יצירת הממד הגשמי
ד' "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ ְּהִיבָּרְאָם: בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹוהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם."
משפט הפתיחה הזה מוקם מיד בתום פרק א' ולא בכדי. המיקום משרת מטרה גדולה של הסוואת סיפור בריאת "האדם" הרוחני העליון בתוך סיפור יצירת האדם הגשמי, שנקרא גם הוא 'אדם'. על הטכניקה של שימוש בשם אחד לכינוי שני דברים שונים בכדי להסוות רובד של מציאות עמוקה יותר לימדתי בספרי "בראשית מדריך ליצירת מציאות בשיטת H.T.T": לדוגמא, השימוש במילה "שמיים" לציון ממלכת השמיים שמעל הרקיע ולתיאור השמיים [שלנו] שתחת הרקיע, כך גם השימוש במילה "ארץ" למיקוד הקורא במיקום בו נוצר הממד הגשמי, במובן של כדור הארץ ולתיאור הארץ המכונה גם יבשה, וכך גם השימוש בשם "האדם" לתיאור ברייה רוחנית עליונה ובריה גשמית תחתונה הנושאות אותו שם. תכלית הטכניקה היא להסוות את בריאתו של ממד רוחני אנרגטי שנברא קודם לבריאת הממד הגשמי, אך זו רק הטכניקה שמטעה ורק למראית עין: הכתוב הותיר 'עקבות בחול' למי שרוצה באמת להעמיק וללמוד ולכן, קיימים רמזים חיצוניים לאמת הרבודה בסיפורים כפי שהובאו בפרק המבוא. כאשר מובא לפנינו "אותו" סיפור, אך בצורה שונה לחלוטין, עם קווי דמיון שטחיים בלבד, הדבר נועד לגרות את הסקרנות של מי שרוצה למצוא את הרבדים העמוקים ומוכן לפענח את הקידוד לשם כך. הבחירה לא להתעמק ולדבוק ב'סיפורי עמים' שמוכרים לנו אלפי שנים, היא בחירה שלנו. בדיוק כפי שהבחירה להתעמק וללמוד היא בחירה שלנו. כך או כך, האמת מונחת לפניכם זמינה למי שרוצה לצאת למסע של היכרות עם הטבע האמתי של המציאות שלנו ושל הטבע האנושי.
ה' "וְכֹול שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָול עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח. כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹוהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה."
פסוק זה מציג בקריאה ראשונית מספר הנחות יסוד שמאוד נוח לקבל אותן, כי אי קבלתן מחייבת העמקה:
החלק הראשון "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח" לכאורה משתלב בסיפור הבריאה, מעין 'תקציר מזורז' של סיפור הבריאה ואכן בקריאה שטחית אכן ניתן להבין את הכתוב כך. אך לפסוק התווספה תוספת מידע חשובה מאוד שעושה את ההבדל בין 'תקציר' לבין סיפור אחר וחושפת מדוע לא היה שיח ועשב בארץ: "כי לא המטיר יהוה אלוהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה". קשר הרצף הלוגי בין סיפור הבריאה לסיפור היצירה שלפנינו, נשבר בנקודה הזו: הכתוב חושף במפורש כי הסיבה לכך שלא היו שיח ועשב, נעוצה בשני גורמים: היעדר "המטרה" מאת יהוה אלוהים והיעדר "אדם" שיעבד את האדמה. אחדד את הנקודה: אילו אכן היה מדובר רק ב'תקציר' של פרק א', כי אז הסיבה שלא היו שיח ועשב, נעוצה בכך שהם טרם נבראו, קרי מדובר על זמן כלשהו בין היום הראשון ליום השלישי לבריאה, אך אז ממילא האדם לא נברא משום שהוא נברא רק ביום שישי, כך שלפי התסריט של סיפור הבריאה, משפט זה אינו יכול להתקיים כלל. מכאן, שמדובר בסיפור אחר. הבה נקרא אותו בעיניים סקרניות ונפשוט את השכבה הגלויה של הכתוב, באשר לסיבה הראשונה:
"כי לא המטיר יהוה אלוהים": אנו פוגשים לראשונה במילה "המטיר" ומעניקים למילה הזו את הפרשנות השגורה בפינו כיום, לפיה מילה שנוצרת מהשורש מ.ט.ר קשורה לגשם לכן הפרשנות שאנו מעניקים למשפט הינה: "כי לא הוריד גשם". לפי פרשנות זו המסקנה המתבקשת היא שאין גשם שהשקה את האדמה ולכן אין צמחים. זה עניין לוגי פשוט. אך בסיפור הבריאה העולם נברא מוריק ומושלם ללא קשר לממטרים או לנוכחות אדם, אם כן האם המשמעות הנסתרת היא כי מדובר במועד מאוחר לסיפור הבריאה הראשון? כלומר אלוהים ברא את הבריאה הראשונה בה העולם היה מוריק ופורח, אך בשל הזנחה והיעדר גשמים האדמה התייבשה והצמחים נבלו? או אולי מדובר בסיפור אחר, אשר רק על פניו דומה לסיפור הקודם?
