האוצרות האבודים – חזיונות ומלכים

נראה כאילו עידן ועידנים חלפו מאז יצא הספר השביעי בסדרה “מלחמות המלכים”. אז היינו בתקופת פוסט קורונה, עם מבט אל אירופה במלחמה בין רוסיה לאוקראינה. אבל כשאני בודק את התאריכים, אני רואה שחלפה לה רק קצת יותר משנה. הספר הקודם יצא לאור בחודש שבט ה’תשפ”ג (ינואר 2023), ואני כותב שורות אלו בחודש אדר ה’תשפ”ד (פברואר 2024). אבל אני מאמין שכולכם תודו, שהשנה הזאת הייתה אחת השנים הכי מטלטלות שעברנו ☹.

זה התחיל עם הבלגן של הרפורמה המשפטית, חוקתית, חברתית, אבל בעיקר עיתונאית ופוליטית. המאבק בין הצדדים נדמה כשתי קבוצות אנשים שכביכול משחקים ומתחרים במשיכת חבל, אבל אינם מתייחסים לכך שהחבל כרוך על צוואר מיליוני אנשים שבסך הכול רוצים להמשיך לחיות את חייהם. כנראה, אם לא הייתה פורצת המתקפה השטנית בבוקר שמחת תורה, היו המתחרים ממשיכים לשחק ולמשוך עד למיתת האנשים הכרוכים. חטפנו בעיטה נוראה בבטן הרכה, יותר מ-1,400 מאחינו ואחיותינו נרצחו, נשרפו, נאנסו ועברו התעללויות שכנראה לא היו אפילו בזמן השואה. יותר מ-200 חטופים מצאו את עצמם בלב ליבה של עזה, נתונים בידי מפלצות אכזריות חסרי צלם אדם. העולם הזדעזע, כביכול, מהמקרה. מדינות “בעלות ברית” שלחו סיוע צבאי, ואפילו מחו דמעה קטנה בפני המצלמות. ואולם זמן קצר חלף עד שהתברר שכל הסיוע והאמפתיה הגיעו רק על מנת לאזוק את ידי העם, שמנסה להסיר מעליו את האיום הקיומי. מאז קום המדינה נרצחו בפיגועי טרור יותר מ-3,200 אזרחי ישראל. המספר קפץ ביותר מ-40% ביום אחד. ואולם, מתוך החושך הנורא של הטבח הנורא בשמחת תורה פרץ אור גדול, עם ישראל התעורר. מיליוני האנשים שגרונותיהם כרוכים בחבלי הפוליטיקאים התעשתו והחליטו להסיר את חבלי השנאה מעל צוואריהם. האחדות של העם מכל המגזרים למען מטרות משותפות – ניצחון האויב והחזרת החטופים – מרטיטה את הלבבות. יהודים מכל קצווי תבל חזרו במהירות לארץ, התגייסו למאבק באויב. האחווה והאחדות הראו לאויב, אך במיוחד לנו, את הכוח האמיתי של עם ישראל. עם ישראל הוא עמו של בורא עולם. עם הנצח, שסבל אין סוף גזרות, פרעות, רציחות והשמדות, אך בזכות חיבורו לשורשו צלח את כל התלאות. עכשיו, אחרי כמעט חצי שנה שהמושכים בחבל הפסיקו בלית ברירה את המשיכה, נראה שהם התעוררו ורוצים לחדש את משחקם הקטלני. אני תפילה שכולנו, עם ישראל לכל גווניו, נהיה חכמים ונבונים מספיק על מנת לא לאפשר להם להמשיך במשחקם המסכן את קיומנו. שנדע שאנחנו בני אב אחד. ואפילו אם לפעמים מעשיהם של חלק מהאחים אינם מוצאים חן בעיניי, עם כל זאת, אינני שוכח שהם אחיי בני אבי ואימי. נישא כולנו תפילה לחזרתם לשלום של כל החטופים, להצלחתם וביטחונם של כל חיילי צה”ל וכוחות הביטחון היקרים, ולרפואת הגוף והנפש של כל הפצועים בפרט ושל כלל ישראל.

בחודש תמוז האחרון הלך לעולמו אבי היקר שלמה בן זלדה ז”ל. יהיה רצון שהקריאה והלימוד בספר זה יהיו לעילוי נשמתו עם נשמות חללי צה”ל וקורבנות הטבח.

עם ישראל ממשיך ללכת מדחי אל דחי. הממלכות הנפרדות אינן משכילות להתאחד וממשיכות במאבקים, לעיתים גלויים יותר ולעיתים פחות. ממלכת ישראל מתפוררת לאיטה. מלכים שפלים, המתנהגים לעיתים גרוע יותר מכל גויי הארץ, משתלטים על הממלכה ומושכים את העם מטה לעבר האבדון המוחלט. עשרת השבטים עוברים גלות אחר גלות, עד הגלייתם הסופית של כל תושבי ממלכת ישראל. גם בממלכת יהודה משתוללות הרוחות, מחמת מלכים שמושכים את העם עד הקצה. מצד אחד, קמים מלכים העושים מעשים שלא יעלו על דעת אנוש ומובילים את העם לטלטלות אחר טלטלות. מצד שני, מולכים מלכים בעלי שיעור קומה, המעלים את העם לפסגות רוחניות וגשמיות שאינן נתפסות בשכל אנוש.

