וכך זה התחיל...
איידן
לבקש מבחור חתיך ממש שמנגן בלהקה לקחת אותי הביתה עמד בסתירה לכל מה שהייתי אמורה לעשות עם החיים החדשים שלי. היו לי כללים. היו לי סטנדרטים. היו דברים שעשיתי עכשיו כדי שלא אחזור להיות מה שהייתי פעם. לחכות עד שג'ט קלר יתפנה היה בראש רשימת האיסורים שלי, אבל בכל זאת, היה בו משהו. בשעה שצפיתי בו צורח ומלהיב את הקהל, המוח ההגיוני שלי בדרך כלל, פשוט הפך לעיסה.
ידעתי שעדיף שלא אשאל את החברה הכי טובה שלי מה לא בסדר איתי.
היא הייתה לגמרי בעניין של בחורים מקועקעים ומנוקבים מכף רגל ועד ראש במקומות שאלוהים מעולם לא התכוון שבנים ינקבו את עצמם ויתלו תכשיטים. היא פשוט תגיד שאני נמשכת אליו כי הוא כל־כך שונה ממני, שקוסם לי שהוא באופן ברור כל־כך לא הטיפוס שלי, אבל אני ידעתי שזה לא העניין.
הוא היה מהפנט. כל האנשים בבר העמוס עד אפס מקום הסתכלו רק עליו ולא יכלו להסיר את עיניהם ממנו. הוא גרם לקהל להרגיש. כאילו, ממש להרגיש את מה שהוא צרח מכל הלב, וזה היה מדהים.
שנאתי מוזיקת מטאל. היא נשמעה לי כמו סתם צעקות וצרחות שמנסות להתגבר על כלי הנגינה הרועמים. אבל ההופעה, העוצמה ותחושת הכוח הבלתי ניתנת לערעור שהוא הקרין רק באמצעות קולו גרמו לי לגרור את שוֹ איתי לשורה הראשונה מול הבמה. לא יכולתי להסיט את מבטי ממנו.
נכון, הוא נראה טוב. כל הבחורים שהחבר של שוֹ הסתובב איתם נראו טוב, ואני לא הייתי מחוסנת מפני פרצוף יפה וגוף מרשים. למעשה, היו זמנים שהדברים האלה התגלו כחולשה שסיבכה אותי ביותר צרות ממה שרציתי לזכור. אז עכשיו ניסיתי לבחור בבחורים שנמשכתי אליהם יותר ברמה האינטלקטואלית.
ובכל זאת, שוט אחד יותר מדי מטקילה ׳פטרון׳, והפרומונים המטורפים והלא ברורים שהבחור הזה פיזר סביבו גרמו לי לשכוח את כל הסטנדרטים החדשים והמשופרים שהגדרתי לעצמי בהקשר של גברים.
השיער שלו נראה כאילו הרגע ניער מעליו איזו בחורה שבלגנה אותו. בשלב מסוים בהופעה הוא קילף מעליו את הגופייה הלבנה הצמודה, וחשף פלג גוף עליון רזה ושרירי מכוסה בקעקוע ענק של מלאך המוות בשחור ואפור שהתפרש מבסיס הגרון שלו ועד לנקודה כלשהי מתחת לאבזם החגורה. הוא לבש את מכנסי הג'ינס השחורים הכי צמודים שראיתי גבר לובש. הם היו מעוטרים במגוון שלשלאות שנתלו מהחגורה אל הכיס האחורי והשאירו מעט מאוד מקום לדמיון.
אולי זו הסיבה ששוֹ ואני לא היינו המעריצות היחידות שנצמדו לקדמת הבמה.
ג'ט נהג להגיע לבר שעבדתי בו לעיתים די קרובות. ידעתי שצבע עיניו, שהיו עצומות בכוח כשהוא צרח צליל שהיה בו די כדי לגרום לבחורה לשמאלי לפצוח באורגזמה ספונטנית, היה חום כהה ועמוק. לעתים קרובות הן נצצו בהומור קליל ונטייה שערורייתית לפלרטטנות. ג'ט היה המקסים בחבורה ולא היו לו שום נקיפות מצפון להשתמש ביכולת הזו, בתוספת החיוך שובר הלבבות שלו, כדי להשיג את מה שהוא רצה.
