המדריך היהודי 1: מהם שלושת הרגלים

אִישׁ בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה?

תִּקּוּן טָעוּת נְפוֹצָה

הביטוי הידוע "אִישׁ בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" הנו פרשנות לשונית חדשה ושגויה הנפוצה לצערנו היום, ומקורו בפסוק מספר "חֲבַקּוּק", פרק ב', פסוק ד':

"הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ. וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה".

פירושו של הפסוק, הַנָּבִיא חֲבַקּוּק מבטיח לכל "צַּדִּיק" כי לעתיד לבוא, תצא לאור צדקת דרכו, ואמונתו התמימה בקדוש־ברוך־הוא תיתן לו חיים. מסיבה זו יש לומר את הביטוי כלשונו וככתובו:

"וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה".

שִׁבּוּשׁ מְכוָּון?

בביטוי מודרני משובש זה מוחלפת המילה "צַדִּיק" כמעט בלי משים במילה "אִישׁ". זאת כדי לשרת את זכותו של כל אדם להאמין במה שיבחר, כל עוד אינו פוגע מתוך אמונה זו באחרים. "רַעְיוֹן סוֹבְלָנוּת" צודק והומאני זה עומד בניגוד גמור למשמעות המקורית של הפסוק, מדוע יש צורך לעטוף אותו "בִּלְבוּשׁ דָּתִי"?

הָאֱמוּנָה וְהַדָּת הַיְּהוּדִית

הדת היהודית היא הדת העתיקה ביותר מבין שלוש הדתות המונותאיסטיות (המאמינות באל אחד) והיא בעלת תפיסה אמונית מונותיאיסטית מוחלטת, היחידה מבין שלושתן. אבי האמונה באל אחד היה אַבְרָהָם אָבִינוּ, ומהדת היהודית התפצלה הנצרות אשר השפיעה על היווצרות האסלאם. היהדות מבוססת על מערכת מצוות מעשיות שמקורן בכתבי הקודש החשובים ביותר: "סֵפֶר הַתּוֹרָה" (התורה שבכתב), "הַמִּשְׁנָה" (התורה שבעל פה), "הַתַּלְמוּד", ובשלב מאוחר יותר "הַיָּד הַחֲזָקָה" (הָרַמְבָּ"ם), "הַשּׁוּלְחָן עָרוּךְ" (רַבִּי יוֹסֵף קַארוֹ).

מִצְוַת הָאֱמוּנָה

מצווה זו הנה היסוד לכל המצוות ביהדות וכל יהודי מחוייב בה מרגע לידתו ועד לנשימתו האחרונה. על מעמדה הרם של המצווה נלמד מכך שהיא הראשונה "בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת", כנאמר בספר "שְׁמוֹת", כ':

"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".

המילה "אֱמוּנָה" נגזרת מהמילה "אֵמוּן" ופירושה לבטוח בקדוש־ברוך־הוא.

עִקְּרֵי הָאֱמוּנָה הַיְּהוּדִית

חשובי הרבנים והוגי הדעות במסורת היהודית לדורותיה קבעו "קְבוּצוֹת אֱמוּנָה" שונות לפי השקפת עולמם ויסודות אלו הם "עִקְּרֵי הָאֱמוּנָה הַיְּהוּדִית". מספר העיקרים משתנה מקבוצה לקבוצה, הִלֵּל הַזָּקֵן וְרַבִּי עֲקִיבָא ראו במצוות "וְאָהַבְתּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" את הכלל הגדול בתורה. משלל הדעות, "שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עִקְּרֵי הָאֱמוּנָה שֶׁל הָרַמְבָּ"ם" התקבלו כעיקרים המחייבים ביותר בקהילות ישראל.

אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף

הפיוט שחובר במאה ה־13 בידי דָּנִיּאֵל בֵּן יְהוּדָה מבוסס על "שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עִקְּרֵי הָאֱמוּנָה שֶׁל הָרַמְבָּ"ם". בפיוט זה 13 שורות, כל שורה כנגד אחד מעיקרים אלו:

"יִגְדַּל אֱלֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח, נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ. אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ, נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדּוּתוֹ. קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא, רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ. הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר יוֹרֶה גְּדוּלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ אֶל אַנְשֵׁי סְגוּלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ. לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה עוֹד נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ. תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ לֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר דָּתוֹ לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמוּתוֹ. גּוֹמֵל לְאִישׁ חֶסֶד כְּמִפְעָלוֹ נוֹתֵן לְרָשָׁע רַע כְּרִשְׁעָתוֹ. יִשְׁלַח לְקֵץ הַיָּמִין מְשִׁיחֵנוּ, לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ. מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בְּרוֹב חַסְדּוֹ, בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ".