פרק א'
המסע אל "דור ה-L (אל)" ואל "קהילת ה-M (אם)"
מאחר שלרובנו השגת הצלחה משמעותית היא דמיונית, אנו מסתפקים בכך שאנו מקשיבים לסיפורים על הצלחות של אחרים; לסיפורים על מנהיגים לאומיים, חברתיים, פוליטיים וצבאיים דגולים כמו משה, נפוליאון, צ'רצ'יל, גנדי, דה-גול, בן-גוריון, האם תרזה, הדלאי לאמה, נלסון מנדלה, חוסיין, רבין ועוד, או לסיפורים על מנהלים שידעו להצעיד את ארגונם להישגיות מרשימה כמו אייקוקה, תומס ווטסון, ג'ק וולש, ג'ובס, גייטס ואחרים.
אנשים מצליחים הם אנשים שגורמים לדברים לקרות, ובכך הם מעצבים מציאות משמעותית, מפתיעה, מרגשת ולעיתים אף חדשנית עבור האנשים סביבם. לעומתם, הרוב צופים בקרות הדברים. אנשים מצליחים מתבוננים בזמן המתקרב, ולכן מאפשרים את יצירת הערך המוסף הייחודי, המפתיע והתחרותי, בעוד שהרוב צופים בזמן המתרחק ונשארים במוכר ובידוע. המצליחים מקיימים את המציאות סביבם ברצונם ("אין דבר העומד בפני הרצון"), ואילו הרוב מקיימים אותה בהגיונם בלבד (מציאות חמשת החושים והשכל הישר). אנשים מצליחים מעזים לחלום בגדול ולהיכשל, לעומת הרוב המפחדים מכישלון.
לכן המצליחים הם אנשים יוצאי דופן, המנהלים חיים מרתקים השונים מחיי רבים מאיתנו. במעשיהם הם מצליחים לכבוש את הלב הקולקטיבי של כולנו, ולגעת עמוק בנשמותינו ובמהות קיומנו, משום שלשביל בו הם הולכים יש לב בשבילם. הם נותנים תקווה ומשאירים חותם. הם בעלי השראה וחזון. רובם פועלים מתוך ענווה וצניעות ומתוך אי-רצון להיות קביים להולכים אחריהם.
האם כל אחד מאיתנו יכול לגרום לדברים לקרות? האם כל אחד יכול לכבוש לבבות, לעצב מציאות מצליחה ולהשאיר חותם משמעותי? האם כל אחד יכול להצליח בתחומו?
השאלות מתסכלות במיוחד כעת, על סף האלף החדש, כאשר עוצמות הכוח נמצאות בידי מספר מועט של בעלי הון ובעלי חברות ענקיות, העוסקים בדיכוי חופש הפרט, מגדירים את עולם המושגים שלנו, מעצבים את תרבותנו, מתרגמים צרכים בסיסיים למוצר תרבותי (המבורגר, ג'ינס, יוגורט), בודים את הצרכים שלנו כדי שישרתו את צורכיהם, והופכים את הכסף למכשיר שליטה וכוח.
השאלות מתסכלות במיוחד כאשר אנו עדים לכך שהכוח הפוליטי עובר מהשלטון הדמוקרטי לידי מיעוט של בעלי עוצמה כלכלית שאיש לא בחר בהם; כאשר אנו עדים לכך שהפערים החברתיים והטכנולוגיים הולכים וגדלים; כאשר אנו עדים לכך שהטכנולוגיה משתלטת על חיינו ומנתקת אותנו ממגע רגשי עמוק, ואנו נתונים להשפעת ריגושים במקום להשפעת רגשות; כאשר הבעלות המתחלפת של חברות ועסקים יוצרת ניכור מוחלט בין בעלי השליטה לבין העובדים, ההופכים להיות בורג במכונה אדירה ואינטרסנטית; כאשר אנשים מצליחים כלכלית הנהנים מיוקרה וממוניטין, חשים לחץ, מתח, עייפות, חוסר שמחת חיים, בדידות ואף חולשה.