יד חמימה הונחה על כתפי וכשהסתובבתי מצאתי שם את רוּל, החבר של שוֹ. הוא התנשא מעל הקהל בגובהו והיה לי ברור מהפיתול של שפתיו שהוא מוכן לעוף משם. שוֹ אפילו לא חיכתה שהוא יבקש. היא הסתובבה אליי מייד עם העיניים הירוקות התמימות האלה שלה.
"אני הולכת איתו. את באה?"
לשוֹ ולי הייתה מדיניות קבועה של ׳לא משאירים פצועים מאחור׳, אבל ממש לא הייתי מוכנה ללכת בשלב הזה. עמדנו ממש קרוב לבמה, וכדי לגבור על צלילי הגיטרה הרועמים והשירה מחרישת האוזניים, התכופפתי וצעקתי לה באוזן.
"אני אישאר עוד קצת. אבדוק אם החבר של רוּל יכול לתת לי טרמפ."
ראיתי את מבטה הסקרני, אבל לשוֹ היו ׳דרמות בחורים׳ משלה לפתור, אז ידעתי שהיא לא תנסה להניא אותי מהחלטתי. היא שילבה את זרועה בזרועו של רוּל ושלחה לעברי חיוך מתנצל.
"תצלצלי אליי אם את צריכה משהו."
"ברור."
לא הייתי מסוג הבחורות שזקוקות למלווה. הייתי לבדי ודאגתי לעצמי במשך כל־כך הרבה זמן שזה נהיה לי טבע שני. שו תמהר לאסוף אותי אם לא אמצא טרמפ הביתה או אם ייקח למונית יותר מדי זמן להגיע, ודי היה לי בעצם הידיעה.
צפיתי מרותקת בהמשך ההופעה. הייתי די בטוחה שכשהוא שמט את המיקרופון בסוף השיר האחרון, ג'ט קרץ לי לפני שהטה את ראשו לאחור כדי להוריד שוט וויסקי ׳ג'יימסון׳. ועל אף כל החוקים והכללים שקבעתי לעצמי, ושלא הפסיקו להדהד בראשי, הקריצה הזו חרצה את גורלי.
כבר כל־כך הרבה זמן לא התפרעתי, ג'ט עשוי להיות המורה המושלם לקורס ריענון מזורז.
הוא נעלם מאחורי הקלעים עם שאר הלהקה. הלכתי בחזרה לכיוון הבר, למקום שבו ישבנו לפני שהלהקה עלתה להופיע. השותף של רול, נאש, נגרר כפי הנראה הביתה על־ידי זוג האוהבים. אין סיכוי שהוא הצליח לצאת מהבר בכוחות עצמו. ראודי, החבר הכי טוב של ג'ט, היה שקוע בנשיקה סוערת עם איזו בחורה אקראית שהסתכלה עליי ועל שו בנבזיות כל הערב. כשהוא עצר רגע להסדיר את נשימתו, שלחתי לעברו מבט שהבהיר שהוא שווה יותר מזה ואז מצאתי לעצמי כיסא פנוי ליד הבר.
העניין עם ברים מהסוג הזה הוא שלאן שלא מפנים את המבט, יש בחורים חובבי מטאל.
השעה הבאה עברה עליי בנפנוף בחורים ובסירוב למשקאות מגברים שנראו כאילו לא ראו מקלחת או סכין גילוח כבר שנים. התחלתי לאבד את הסבלנות, מה שהפך אותי לגועלית, כשיד מוכרת מעוטרת בטבעות כסף כבדות הונחה על ברכי. הסתובבתי והרמתי מבט אל העיניים הכהות והמשועשעות של ג'ט שהזמין עוד ׳פטרון׳ בשבילי, אבל רק מים לעצמו.
"הבריזו לך, אה? איך שהשניים האלה מסתכלים אחד על השני, אני מופתע שהחזקתן מעמד חצי הופעה."
השקתי את כוסית השוט הקטנטנה שלי בכוס המים שלו ושלחתי לעברו את החיוך שבעבר שימש אותי תמיד כדי להשיג בדיוק את מה שרציתי. "נראה לי שנאש נקלע למריבה קשה עם בקבוק טקילה והטקילה ניצחה."
הוא צחק והסתובב לדבר עם שני בחורים שרצו לברך אותו על ההופעה. כשהוא הסתובב בחזרה אליי הוא נראה נבוך.
"אני תמיד מרגיש שזה משונה."
הרמתי גבה כהה ורכנתי לעברו כשקלטתי מזווית העין ג'ינג'ית בבגדים צמודים מדי מתקרבת. "למה משונה? אתם באמת טובים, והיו בקהל אנשים שממש התלהבו."
