הצי האבוד 5: נחישות

1

גופה של צריח, הסיירת הכבדה מהברית, נרעד שוב ושוב כשרומחי גיהינום שנורו מספינות מלחמה סינדיקיות פערו בה חורים והבקיעו דרכה. קומנדר ג'ון גירי חיפש לו נקודת אחיזה בעת שמטחי פגזים סינדיקיים הלמו בצדה השמאלי של צריח ופגיעותיהם של כדורי המתכת המוצקה איידו חלקים מגוף הספינה. גירי מחה את הזיעה מעל עיניו ומצמץ בתוך העשן שמערכות הקיום העמוסות והקורסות לא הצליחו לסלק מן האטמוספרה שנותרה בתוך הספינה. הקרב הראשון האמיתי שלו, עלול להיות גם האחרון. צריח התהפכה בחלל בחוסר אונים ללא יכולת לשלוט בתנועתה, ואחרון רומחי הגיהינום שנותר פעיל על ספינת הברית דמם בשעה שאש האויב הלכה והבקיעה לתוכה.

לא נותר לו דבר לעשות. הגיע הזמן ללכת.

גירי קילל בשעה שפתח את הלוח להשמדת החירום והזין את קוד ההרשאה. עוד מטח של רומחי גיהינום הבקיע לתוך צריח ועוד אורות על הגשר כבו או שהחלו להבהב ולאותת על נזק. גירי חבש את הקסדה של חליפת ההישרדות שלו, בידיעה שעומדות לרשותו רק עשר דקות עד שליבת הכוח תגיע לעומס יתר וצריח תתפוצץ. אבל הוא עצר לפני שעזב את הגשר. הוא כבר פקד על אנשי הצוות הנותרים לנטוש ברגע שהיה ברור שהוא יכול לטפל לבדו בכלי הנשק המבצעיים המעטים ובפעולה האחרונה של ההשמדה העצמית. הוא הרוויח את כל הזמן שהיה ביכולתו להרוויח כדי שאנשיו יספיקו להתפנות.

אבל צריח הייתה הספינה שלו, והוא התקשה להשאיר אותה אל סופה.

נשמע עוד רעש חזק, וצריח יצאה מכלל שליטה והתהפכה כשמטחים סינדיקים ממשיכים להלום בה. המסדרונות שמסביב לגירי הסתחררו, קירות זינקו מולו פתאום ואז התרחקו, כשהם חובטים בו לעתים בחוזקה. החיפוש נעשה לנואש כשחלף על פני עוד ועוד נקודות מעגן של תאי מילוט שהיו ריקות, או שהתאים שבהן הושחתו ונותרו תקועים במקומם.

לבסוף מצא תא אחד שאמנם אותת בצהוב על נזק, אולם לא הייתה לו ברֵרה. כשהיה בפנים סגר את הפתח, נחגר, לחץ על כפתור המפלט וחש את כוח התאוצה מצמיד אותו למושבו בשעה שתא המילוט התנתק מפרפוריה האחרונים של צריח.

המנוע של תא המילוט פסק לפעול מוקדם הרבה יותר מכפי שהיה אמור להפסיק. לא היו כל אמצעי תקשורת. שום אמצעי לתמרון. המערכות לוויסות הסביבה היו פגועות. מושבו של גירי נטה לאחור אוטומטית בשעה שהתא הכין אותו לקראת קיום מושהה, מצב קפוא שבו גופו יכול לנוח בבטחה עד שיאספו את התא. בעת שהכרתו של גירי דעכה, בהו עיניו באיתותי נורות הנזק של תא המילוט שהבהבו עד שכבו. הוא ידע שמישהו יחפש אחריו. צי הברית יהדוף את התקפות הפתע של הסינדיקים, יחזיר לעצמו את השליטה על החלל שמסביב לכוכב גרנדל ויחפש ניצולים מצריח. בקרוב מאוד יאספו אותו.

הוא פקח את עיניו אל בליל של צורות ואורות מטושטשים וחש כאילו גופו מלא בקרח ומחשבותיו פועלות לאט ובקושי. אנשים דיברו. הוא ניסה לפענח את המילים בעת שהצורות המטושטשות החלו להתבהר ולבשו דמות גבר ואישה במדים. גבר בעל קול חזק ומלא ביטחון אמר. “זה באמת הוא? וידאת את זה?"

“הדנ"א מתאים בדיוק לרשומות של הצי," אמר קול נוסף. “זה קפטן גירי. גופו היה נתון בלחצים קשים בשל השהות הארוכה בקיום המושהה. נס שהוא עבר את זה כל־כך טוב. נס שהוא בכלל שרד."

“בטח שזה נס!" הרעים הקול החזק. פנים רכנו אליו, וגירי מצמץ כדי למקד את מבטו והבחין במדים שהיו בצבעם של מדי צי הברית, אך שונים בפרטיהם. הגבר שחייך אליו חיוך קורן נשא כוכבים של אדמירל, אבל גירי לא זיהה אותו. “קפטן גירי?"

“ק... ק... קו... מנ... דר... גירי," הצליח לענות לבסוף.

“קפטן גירי!" התעקש האדמירל. “עלית בדרגה!"

עלייה בדרגה? למה? כמה זמן נעדר? איפה הוא נמצא?

“איזו... ספינה?" פלט גירי והביט סביבו. לפי גודל המרפאה, הספינה הזאת הייתה גדולה בהרבה מצריח.

האדמירל חייך. “אתה נמצא על סיפונה של גבורה, סיירת קרב של הברית."

זה לא היה הגיוני. לברית לא הייתה סיירת קרב בשם גבורה. “הצוות... שלי?" הצליח גירי לומר.

פניו של האדמירל קדרו והוא צעד לאחור וסימן לאישה שנשאה דרגות של קפטן להתקרב אליהם. מבטו של גירי החליק מפניה של האישה כי יראת הכבוד שעל פניה הטרידה אותו, ודעתו הוסחה בשל עיטורי הקרב הרבים שהתנוססו על מדיה. עשרות עיטורי קרב. זה נראה לו אבסורדי. מעל לשורות הסרטים התנוסס עיטור צלב הכבוד של הברית. הוא אפילו לא הצליח להיזכר מתי העניקו אותו בפעם האחרונה.

“אני קפטן דסז'אני," אמרה האישה, “קצינת הפיקוד של גבורה. אני מצטערת לספר לך שחבר הצוות האחרון מהסיירת הכבדה שלך מת לפני ארבעים וחמש שנים."

גירי לטש עיניים. ארבעים וחמש שנים? “כמה... זמן?"

“קפטן גירי, היית בקיום מושהה במשך תשעים ותשע שנים, אחד־עשר חודשים ועשרים ושלושה ימים. רק העובדה שהתא הכיל נוסע אחד אפשרה לו להחזיק אותך בחיים כל־כך הרבה זמן." היא החוותה בתנועה טקסית שהייתה מוכרת לו. “בחסדם של אבותינו הקדמונים וברחמיהם של הכוכבים החיים שרדת וחזרת בשלום."

מאה שנים? גל של הלם עבר במחשבותיו האטיות של גירי כשניסה לעכל את החדשות, בלי שניסה בכלל להבין מדוע נדמה היה שהאישה ראתה איזו משמעות דתית בהצלתו.

את החדשות הרעות קיבל ממישהו אחר. האדמירל רכן שוב קדימה, וחייך שוב חיוך רחב. “כן, בלק ג'ק, חזרת!"

הוא מעולם לא אהב את הכינוי בלק ג'ק. אבל אם תגובתו הסגירה את רגשותיו, האדמירל לא הבחין בה. הוא דיבר כאילו נשא נאום. “בלק ג'ק גירי, חזר מן המתים בדיוק כפי שחזו האגדות, כדי לסייע לברית להשיג את הניצחון הגדול ביותר שלה ולסיים סוף־סוף את המלחמה עם הסינדיקים!"

חזר? אגדות? המלחמה עדיין נמשכת כעבור מאה שנים?

כל מי שהכיר כבר מת בוודאי.

מי היו האנשים האלה, ולמי הם חשבו אותו?

ג'ון גירי התעורר בחטף בתאו שעל הספינה גבורה. הוא בהה בתקרה בעודו מתנשם בכבדות ומזיע, אף שגופו עדיין חש את זכר הקרח שפעם מילא אותו. חלף זמן מאז שעלו בו תמונות מן העבר, החל ברגעים האחרונים על צריח ועד שהתעורר על סיפונה של גבורה כעבור מאה שנים. הוא התיישב, מעסה את מצחו ביד אחת, והתאמץ להרגיע את נשימתו. סביבו הצטיירו בחשֵכה קווי המתאר של רהיטי חדרו.

