בישמה גונבת את הגבול

פֶּרֶֶק 1לֹא כָּל כְּנִיסָה צָרָה הִיא פֶּתַח לְצָרָה

מַטְאֲטֵא עָקֹם וְיָשָׁן טָס בְּשֶׁקֶט בַּלַּיְלָה הֶחָשׁוּךְ. הוּא הִתְחִיל אֶת הַמַּסָּע בְּשָׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה, רִחֵף מֵעַל גְּבָעוֹת אֲחָדוֹת וּמֵעַל נַחַל לֹא עָמֹק שֶׁכַּמָּה עֲצֵי עֲרָבָה הִתְכּוֹפְפוּ מֵעָלָיו וְשָׁלְחוּ עֲנָפִים לְתוֹכוֹ, כְּאִלּוּ רָצוּ לָדוּג אֶת הַהִשְׁתַּקְּפֻיּוֹת שֶׁלָּהֶם מִן הַמַּיִם וּלְיַבֵּשׁ אוֹתָן לִפְנֵי הַשֵּׁנָה. הוּא חָצָה אֶת הֶעָרוּץ לְאָרְכּוֹ וּפָנָה שְׂמֹאלָה לְעֵמֶק יָרֹק בֵּין שְׁנֵי הָרִים. כָּאן נִכְנַס לְתוֹךְ יַעַר עָבוֹת, וּבוֹ כְּבָר נַעֲשָׂה חָשׁוּךְ מְאוֹד. הוּא נֶאֱלַץ לְהָאֵט אֶת טִיסָתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהֵחָבֵט בָּעֲנָפִים שֶׁצָּצוּ מוּלוֹ לְלֹא אַזְהָרָה, אֲבָל מִשּׁוּם שֶׁהָיָה עָקֹם כָּל כָּךְ הוּא נֶחְבַּט בָּהֶם בְּכָל זֹאת.

"אַי, אָח, אָאוּ! תִּזָּהֵר, אֲנִי... אָח! עוֹד תַּחְטֹף מִמֶּנִּי... אָאוּ!"

אִם הַאַף שֶׁלּוֹ חָמַק מֵהֶם הֵם מָשְׁכוּ בִּזְנָבוֹ, וְאִם הַזָּנָב חָלַף בֵּינֵיהֶם לְלֹא פֶּגַע, מִיָּד הֶחְטִיף לוֹ הֶעָנָף הַבָּא סְטִירָה כּוֹאֶבֶת יָשָׁר בְּאֶמְצַע הַפַּרְצוּף. הַמַּטְאֲטֵא נֶאֱנַק, אַךְ הוּא לֹא הָיָה הַיָּחִיד. גְּנִיחוֹת חֲנוּקוֹת נִשְׁמְעוּ מִדֵּי פַּעַם גַּם מֵעָלָיו. הָרוֹכֶבֶת שֶׁעַל גַּבּוֹ נֶאֶבְקָה בְּאוֹתָם עֲנָפִים בְּדִיּוּק.

לְאַחַר שָׁעָה אֲרֻכָּה נָחַת הַמַּטְאֲטֵא בְּקָרַחַת יַעַר, וּמֵעַל גַּבּוֹ קָפְצָה בְּאַנְחַת רְוָחָה מְכַשֵּׁפָה צְעִירָה. שְׁמָהּ הָיָה מַזָּל, לְיֶתֶר דִּיּוּק מַזָּל בִּישׁ, וּבְקִצּוּר: בִּישְׁמָה. הִיא שִׁפְשְׁפָה אֶת הַחַבָּלוֹת בְּגוּפָהּ וּפָלְתָה מִשְּׂעָרָהּ הֲמוֹנֵי עָלִים וַעֲנָפִים קְצָרִים וְקוֹצָנִיִּים שֶׁנִּתְקְעוּ בּוֹ.

"אֶפְשָׁר לִבְנוֹת מִזֶּה קֵן," רָטְנָה. הַמַּטְאֲטֵא לֹא עָנָה לָהּ. לִפְנֵי שֶׁהֵם יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ הָיוּ בִּזְנָבוֹ שְׁנֵי זְרָדִים, וְעַכְשָׁו נִסָּה לְהָנִיעַ אוֹתָם בַּעֲדִינוּת. רָוַח לוֹ כְּשֶׁגִּלָּה שֶׁהֵם עֲדַיִן שָׁם.

