תאיץ ותעצים אותו.

חלק מהותי מן ההתעוררות הוא ההכרה באני הלא-ער שלכם, באגו כפי שהוא חושב, מדבר ופועל, וההכרה בתהליכים המנטליים הקולקטיביים המותנים שמנציחים את המצב הלא-ער. לכן ספר זה מציג את ההיבטים העיקריים של האגו ואת דרכי הפעולה שלו בקרב יחידים וקבוצות. יש לכך חשיבות משתי סיבות הקשורות זו בזו: ראשית, עד שלא תדעו מהו המנגנון הבסיסי המפעיל את האגו, לא תכירו אותו והוא ישטה בכם ויגרום לכם להזדהות עמו שוב ושוב. כלומר, אותו מתחזה המעמיד פנים שהוא אתם משתלט עליכם. שנית, פעולת ההכרה כשלעצמה היא אחת הדרכים שבהן מתרחשת ההתעוררות. כאשר אתם מכירים את חוסר המודעות שלכם, מה שמאפשר את ההכרה הוא המודעות המתעוררת, ההתעוררות. אינכם יכולים להילחם באגו ולנצחו, בדיוק כשם שאינכם יכולים להילחם בחשכה. כל מה שדרוש הוא אור המודעות. אתם אותו האור.

הפרעת התפקוד המולדת שלנו

אם נתבונן לעומק בדתות ובמסורות הרוחניות הקדומות של האנושות, נגלה שמתחת לפני השטח של ריבוי ההבדלים ישנן שתי תובנות המקובלות על רובן. אמנם הן השתמשו במילים שונות לתיאור תובנות אלה, אך כולן מצביעות על אמת בסיסית כפולה. החלק הראשון של אמת זו הוא ההבנה שמצב התודעה ה"נורמלי" של רוב בני האדם מכיל מרכיב בולט של הפרעת תפקוד או אפילו שיגעון. בהינדואיזם רואים הפרעת תפקוד זו כחלק מן המחלה המנטלית הקולקטיבית; הם מכנים אותה מאיה, צעיף האשליה. רָאמָאנָה מאהרישי, אחד החכמים ההודים הדגולים, מצהיר: "החשיבה היא מאיה."

הבודהיזם משתמש במונחים שונים. לדברי בודהה, הנפש האנושית במצבה הנורמלי יוצרת דוּקְהָא – סבל, חוסר סיפוק או אומללות – והוא מאפיין את המצב האנושי. בכל מקום שאליו תלכו וכל מה שתעשו, אומר בודהה, תפגשו בדוקהא, והוא יבוא לידי ביטוי במוקדם או במאוחר בכל מצב.

על-פי הנצרות, המצב הקולקטיבי הנורמלי של האנושות הוא מצב "החטא הקדמון". "חטא" הוא מילה שבמידה רבה הובנה ופורשה שלא כהלכה. בתרגום מילולי מהיוונית העתיקה, שבה נכתבה הברית החדשה, פירוש המילה לחטוא הוא להחטיא את הסימן, בדומה לאופן שבו הקַשָת מחטיא את המטרה. אם כך, לחטוא פירושו להחטיא את תכלית הקיום האנושי, כלומר לחיות בחוסר מיומנות ובעיוורון, ובכך לסבול ולגרום סבל. שוב, כאשר המונח מרוקן ממטענו התרבותי ומהפירוש המוטעה, הוא מצביע על הפרעת תפקוד הטבועה במצב האנושי.

לאנושות יש הישגים מרשימים! יצרנו יצירות נשגבות במוזיקה, בספרות, בציור, באדריכלות ובפיסול. באחרונה חוללו המדע והטכנולוגיה שינויים קיצוניים בדרך חיינו ואפשרו לנו לעשות וליצור דברים שהיו נתפשים כנִסים אפילו לפני 200 שנה בלבד. אין ספק: התודעה האנושית נבונה ביותר. אך התבונה שלה נגועה בשיגעון. המדע והטכנולוגיה העצימו את ההשפעה ההרסנית של הפרעת התודעה האנושית על כדור הארץ, על צורות חיים אחרות ועל בני האדם. מסיבה זו ניתן לזהות בבירור את אותה הפרעה, אותו שיגעון קולקטיבי, דווקא בהיסטוריה של המאה ה20-, והפרעה זו מתעצמת ומואצת.