האדמירל בעל הקול החזק נהרג במערכת הבית של הסינדיקים, אחרי שתוכניתו לנצח בקרב התגלתה כמארב של הסינדיקים. אנשים רבים וספינות רבות מן הברית אבדו איתו. הניצולים פנו אל בלק ג'ק גירי האגדי בתקווה שיציל אותם, ולמרות התיעוב שחש גירי כלפי הדמות ההירואית הבלתי אפשרית שיצרו האגדות מבלק ג'ק, הוא נאלץ לקבל עליו את הפיקוד על הצי. בסופו של דבר חלפו כמעט מאה שנה מתאריך קידומו לדרגת קפטן, ולא נותר עוד שום קצין בכיר שהתקרב בכלל לוותק העצום הזה. כמה מהם פקפקו ביכולתו לעשות זאת והטילו ספק בכך שהוא אכן הגיבור האמיתי מהאגדה, אולם אף־על־פי שגירי בעצמו חש באותם הספקות, הוא ידע שהוא מוכרח לנסות. ועד עתה הוא עשה את מה שנראה כבלתי ייאמן. הוא הוביל את צי הברית בחזרה דרך החלל הסינדיקי, נסיגה ארוכה ורצופת קרבות, כשהוא משתמש בידע שרכש לפני מאה שנה ואשר אבד לצי במהלכן של עשרות שנים של מלחמה שהפכה למרחץ דמים, אחרי חורבנה של צריח. עיניו תעו לעבר תצוגת הכוכבים שצפה מעל השולחן שבתאו. הוא השאיר אותה פועלת כשהלך לישון, כשהיא ממוקדת בכוכב דילאווה. עדיין בתוך החלל הסינדיקי אולם במרחק של שלוש קפיצות בלבד מחלל הברית הבטוח. הוא היה קרוב כל־כך להצלתם של האנשים שהאמינו שהוא יכול להציל אותם. אבל הצי עדיין היה בתוך תחום האויב, עדיין היה עליו להילחם כדי לפלס את דרכו ולעבור את השייטת הסינדיקית שבוודאי ממתינה להם בקצה אחת מן הקפיצות האלה, ואובדנה של צריח שב לרדוף אותו.

גירי נשף בעייפות ואז פשפש במגרה ושלה ממנה חטיף אנרגיה. הוא הביט בו בספקנות. כמו רוב המזון שנותר בצי, החטיף הגיע ממאגרים סינדקיים עזובים שנותרו במערכות כוכבים שוליות שננטשו לאחר שהחלו להשתמש ברשת ההיפרנט. אפילו הסינדיקים חשבו שלא כדאי להם לקחת את המזון הזה. אם כי לא היה ספק שתאריך התפוגה שלהם עבר מזמן, החטיפים ושאר המזון שאספו הוקפאו ונשמרו בוואקום דחוס מאז שננטשו, ומבחינה טכנית היו ראויים למאכל. על עטיפת החטיף הייתה מודעת תעמולה שבה נראו פלוגות קרקע של סינדיקים, שאנשיה בעלי מראה הירואי על־אנושי, צועדות משמאל לימין. הוא קרע את העטיפה ופתח אותה כשהוא משתדל לא לקרוא את המרכיבים, ואז החל לנגוס ולבלוע חתיכות מן החטיף. למרות מאמציו הרבים להימנע מלחוש את טעמו של הדבר הזה, הוא עדיין התכווץ ברתיעה כשחש בו בכל זאת. לוחמים בצי הברית הרבו להתלונן על המזון שקיבלו, ואחת מן המעלות המעטות של האספקה הסינדיקית הייתה שפרט לכך שהשאירה אותם בחיים, היא גרמה לטעמן של מנות הברית להיות נפלא לעומתה.

וכמו שנאמר בבדיחה הנושנה, לא רק שהאוכל היה נורא, גם לא היה מספיק אוכל. החטיף רבץ בבטנו של גירי כמו כדור של עופרת, אבל לא זו הייתה הסיבה שהוא לא לקח עוד אחד. צי שנותק מאספקה ומצא עצמו לכוד בטריטוריה של האויב נאלץ להסתפק במנות קצובות. הוא לא יאכל טוב יותר מאנשיו. אם כי לפי איכותו של המזון הסינדיקי, “טוב יותר" אולי לא היה המונח המתאים.