מַמָּשׁ מוּלָם עָמַד עֵץ רָחָב, וְחֹר גָּדוֹל פָּעוּר בְּגִזְעוֹ. מִן הַחֹר בָּקַע אוֹר קָלוּשׁ, מְהַבְהֵב. בִּישְׁמָה הֵצִיצָה פְּנִימָה בְּהִסּוּס.

"זֶה זֶה, נָכוֹן?"

הַמַּטְאֲטֵא פָּצָה סוֹף־סוֹף אֶת פִּיו. "זֶה זֶה," אִשֵּׁר.

בִּישְׁמָה הֶעֱבִירָה מֵעַל שְׂפַת הַחֹר רֶגֶל וְעוֹד רֶגֶל וּבִן־רֶגַע נִבְלְעָה בִּפְנִים, כִּי צִדּוֹ הַפְּנִימִי שֶׁל הַגֶּזַע הָיָה חָלָק וּמְמֹרָט — הַרְבֵּה תְּחָתִים וְיַשְׁבָנִים (אוֹ סֻפְגָּנִיּוֹת וּפַרְצוּפוֹנַיִם, כְּפִי שֶׁהֵם נִקְרָאִים בְּקֶרֶב הַמְּכַשֵּׁפוֹת) הֶחְלִיקוּ עָלָיו בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים. לֹא הָיָה דָּבָר חָלָק מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ — לֹא מַגְלֵשַׁת מַיִם, לֹא חַלּוּקֵי נַחַל וַאֲפִלּוּ לֹא רְאִי קְסָמִים. הַמַּטְאֲטֵא נֶאֱנַח, תָּחַב פְּנִימָה אֶת אַפּוֹ וְהֶחְלִיק גַּם הוּא, אֲבָל לֹא בְּאוֹתָהּ חֲלָקוּת, כִּי הוּא הָיָה אָרֹךְ וְנֻקְשֶׁה וְלָכֵן נֶחְבַּט בַּסִּיבוּבִים. "אַי, אָח, אָאוּ..."

בִּישְׁמָה נָחֲתָה עַל רִצְפָּה קָשָׁה: אָמְנָם הָיְתָה זֹאת אֲדָמָה, אֲבָל הִיא אִבְּדָה כָּל דִּמְיוֹן לְאַדְמַת הַיַּעַר הָרַכָּה וְשׁוֹפַעַת הָעֵשֶׂב שֶׁמֵּעַל רָאשֵׁיהֶם. הִיא הֻדְּקָה תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלַיִם רַבּוֹת מְאוֹד שֶׁצָּעֲדוּ, רָקְעוּ אוֹ רָקְדוּ עָלֶיהָ.

הַמַּטְאֲטֵא הֵגִיחַ אַחֲרֶיהָ וְהִיא תָּפְסָה בּוֹ בְּדִיּוּק כְּשֶׁבָּקַע מִן הַפֶּתַח. אֲבָל כְּשֶׁהִסְתּוֹבְבָה לִסְקֹר אֶת הַמָּקוֹם הִיא בָּלְעָה אֶת הָרֹק בְּעַצְבָּנוּת, כִּי מוּלָהּ עָמַד יְצוּר גָּבוֹהַּ מִמֶּנָּה אַךְ בִּמְעַט, שֶׁתָּקַע בָּהּ מַבָּט מִשְׁתּוֹמֵם בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן, וְקוֹדֵר בָּרֶגַע הַבָּא. שְׂפָמוֹ הַשָּׁמוּט, עֵינָיו הַקְּטַנּוֹת, חָטְמוֹ הַוָּרֹד וְהַבּוֹלֵט, אָזְנָיו הַבּוֹלְטוֹת וּזְנָבוֹ הַדַּק שֶׁהִתְרוֹצֵץ מֵאֲחוֹרָיו, שִׁוּוּ לוֹ מַרְאֶה שֶׁל עַכְבָּרוֹשׁ מְגֻדָּל. רַגְלָיו הָיוּ מְעֻקָּלוֹת כְּמוֹ סוֹגְרַיִם, כְּאִלּוּ רָצָה לָשִׂים בֵּינֵיהֶן אֶת מַטְמוֹנֵי הָעוֹלָם וְלִדְגֹּר עֲלֵיהֶם כְּמוֹ פִּינְגְּוִין שֶׁדּוֹגֵר עַל בֵּיצָה, וְהוּא לָבַשׁ מְעִיל יָרֹק, אָרֹךְ מְאוֹד, שֶׁנּוֹעַד לְלֹא סָפֵק לְכַסּוֹת עַל הַמַּטְמוֹן הַגָּנוּב וּלְהַסְתִּירוֹ. כֵּן, לֹא הָיָה סָפֵק — זֶה הָיָה שֵׁדוֹן.