מלחמת העולם הראשונה פרצה בשנת 1914. מלחמות הרסניות ואכזריות, המונעות על-ידי פחד, חמדנות ותאווה לכוח, היו שכיחות לאורך ההיסטוריה האנושית, בדומה לעבדות, לעינויים ולגילויי אלימות שנגרמו בשל סיבות דתיות ואידאולוגיות. אנשים סבלו זה מידי זה יותר מאשר מאסונות טבע. עם זאת עד שנת 1914 המציא השכל האנושי האינטליגנטי לא רק מכונות בעלות בערה פנימית, אלא גם טנקים, פצצות, רובים, צוללות, להביורים וגז רעיל. אינטליגנציה בשירות השיגעון! בלוחמה נייחת בביצורים בצרפת ובבלגיה נהרגו מיליוני אנשים כדי לכבוש קילומטרים ספורים של בוץ. בסיום המלחמה בשנת 1918 הביטו השורדים באימה ובתדהמה בהרס שנוצר: 10 מיליון בני אדם נהרגו, וברבים אחרים הוטל מום או שגופם הושחת. עד אז מעולם לא היה השיגעון האנושי בעל השפעה כה הרסנית, כה ניכרת. הם לא העלו על דעתם שזו רק ההתחלה.

עד שלהי המאה ה20- מספר האנשים שמתו מוות אלים מידי אחיהם בני האדם עלה על 100 מיליון. הם נהרגו לא רק במלחמות בין אומות שונות, אלא גם בהשמדה המונית וברצח עם, כגון רצח 20 מיליון "אויבי המעמד, המרגלים והבוגדים" ברוסיה הסובייטית בהנהגת סטלין, או זוועות השואה בגרמניה הנאצית. הם נהרגו גם בעימותים פנימיים קטנים יותר, כגון מלחמת האזרחים בספרד או במשטר החמר רוז' בקמבודיה, כאשר רבע מאוכלוסיית המדינה נרצחה.

אנו צריכים רק לצפות בחדשות בטלוויזיה מדי יום כדי להיווכח שהשיגעון לא שכך, שהוא נמשך אל המאה ה21-. היבט אחר של הפרעת התפקוד הקולקטיבית של התודעה האנושית הוא האלימות חסרת התקדים שבני האדם מגלים כלפי צורות חיים אחרות וכלפי כדור הארץ – הכחדת היערות והחי והצומח המייצרים חמצן, התעללות בבעלי חיים בחווֹת גידול וזיהום נהרות, אוקיינוסים ואוויר. בהיותם מובלים על-ידי תאוות בצע ובורים בכל הנוגע להיותם מקושרים אל השלם הכולל, בני האדם מתמידים בהתנהגות, שאם תימשך ללא ביקורת, תוביל רק להרס שלהם.

הביטויים הקולקטיביים של הטירוף הטבוע במצב האנושי מהווים חלק נכבד מן ההיסטוריה האנושית. במידה רבה זו היסטוריה של שיגעון. אילו הייתה ההיסטוריה האנושית מקרה מחקר קליני של אדם בודד, הייתה האבחנה: רעיונות שווא פרנואידיים כרוניים, נטייה פתולוגית לרצח, לאלימות ולאכזריות קיצונית כלפי אלה שנתפשים כ"אויבים" שלו – השלכת הבלתי מודע שלו החוצה. עבריין מטורף עם הפוגות קצרות של בהירות.

פחד, חמדנות ותאווה לכוח הם כוחות פסיכולוגיים המניעים לחימה ואלימות בין אומות, שבטים, דתות ואידאולוגיות. הם גם גורמים עימות מתמיד ביחסים אישיים ועיוות בתפישת האחר ובתפישה העצמית. באמצעותם אתם מפרשים באופן שגוי כל מצב, ונוקטים פעולה מוטעית שנועדה לפטור אתכם מן הפחד ולספק את הצורך שלכם בעוד, חבית ללא תחתית שלעולם לא תתמלא.