אנשים "מצליחים" אלה מגלים כי למרות ששאפתנות ורצון עצמי איפשרו להם לטפס לעמדות כוח והשפעה, התעלמותם מהתפתחות אישית מותירה אותם עם תשוקות, אגו מנופח ואמונה בכוח השפעתם. ולא רק הם. רובנו חשים חוסר תכלית, חוסר אונים, קשיים, תסכול, כאב, ריקנות וחוסר משמעות.
האם זה העולם שאנו רוצים להמשיך לחיות בו? האם בעולם שכזה יש לנו סיכוי להשיג הצלחות, לגרום לדברים לקרות, להשאיר חותם משמעותי לאורך זמן? לדעתי, בכל אחד מאיתנו קיימת העוצמה להשיג את כל מה שחלמנו עליו, אלא ש...
רגעים
אילו יכולתי לחיות מחדש את חיי,
בפעם הבאה הייתי מנסה לטעות יותר.
לא הייתי מנסה להיות כל כך מושלם.
הייתי נרגע יותר.
הייתי טיפש יותר; למעשה הייתי לוקח יותר סיכונים,
יוצא ליותר מסעות,
מתבונן ביותר שקיעות,
מטפס על יותר הרים, שוחה ביותר נהרות.
הייתי הולך ליותר מקומות שבהם לא הייתי מעולם.
הייתי אוכל יותר גלידה ופחות שעועית.
היו לי יותר בעיות אמיתיות, ופחות מדומות.
אני הייתי אחד מאותם אנשים שחי
הגיוני ושקול בכל רגע בחייו.
ברור שחוויתי רגעים של שמחה
אך אילו יכולתי לחזור אחורה, הייתי מנסה
לחוות רק רגעים טובים.
כי אם אתם לא יודעים, החיים עשויים רק מרגעים.
אל תאבדו את העכשיו.
אני הייתי אחד מאלה שלעולם לא זז בלי מד-חום,
שקית מים חמים, מטרייה ומצנח.
אילו יכולתי לשוב לחיות, הייתי מטייל עם פחות משקל.
אילו יכולתי לשוב לחיות, הייתי מתחיל ללכת יחף בתחילת האביב,
וממשיך עד סוף הסתיו.
הייתי רוכב יותר סיבובים על הקרוסלה,
מתבונן ביותר זריחות ומשחק עם יותר ילדים.
אם היו לי שוב חיים שלמים לפני...
(חורחה לואיס בורחס, 1984)
אנשים וארגונים רבים חשים אי-נכונות להיות מי שהם, להכיר את עצמם, לקחת סיכונים, להשתטות, לטעות, להיכשל, לא להיות מושלמים, לצאת למסעות ללא הרבה "משקל", ליהנות מכל רגע, לחיות כל רגע מתוך זרימה. עליהם להבין כי הסיבות לכך מושפעות מהדומיננטיות של שני ארכיטיפים בחייהם, ארכיטיפים שהם תוצר המגבלות שהם עצמם יצרו. האחד הוא "כוח השבט" - הכוח נתון בידי סמכות מרכזית, וקיימת החתירה לאחידות, לסדר ולקולקטיביות; והשני הוא "כוח היחיד" - הכוח שנותן לגיטימציה להתמקדות חומרית, לתחרותיות ולהישגיות על חשבון אחרים ולאגואיזם1. ברגע שהם יבינו זאת - הם יעשו מעשה.
שני הארכיטיפים מאפיינים את האבולוציה האנושית מאז ומתמיד, ומשפיעים על הכלכלה, החברה והפוליטיקה שלנו. הם מתבססים על האבולוציה של הצורה הפיזית, הנשענת על חמשת החושים כמתארי מציאות מוגבלת. מציאות פיזית היא מציאות "שָם", מציאות של הישרדות, פחד, כוח, אלימות, שליטה ותחרותיות. במציאות זו רק מעטים מסוגלים להצליח. רק כאשר אנשים וארגונים יבינו את ההשפעה ההרסנית שיש לשני הארכיטיפים על חייהם והישגיהם, תיוולד זעקה אמיתית שתהפוך לחיפוש משמעויות חדשות בתוך פנימיותם, מעבר למציאות הפיזית. אם לא תיוולד הזעקה שתוביל לשינוי משמעותי, הפחד להיות ולהתנסות ימשיך לגרום לבלבול, לקונפליקט, לאלימות ולתוקפנות. הפחד ימשיך לשעבד אותנו לכוחו של ההרגל, לכוח האגו, לשיפוטיות ולחומרנות כמשענת של חיינו, וימשיך לנקז מתוכנו את אנרגיות החיוּת, ההתלהבות והסקרנות.