"מְכַשֵּׁפָה!" הוּא קָרָא.

מֵאֲחוֹרָיו וּמִצְּדָדָיו יָשְׁבוּ עוֹד הֲמוֹנֵי שֵׁדוֹנִים. כֻּלָּם הִפְסִיקוּ אֶת עִסּוּקֵיהֶם וְתָקְעוּ בָּהּ עֵינַיִם — מְצֻמְצָמוֹת, מִתְפַּלְּאוֹת, נִדְהָמוֹת, קוֹדְרוֹת, מֻשְׁפָּלוֹת מִתַּחַת לְכוֹבָעִים רְחָבִים אוֹ מְצִיצוֹת בְּעָרְמָה מֵעַל צַוְּארוֹנִים מֻגְבָּהִים.

כַּמָּה שֵׁדוֹנִים חָשְׂפוּ שִׁנֵּי זָהָב אוֹ סְתָם נִיבִים מְחֻדָּדִים, אֲבָל בִּישְׁמָה נוֹכְחָה לָדַעַת שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם כַּוָּנָה לִצְחֹק.

הִיא קָפְאָה עַל עָמְדָהּ וְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ הִתְהַדְּקוּ סְבִיב הַמַּטְאֲטֵא בְּכוֹחַ. מִבֵּין שִׁנֶּיהָ, בְּלִי לְהָזִיז כִּמְעַט אֶת הַשְּׂפָתַיִם, סִנְּנָה, "אָמַרְתָּ שֶׁזֶּה זֶה!"

הַמַּטְאֲטֵא נֶאֱנַח וְרָמַז בְּעֵינוֹ הָאַחַת עַל שֶׁלֶט עֵץ מַשְׁחִיר שֶׁהָיָה תָּלוּי בִּמְעֻקָּם מֵעַל הַפֶּתַח שֶׁדַּרְכּוֹ בָּאוּ. עַל הַשֶּׁלֶט נִכְתַּב:

"לְשֵׁדוֹנִים!" סִנְּנָה בִּישְׁמָה. "רָצִיתִי פֻּנְדָּק שֶׁל מְכַשֵּׁפוֹת!"

"אַתְּ אָמַרְתְּ פֻּנְדָּק," נָזַף בָּהּ הַמַּטְאֲטֵא, שֶׁבְּמַצָּבִים כָּאֵלֶּה נַעֲשֶׂה קַפְּדָן לְהַפְלִיא, שֶׁלֹּא לוֹמַר נוֹקְדָנִי. "סְתָם פֻּנְדָּק, בְּלִי לְפָרֵט. וְחוּץ מִזֶּה, לָמָּה שָׁאַלְתְּ אוֹתִי אִם זֶה זֶה? לְפֻנְדָּק הַמְּכַשֵּׁפוֹת קוֹרְאִים 'זוֹ זוֹ', וְהוּא בַּצַּד הַשֵּׁנִי בִּכְלָל!"

בִּישְׁמָה שָׁאֲפָה אֲַוִיר בְּכַעַס. הִתְחַשֵּׁק לָהּ לְהָטִיחַ אוֹתוֹ בַּקִּיר, אֲבָל הִיא נִסְּתָה לְהַצִּיל אֶת הַמַּצָּב.