אך חשוב להבין שהפחד, החמדנות והתאווה לכוח אינם אותה הפרעת תפקוד שעליה אנו מדברים; הם תוצר של הפרעת התפקוד, שהיא רעיון שווא קולקטיבי המוטבע במעמקי נפשו של כל אדם. כמה שיטות רוחניות מורות לנו לשחרר את הפחד ואת התאווה. אך בדרך כלל אותן שיטות רוחניות אינן מצליחות. הן לא חדרו לשורש של הפרעת התפקוד. פחד, חמדנות ותאווה לכוח אינם הגורמים החשובים ביותר. הניסיון להיות אדם טוב או טוב יותר נשמע מעשה נשגב הראוי לשבח, אך לא תצליחו בכך לחלוטין אלא אם כן יתחולל שינוי במודעותכם. וזאת משום שהיא עדיין מהווה חלק מאותה הפרעת תפקוד, בהיותה צורה מעודנת ונדירה יותר של האדרה עצמית, של התאווה לעוד ושל חיזוק הזהות והדימוי העצמי של האדם. אינכם נעשים טובים באמצעות הניסיון להיות טובים, אלא באמצעות מציאת הטוּב שכבר טמון בכם והתגלותו. התגלות זו אפשרית רק כאשר מתרחש שינוי מהותי במצב המודעות שלכם.

ההיסטוריה של הקומוניזם, ששאב את השראתו מרעיונות נאצלים, ממחישה מה קורה כאשר אנשים מנסים לשנות מציאות חיצונית – ליצור כדור ארץ חדש – בלי לחולל קודם כול שינוי במציאותם הפנימית, במצב מודעותכם. הם עורכים תוכניות בלי להביא בחשבון את תוכנית האב של הפרעת התפקוד שכל אדם נושא בתוכו: האגו.

עלייתה של המודעות החדשה

רוב הדתות והמסורות הרוחניות הקדומות חולקות תובנה משותפת: יש פגם בסיסי במצב התודעה ה"נורמלי" שלנו. עם זאת מתוך תובנה זו – שנוכל לכנותה "החדשות הרעות" – צומחת תובנה נוספת: החדשות הטובות על האפשרות להתמרה קיצונית של המודעות האנושית. בתורת ההינדו (ולעתים גם בבודהיזם) התמרה זו מכונה הארה. על-פי תורת ישוע, זו הגאולה, ובבודהיזם זהו קץ הסבל. מונחים אחרים המתארים התמרה זו הם "שחרור" ו"התעוררות".

ההישג הגדול ביותר של האנושות אינו יצירות האומנות, המדע או הטכנולוגיה, אלא ההכרה העצמית בהפרעת התפקוד שלה, בשיגעון שלה. בעבר הרחוק הנצה הכרה זו בקרב קומץ אנשים. אדם בשם גָאוּטָאמָה סִידְהָארְתָּא, שחי בהודו לפני 2,600 שנה, היה אולי הראשון שראה זאת בבהירות מוחלטת. בהמשך הוענק לו התואר בודהה. פירוש השם בודהה הוא "העֵר". בערך באותה תקופה הופיע בסין מורה עֵר אחר של האנושות. שמו לאו צה, והוא השאיר תיעוד של תורתו באחד הספרים הרוחניים המעמיקים ביותר שנכתבו אי-פעם: ספר הטאו*.

ההכרה העצמית בטירוף היא התעוררות השפיות, תחילת הריפוי וההתעלות. ממד חדש של מודעות החל להופיע בכדור הארץ, פריחה ראשונית ארעית. אותם אנשים נדירים דיברו אז אל בני תקופתם. הם דיברו על החטא, על הסבל, על האשליה. הם אמרו: "הביטו כיצד אתם חיים. ראו מה אתם עושים, איזה סבל אתם יוצרים." לאחר מכן הם הצביעו על האפשרות להתעורר מן הסיוט הקולקטיבי של הקיום האנושי ה"נורמלי". הם הראו את הדרך.