כדי להשיג הצלחה, צמיחה, התחדשות, עיצוב מציאות הנוגעת ללב, העצמה אישית וחיים משמעותיים, על האדם לחזור "הביתה" - אל האמת הפנימית, אל האותנטיות והנכסים האינסופיים, אל הנשמה וייעודה. "שיירד אדם לתוככי עצמו ויגלה את שורש נשמתו" (אמרה חסידית). החזרה "הביתה" איננה פשוטה. ה"בית" הוא עולם פנימי נסתר, שאת קיומו עלינו לגלות בכל פעם מחדש ובדרכים שאינן מכוחו של הרגל. ישנה אגדה שסופרה רבות על-ידי יוגי רמאן2:
פעם, כל האנשים ביקום היו אלוהים (gods). אולם הם התחילו לנצל לרעה את הכוח שהיה להם, עד שהחליט האלוהים הגדול ברהמה, שהוא ייקח את המתנה הזאת מהם, ויחביא את 'ראש האלוהים' במקום שהם לעולם לא יוכלו למצוא. יועץ אחד הציע לקבור אותו עמוק באדמה. אבל ברהמה לא אהב את הרעיון. הוא טען שיום אחד האנושות תחפור מספיק עמוק, ותמצא אותו. יועץ אחר הציע להחביא את 'ראש האלוהים' עמוק בים. "לא," אמר ברהמה. "יום אחד האנושות תצלול מספיק עמוק, ותמצא אותו." יועץ אחר הציע להחביא אותו במקום הכי גבוה. אבל ברהמה טען שהאנושות בסופו של דבר תמצא דרך לטפס גם לפסגות גבוהות, ותמצא את 'ראש האלוהים'. לאחר שתיקה, מצא האלוהים הגדול ברהמה את הפתרון להחבאת המתנה הנפלאה מכול, "אנחנו נחביא אותה בתוך האדם עצמו. הוא לעולם לא יחשוב לחפש שם."
בנסיוני למצוא דרכים לעזור לאנשים ולארגונים לחזור "הביתה" ולמצוא מחדש את "ראש האלוהים", יצאתי למסע למידה אישי מרתק, קשה, כואב ומצמיח שנמשך כמה שנים. זה היה מסע של געגועים למשהו יותר אנושי, יותר אותנטי ממה שלמדתי וחוויתי עד כה, מסע של רעב פנימי אַחַר הייעוד המבקש להיות ניזון. זה היה מסע אל לב היצירה שבתוכי, אל הנשמה, אל הניצוץ הכלוא. בתקופה זו התעמתתי עם המגבלות שלי, עם כוחו של הרגל, עם אגו, עם ידע וניסיון עשירים, ובו-בזמן עם דחף עצום לפרוץ גבולות ולבקר במחוזות פנימיים וחיצוניים משמעותיים חדשים.
במסעי נגעתי קודם בחומרים מעברי. חזרתי לעיין בכל הספרים והמאמרים המסורתיים והפופולריים על הצלחות, על מימוש עצמי, על מנהיגות ועל ארגונים, אך לא מצאתי בהם מילים שינקשו בחדווה על ליבי. למדתי כי מרבית הגישות המסורתיות:
נעדרות ידיעה עצמית.
מציגות בורות לגבי טבע המציאות, טבע הדברים וטבע האדם.
מציגות אמת אחת שהיא לרוב רציונלית.
מתייחסות להצלחה כאל הישג חומרי, המושג בעיקר על-ידי כיבוי אורו של האחר.
מתייחסות למנהיגות כאל פונקציה.
מתייחסות אל אושר ואהבה כאל אוסף של "דברים".
מתמקדות ברעיונות שמפרידים, מפרקים ומנתחים, במקום ברעיונות שמחברים ומאחים.
נעדרות התייחסות עמוקה לשאלות ערכיות. רובנו שוכחים לשאול למה?