לוח התקשורת שלו זמזמם בבהילות, וגירי לחץ על כפתור האישור.

“קפטן גירי, ספינות אויב הגיעו לנקודת הקפיצה מקאבאלוס."

הוא לחץ על כפתור נוסף, תצוגת הכוכבים הבהבה ונמוגה והתחלפה בתצוגה שהראתה רק את מערכת דילאווה ואת הספינות שהיו בתוכה. כשצי הברית עזב את מערכת קאבאלוס לא נשארו שם הרבה ספינות מלחמה סינדיקיות שעוד היו ראויות לשמן, אלא אם כן לוקחים בחשבון גם את הריסות הספינות הסינדיקיות שהקיפו את קאבאלוס במסלול לווייני בענני שברים שהתפשטו לאטם.

אבל היו עוד הרבה ספינות סינדיקיות שדלקו בעקבות הצי של גירי, ומאמץ הנסיגה הממושכת דרך חלל הברית ניכר בצי יותר ויותר. לא כל שברי הספינות שנותרו בקאבאלוס היו של ספינות סינדיקיות. גם ספינת המערכה יאות, ספינת הקרב־סיור לב אמיץ ועוד תשע סיירות מהברית אבדו בקרבות ההם, אחדות מהן התרסקו בקרב ואחרות פוצצו לרסיסים בפקודתו של גירי, משום שספגו נזק רב מכדי להמשיך עם הצי.

גם העומס עליו היה מתיש. ברוחו הוא עדיין התאבל על האבדות שספג הצי עד עתה, וקרוב לוודאי שבשל כך עלו בו שוב הבזקים של פוסט טראומה.

במאמץ רב הוא הצליח להתרכז במתרחש לפניו כרגע. “רק צר"ה אחת ושתי קורבטות ניקל," אמר.

“בדיוק," השיבה קפטן דסז'אני, ודמותה צצה לצד התצוגה. היא כמובן הייתה על הגשר, ופיקחה על ספינתה. “חבל שהן במרחק של כמעט שלוש שעות אור. הצוותים של רומחי הגיהינום מגבורה היו שמחים להתאמן קצת בקליעה למטרה."

“לא שהצוותים שלך זקוקים לזה, טניה," השיב גירי, והערתו זיכתה אותו בחיוך גאה מצדה. כפי שציינה, נקודת הקפיצה הייתה במרחק שלוש שעות אור מן הצי, שנמצא עמוק יותר בתוך המערכת, ומשמעות הדבר הייתה שהצלמיות של הספינות הסינדקיות שראה לפניו היו מלפני שלוש שעות. “אף אחד לא בא אחריהן. הן בטח מסיירות."

“מוסכם. אנחנו מצפים שאחת מהקורבטות תבלום כדי להישאר קרוב לנקודת הקפיצה. הקורבטה השנייה והציידת־רוצחת בטח יאיצו לכיוון נקודות הקפיצה אל קליקסה ואל הראדאו." היא עצרה. “זאת הפעם הראשונה שאני רואה קורבטת ניקל מחוץ למערכת סינדיקית מיושבת. הן כל־כך מיושנות שאני מתפלאת שהם מסכנים אותן בתוך חלל הקפיצה."

למעשה הן היו מיושנות כל־כך עד שהשתמשו בהן כבר לפני מאה שנה, בזמן שהצמידו להן בברית את הכינוי הזה מפני שראו בהן ספינות זולות שמתכלות בקלות בשעת קרב. אז, כאשר המלחמה רק החלה. תמונות מן העבר של קורבטות ניקל יורות מטחים על צריח שבו ועלו בראשו.

“המפקד?" שאלה דסז'אני.

גירי התנער, מופתע מכך שהניח למחשבותיו לנדוד באופן שכזה. “סליחה."

רק הוא יכול היה להבחין במבט המודאג שהיא שלחה בו, אולם היא המשיכה לדבר כרגיל. “יכול להיות שהקורבטה הראשונה תקפוץ בקרוב בחזרה אל קאבאלוס, כדי להודיע שאנחנו עדיין פה." כעת לבשו פניה הבעה מקצועית שלא הסגירה דבר, “משום שאנחנו עדיין פה."