הוא שמט את ראשו לאחור וצחק, והבחנתי פתאום שיש לו פירסינג בלשון.
"אנשים, אבל לא את?"
עיקמתי את הפרצוף ומשכתי בכתפיי. "אני מקנטקי." תיארתי לעצמי שזה מסביר הכול.
"רול שלח לי הודעה שאת צריכה טרמפ הביתה. אני רק אקלף את ראודי מהבחורה הזאת, ואעזור לחבר'ה להעמיס את הציוד לוואן. את יכולה לחכות איזה חצי שעה? אם כן, אשמח להסיע אותך הביתה."
לא רציתי להיראות להוטה מדי. לא רציתי שהוא ידע כמה אני רוצה שהוא ייתן לי טרמפ מסוג אחר לגמרי, אז רק משכתי שוב בכתפיי.
"בטח. זה יהיה מצוין."
הוא לחץ על ברכי בעדינות ואני החנקתי את הרטט שעבר בגופי, מהראש ועד לאצבעות הרגליים. היה ברור שמשהו קורה אם נגיעה כזו קטנה הצליחה לגרום לי לרעוד ככה.
הסתובבתי בחזרה אל הבר, ביקשתי כוס מים וחשבון. הופתעתי כשהברמן אמר לי שהכול כבר שולם וגם קצת התרגזתי כי לא ידעתי למי אני חייבת תודה. הסתובבתי על כיסא הבר ובחנתי את האנשים שפילסו את דרכם בבר ההומה, מבחורים נלהבים יתר על המידה ועד בחורות זורמות מדי. לא שהייתי כזו צדיקה, אבל באמת שלא היה לי שמץ של כבוד לאף בחורה שמוכנה להשפיל את עצמה ולהציע את עצמה בקלות תמורת לילה אחד של עונג, רק כי ג'ט נראה לוהט כל־כך במכנסיים הצמודים שלו.
מה שקרה לי כרגע היה עמוק יותר. פשוט לא ידעתי לקרוא לזה בשם. הייתי שתויה מספיק, וגם התגעגעתי לאני הישנה שלי, מה שאִפשר לי להתעלם מזה בינתיים.
הוא חזר בדיוק כשהקשבתי בהתעניינות מזויפת לאיזה בחור שנראה כאילו שדד את הארון של גלן דנציג. הוא הסביר לי באריכות על הזרמים השונים ברוק הכבד, ולמה אנשים שמקשיבים לזרם מסוים סתומים, ואלה שמקשיבים לזרם מסוים אחר, פשוט נהדרים. בעיקר התחשק לי לדחוף לו לפה חתיכת מסטיק כדי שיפסיק לנשוף עליי את אדי האלכוהול המגעילים שלו.
ג'ט הקיש אגרופים עם הבחור והניח יד על כתפו.
"רגליים, בואי נזוז."
עשיתי פרצוף למשמע שם החיבה הגנרי כי שמעתי גרסאות שונות ומגוונות שלו כל חיי. אני גבוהה, אומנם לא המטר ותשעים של ג'ט, אבל בטח יותר מהמטר וחצי של שו, ויש לי רגליים מאוד ארוכות ויפות. ברגע הספציפי ההוא הן קצת רעדו ולא היו הכי יציבות, אבל התאפסתי על עצמי והלכתי בעקבות ג'ט אל מגרש החנייה.
ראודי ושאר חברי הלהקה כבר היו בוואן הגדול שעשה את דרכו החוצה מהחניון וזרקו לנו כל מיני הערות מעניינות מבעד לחלון. ג'ט רק נד בראשו לעברם ולחץ על השלט כדי לפתוח את הנעילה של דודג' צ'אלנג'ר שחורה ואלגנטית שנראתה מהירה ועצבנית. הופתעתי כשהוא פתח למעני את הדלת, מה שגרם לו לחייך, אז התקפלתי לתוך המושב וניסיתי לתכנן את המתקפה שלי. אחרי הכול מדובר בבחור שהתרגל לשפע של גרופיות ושרלילות־רוק שהשליכו את עצמן לרגליו מדי יום, והדבר האחרון שרציתי היה להיות סתם עוד אחת מהעדר.