הרגשתי שהעולם הוא פחות רציונלי ומדעי, והרבה יותר יצירתי ומשחקי ממה שאנו מרשים לעצמנו לחוות. הרגשתי שאנחנו כאן בשביל התנסויות עשירות ומעשירות ולא עלובות ומעליבות. למדתי שהמידע העומד לרשותנו בדרך למימוש עצמנו ולהשגת הצלחה משמעותית עבורנו, אינו ניתן ללמידה רק בכלים מדעיים לוגיים; שהעולם נמצא בתלות הדדית משפיעה, יותר ממה שאנו מסוגלים להבין (כל שינוי שאדם אחד עובר, משפיע על אחרים; כל הישגיות של יחיד תלויה באחרים). הבנתי שאנחנו לא צונחים אל מציאות נתונה, ואז הברירה בידנו - לשחות ולהסתגל למציאות של "שָם", או לטבוע. המציאות (כולל המדע) נבראת על-ידי התודעה שלנו. אין מציאות "שָם" אובייקטיבית הניתנת לפירוק ליניארי. אנחנו והמציאות חד הם, ולכן הכול משקף את הכול, הכול נמצא באחדות. ביקום נמצא כל השפע הנדרש לאושרנו ולעושרנו.
הנה ימים באים, נאום ה', והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה'.
(עמוס ח', 11)
כאשר הבנתי זאת, החלטתי שעלי לגעת, לחוות, ללמוד ולהתנסות בתפישות יצירתיות יותר - בפילוסופיות רוחניות שהחזירו אותי אל מקורותי (כ"חוזרת בשאלה"). במסע זה נפגשתי עם מורים שונים מתחום היצירתיות, הפילוסופיה של המדע, זן, שמאניזים, סופיזים, קבלה וחסידות. הלכתי לסדנאות לחיפוש ה"אני", למדיטציות מסוגים שונים, טנטרה, לידה מחדש, soul retrieving, וכדומה. קראתי בחומרים מתוך הפיזיקה הקוואנטית, תיאוריית הכאוס, אינטואיציה, פילוסופיה מזרחית ומערבית, סינכרוניסיטי (צירופי מקרים מופלאים שעשויים לצוץ לפתע ולהסיט את החיים לכיוון חדש) וצמיחה אישית.
מכל שנות המסע המרתק למדתי, שהחתירה להתחבר אל מה שהכי עמוק ואמיתי בתוכנו, להגשים את עצמנו רוחנית, להשיג אושר, שמחה, שקט פנימי והישגיות פחותת מאמץ, סבל ותסכול, היא כמיהתו הגדולה ביותר של האדם. למדתי כי השינוי חייב לקרות בלב, בתוך ה"בית" הפנימי של האדם, ולא על-ידי החלטות של גורמים חיצוניים כגון שלטון והנהלה. רק האדם עצמו יכול לחדש את עצמו, ליצור את מציאותו, לגאול את עצמו ולהשיג הצלחה משמעותית, ולא יוכלו לעשות את זה לא מורה ולא "קביים חיצוניים" אחרים.
בתהליך החזרה שלי "הביתה", נוכחתי שאני לא לבד. קראתי ופגשתי אנשים במקומות שונים ובתפקידים שונים (זוטרים ובכירים), שגם הם מעזים "לחזור הביתה" לתוך עצמם ולהתייחס אל החיים מתוך אמנות, מתוך יצירתיות, מתוך אותנטיות. החלטתי לכנות אנשים אלה כ"דור ה-L (אל)", דור שאני מקווה כי ילך ויתרחב.