“נצטרך כל מה שנצליח להציל מהחומרים שהסינדיקים השאירו מאחור כשפינו את אחרוני האנשים מהמערכת הזאת לפני עשרות שנים," השיב גירי, והשתדל לא להגיב ברוגז לזירוז שלה.

“כבר העמסנו את כל המזון הנטוש." אמרה דסז'אני והעוותה את פניה. “אם אפשר להשתמש במילה ‘מזון' באופן בלתי מחייב כל־כך. הצי בכל זאת יצטרך לצמצם את המנות פעם נוספת כדי למשוך כמה שיותר את מה שנשאר לנו." היא משכה בכתפיה. “היתרון היחיד בבלילה שעשינו מהמאגרים שהסינדיקים זרקו הוא שאף אחד לא רוצה לאכול מזה הרבה, כך שצמצום במנות לא מפריע לאנשים כמו שהיה מפריע להם קיצוץ במזון אכיל."

“כנראה בכל דבר יש משהו טוב." אמר בחיוך כשבדק שוב את המידע על חומרי הגלם שהעמיסו למאגרים שעל ספינות העזר, ואז הבין שדסז'אני רמזה בהתחלה שלדעתה הצי צריך להתקדם ואחר כך שינתה את הנושא בכוונה, כדי להפיג את התנגדותו.

אני לא צריך להתרגז. ראוי שזה ידאיג כל קצין בצי הזה. מתי נצא מדילאווה, ולאן אנחנו פונים מכאן? אנחנו נמצאים פה כבר כמעט יום וחצי, וסביר להניח שזה יום אחד יותר מדי.

לא היו שום סיבות להישאר בדילאווה. ללא שום עולמות מיושבים שנעו סביבו, הכוכב הזה התהדר פעם בנוכחות אנושית מעטה בלבד, אולי כמה אלפים אם לשפוט לפי המתקנים שהסינדיקים השאירו מאחוריהם. האנשים הללו היו פה משום שהשיטה הקודמת, של מנועי הקפיצה המהירים מהאור, יכלה להעביר ספינות רק מכוכב אחד אל כוכב הקרוב אליו ואילצה את הספינות לעבור דרך כל מערכת כוכבים שהייתה בדרך ליעדן. ההיפרנט שינה זאת כשאפשר לספינות לנוע מכל שער שברשת אל כל שער אחר, והנוכחות האנושית שהייתה במערכות כוכבים חסרות ייחוד הלכה ודעכה כשהתנועה הבין כוכבית עקפה אותה.

אולם אותם מנועי קפיצה ישנים הם אלה שבזכותם התקדם כעת הצי הביתה, מערכת אחרי מערכת, לאחר שההיפרנט התגלה כאיום לעצם קיומה של האנושות. גבורה גם נשאה על סיפונה מפתח היפרנט סינדקי שיכול היה לספק לברית יתרון מכריע אם יגיע הצי בשלום אל חלל הברית וימסור אותו שם. אם לא יצליח להביא את הצי הביתה, המפתח הזה והמידע על האיום שטמון בהיפרנט יאבדו ביחד עם הספינות ועם אנשיהן. מחיר הכישלון נראה לו גבוה יותר בכל פעם שחשב על כך. “תודיעי לי אם משהו משתנה," ביקש מדסז'אני.

“כן, המפקד." דמותה של דסז'אני נעלמה מן התצוגה, אבל לא לפני שהבעת פניה ונימת קולה שידרו לו שמשהו היה צריך להשתנות אך זה לא נעשה.

הוא ישב שם, כשהתצוגה הממוקדת שוב בדילאווה מרחפת למולו מעל השולחן. אבל לא משנה כמה זמן בהה בה, התצוגה סירבה להתנהג כמו כדור בדולח ולספק תשובות לשאלות שעמדו לפניו.

ראשית כול, לאן להמשיך מדילאווה.