העולם לא היה מוכן להם, אך הם היו חלק חיוני והכרחי מהתעוררות האנושות. באופן בלתי נמנע בני תקופתם לא הבינו אותם, וכך גם בני הדורות הבאים. תורותיהם, אף כי היו פשוטות ורבות-עוצמה, עוותו ופורשו שלא כהלכה, לעתים אפילו כאשר תועדו בכתב על-ידי תלמידיהם. במהלך מאות שנים התווספו דברים רבים שלא היה להם קשר לתורות המקוריות, אך הם שיקפו את חוסר ההבנה היסודי. כמה מן המורים הושמו ללעג ולגנאי או הוצאו להורג; לאחרים סגדו כאלים. תורות שהצביעו על הדרך מעבר להפרעת התפקוד של הנפש האנושית, על דרך המוצא מן הטירוף הקולקטיבי, עוותו ונעשו חלק מן השיגעון.

וכך הפכו הדתות לכוחות מפרידים במקום לכוחות מאחדים. במקום לשים קץ לאלימות ולשנאה באמצעות הבנת האחדות שבבסיס כל החיים, הן הגבירו אותן והעמיקו את הפילוג בין האנשים, בין הדתות ואפילו בתוך אותה דת. הן נהיו אידאולוגיות, מערכות אמונה שאנשים יכלו להזדהות עמן ולהשתמש בהן כדי לחזק את תחושת העצמי המזויפת שלהם. באמצעותן יכלו האנשים להיות "צודקים" בעוד האחרים "טועים", וכך להגדיר את זהותם באמצעות אויביהם, ה"אחרים", ה"לא מאמינים" או "הכופרים", ולעתים קרובות מצאו הצדקה להורגם. האדם ברא את "אלוהים" בצלמו ובדמותו. הנצחי, האינסופי וחסר השם הצטמצם לאליל מנטלי שיש להאמין בו ולעבוד אותו כ"אלוהים שלי" או כ"אלוהים שלנו".

ובכל זאת, למרות כל הפשעים המטורפים שבוצעו בשם הדת, האמת שעליה הצביעו עדיין קורנת מתוכה. היא עדיין זוהרת, גם אם במעומעם, מבעד לשכבות הרבות של עיוות ופירוש מוטעה. אך אין זה סביר שתוכלו להבחין בה שם, אלא אם כן כבר התנסיתם לפחות בהצצות חטופות באותה אמת שבכם. לאורך כל ההיסטוריה היה תמיד קומץ של אנשים נדירים שהתנסו בשינוי במודעות ונוכחו בתוכם בדבר שעליו מצביעות כל הדתות. כדי לתאר את האמת הבלתי נתפשת, הם השתמשו במסגרת המושגית של דתם.

כמה מאותם גברים ונשים יצרו אסכולות או תנועות בקרב כל הדתות העיקריות, שייצגו לא רק גילוי מחדש, אלא לעתים אף העצמה של אור התורה המקורית. בדרך זו נוצרו הגנוסטיקה והמיסטיקה בנצרות של ימי הביניים, הסוּפִיזְם באסלאם, החסידות והקבלה ביהדות, אֲדְוַייטָה וֵדָאנְטָה בהינדואיזם וזן ודזוֹגְצֵ'ן בבודהיזם. רוב האסכולות האלה היו איקונוקלסטיות*. הן התייחסו בביטול לשכבות הרבות של הַמְשָׂגות מחלישות ומערכי אמונה מנטליים, ומסיבה זו הדוקטרינריות הדתיות המבוססות גילו כלפיהן חשדנות ואף עוינות. בשונה מן הדת של הזרם המרכזי, הדגישו אותם אנשים נדירים הבנה והתמרה פנימית. באמצעות אסכולות או תנועות אזוטריות אלה, השיבו לעצמן הדתות העיקריות את הכוח הטרנספורמטיבי של התורות המקוריות, אף כי על-פי-רוב רק למיעוט של אנשים הייתה גישה אליהן. מספרן של אסכולות אלה מעולם לא היה גדול דיו להשפיע באופן משמעותי על התודעה הקולקטיבית של הרוב, ובמרוצת הזמן הפכו כמה מהן אף הן להמשגות רשמיות ונוקשות ואיבדו את השפעתן.