"דור ה-L (אל)" מעז להחזיר את הגה חייו (Leadership - מנהיגות) חזרה לידיו, ולהוביל חיים של עוצמה מתוך חופש הבחירה ונטילת אחריות ללא התניות, ללא כוחו של הרגל, ללא כוח האגו וציפיות החברה ממנו. דור זה מעז לחיות, ללא הצורך להישען על "קביים חיצוניים", ללא הצורך שיגידו לו מהי המציאות, לאן ללכת ומה כדאי לו לעשות ואיך. זהו דור המתחבר אל הווייתו הפנימית - אל ה"אלוהים" (Lord), ניצוץ הבריאה, ניצוץ האנרגיה הקיומית שלו, הקול הפנימי שמאפשר לו להתחבר עם האינסוף וליצור עולם ממשי טוב יותר. זה דור שמעז להתחבר אל החיים מתוך חופש פנימי, המוגדר על-ידי ארבעת ה-L:
החופש
להיות אותנטי - Authentic
Life
החופש
לאהוב את מי שהוא ולהאמין באינסוף נכסיו -
Loving
החופש
לא לדעת (ללמוד ללא שיפוטיות/הזדהות) -
Learning
החופש
לחיות את הייעוד -
Living
Destination
כאשר האדם מכיר כי הסבל, התסכול, חוסר האיזון והמאמץ הגדול אינם הכרחיים בדרכו להשגת חיים משמעותיים והצלחות גדולות הנוגעות לליבו ומרגשות גם אחרים, מתחילה ההכרה להניע אותו ללמוד את ה"אני" הפנימי שלו, לפעול מתוכו, ולממשו הלכה למעשה. שכן הצלחה משמעותית שתושג במאה ה-21 חייבת להכיל את רוח האדם: את טבעו האותנטי והאינסופי, את ייעודו הבוער כאש בעצמותיו ואת רצונו לממש את עצמו. כלומר, אושר, הרמוניה, הצלחה ומשמעות יושגו על-ידי התחברות מחודשת ל"אני" אותנטי, שהוא "אדון בביתו", על-ידי אהבה למלוא הפוטנציאל הקיים בתוך האדם, על-ידי צמיחה והתחדשות תמידיות, ועל-ידי מערכת ערכים של יושרה, יושר, חזון, הגינות ואיכות הדדית. גישה זו מחייבת לקיחת סיכונים ונטישת המוכר והידוע, ומחייבת את איבוד התמימות, השליטה, ההזדהות, האשליות, הוודאות והקליפות.
בנקודה אחת קטנה מאוד יכול האדם לצמוח, ובגדול, ושינוי זה יכול לקרות רק בליבו, ולא בגלל מדיניות, טכנולוגיה, או החלטת הנהלה.
כדי להצליח, לצמוח ולהתחדש, האדם צריך קודם כול את עצמו.
כדי לממש את עצמו, על האדם לחלום בגדול, ולהעז להיכשל.
מאפייני "דור ה-L (אל)" נמצאים בכל אחד, ללא קשר לתחום העיסוק. על-פי השקפתה של הקבלה, הגעגוע להרמוניה ולאותנטיות אינו געגוע נוסטלגי, שכן שתיהן קיימות בפונטנציה במעמקים הנסתרים של ההוויה ובתוך נפש האדם. תפישת "דור ה-L (אל)" מתארת מנהיגות אישית, המובילה חיים מתוך תודעה גבוהה, הרמוניה ואותנטיות. עלינו רק לרצות שזה יקרה. לכן, לדעתי, המנהיגות המצליחה והמשפיעה במאה ה-21 תהיה מנהיגות של אנשים רוחניים. הם יחושו בנוח עם הרוחניות שלהם, ויידעו לטפחה גם אצל אחרים.
השינוי באופיו של הדור משפיע גם על השינוי העובר על היחסים בתוך חברה, ארגון, קהילה או משפחה. בן "דור ה-L (אל)" מבין כי הכול נמצא בתלות הדדית, לכול יש השפעה הדדית. הוא מבין כי הוא אינו יכול לממש את עצמו, את ייחודו ואת חלומותיו בתוך בועה אישית, אלא בתוך תלות הדדית איכותית. לשם כך, הדור החדש של אנשים מצליחים, מתחיל לעצב "שבט" חדש (ארגון חדש של יחסים), שאני מכנה "קהילת ה-M (אם)", קהילה המעניקה משמעות חדשה ליחד. "קהילת ה-M (אם)" יוצרת תחושה של "רחם-בית" (Caring Organization) ובכך ממגנטת אנרגיות חיוביות של עשייה, ממגנטת אהבה, מאפשרת שונות וניגודים, רגשות, התנהגויות והתנסויות, מתהווה בכל רגע מחדש וממוקדת במטרות משמעותיות וחשובות באמת. ה"דבק" שיאחד את בני "דור ה-L (אל)" בקהילה יהיה אפוא אהבה, פרגון, סבלנות, נתינה ללא התחשבנות ויכולת הכלה.