פשוט תחליט כבר, אמר לעצמו. הוא כבר עשה זאת פעמים רבות במשך נסיגתו הארוכה של הצי דרך חלל האויב. ההחלטה לא הייתה אמורה להיות קשה כל־כך. לצי לא נשארו כל־כך הרבה קפיצות עד שיגיע למערכת כוכבים שעל גבול עולמות הסינדיקט, שממנה יוכל לקפוץ בחזרה לחלל הברית. זה אמור להיות קל, כשהביטחון קרוב כל־כך. במקום זאת הכבידה עליו ההחלטה בכל פעם שהתקרב אליה. הוא המשיך להסס, כל בחירה אפשרית העלתה מראות של מה שהשתבש בלאקוטה ושל האבדות שספגו בקאבאלוס. וכעת התערבבו בהם גם זיכרונות מהשמדתה של צריח.

הוא שקל אם לשאול לדעתה של ויקטוריה ריון, הנשיאה השותפה מרפובליקת קאלאס וחברה בסנאט של הברית. אבל כבר זמן מה שהפוליטיקאית מהברית סירבה לתת עצות מן הסוג הזה. כלפי חוץ טענה ריון שעובדה זאת נבעה מכך שטעתה פעמים רבות בדעתה בנוגע למהלכים שעל הצי לנקוט. הוא לא היה בטוח אם לא היה לה מניע אחר בעניין. הם אמנם ניהלו מערכת יחסים אקראית במובן הגופני במשך זמן מה, אבל היא שמרה על פרטיותה גם במהלך תקופה זו ביחסיהם, לפני ששניהם החליטו לסיים אותה. בכל מקרה, הוא ראה אותה מעט מאוד במהלך היומיים האחרונים. “אני צריכה להתרכז בהפעלת המודיעים שלי ברחבי הצי," אמרה לו. “אנחנו צריכים לגלות אילו קצינים הגבירו את התנגדותם לפיקוד שלך על הצי עד כדי כך שהשתילו תולעים זדוניות במערכות ההפעלה של הצי." מכיוון שהתולעים האלה כמעט גרמו פעם להרס של כמה מספינות הצי, לא היה ביכולתו של גירי לחלוק על סדר העדיפויות שלה.

היו אנשים אחרים שאיתם יכול היה להתייעץ. אנשים נבונים, אמינים ומעמיקי מחשבה. קצינים דוגמת קפטן דואלוס מאומץ, קפטן טולב מלוויתן וקפטן קרסידה מזעם. אך גירי ישב לבדו ועיין בתצוגת הכוכב שלפניו. הוא חש הסתייגות מוזרה לגבי התייעצות עם מישהו, אף שידע שעיכוב נוסף עלול להיות גורלי.

זמזם הדלת נשמע, וזיהה את האדם שביקש להיכנס כקפטן דסז'אני. הוא אישר את הכניסה ותהה מה הביא אותה לכאן. בשל השמועות שנפוצו על יחסיו הקרובים איתה, היא הגיעה לתאו רק לעתים רחוקות.

למען האמת היה ביניהם קשר אישי, אם כי איש מהם לא דיבר על כך ולא עשה דבר בנוגע לרגשות שחש בניגוד לרצונו. לא כל עוד הוא היה מפקד הצי והיא כפופה לו בשרשרת הפיקוד.

“קרה משהו?" שאל.

דסז'אני נדה בראשה לעבר תצוגת הכוכב. “רציתי לדבר איתך בפרטיות לגבי התוכניות המבצעיות הבאות שלך, המפקד."

הוא אמור היה לברך על ההצעה משום שידע עד כמה היטיבה דסז'אני להתמודד עם שאלות טקטיות, אולם זו הייתה החלטה מבצעית. או כך לפחות אמר לעצמו, כשהוא תוהה מדוע חש הסתייגות מן הדברים שעמדה לומר. אבל איך יוכל לדחות אותה? הודאה באי־ודאות רק תצדיק את בקשתה לדון בנושא. “בסדר."

היא נכנסה, מרוחקת באופן בלתי רגיל, ואז נעמדה לפני התצוגה ולא פנים אל פנים מול גירי. “נראית קצת מנותק קודם, המפקד."

“היה לי חלום רע." היא הביטה בו במבט שואל והוא משך בכתפיו. “על הספינה הקודמת שלי, ועל ההתעוררות וכל השאר."

“אה." עיניה שבו אל התצוגה. “התלהבנו כל־כך מזה שמצאנו אותך, שלא שמנו לב כמה שהיית בהלם. הרבה פעמים חשבתי שהלוואי שהיינו מטפלים בזה אחרת, מספרים לך כמה זמן עבר ומה קרה לצוות שלך. בטח נשמעתי נורא קשוחה."