"אִם זֶה בַּצַּד הַשֵּׁנִי אָז בּוֹא נֵלֵךְ לְשָׁם," אָמְרָה בְּשִׁנַּיִם חֲשׁוּקוֹת עֲדַיִן.

"בַּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָעוֹלָם," אָמַר הַמַּטְאֲטֵא. "לְיֶתֶר דִּיּוּק, בְּמֶרְחָק שֶׁל שְׁלוֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ יְרִיקוֹת..."

"מֶרְחַק יְרִיקָה" הָיָה דַּרְכָּן שֶׁל הַמְּכַשֵּׁפוֹת לְחַשֵּׁב מֶרְחַקִּים. בִּישְׁמָה עַצְמָהּ הִצְטַיְּנָה בִּירִיקוֹת לִטְוָח אָרֹךְ. הִיא נִסְּתָה לְחַשֵּׁב אֶת הַמֶּרְחָק בְּרֹאשָׁהּ וְהִסְתַּבְּכָה שׁוּב וָשׁוּב עִם הַמִּסְפָּרִים, אֲבָל כָּךְ אוֹ כָּךְ הִגִּיעָה לַמַּסְקָנָה שֶׁזֶּה מֶרְחָק מַמָּשׁ גָּדוֹל. בֵּינְתַיִם נִגַּשׁ אֵלֶיהָ הַשֵּׁדוֹן שֶׁקִּדֵּם אֶת פָּנֶיהָ וְסָקַר אוֹתָהּ מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, לְלֹא שֶׁמֶץ שֶׁל מְבוּכָה. רַגְלֶיהָ שֶׁל בִּישְׁמָה שִׁקְשְׁקוּ, וְהִיא קִוְּתָה בְּכָל לִבָּהּ שֶׁהוּא לֹא שָׂם לֵב לְזֶה. הִיא הֵנִיפָה אֶת הַמַּטְאֲטֵא כְּמוֹ כִּידוֹן וְחָזְרָה בְּרֹאשָׁהּ עַל כַּמָּה מִלּוֹת כִּשּׁוּף לְעֵת צָרָה.

נוּ, קָדִימָה, תִתְנַפְּלוּ, אָמְרָה לְעַצְמָהּ, כִּי רָצְתָה לְסַיֵּם אֶת הַקְּרָב הַזֶּה כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מַהֵר. בַּשֶּׁקֶט הַמָּתוּחַ נִשְׁמַע קוֹל תִּקְתּוּקוֹ שֶׁל שְׁעוֹן קוּקִיָּה שֶׁהָיָה תָּלוּי מוּלָהּ. בְּאוֹתוֹ רֶגַע זָז הַמָּחוֹג הַָאָרֹךְ וְהִצְבִּיעַ הַיְשֵׁר אֶל תִּקְרַת הַפֻּנְדָּק.

בַּחֲזִית הַשָּׁעוֹן נִפְעַר פֶּתַח וּבָקְעָה מִמֶּנּוּ צִפּוֹר מְשֻׁנָּה.

"קוּקוּ עַל כָּל הָרֹאשׁ! קוּקוּ עַל כָּל הָרֹאשׁ! קוּקוּ עַל כָּל הָרֹאשׁ!..."

זֹאת הָיְתָה צִפּוֹר אֲמִתִּית, מִין שִׁלּוּב שֶׁל קוּקִיָּה וְתֻכִּי שֶׁנִּקְרָא "קֻכִּי" (אוֹ "תֻּקִּיָּה"). כְּשֶׁסִּיְּמָה לִקְרֹא עֶשֶׂר פְּעָמִים הִבִּיטָה לַצְּדָדִים מִתּוֹךְ תִּקְוָה לְמַשֶּׁהוּ — פֵּרוּרֵי לֶחֶם אוֹ מְחִיאוֹת כַּפַּיִם — וְגִלְּתָה שֶׁאִישׁ אֵינוֹ מַקְשִׁיב לָהּ: כֻּלָּם הָיוּ מְרֻכָּזִים בְּבִּישְׁמָה.

"קוּקוּ עַל כָּל הָרֹאשׁ!" קָרְאָה פַּעַם נוֹסֶפֶת בְּזַעַף וְשָׁבָה פְּנִימָה.