התפתחותם של "דור ה-L (אל)" ו"קהילת ה-M (אם)" משפיעה על היווצרותו של ארכיטיפ חדש, העוזר לנו להבין ולהסתכל אחרת על חיינו ועל הסובב אותנו. בניגוד למצב של תסכול וחרדה, מבוכה, הרס עצמי, תחרות חומרית ובלבול, שרוב האנשים חווים בהשפעת הארכיטיפים של "כוח השבט" ו"כוח היחיד", הארכיטיפ החדש "חוכמת החיים" יסייע למאסה גדולה יותר של אנשים וארגונים לשנות את הדרך בה כל אחד חי ומשיג אושר, ישנה את הדרך בה כל אחד מממש את האמת הפנימית שלו, ישנה את פני החברה והיחסים בתוכה, את המטרות וההדגשים במערכת החינוך, וישנה את הדרך בה מתנהלים ארגונים ומושגות הצלחות.
הספר "המנהיג שמאפשר לאלף פרחים לפרוח" מציג "מודל" אורגני, הוליסטי, מקורי ומרגש לתפישת האדם כמנהיג של חייו והישגיו, ומציג גם תפישה חדשה לגבי ארגוני שנות האלפיים. ספר זה הוא הרפתקה אמיתית של התודעה שלי. הכתיבה אילצה אותי לכלות את ה"אישיות" שלי ולהתחבר אל ה"אני", ולכן אני מציעה לקרוא אותו בהתאם. אין בו ידע חדש (ידע כבר איננו בעל יתרון תחרותי), כי אם גישה חדשה-ישנה לחיים יותר משמעותיים, הוליסטיים, דינמיים, מרתקים ויצירתיים. ספר זה הוא עלייה-לרגל אל ההבנה כי האדם הוא המנהיג של חייו:
בשונה מהתפישות המקובלות והמסורתיות לגבי מנהיגות, הספר מציג תפישה ייחודית של מנהיגות אותנטית של היחיד. זוהי מנהיגות שאינה תלויה בזמן, במרחב, במעמד ארגוני, בהובלת אנשים או באופנה כלשהי, אלא ביכולתו של היחיד להחזיר את הגה חייו חזרה לידיו.
הספר מציג אדם ההופך להיות "אדון בביתו", משוחרר מכל התניה, מכוחו של הרגל ומהזדהות (מ"דור ה-X" אל "דור ה-L (אל)").
הספר קורא תיגר על שלוש בורויות בהן רובנו שבויים: בורות לגבי טבע המציאות, בורות לגבי טבע הדברים ובורות לגבי טבע האדם, דרך הצגת ארכיטיפ חדש "חוכמת החיים".
הספר מאמין שאמנות ומנהיגות - אחת הן. מנהיגות אותנטית היא אמנות החיים (The Business of Living). זוהי אמנות המשנה את הדגש מ-to have ו-do to ל-to be, ובכך מאפשרת יצירת חיים מרתקים מלאי ניסים ואהבה.
הספר מציג תפישה המאפשרת לאדם לנצח את ה"אני" המותנה ("אישיות"), ולמצוא את האושר בלי תלות ב"קביים חיצוניים".
הספר מציג תפישה המאפשרת לאדם לשחרר את הפוטנציאל האינסופי של נכסים הקיימים בו, במטרה להשיג הצלחות משמעותיות לאורך זמן.
הספר מדגיש יכולת למידה, המאפשרת לאדם לעצב עתיד כלבבו.
הספר מציג התארגנות חדשנית של ארגוני שנות האלפיים - "קהילות ה-M (אם)", המאפשרות השגת הישגים משמעותיים ביותר.
הספר מעלה רעיונות, שוודאי יעלו תהיות אצל הקוראים. אנא, אל תמהרו לשפוט ולפסול. אם תצליחו בכך, אני מקווה כי במהלך קריאת הספר תגיעו לתובנות חדשות היכולות להעשיר את חייכם, את הדרך בה אתם מממשים את עצמכם ואת הדרך בה אתם עובדים ומצליחים.
הספר אינו יכול להנהיג אותך. עליך לרצות לצמוח ולהתחדש. עליך לרצות לממש.