יש שני קשיים בתיאוריה לפיה ייתכן שמדובר במועד מאוחר יותר לסיפור הבריאה, בו הצומח נבל בשל היעדר ממטרים: הקושי הראשון הוא שבסיפור הבריאה נבראה בריאה אנרגטית נצחית שאינה תלויה בממטרים לקיומה ומטבע היותה נצחית אינה ברת חלוף כלומר נבילה והתייבשות בממד הרוחני אינם קיימים. הקושי השני הוא שהכתוב מספר "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח"- הכתוב רומז כי מדובר במועד המוקדם ליצירתם, ומכאן שלא מדובר על סיפור הבריאה, אלא על סיפור היצירה: והכתוב ממקד אותנו ומספר היכן הם טרם היו: בארץ, כלומר בממד הגשמי. גם הפעלים במשפט: 'יהיה' ו'יצמח' מתייחסים לקיום פיזי ולא לקיום אנרגטי, שם הפעלים הם: "ויאמר אלוהים", "ותוצא הארץ". כבר בשלב הזה ניתן לבסס כי מדובר בסיפור על יצירה שנוצרה במקום פיזי מובחן בשונה מסיפור הבריאה.
פסוק ו': "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּול פְּנֵי הָאֲדָמָה."
הכתוב עצמו מסיר כול ספק ומאשר כי הקרקע לא הייתה חרבה ויבשה, כפי שניתן היה לחשוב בגלל היעדר ממטרים. הלא מסופר במפורש שמשהו שמכונה "אד", עלה מהאדמה והשקה אותה. פסוק ו' חושף מספר דברים: האחד, שהאדמה הושקתה ומכאן שצחיחות לא הייתה הסיבה בגינה לא היה צומח. השני, שקיים מנגנון השקייה בארץ ולפיכך המילה "המטיר" אינה מתייחסת לגשם ושלישית, מהו או מיהו 'אד' המשקה את האדמה? נשים לב, שהמילים 'ואד יעלה מן האדמה' מקבלות אצלנו פרשנות אוטומטית של 'אד'='אדים של מים' לפי מה שלמדנו בשיעורי טבע, על מחזור המים בטבע: כאשר חם, המים מהים מתאדים ועולים השמימה, מתהווים לעננים ובסופו של דבר חוזרים לאדמה בצורת גשם המומטר עלינו מלמעלה, זו הדרך הטבעית להשקיית האדמה. קל לנו לקשר בין מחזור המים בטבע אותו אנו מכירים למשפט 'ואד יעלה מן האדמה והשקה את כל פני האדמה' כי המוח אוהב לעשות עבורנו קיצורי דרך. אך תקראו שוב: פסוק ו' מתאר מצב הפוך, בו מהאדמה עולה אד והוא משקה את האדמה. זה מצב הפוך למצב הטבעי: אד מים אינם עולים מהאדמה, אלא ממקורות המים המתאדים ומכאן, לא ניתן לומר שהמילה 'אד' מתפרשת בעצם כ 'אדים' של מים. הפסוק המתאר 'אד' העולה מן האדמה ומשקה אותה סותר את הנחות היסוד שלנו [שאין צומח כי אין גשם ושאדים משקים את האדמה] ומותיר שאלה פתוחה: אם קיים מנגנון השקיה, הרי שהסיבה לכך שאין צמחים אינה נעוצה בבצורת. אם כך, בכל זאת, מה הסיבה לכך שאין עשב ושיח? ומהו או מיהו אד?
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.