במקרה הכי גרוע

אני מדריך בתחום הנקרא “הישרדות, התחמקות, התנגדות ובריחה“. פיתחתי, כתבתי ולימדתי קורסים בנושא זה בכל רחבי העולם, בהשתתפות יותר מ־000,001 תלמידים — אזרחים, טייסי חיל הים האמריקאי ואנשי יחידות עילית. יש לי ניסיון של יותר משלושים שנה באימוני הישרדות, מהחוג הארקטי ועד ערבות קנדה, מהג'ונגלים של הפיליפינים ועד מדבריות אוסטרליה. די לומר שעם השנים למדתי דבר או שניים לגבי הישרדות.

לא משנה איפה אתם נמצאים — בין שאתם מטיילים בהרים, טסים במטוס או חוצים את הארץ בנהיגה — הישרדות משמעותה “הישארות בחיים או המשך קיום“ במצבים קשים. אחרי הכול, זהו עצם העניין — להמשיך להתקיים ולא חשוב כמה קשות הנסיבות.

• אתם חייבים להיות מוכנים — מנטלית, פיזית, וגם מבחינת הציוד שאתם לוקחים.

ההכשרה שלי בחוג הארקטי תישאר תמיד מבחינתי הרפתקת ההישרדות האולטימטיבית. הצפון הרחוק הוא סביבה קשוחה ולא סלחנית במידה קיצונית, אבל האינואיטים המקומיים לא סתם שורדים שם, זה המקום שהם מתגוררים וחיים בו. את רוב הפריטים שתזדקקו להם כדי לשרוד בחוג הארקטי עליכם להביא אתכם — מרווח האלתור שם קטן מאוד.

בוקר אחד, בעודנו מכונסים באיגלו שלנו ושותים תה חם, הבחנתי שהמדריך האינואיט, שהיה מבוגר מאתנו, שותה יותר תה מכולנו. “כנראה הוא צמא,“ חשבתי לעצמי. לאחר צעדת הבוקר בנוף הקפוא, עם הגעתנו אל המחנה בשטח, הוא ניגש אל תל קטן. המדריך האינואיט הצעיר יותר תרגם עבורנו את דבריו: “השועל יבוא לכאן בחיפוש אחר נקודת תצפית גבוהה. זה מקום טוב להציב בו מלכודת.“ האינואיט המבוגר שלף את מלכודת הפלדה שלו, הציב אותה, ולהפתעתנו הטיל את מימיו בקצה השרשרת. הקצה הרטוב קפא וקיבע את השרשרת אל הקרקע! המדריך הצעיר הסביר שזאת הסיבה שהאיש שתה כל כך הרבה תה בבוקר — כדי לקבע את המלכודת!

• אל תתעלמו מחשיבות ההיבטים המנטליים של ההישרדות — ובמיוחד, כמה חשוב להישאר רגועים ולא להיכנס לפאניקה.

זכרו שכוח רצון הוא הדבר החשוב ביותר להישרדות — אל תידבקו במחלה הנוראה של הרמת הידיים. חוסן מנטלי בא לידי ביטוי בעיקר כשמישהו עושה טעות, ואת זה לא ניתן למנוע לחלוטין.

במסע מסוים שהשתתפתי בו בג'ונגלים של הפיליפינים, המדריך המבוגר שלנו גָאני אסף צמחים שונים בזמן הצעדה. עם הגעתנו למחנה, גאני הכין במיומנות רבה כלי בישול מקני במבוק. הוא מילא כל צינור במבוק כזה בעלים, בחלזונות (זקנים תופסים חלזונות כי הם אטיים, כך אמר, צעירים תופסים חסילונים מהירים) ובפרוסות של מנגו ירוק, והוסיף כמה פריטים שלא הצלחתי לזהות. את כל זה כיסה בעלי טַארו (שיח אוזן הפיל), מזג מים והניח את כלי הבישול מעל האש.

לאחר סעודת המלכים הזאת התארגַנו לשינה. במהלך הלילה סבלתי מכאבים, מהתכווצויות ומגירוד בגרון. היינו בחשכה מוחלטת, הרחק מכל מקום יישוב, ודרכי הנשימה שלי הלכו ונסגרו. בשעות בבוקר המצב רק החמיר. המדריך סבל מאותם תסמינים כמוני וזה עזר בזיהוי מקור הבעיה: לא הרתחנו די זמן את עלי הטארו. לאחר כמה שעות התאוששנו, ואני רשמתי לעצמי את הלקח הזה שנלמד בדרך הקשה: אפילו זקני הג'ונגל עשויים לטעות.

כולנו עושים טעויות. הישרדות משמעותה התמודדות עם הטעויות הללו.

• עליכם לגבש לעצמכם תוכנית הישרדות שתביא בחשבון את הרכיבים החיוניים הבאים: מזון, אש, מים ומחסה (וכן אמצעי איתות ועזרה ראשונה).

סביבה טרופית היא אחד האזורים שהכי קל לשרוד בהם. קיימים בה כל צורכי ההישרדות — מזון, אש, מים ומחסה — אם יודעים היכן לחפש. במהלך קורס הישרדות צבאי בג'ונגל אחר נזקקנו מאוד למים, אבל לא יכולנו להתקרב אל הנחלים, הנהרות או מקווי המים הגדולים האחרים באזור משום ש“האויב“ עקב אחרינו והציב תצפיות על אזורים אלה. בזמן חיפוש בצמחייה, המדריך שלנו פֶּפּה הצביע בסכין הג'ונגל שלו (סכין בולו גדול) על צמח עבה דמוי גפן שקוטרו כעשרה סנטימטרים. הוא חתך את ראש הגפן וקצץ ממנה מקטע באורך כמטר, סימן לי והחזיק אותו מעל שפתי היבשות. מעולה! הגפן הפיקה מים בכמות של כוס גדולה כמעט. לאחר מכן הוא קצץ גבעול רַטאן עבה, שסיפק כמות דומה. באותו ערב חרצנו כמה חריצים בגזע של עץ טאבוי, הנחנו מתחת לחתכים כלי קיבול שיצרנו מבמבוק והשארנו אותם למשך הלילה. למחרת, בשעת בוקר מוקדמת, הכילו כלי הקיבול שלנו שישה עד שמונה ליטרים מים.

למחרת בבוקר ירד גשם, ופפה עצר לקצור צרור עשב ארוך. הוא קשר את העשב סביב עץ בעל קליפה חלקה ליצירת מגופה. מתחת למגופה הוא הניח את ספל השתייה שלו העשוי במבוק כדי לאסוף את מי הגשם. באותו לילה, לאחר שהגענו כולנו לאזור בטוח, חשכת הג'ונגל ירדה עלינו וישבנו כולנו באורהּ המרצד של המדורה. פפה חייך אלי ואמר, “ושוב חמקנו מהאויב ולמדנו לחזור.“

הביטוי הפשוט הזה הפך לקו המנחה שלנו — ולמעשה, זהו הקו המנחה של כל מומחה הישרדות, גם אם אינו יודע זאת: “ללמוד לחזור.“

המדריך שלפניכם יוכל לעזור לכם בכך.