אף אחד לא יכול ללמד אותך את עצמך.
אין אני באה לומר כי כך הם פני הדברים. גם אם דברי נשמעים כך, אין הם תקיפים וחד-משמעיים, אלא מאפשרים לחשוב אחרת, לצאת למסע, לבדוק, להתנסות ולחוות, ומתוך אלה אני מקווה כי כל אחד ימצא את הפירושים והמשמעות שלו.
לצערי, קטונתי מלהשיג את שאיפתו של הרבי מקוצק, אשר אסר על תלמידיו להעלות את תורתו על הכתב. הוא רצה שהדברים ייכתבו על לוח ליבם, ולכן ציווה לשרוף את כל אשר כתב. שנים עבד על ספר שכינה "ספר האדם", והוא הכיל לא יותר מדף אחד. בדף יחיד זה רצה הרבי להביע את תמצית מחשבתו על מטרת קיומו של האדם בעולם. אך משלא הצליח להכיל את המעט, את הבסיס, את העקרונות - לא חס גם על כתב-יד זה, והעלה אותו באש.
פרקי הספר
פרקים א'-ב' הם פרקי המבוא והתשתית התיאורטית.
פרקים ג'-ט' מציגים את "מודל" "דור ה-L (אל)", המורכב מ"הגה" החיים (מנהיגות) ו"חופה": ה"טלית" מתארת את התחברות האדם אל ה"אלוהים" שבתוכו, התחברות המתאפשרת דרך השגת תודעת ריק, חופש בחירה ונטילת אחריות. ארבע ה"יתדות" של ה"חופה" מתארות את דרגת החופש בה נמצא האדם: החופש להיות אותנטי - יודע את עצמו; החופש לאהוב - מאמין בעצמו ובנכסיו האינסופיים; החופש לא לדעת - למידה טבעית המתרחשת כאן ועכשיו ומאפשרת צמיחה והתחדשות תמידיות; החופש לחיות את הייעוד שלו ולהשאיר חותם משמעותי.
פרק י' מתאר את כוח הרצון כאנרגיית מימוש, המתווכת בין פנימיות בן "דור ה-L (אל)" לבין מעשיו.
פרק י"א מתאר את "כישורי המחר", שלושה כישורים המאפשרים לבן "דור ה-L (אל)" לממש את פנימיותו ואת רצונו, ולהשיג הצלחה משמעותית: חוכמת הקשב וההתבוננות, גמישות התנהגותית על סף הכאוס, גמישות חשיבתית-הוליסטית.
פרק י"ב דן במושג ההצלחה שלא בדרך מקובלת. הפרק שם דגש על הצלחה בהשגת "השורה העליונה" הנובעת מתוך "פרדיגמת השפע".
פרק י"ג מתאר את היישום הארגוני. כאשר בן "דור ה-L (אל)" מוביל ארגון, הוא הופך להיות "המנהיג שמאפשר לאלף פרחים לפרוח". בכך הוא מוביל את התפתחותו של ארגון שנות האלפיים - "קהילת ה-M (אם)" - הממגנטת, מאפשרת, מתהווה וממוקדת, קהילה הפועלת בצורה יוצאת דופן להשגת הצלחות משמעותיות של כל השותפים בה.
מתוך נסיוני, החלטתי לא לשלב בספר דוגמאות וסיפורים על אנשים וארגונים מצליחים, או על אנשים וארגונים שיישמו את תפישת "דור ה-L (אל)". קיימים סיפורים רבים על הצלחות הנובעות מפנימיות האדם, אולם כל אחד מאיתנו הוא ייחודי, ולדעתי אין מקום שנשווה את עצמנו להצלחות של אחרים, או שנחקה את שכבר נעשה. בספר זה אין גם המלצות מסוג "איך לעשות". כאשר נשאל "איך", נדע שאנחנו מחפשים טכניקה או כלי, ולא צמיחה אישית; שאנחנו בעצם מחפשים "קביים חיצוניים" - פתרון ללא מעורבות רגשית וללא הרצון לדעת את עצמנו. אי-אפשר ללמוד את עצמנו על-פי אמות-מידה של האחר, כי הן מלמדות רק אותו. לכן, מטרת ספר זה לקרב אותנו ככל שנרצה למקום ממנו נוכל לממש את מאוויינו ולהשיג הצלחה משמעותית בחיינו.