רוחניות ודת

איזה תפקיד ממלאות הדתות המבוססות בעלייתה של המודעות החדשה? אנשים רבים כבר מודעים להבדל בין רוחניות לדת. הם מבינים שמערכת אמונות – מערך מחשבות הנתפש כאמת מוחלטת – אינה הופכת את האדם לרוחני, ולא משנה מהו טבען של אותן אמונות. למעשה, ככל שאתם הופכים את מחשבותיכם (אמונותיכם) לזהוּת שלכם, כך גובר הניתוק שלכם מהממד הרוחני שבכם. אנשים "דתיים" רבים תקועים ברמה זו. הם סבורים שהאמת שקולה למחשבה, ומאחר שהם מזוהים לחלוטין עם המחשבה (השכל שלהם), הם טוענים כי יש להם בלעדיות על האמת, ומנסים באופן בלתי מודע להגן על זהותם. הם אינם מבינים את מגבלות המחשבה. בעיניהם, כל עוד אינכם מאמינים (חושבים) כמותם, אתם טועים, ובעבר הלא רחוק הם חשו כי יש הצדקה להרוג אתכם בשל כך. כמה מהם חשים כך אפילו עתה.

הרוחניות החדשה, התמרת המודעות, מתעוררת מחוץ לדתות הממוסדות. מאז ומעולם היו קיימים כיסי רוחניות, אפילו בקרב הדתות הנשלטות על-ידי החשיבה, אף שההייררכיות הממוסדות חשו מאוימות על-ידיהם וניסו לדכא אותם. פריחת הרוחניות מחוץ למבני הדת היא התפתחות חדשה. בעבר היה הדבר בלתי נתפש, במיוחד במערב, התרבות הנשלטת על-ידי השכל, שבה לכנסייה הקתולית הייתה כביכול חזקה על הרוחניות. לא יכולתם לדבר על רוחניות או לפרסם ספר רוחני אלא אם כן זכיתם לתמיכת הכנסייה, ואם לא זכיתם לה – היו משתיקים אתכם מיד. אך כיום ניתן להבחין בסימני שינוי, אפילו בקרב דתות וכנסיות מסוימות. זה מרגש, והלב מודה על כל גילוי של פתיחות, קטן ככל שיהיה, כדוגמת ביקוריו של האפיפיור ג'ון פאול השני במסגד ובבית כנסת.

עקב הופעת התורות הרוחניות מחוץ לדתות המבוססות, ובעקבות זרם תורות החוכמה המזרחיות הקדומות, יותר ויותר מאמינים בקרב הדתות המסורתיות משחררים את הזדהותם עם צורה, דוֹגמה ומערכות אמונה נוקשות, ומגלים את העומק המקורי המסתתר במסורתם הרוחנית ואת העומק הפנימי שבתוכם. הם מבינים שאין קשר בין מידת ה"רוחניות" של האדם לאמונתו, אך יש לה קשר הדוק למצב מודעותו. דבר זה קובע כיצד האדם פועל בעולם ומקיים אינטראקציה עם האחרים.

אלה שאינם מסוגלים לראות מעבר לַצורה, מתחפרים אפילו עמוק יותר בתוך אמונותיהם, כלומר בחשיבתם. בתקופה זו אנו עדים הן לשטף חסר תקדים של מודעות והן להתחפרות ולהעצמת האגו. כמה מוסדות דתיים מגלים פתיחות כלפי המודעות החדשה, ואילו אחרים מקשיחים את עמדותיהם הדוקטרינריות ונוטלים חלק במבנים אחרים שהאדם יצר, המשמשים את האגו הקולקטיבי להגנה ולהתקפה. כמה כנסיות, פלגים, כתות או תנועות דתיות הם בבסיסם ישויות אגו קולקטיביות, המזוהות בקשיחות עם העמדות המנטליות שלהן, בדומה למעריצים נלהבים של אידאולוגיה פוליטית כלשהי, הסגורים לכל פירוש חלופי של המציאות.