“אני לא חושב שהייתה איזו דרך מוצלחת לספר לי את כל זה, ולא, לא התרשמתי שאת קשוחה. היה ברור שידעת שצריך לספר לי, ואף אחד אחר לא התכוון לעשות את זה."

"בטוח שלא אדמירל בלוך," הסכימה דסז'אני. “חשבתי הרבה פעמים על הרושם הראשוני שעשיתי עליך."

הוא קימט את מצחו וניסה להיזכר. “הייתי די מטושטש. היו כל־כך הרבה פרטים. אני זוכר שהתפלאתי איך צברת כל־כך הרבה עיטורי קרבות. וגם את צלב הצי. איך זכית בו באמת?"

דסז'אני נאנחה. “בפינגל. הייתי אז רק סגן על משלט הישנה. נלחמנו עד שהספינה כבר הייתה הרוסה, והסינדיקים עלו עליה."

“מה עשית?"

“עזרתי להדוף אותם." היא נשאה את מבטה ונעצה אותו בנקודה אחרת.

“מעשה שמזכה בצלב הצי חייב להיות הרבה יותר מסתם ‘עזרתי להדוף אותם', “ העיר גירי.

“מילאתי את חובתי." היא השתתקה לרגע.

הוא כיבד את זכותה לספר את סיפורה מתי והיכן שתרצה. טראומה קשה עלולה להסתתר מאחורי אותם אירועים שהובילו למדליה. הוא הביט בה, מופתע מן הדברים שהעלתה. “באת לפה רק כדי לדבר על הדברים האלה?"

“לא רק על זה." היא השתתקה לרגע ונשמה עמוק. “אני יודעת שאתה לא נוהג לדון בתוכניות שלך מראש," פתחה בנימה הרבה יותר רשמית.

“לפעמים אני מתייעץ," אמר.

היא המתינה, אולם הוא לא הוסיף דבר ולא שיתף אותה בכוונותיו. אחת מגבותיה התכווצה קלות. אולם קולה נותר ללא רגש. “בדקתי שוב את המידע שיש לנו על מערכות הכוכבים הסינדיקיות שנוכל לקפוץ אליהן מדילאווה. אני מניחה שאתה מתכנן להגיע אל מערכת הראדאו אבל עדיין לא הודעת את זה, אף־על־פי שהצי צריך לעזוב את המערכת הזאת."

אם הוא הבין נכונה את כוונתה, זה היה הדבר הקרוב ביותר לנזיפה שאי־פעם שמע מדסז'אני. הוא הרצין מעט. “עדיין לא החלטתי מהו היעד הבא שלנו." זהו. הוא אמר את זה. היא שוב המתינה שירחיב, ואז דיברה בתקיפות. “המערכות האחרות שאפשריות מכאן הן בחזרה לקאבאלוס, מה שלא יקדם אותנו הביתה אלא רק ירחיק אותנו ממנו, טופירה שמובילה בחזרה לעומק החלל הסינדיקי, ג'ונדין שהיא מבודדת מאוד ולא תציע לנו שום יעד בטווח קפיצה פרט לחזרה לכאן וקליקסה שיש בה שער היפרנט. הראדאו היא היעד ההגיוני היחיד אם מתחשבים באיום שמציב שער ההיפרנט בקליקסה ובחסרונות שבהתקדמות אל קאבאלוס, טופירה וג'ונדין."

“אני כבר יודע מה המצב בכל המערכות שאפשריות לנו מפה," השיב גירי. “יש עוד משהו?"

היא הביטה בו במבט נוקשה, ונראה כי היא מתעלמת מהזלזול המרומז. “בכמה רשימות שלקחנו מהסנדקים כתוב שיש שבויי מלחמה שמוחזקים במחנה כפייה בהראדאו."

“אני יודע גם על זה."

“קפטן גירי," אמרה בקול נמוך, “אני קצינה בצי ומפקדת של ספינת הדגל שלך, ושני התפקידים האלה דורשים ממני למסור לך את דעותיי ואת המלצותיי כשאני מוצאת לנכון."