לְהַפְתָּעָתָהּ שֶׁל בִּישְׁמָה לֹא עָשָׂה הַשֵּׁדוֹן הֶחָצוּף שׁוּם דָּבָר לוֹחְמָנִי. בִּמְקוֹם זֹאת הוּא הִפְנָה לָהּ אֶת גַּבּוֹ.

"זֹאת לֹא סְתָם מְכַשֵּׁפָה," סִפֵּר לַנּוֹכְחִים בְּיַדְעָנוּת וְהוֹרָה עָלֶיהָ בַּאֲגוּדָלוֹ, "זֹאת הַמְּכַשֵּׁפָה שֶׁהִכְנִיסָה אֵיזֶה מֵאָה מְלָכִים לַשַּׂק וְעָשְׂתָה מֵהֶם קְצִיצוֹת!"

רַחַשׁ עָבַר בַּקָּהָל, וּבִּישְׁמָה הִסְגִּילָה בִּמְבוּכָה. לְהַפְתָּעָתָהּ הִיא גִּלְּתָה שֶׁהַסִּפּוּר שֶׁלָּהּ עָשָׂה לוֹ כְּנָפַיִם וְהִרְחִיק נְדוֹד (הוּא גַּם הִתְנַפֵּחַ קְצָת — בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַמַּטְאֲטֵא, חָשְׁבָה כְּשֶׁהִסְתַּכְּלָה עָלָיו).

דְּבָרָיו שֶׁל הַשֵּׁדוֹן פּוֹגְגוּ אֶת הַמֶּתַח. בְּבַת אַחַת הִשְׁתַּנְּתָה הָאֲוִירָה, וְהָעוֹיְנוּת פִּנְּתָה אֶת מְקוֹמָהּ לְהַעֲרָכָה, אוֹ לְפָחוֹת לְעִנְיָן. אֲחָדִים מֵהַשֵּׁדוֹנִים נוֹפְפוּ לְעֶבְרָהּ וְנָהֲמוּ נְהָמוֹת שֶׁנִּשְׁמְעוּ אוֹהֲדוֹת. הַמַּטְאֲטֵא לֹא חִכָּה לְהַזְמָנָה נוֹסֶפֶת. הוּא מָשַׁךְ אוֹתָהּ אַחֲרָיו וְדִלֵּג בִּקְלִילוּת עַל זְנָבוֹ, מַבִּיט לְכָאן וּלְכָאן כְּאִלּוּ הָיָה אוֹרֵחַ הַכָּבוֹד בִּמְסִבָּה. "אָז מָה, תַּגִּידִי... מָה קָרָה לַמְּלָכִים הָאֵלֶּה בַּסּוֹף?" שָׁאַל מִישֶׁהוּ כְּשֶׁעָבְרוּ עַל יָדוֹ.

בִּישְׁמָה, סְגֻלַּת לְחָיַיִם עֲדַיִן, הִסְבִּירָה שֶׁמַּחְשְׁמָה, זִקְנַת הַמְּכַשֵּׁפוֹת, פָּרְשָׂה עֲלֵיהֶם אֶת חֲסוּתָהּ.

"הִיא בֶּטַח מַעֲבִידָה אוֹתָם עַכְשָׁו בַּפָּרֶךְ בְּאֵיזֶה מִכְרֶה," נִחֵשׁ שֵׁדוֹן אַחֵר בְּתַעֲנוּג, וּמִיָּד עָלוּ הַשְׁעָרוֹת נוֹסָפוֹת:

"לֹא, הִיא הָפְכָה אוֹתָם לְקַרְפָּדוֹת עֲנָקִיּוֹת כְּדֵי שֶׁהִיא

תּוּכַל לִרְכֹּב עֲלֵיהֶן!"

"כֵּן, מְכַשֵּׁפוֹת תָּמִיד רוֹכְבוֹת עַל קַרְפָּדוֹת, נָכוֹן?"

"אֵיזֶה קַרְפָּדוֹת בָּרֹאשׁ שֶׁלְּךָ, הִיא הָפְכָה אוֹתָם לַחֲזִירִים!"