הוא הנמיך את המוזיקה שרעמה ממערכת הסטריאו שנראתה יוקרתית ויצא ממגרש החנייה מבלי לומר מילה. בשלב כלשהוא הוא לבש את החולצה שלו בחזרה ועכשיו היה מעליה גם מעיל עור משופשף, מעוטר בניטים וטלאי עם שם של להקה שלא שמעתי עליה מעולם. השילוב של רוקר חתיך, יותר מדי טקילה והניחוח המשכר של מעיל עור וזיעה התחיל לעלות לי לראש. פתחתי מעט את החלון והסתכלתי על אורות העיר החולפים ומיטשטשים תוך כדי נסיעה.
"את בסדר?"
הטיתי את ראשי לעברו והבחנתי בדאגה אמיתית במבטו הכהה. למרות האור העמום, שמתי לב לעיגולים הזהובים המקיפים את אישוניו הכהים כמו הילות שמימיות.
"אני בסדר. לא הייתי צריכה לנסות לעמוד בקצב של נאש בשעה הראשונה."
״כן, זה לא היה רעיון טוב. הבחורים האלה יודעים לשתות."
לא עניתי, כי בדרך כלל גם אני ידעתי לשתות, אבל זה לא משהו שאהבתי לדבר עליו. כדי להחליף נושא העברתי אצבע על החיפוי הפנימי המושלם והחדש בבירור של המכונית.
"איזו מכונית שווה. לא היה לי מושג שמשלמים כל־כך טוב על צרחות במיקרופון."
הוא השמיע נחרת צחוק והסתכל אליי מזווית עינו. "כדאי שתשתחררי קצת מהמיינסטרים, איידן. יש המון להקות אינדי נהדרות שעושות קאנטרי, ואפילו כמה להקות אמריקאיות מדהימות שאני בטוח שתאהבי."
משכתי בכתפיי.
"אני אוהבת את מה שאני אוהבת. ברצינות, הלהקה שלך עד כדי כך מפורסמת שאתה יכול להרשות לעצמך מכונית כזאת? רול אמר שאתם פופולריים בעיר, ואפשר היה לראות את זה בלי ספק בהופעה הערב, אבל אפילו עם קהל כזה, קשה לי להאמין שאפשר להרוויח מספיק רק ממוזיקה."
חיטטתי, אבל פתאום התחוור לי שאני באמת לא יודעת כלום על הבחור הזה, חוץ מזה שהוא עשה לי דפיקות לב. הוא גם גרם לראש שלי להמציא כל מיני תרחישים מעניינים שכללו את שנינו והרבה פחות בגדים.
ג'ט תופף על ההגה באצבעות שציפורניהן צבועות בשחור ואני לא הצלחתי להפנות את מבטי.
"אני מנהל אולפן הקלטות בעיר. אני בעניינים כבר הרבה מאוד זמן אז אני מכיר די הרבה להקות וחבר'ה מהתעשייה. אני כותב הרבה מוזיקה שאנשים אחרים מקליטים, ו־Enmity - הלהקה שלי גדולה מספיק כדי להבטיח שלא אגווע ברעב לעולם. הרבה אנשים מתפרנסים ממוזיקה. זה אומנם קשה וצריך להיות מאוד מסורים לזה, אבל אני מעדיף להיות תפרן ולעשות את מה שאני אוהב מאשר להיות טחון ולעבוד בעבודה משרדית משעממת."
זה היה משהו שלא הצלחתי להבין.
חלום חיי היה ביטחון כלכלי ועתיד מבוסס. רציתי לדעת שאוכל לפרנס את עצמי. שלעולם לא אצטרך להסתמך על אף אחד אחר כדי להשיג את הצרכים הבסיסיים בחיים. אושר ואהבה לא היו קשורים לזה בשום צורה.
התכוונתי לשאול עוד שאלות, אבל הדירה שבה גרתי עם שו כבר התגלתה לעינינו, ועוד לא התחלתי לנסות להראות לו שאני מעוניינת ביותר מסתם טרמפ הביתה.
סובבתי את כל גופי במושב כך שהייתי ממש מולו, ואז הדבקתי את חיוך ה"תעשה אותי" הכי מוצלח שיש לי. הוא הרים גבה, אבל לא אמר דבר, גם לא כשרכנתי מעבר לקונסולה שבין המושבים כדי להניח יד על ירכו השרירית. ראיתי את הגרגרת שלו קופצת, וזה העלה חיוך על פניי. עבר הרבה מאוד זמן מאז הפעם האחרונה שהבעתי עניין כל־כך ברור במישהו והיה נחמד לדעת שגם הוא לא אדיש אליי.