אך האגו יתפוגג, וכל המבנים המאובנים שלו – מוסדות דתיים או אחרים, תאגידים או ממשלות – יתפוררו מבפנים, גם אם למראית עין יתחפרו עמוק יותר. המבנים הנוקשים ביותר, העמידים ביותר בפני שינוי, יתמוטטו ראשונים. זה כבר קרה לקומוניזם הסובייטי. אף שנראה כה מבוצר, מוצק ובלתי מעורער, בתוך שנים ספורות הוא התפורר מבפנים. איש לא חזה זאת. הכול הופתעו. מצפות לנו עוד הרבה הפתעות.

הצורך הדחוף בהתמרה

כאשר מתעורר משבר קיצוני; כאשר הדרך הישנה של ההוויה בעולם, של יצירת יחסי גומלין זה עם זה ועם ממלכת הטבע אינה עובדת עוד; כאשר מאיימות על ההישרדות בעיות הנראות חסרות פתרון – במצבים אלו צורת חיים יחידנית או מין שלם ימותו וייכחדו, או יתעלו מעבר למגבלות מצבם בקפיצה אבולוציונית.

סבורים שצורות החיים על פני כדור הארץ התפתחו מן הים. בטרם הופיעו בעלי חיים על פני האדמה, שקק הים חיים. בשלב מסוים כנראה העז אחד מיצורי הים לעלות ליבשה. ייתכן שתחילה זחל סנטימטרים ספורים, ולאחר שהותש בשל כוח הכבידה העצום של כדור הארץ, שב אל המים, שבהם כוח הכבידה כמעט אינו קיים. לאחר מכן הוא ניסה שוב ושוב, וכעבור זמן רב הסתגל לחיים על פני היבשה, גידל כפות רגליים במקום סנפירים ופיתח ריאות במקום זימים. נראה כי אין זה סביר שמין ירהיב עוז לחיות בסביבה כה זרה ויעבור התמרה אבולוציונית, אלא אם כן ייאלץ לעשות זאת עקב משבר כלשהו. ייתכן ששטח ים נרחב התנתק מן האוקיינוס, ומימיו נסוגו במשך אלפי שנים ויותר ואילצו את הדגים לנטוש את סביבת המגורים הטבעית שלהם ולהתפתח.

התגובה למשבר קיצוני המאיים על הישרדותנו היא האתגר העומד בפנינו עתה. הפרעת התפקוד של תודעת האגו האנושית – שמורי החוכמה הקדומים זיהו לפני יותר מ2,500- שנה, ועתה המדע והטכנולוגיה מחריפים אותה – מאיימת בפעם הראשונה על הישרדות כדור הארץ. עד לא מזמן הייתה התמרת המודעות האנושית – שגם עליה הצביעו המורים הקדומים – רק אפשרות שאותה הבינו אנשים ספורים, ללא קשר לרקע התרבותי או הדתי שלהם. פריחה המונית של המודעות האנושית לא התרחשה כי לא הייתה הכרחית.

חלק ניכר מן האוכלוסייה של כדור הארץ יכיר בקרוב בכך שהאנושות עומדת בפני בחירה מכרעת: להתפתח או למות. בשלב זה שיעור קטן של האנושות, אשר גדל במהירות, כבר מתנסה בהתפוררות של דפוסי תודעת האגו ובעלייתו של ממד מודעות חדש.

