המחזאות העברית המקורית והמתורגמת מראשיתה ועד...

מבוא: המחזאות העברית המקורית במאות 18-16

הדרמה העברית לא התפתחה באופן מקורי.1 סביר להניח כי כבר במאה ה־16 התחברו מחזות בעברית, אך להוציא מחזה מקורי אחד, שנכתב באיטליה בסמוך לאמצע המאה (בידי יהודה סומו, ראו עליו להלן בסקירה), כולם השתכחו או אבדו.

כמסתבר, מקור ההתנגדות לתיאטרון עברי היה נעוץ בהיעדר מסורת לסוג זה של יצירה אמנותית, שהרי בתקופת חז״ל התיאטרון העתיק נחשב לדבר תועבה בעיני החכמים ונדחה.2

אין לדעת בוודאות אם המחזה העברי הראשון, המשתמש בשיטות ובאמצעים של הדרמה האיטלקית, נועד לקריאה בלבד או גם להצגה על גבי במה, אבל ידוע לנו כי במאה ה־17 כבר הוצגו באיטליה מחזות עבריים.3 ועוד יש להזכיר, כי ברבע הראשון של המאה ה־16 המשורר הידוע יוסף צרפתי, איש רומא, תרגם לעברית את מחזהו של הספרדי פרננדו די רוחאס ״סלסטינה״ (או ״מליביאה וקליסטו״) שנכתב ב־1499, אלא שלידינו הגיע רק שיר הפתיחה של המתרגם.4

בעקבות המחזות הראשונים בעברית שנתחברו באיטליה, החלו גם בני העדה הספרדית באמסטרדם לכתוב מחזות עבריים כבר באמצע המאה ה־17.5

במרכז אירופה ולאחר מכן במזרחה החלו מחברים אשכנזים לתת את חילם לכתיבת מחזות מקוריים בראשית תקופת ההשכלה, בשנות ה־90 של המאה ה־18. מחזה עברי ראשון אמנם נכתב בידי יהודי אשכנזי כבר ב־1768, אך המדובר הוא בתרגום של טרגדיה אנגלית בשם ״הכלה המתאבלת״, מאת ויליאם קונגריב (נכתבה ב־1697).6 רוב המחזות שנכתבו בתקופת ההשכלה עוסקים בתולדות עם ישראל, בין בארצו בין בגלות.7

בניסיונם של המחברים היהודים לכתוב מחזות מקוריים בעברית הם ביקשו להראות את כוחה של הלשון העברית גם בתחום הדרמה,8 ושניתן להביע גם בה את שניתן להביע בלשונות אחרות.

הסגנון המאפיין את תקופת ההשכלה ותקופת חיבת ציון (היינו, עד סוף המאה ה־19) הוא סגנון פיוטי המאמץ את הלשון המקראית המליצית.9

סימנים ראשונים של הסגנון המעורב או הממוזג, המתבטאים הן באוצר המילים והצירופים והן בצורות הדקדוקיות ובמבנה המשפט, ניכרים בכמה מחזות שנכתבו בתקופת חיבת ציון.10

עם זאת יש לציין, כי המחזה העברי הראשון, ״צחות בדיחותא דקידושין״ ליהודה סומו, שעלילתו מתרחשת בתקופת המשנה והתלמוד, כתוב בלשון מעורבת המשלבת לשונות חז״ל בלשון המקראית.

1 ראו שירמן, לתולדות השירה והדראמה, ח״ב, 118.

2 ראו שם, 120-119.

3 ראו שם, 123.

4 ראו שם, 118; מ״ד קאסוטו, ״משירי יוסף בן שמואל צרפתי: הקומדיה הראשונה בעברית״, מחקרים לזכרון ר׳ עמרם קאהוט, בעריכת ש׳ בארון וא׳ מרכס, ניו יורק תרצ״ו, עמ׳ קכא-קכח (שיר הפתיחה נדפס בעמ' קכד-קכח).

5 ראו שירמן, שם, ח״ב, 184.

6 ראו שם, 191-184.

7 ראו זוהר, אור חדש, 9.

8 ראו שירמן, שם, 120.

9 זוהר (שם, 357) מבחינה בלשון המקראית המליצית בין סגנון שיבוצי לבין סגנון ״ניאו־קלאסי״, כלומר, ״שימוש ריבוני״ בלשון המקראית תוך בחירה חופשית של הביטויים המקראיים.

10 ראו שקד, המחזה העברי ההיסטורי, 263-261; פרופ׳ שקד מציין, שלמפנה הסגנוני התלווה גם המפנה בדרכי השיח ובהתמעטות הקישוטיות השגרתית.