"רוצה לעלות לשתות משהו? שו ישנה אצל רול אז אני די בטוחה שהיא לא תהיה בסביבה לפחות יומיים."
עיניו הכהות נעשו כהות אף יותר והיה בהן משהו שלא הצלחתי לפענח, כי באמת היינו זרים גמורים, אבל הוא הניח את ידו על־ידי ולחץ עליה בעדינות.
רציתי לשאוף אותו לתוכי, רציתי להיכנס לתוכו ולא לצאת משם לעולם. היה שם משהו. היה בו משהו מיוחד שלחץ לי על כל הכפתורים שחשבתי שהפסיקו לעבוד כשהשארתי את החיים הישנים שלי מאחור.
"נראה לי שזה רעיון גרוע, איידן." הקול שלו היה נמוך ומלווה בזרמים תת־קרקעיים שלא הצלחתי לפענח.
הזדקפתי במושבי וסובבתי את פניו אליי בידי השנייה כדי לגרום לו להסתכל עליי. "למה? אני רווקה, אתה רווק, אנחנו שני מבוגרים והכול בהסכמה. לי זה נשמע כמו רעיון מעולה."
הוא נאנח, לקח את שתי ידיי והניח אותן בחזרה בחיקי. הסתכלתי עליו בשאלה כי על אף שעברתי שינוי דרמטי מאוד בחיים שלי בשנים האחרונות, עדיין הייתי חכמה מספיק כדי לדעת שאני נראית טוב יותר מרוב שרלילות הברים שכרכרו סביבו כל הערב. זה – וגם העובדה שאף בחור לא מסרב לסקס בלי מחויבות.
"החברים שלנו בני זוג. שתית חצי בקבוק טקילה הערב, ובואי נגיד את האמת, את לא בחורה שלוקחת הביתה בחור שהיא לא מכירה לסטוץ. את חכמה, שאפתנית ואין לך שום מושג מה המבטא הדרומי המתמתח הזה שלך עושה לי, או באיזו מהירות נמצא את עצמנו עירומים וכרוכים זה סביב זה. את פשוט ילדה טובה מדי בשביל זה. ושלא תביני אותי לא נכון. את יפהפייה ומחר בבוקר כשאשחזר את השיחה הזאת בראש בטח ארצה לבעוט לעצמי בתחת, אבל את לא רוצה לעשות את זה. אולי אם הייתי יודע בוודאות שלעולם לא נצטרך לראות אחד את השני, הייתי יכול לעשות את זה במצפון נקי. אבל אני באמת מחבב אותך, איידן, אז אני מעדיף לא לסבך את המצב."
כמה שהוא טעה.
רציתי לעשות את זה. רציתי לעשות אותו. אבל משהו בעובדה שהוא חשב שהוא יודע איזה סוג של בחורה אני, צינן את הדחף המיני שלי כמו דלי של מי קרח. טלטלתי את ראשי כל־כך חזק עד שהוא פגע בשמשה והחלל הצפוף במכונית סגר עליי פתאום כמו ארון מתים. נאבקתי לפתוח את המנעול ולצאת משם. שמעתי את ג'ט קורא בשמי, שמעתי אותו שואל אם אני בסדר, אבל כל מה שרציתי היה להתרחק ממנו. הקלדתי במהירות את קוד הכניסה של דלת הבניין ורצתי לדירה.
נעלתי את הדלת ועשיתי מקלחת חמה וארוכה, ורק אז הבנתי כמה הייתי קרובה לתת לכל מה שעבדתי קשה כל־כך כדי להשיג, להיפרם ולהתפרק סביבי. מה שזה לא יהיה שג'ט גרם לי להרגיש, היה יותר מדי מסוכן עבורי, והיה שגוי מצידי לנסות ולממש את זה כמו שעשיתי הערב. לא זו בלבד שזה נגמר בהשפלה ובחרדה, גם סיכנתי את כל הדברים שהיו חשובים לי עכשיו, ופשוט לא יכולתי להרשות את זה לעצמי.
ג'ט קלר יצטרך להיות נעול בקופסה שבתוכה החזקתי את איידן שהייתי לפני שבאתי לקולורדו. אלא שמעכשיו אצטרך להקפיד יותר להשאיר את המכסה סגור היטב כדי שלא יהיה שמץ של סיכוי שהוא ייפתח. הסיכון פשוט לא היה שווה את זה.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.