"מָה יֵשׁ לְךָ נֶגֶד חֲזִירִים?" קָרָא חֲמִישִׁי וְנָחַר בַּחֲזִירִיּוּת.

"הִיא עָשְׂתָה מֵהֶם חוֹטְבֵי עֵצִים. זֶה קְלָאסִי. בִּשְׁבִיל מַטְאַטְאִים," קָרָא שִׁשִּׁי.

דְּמָמָה מְהֻרְהֶרֶת הִשְׂתָּרְרָה.

"וּמָה עִם כָּל הַזָּהָב שֶׁלָּהֶם?" תָּהָה פִּתְאוֹם הַשֵּׁדוֹן הַחֲזִירִי.

שׁוּב הִסְתּוֹבְבוּ כֻּלָּם אֶל בִּישְׁמָה וְסָקְרוּ אוֹתָהּ מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, וְהֵחֵלּוּ לְהִתְלַחֵשׁ בֵּינֵיהֶם. כַּנִּרְאֶה חָשְׁדוּ שֶׁהִיא לָקְחָה לְעַצְמָהּ אֶת הָאוֹצָר הֶעָצוּם שֶׁרָאוּ בְּדִמְיוֹנָם, וְאָז עָשְׂתָה אֵיזֶשֶׁהוּ כִּשּׁוּף וְהִטְמִינָה אוֹתוֹ — בֵּין שַׂעֲרוֹתֶיהָ, לְמָשָׁל, אוֹ בְּבֵית הַשֶּׁחִי, הַשֵּׁד יוֹדֵעַ אֵיזֶה, הֲרֵי לִמְכַשֵּׁפוֹת יֵשׁ שְׁלוֹשָׁה בָּתֵּי שֶׁחִי אוֹ אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה, זֶה יָדוּעַ!

"אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיפֹה הַזָּ... הַזָּהָב שֶׁלָּהֶם," מִלְמְלָה בִּישְׁמָה. הַתְּשׁוּבָה לֹא הֵנִיחָה אֶת דַּעְתָּם, אֲבָל לְמַזָּלָהּ הֵם שָׁבוּ לְהִתְעַנְיֵן בְּנוֹשֵׂא לֹא פָּחוֹת חָשׁוּב, כְּלוֹמַר בַּמַּשְׁקָאוֹת שֶׁלָּהֶם, וְעַד מְהֵרָה אִישׁ לֹא הִבִּיט בָּאוֹרַחַת הַמְּשֻׁנָּה.

הַמָּקוֹם הָיָה גָּדוֹל יוֹתֵר מִשֶּׁנִּדְמֶה הָיָה בַּהַתְחָלָה. שָׁרְשֵׁי הָעֵץ יָרְדוּ פְּנִימָה וְנִצְּבוּ כְּמוֹ עַמּוּדִים, וּבְרֹאשׁ כָּל עַמּוּד נִתְלְתָה מְנוֹרָה קְטַנָּה שֶׁהֵפִיצָה אוֹר כָּתֹם וְרַךְ. מִתַּחַת לַמְּנוֹרוֹת עָמְדוּ שֻׁלְחָנוֹת עֲגֻלִּים קְטַנִּים וְכִסְּאוֹת, וּמֵאֲחוֹרֵיהֶם הָיָה מַסְלוּל כַּדֹּרֶת; שְׁנֵי שֵׁדוֹנִים עָמְדוּ שָׁם וְגִלְגְּלוּ בַּעֲצַלְתַּיִם כַּדּוּרִים כְּבֵדִים אֶל שׁוּרַת בַּקְבּוּקִים רֵיקִים שֶׁעָמְדָה בַּקָּצֶה. רַבִּים מֵהַשֻּׁלְחָנוֹת הָיוּ תְּפוּסִים. בְּכָל זֹאת נִשְׁאַר שֻׁלְחָן פָּנוּי אֶחָד בַּפִּנָּה, וּבִּישְׁמָה וְהַמַּטְאֲטֵא עָשׂוּ אֵלָיו אֶת דַּרְכָּם.

בָּרֶגַע שֶׁבִּישְׁמָה הִתְיַשְּׁבָה, הֵגִיחַ בְּטִיסָה מַגַּשׁ מַתֶּכֶת וְנֶעֱמַד מוּל עֵינֶיהָ. מִתּוֹךְ הַמַּתֶּכֶת הַמְּמֹרֶקֶת הִשְׁתַּקְּפוּ פָּנִים עֲיֵפוֹת שֶׁל שֵׁדוֹן בְּמִטְפַּחַת רֹאשׁ, שֶׁמִּקְטֶּרֶת קְצָרָה נְעוּצָה בְּפִיו. בִּישְׁמָה הֵנִיחָה שֶׁבַּמִּטְבָּח נִמְצָא שֵׁדוֹן בַּעַל פַּרְצוּף זֵהֶה, וְהוּא זֶה שֶׁשּׁוֹלֵחַ אוֹתוֹ לִמְשִׂימוֹתָיו. הִיא תָּהֲתָה אִם שְׁנֵיהֶם עֲיֵפִים בְּאוֹתָהּ מִדָּה.

"כֵּן?" שָׁאַל הַפַּרְצוּף.

בִּישְׁמָה הִתְבַּלְבְּלָה וְלֹא יָדְעָה מָה לוֹמַר.

"מַגָּשׁ טָס, לְשֵׁרוּתֵךְ. מָה תִּרְצִי לְהַזְמִין?"

"מָה יֵשׁ?" שָׁאֲלָה בִּזְהִירוּת.

"יֵשׁ אֶת הָרָגִיל," עָנָה הַפַּרְצוּף, וּבְטֶרֶם הִסְפִּיקָה בִּישְׁמָה לִשְׁאֹל מַהוּ הָרָגִיל, נָמוֹג הַפַּרְצוּף וְהַמַּגָּשׁ הִתְיַשֵּׁר וְטָס לְדַרְכּוֹ.

כַּעֲבֹר רֶגַע שָׁב וְנָטָה בַּאֲלַכְסוֹן, וְאֶל הַשֻּׁלְחָן הֶחְלִיקוּ כַּד וְכוֹס זְכוּכִית עָבָה. אַחַר כָּךְ נֶעֱמַד לְיָדָהּ בְּעוֹד הִיא פּוֹנָה לִבְדֹּק אֶת תֹּכֶן הַכַּד.

הִיא מָזְגָה מִמֶּנּוּ לְתוֹךְ הַכּוֹס, וּמִיָּד הִתְעַרְבֵּל בְּתוֹכָהּ נוֹזֵל עַרְפִלִּי לְבַנְבַּן שֶׁדָּמָה בְּאֹפֶן חָשׁוּד לְחָלָב. "זֶה הַכֹּל?" קָרְאָה בִּישְׁמָה בְּאַכְזָבָה, אֲבָל כְּשֶׁקֵּרְבָה אוֹתוֹ לְפִיהָ וְלָגְמָה מִמֶּנּוּ, הִכָּה בִּלְשׁוֹנָהּ הַנּוֹזֵל בַּחֲרִיפוּת עַד שֶׁכִּמְעַט צָוְחָה.

"שְׁשְׁשְׁ..." הִסָּה אוֹתָהּ הַמַּטְאֲטֵא וְהִבִּיט סָבִיב.

"סֶה דּוֹרָא חָרִיף," מִלְמְלָה כְּשֶׁדְּמָעוֹת בְּעֵינֶיהָ.

"אָז תִּשְׁתִּי מַשֶּׁהוּ," הִצִּיעַ הַמַּגָּשׁ, וְרָמַז בְּעֵינָיו עַל הַכַּד.

"עוֹד מִזֶּה?!"

"אֲהָהּ."