מה שמתפתח עתה אינו מערכת אמונות חדשה, דת חדשה, אידאולוגיה רוחנית או מיתולוגיה. אנו מגיעים לקצן של מיתולוגיות, אידאולוגיות ומערכות אמונה. השינוי חודר עמוק יותר מתוכן התודעה שלכם, ממחשבותיכם. למעשה, בלב לבה של המודעות החדשה טמונה ההתעלות מעבר למחשבה, היכולת המתגלה-מחדש של הבנת ממד בתוככם שהוא עצום בהרבה מכפי שהעליתם על דעתכם. במצב זה תחדלו לשאוב את זהותכם, את התחושה לגבי מי שהנכם, מתוך הזרם הבלתי פוסק של החשיבה, שעל-פי המודעות הישנה אתם מחשיבים אותה כעצמכם. כמה משחררת ההבנה ש"הקול שבראשי" אינו מי שאני. אם כך, מי אני? אותו אחד שרואה זאת; התודעה הקודמת למחשבה, המרחב שבתוכו מתרחשים המחשבה, הרגש או התפישה החושית.

האגו אינו אלא הזדהות עם הצורה, שפירושה בראש ובראשונה הוא צורות מחשבה. אם יש לרשע מציאות כלשהי – ויש לו מציאות יחסית – זוהי הגדרתו: הזדהות מלאה עם צורה – עם צורות פיזיות, עם צורות מחשבה, עם צורות רגשיות. זה מוביל לחוסר מודעות מוחלט בנוגע לקשר שלי לשלם, בנוגע לאחדות הפנימית שלי עם "אחר" כלשהו ועם המקור. שִכחה זו היא חטא קדמון, סבל, אשליה. כאשר אשליית הנפרדות הזאת שולטת בכל מה שאני חושב, אומר ועושה – איזה מין עולם אני יוצר? כדי למצוא את התשובה לכך, התבוננו כיצד בני אדם מתייחסים זה לזה, קראו ספר היסטוריה או צפו הערב בחדשות בטלוויזיה.

אם מבני המחשבה האנושית נשארים כפי שהם, תמיד ניצור מחדש את אותו העולם, אותן העוולות ואותה הפרעה תפקודית.

שמים חדשים וארץ חדשה

מקור ההשראה לשם הספר הזה הוא נבואה מן התנ"ך שנראה כי עתה, יותר מאשר בכל זמן בהיסטוריה האנושית, ניתן ליישמה. היא מופיעה הן בתנ"ך והן בברית החדשה ומדברת על התמוטטות סדר העולם הקיים ועל עלייתם של "שמים חדשים וארץ חדשה"1. עלינו להבין שהשמים אינם מציינים כאן מקום, אלא מתייחסים לממלכת המודעות הפנימית. זה הפירוש האזוטרי של המילה, וזה גם פירושה בתורת ישוע. הארץ, לעומת זאת, היא הביטוי החיצוני הצורני, המשקף תמיד את הפנימיות. התודעה האנושית הקולקטיבית והחיים בכדור הארץ שלנו קשורים זה בזה במהותם. "שמים חדשים" הם תחילתה של התמרה במצב המודעות האנושית, ו"ארץ חדשה" היא השתקפותו של מצב זה בממלכה הפיזית. התודעה האנושית והחיים בכדור הארץ – אחד הם. לכן עם התפוגגות התודעה הישנה חייב להתחולל מהפך גאוגרפי ואקלימי במקומות רבים בכדור הארץ, וכבר עתה אנו עדים לחלק ממהפך זה.

 

* המילה CONSCIOUSNESS, שמופיעה פעמים רבות לאורך הספר, תורגמה כ"מודעות", והיא מציינת כאן תודעה הצופה בעצמה, שמקרבת את האדם לעצמו האמיתי ולמהות החיים השוכנת בכל-הקיים.

לעומת זאת , המילה MIND, שאף היא חוזרת פעמים רבות לאורך הספר, משמשת לציון מכלול המחשבות, הרגשות והמושגים של האדם, שמרחיקים אותו מחוויית הווייתו האמיתית.

בהיעדר מילה מקבילה בעברית, נעשה שימוש במילים בעלות משמעות קרובה, כגון: תודעה, נפש, הכרה, חשיבה או שכל, על-פי ההקשר. (המתרגמת.)

* לאו צה, ספר הטאו, הוצאת אבן חושן רעננה תשס"ב, 2001, תרגום: ניסים אמון.

* כלומר, הן התנגדו לאמונות ולהשקפות המקובלות (המתרגמת).