כמו בספרים האחרונים, גם בספר זה אנחנו נכנסים לתוך קלחת רותחת ומבעבעת. “בית המשוגעים” שהבטחתי לכם בספר שעבר “מלחמות המלכים” ממשיך כאן ביתר שאת, ואני מבטיח לכם שהוא לא מסתיים כאן😊. אני רואה את המשך השיגעון בספר הבא, שאני שוקד על כתיבתו. “חזיונות ומלכים” כולל בתוכו כמה מגדולי הנביאים: ישעיהו, ירמיהו, הושע, עמוס, וגם את יונה. לכן הפעם, במקום לחבוש  קסדה (כפי שהצעתי בהקדמה לספר הקודם), שימו עליכם חליפת צלילה ובלוני חמצן. שחררו את עצמכם מטרדות העולם הזה, קחו נשימה ארוכה ו… אנחנו קופצים לצלילה בתוך המים העמוקים של התנ”ך, למצוא עוד קצת אוצרות…

איל כהן נולד בשנת 1970 במרכז הארץ בבית חילוני וגדל כאתאיסט. לאחר שירות צבאי יצא לטיול במזרח הרחוק, בהודו נפגש לראשונה במדיטציה והתחיל לעסוק בה באינטנסיביות רבה במשך כשנה וחצי. באחד הלילות, בעודו שקוע במדיטציה, חווה חוויה חוץ גופית, שבעקבותיה החל תהליך של חיפוש שהוביל בסופו לחזרה בתשובה. לאחר הנישואין, עברו איל ואשתו להתגורר בצפת, שם המשיך את לימודיו התורניים. כשנולדו ילדיו הראשונים (תאומים אחרי עשר שנות צפייה) החל לעסוק בכתיבת ספרי תורה, בעודו ממשיך ללמוד רוב היום וללמד בשעות הערב . ערב קיצי אחד, מערבי צפת הנעימים, ישב איל וכמה חברים בחצר ביתו והשיחה קלחה מעניין לעניין. אחד החברים צחק לפתע ואמר: “וואלק דוד המלך היה בלגניסט לא קטן”, איל התבונן בו בניסיון להבין על מה הוא מדבר. כחוזר בתשובה, חסיד ברסלב מזה עשרים שנה, הופתע איל מיחסו המזלזל של החבר, אף שאיננו שומר תורה ומצוות. עדיין, הדרך שהוא דיבר על קודשי ישראל בזלזול כזה הייתה תמוהה בעיניו. חבר אחר שישב עמם, הנמנה עם שומרי התורה והמצוות הצטרף לדעתו של החבר המשותף, בהציגו את דמותו של משיח ה’ כאדם נאלח שכל פעולותיו היו בגלל אינטרסים ומידות מושחתות. השיחה זעזעה את איל עד עמקי נשמתו – כאדם שחוקר, לומד ואוהב את דמותו הנערצת של דוד המלך הכאב פילח עמוק. כששאל מהיכן הם שאבו את ה”מידע” ההיסטורי המסולף, אמרו כי הם קראו את העובדות הללו בספר, שנכתב על ידי אישה שפעם הייתה חרדית. הניסיונות להסביר,  לנמק, להבהיר, נדחו – התגובה הייתה: “הרי כך היא כתבה”. “ניסיתם לקרוא בתנ”ך? בחז”ל? במפרשים?”, הקשה איל. התגובה הייתה: “למי יש זמן וכוח לזה! הספר שלה סוחף, קל ונעים לקריאה”. מבלי הכנה מוקדמת החל איל לכתוב את סיפור חייו של דוד המלך. כשנתיים ארכה הכתיבה, בירור במקורות היהדות עד היכן שידו מגעת. תנ”ך, תלמוד, מדרשים, זוהר, מפרשי התנ”ך הראשונים והאחרונים .עשרות ומאות ספרים שליבנו, ביררו והבהירו את דמותו וחייו של דוד מלך ישראל . הספר על דוד המלך יצא לראשונה תחת הכותר “אהבת המלך דוד”, וגרף תגובות נפלאות של מאות ואלפי קוראים. איל הוצף בשאלות: “מה עם שאר גיבורי התנ”ך? מה עם עוד ספרים?”. הוא החל בכתיבה על דמותו של משה רבנו ודורו, כתיבה שארכה עוד כשנתיים, שקיבלה את הכותר “דור המדבר” אך בטרם יציאתו לאור עלתה השאלה: “למה לא להתחיל מההתחלה?!”. איל קפץ למים הגועשים וכתב את “ימי בראשית”, גם כן כשנתיים, התורה נכתבה. השאלה: “אבל מה עם יהושע ושופטים? צריכים לחבר את התורה עם דוד המלך!”, לא הייתה צריכה להישאל. מסע נפלא שארך עוד כשנתיים והספר “ימי השופטים” הוכן. מאז יצאו עוד שלושה ספרים: “מלכות שלמה”, “שתי הממלכות” ו”מלחמות המלכים” “חזיונות ומלכים”. כיום איל עומל על חיבור סיפרו התשיעי…