בִּישְׁמָה לָגְמָה עוֹד. הַחֲרִיפוּת הַחֲדָשָׁה בְּהֶחְלֵט הִקְהֲתָה אֶת הַקּוֹדֶמֶת. הַפַּרְצוּף הִנְהֵן בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹן וְהַמַּגָּשׁ טָס לְדַרְכּוֹ. הִיא לָגְמָה עוֹד לְגִימָה, כְּדֵי לְצַמְצֵם אֶת הַנֶּזֶק, וְכָךְ הִמְשִׁיכָה לַעֲשׂוֹת עַד שֶׁגָּמְרָה לִשְׁתּוֹת אֶת הַנּוֹזֵל כֻּלּוֹ. בְּשָׁלָב זֶה הִתְחִילָה הַלָּשׁוֹן שֶׁלָּהּ לְהַעֲלוֹת עָשָׁן וְהִיא הוֹצִיאָה אוֹתָהּ הַחוּצָה, שֶׁתִּתְאַוְרֵר. בֵּינְתַיִם הִתְמַקְּמָה לַהֲקַת שֵׁדוֹת עַל בָּמַת עֵץ קְטַנָּה שֶׁעָמְדָה לְיַד הַקִּיר וְכִוְּנָה כְּלֵי פְּרִיטָה שׁוֹנִים. אָזְנֶיהָ שֶׁל בִּישְׁמָה רִפְרְפוּ בְּעִנְיָן וְהֵסִיחוּ אֶת דַּעְתָּהּ מִן הַלָּשׁוֹן הַבּוֹעֶרֶת.

"עַל שֵׁדָה וְשֵׁדוֹת," הִצִּיגָה הַזַּמֶּרֶת אֶת הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן. זֹאת הָיְתָה בָּלָדָה אֲרֻכָּה מְאוֹד שֶׁבִּישְׁמָה לֹא הֵבִינָה מִמֶּנָּה כִּמְעַט כְּלוּם, מָה גַּם שֶׁהַזַּמֶּרֶת מָשְׁכָה וְהִדְגִּישָׁה אֶת הַהֲבָרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת בְּכָל מִשְׁפָּט בְּצוּרָה מוּזָרָה וְקוֹדֶרֶת בְּיוֹתֵר.

"יוֹשְׁבוֹת חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת,

בַּפִּנָּה יֵשׁ צֵל יְרַקְרַק.

אֵשׁ בָּאָח מְהַבְהֶבֶת

שָׁם מִתְבַּשֵּׁל הַמָּרָק.

כֵּן, יֵשׁ לָהֶן אָח דּוֹלֶקֶת

אֲבָל לָאָחוֹת יֵשׁ זָקָן.

הָאָח קְשׁוּחָה וְשׁוֹתֶקֶת,

לָאָחוֹת יֵשׁ מַבָּט מְסֻכָּן.

וּמְטַאְטְאוֹת הַשֵּׁדוֹת תָּ'אֲוִיר

בִּמְקוֹם אֶת הָרְצָפוֹת

וּבִזְמַן בִּלְתִּי סָבִיר

לָרָקִיעַ הַחֲמִישִׁי הֵן עָפוֹת.

הָרִצְפָּה לָאָרֶץ שָׁחָה;

שְׁמָהּ הוּא גְּבֶרֶת בַּת-אַיָּה.

עַל הַכֹּל אוֹמֶרֶת: "כָּכָה!"

ו"אֲבוֹי!" וְגַם "אוֹיָה!".

הָרִצְפָּה — זֶה קְצָת סוֹטֶה —

שׁוּב וָשׁוּב אָבָק דּוֹמַעַת;

לֹא נָגַע בָּהּ מַטְאֲטֵא,

וְעַל כֵּן הִיא מְקֻרְקַעַת.

וּבְעוֹד קַרְפָּדִים יוֹצְאִים בְּמָחוֹל —

(בְּשָׁלָב זֶה צָעַק מִישֶׁהוּ "בּוּז!", אֲבָל הַזַּמֶּרֶת הִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ וְהִמְשִׁיכָה לָשִׁיר)

הֵן קוֹרְאוֹת בַּקָּפֶה בְּרֹאשׁ מְקֻרְנָן,

וּבְשֵׁן יְחִידָה, בְּצֶבַע כָּחֹל,

לוֹעֲסוֹת אֶת זְנָבָן הַמְּשֻׁנָּן.

וְקוֹרְאוֹת וְקוֹרְאוֹת

לְאוֹר גַּחְלִילִית,

וּמַזִּילוֹת רִיר צָמִיג עַל כָּל הַקּוֹרוֹת

שֶׁל סָבְתָא-רַבְּתָא לִילִית..."