אין קיצורי דרך להצלחה. פיתוח "דור ה-L (אל)" הוא "עבודה" לכל החיים, הדורשת הרבה סבלנות, מודעות, תרגול ומשמעת פנימית. גם אם עברנו את הגשר לעבר התפתחותנו הגבוהה, נשוב ונעבור אותו כל חיינו, אבל באופן אחר. לכן, פיתוח "דור ה-L (אל)" דורש דבקות במטרה ואהבה. זמן רב נדרש כדי לשנות תודעה שאומנה במשך שנים בדרך מסוימת, ולפתחה לתודעה גבוהה יותר וגמישה.
בגישה זו אין שום דבר מהקדחתנות שאנו כה רגילים אליה (ואולי לכן היא תיתפש כנטל). אבל כאשר אנחנו מאמינים במשהו, אוהבים, רוצים, משתוקקים לו, אנחנו נשיג אותו או ניצור אותו עם מאמץ נכון ועם נכונות לקחת סיכונים ולשלם את המחיר. ספר זה הוא רק טריגר, רק הזָרז, ואני מקווה שאנו נפנה את האנרגיות שלנו ללמוד את החיים ממש ולא את הספר.
בין אם סיימנו תואר, או שאנחנו הורים, אנשי מקצוע, שיווק או היי-טק, בין אם אנחנו יושבי-ראש מועצת מנהלים או מנהלי חברות, אנשי חינוך או מדענים, עלינו לנסות לענות על כמה מהשאלות הבאות לפני שנתחיל את המסע בתוך הספר:
לְמה יש כוח לשנות אותך? לָמה (אם בכלל) אתה רוצה להשתנות?
מה אתה יכול להראות שעשית עם חייך?
לְמה אתה כמה, והאם אתה מעז לחלום על הגשמת הדברים להם עורג ליבך?
אילו היית רץ "מהר יותר", לאן היית מגיע? אילו ארגונך היה "רץ" מהר יותר, לאן הוא היה מגיע?
האם אתה מממש את נכסיך הקיימים? האם קיימים נכסים שאינך מכיר עדיין?
האם ארגונך מאפשר לך ולאחרים לממש את נכסיכם?
מה קשה לך לשנות (בכל תחום מחייך), זה שאם ישונה - יעשה את כל ההבדל? מה לגבי ארגונך?
מהם הדברים הנמצאים במודעות שלך, ומה בלא-מודע? מה במודעות ובלא-מודע של ארגונך?
מה אתה עושה מתוך הצריך, ומה מתוך הרוצה? מה עושה הארגון שלך מתוך הצריך ומתוך הרוצה?
אם היית מאבד את שמך, מה היו התועלות? אם ארגונך היה מאבד את שמו, מה היו התועלות?
האם העובדים בארגונך מרגישים שלעשייתם יש משמעות?
האם אתה יכול להימצא עם הכאב שלך או של אחרים מבלי להזהיר, להסתיר, או לתקן?
האם אתה יכול להיות נאמן, ולכן ראוי לאמון?
האם אתה מסוגל לחיות עם הכישלון האחרון שלך?
האם חייך משרתים אותך, או אחרים משרתים אותך?
אל תמהרו במתן התשובות. נסו לשקול כל רעיון, ולשקף את מוצאו אצלכם. מדוע בחרתם דווקא בתשובה שבחרתם?
לאחר שעניתם, הבטיחו לעצמכם לא לחזור ל"עסקים כרגיל". הבטיחו לעזוב את העולם המוכר, ולהתחיל לערוך היכרות עם עולמות נוספים.
תרגיל ריכוך
נסו לבצע תרגיל זה לפני כל קריאה ועבודה עם הספר.
שבו בשקט, גב ישר, כפות-רגליים על הרצפה, עיניים עצומות. נסו להרפות את כל השרירים מכף-רגל ועד ראש. התמקדו רק בנשימה למשך 10 דקות. חושו את האוויר הנכנס והיוצא. אם באה למוחכם מחשבה, שקפו אותה, אך מייד נסו להשתחרר ממנה וחזרו להתמקד בנשימה.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.