הוא הנהן. “אני מסכים איתך. אמרת לי את דעתך. תודה לך. יש עוד הרבה גורמים שאני צריך לקחת בחשבון."

“כמו מה?"

הוא הביט בה, מופתע מן השאלה הבוטה. “אני עדיין... מארגן אותם בראש שלי."

“אולי אני יכולה לעזור."

הוא חש בחומת התנגדות שקמה בתוכו, אם כי לא הבין מדוע. “אני מעריך את ההצעה, אבל אני עדיין לא מוכן לדון באפשרויות. יש יתרונות וחסרונות לכל מערכת שאנחנו יכולים להגיע אליה."

“קפטן גירי, נראה שאתה נמנע מלקבל החלטה."

פניו קדרו שוב, הפעם עוד יותר. “אני לא נמנע מלקבל החלטה, והשיחה הזאת לא ממש עוזרת. את רוצה להגיד עוד משהו?" שאל שוב.

“מה עם השבויים בהארדאו?" שאלה דסז'אני, בנימה נוקבת יותר.

“דבר ראשון," השיב לה, מתרגז בעצמו, “אנחנו לא יודעים אם הם עדיין נמצאים שם. כל הרשומות הסינדיקיות שהישגנו הן ישנות. אולי העבירו את מחנה הכפייה הזה ממקומו לפני הרבה זמן. דבר שני, הסינדיקים יודעים שנוכחותם של שבויים מהברית במערכת מגדילה את הסיכוי שהצי יתקדם לשם, וזה אומר שיכול להיות שהם מניחים מלכודות בהראדאו ברגע זה."

דסז'אני עמדה בשקט, נושמת בשליטה עצמית מוגזמת, לבסוף אמרה. “איך הם יכולים לדעת שאנחנו יודעים שיש מחנה כפייה בהראדאו? הם לא יודעים איזה מסמכים סינדיקיים השגנו."

זאת הייתה שאלה מוצדקת, אבל משום מה היא הרגיזה אותו עוד יותר. “את יודעת טוב מאוד שאני מוכן לקבל עליי סיכונים מחושבים כדי להציל שבויים מהברית."

“כן, המפקד."

למרות משמעותן של המילים, הוא ידע שתשובה פשוטה של “כן, המפקד" מדסז'אני פירושה שהיא לא הייתה מרוצה, ושהיא חולקת על דבריו. “אני בכלל לא בטוח שהיתרונות שבבחירה בהראדאו עולים על החסרונות," הוסיף, והרוגז הגובר בו הוסיף להט לדבריו.

“המפקד, אני מוכרחה לציין עם כל הכבוד שישנם סיכונים בכל יעד שנבחר, וככל שנתמהמה פה יותר הסיכונים האלה יגברו."

גירי שמע את נימת דבריה וחש שלסתותיו מתהדקות. “ואני מוכרח לציין עם כל הכבוד, שהאחריות לקיומו של הצי היא שלי ולא שלך."

“אני אשתדל לזכור את זה, המפקד," השיבה דסז'אני ביובש.

הוא הביט בה בזעף. “כדאי שתדעי שהגישה הזאת והדיבורים האלה לא ממש מקלים עליי את החיים."

היא פנתה קלות כדי לעמוד מולו והשיבה לו במבט זועם. “אני לא רוצה להישמע בוטה מדי, אבל כרגע שאלת הקלות של החיים שלך נמצאת די נמוך בסולם העדיפויות. זה נכון לגבי קצין פיקוד של ספינה, ועוד יותר לגבי מפקד הצי. אני חוזרת על כך שמחובתי לייעץ למפקד הצי הזה כמיטב יכולתי, ואני אעשה את זה אפילו אם הוא יחליט להתעלם ממני."

“בסדר גמור." גירי עשה גל חד בתצוגת הכוכבים. “מה את מציעה?"

“אמרתי כבר. לך להראדאו."

“ואני אמרתי לך שכבר שקלתי את זה."

היא המתינה שימשיך, ואז נדה בראשה. “אתה מפחד. ראיתי שזה התגבר אצלך מאז לאקוטה וקאבאלוס."

גירי לטש בה מבט, המום מדבריה. “העצה הזאת אמורה לעזור לי? למה את מדברת כמו נומוס ופריזה?"

פניה של דסז'אני הסמיקו במידה מדאיגה. “שלא תעז להשוות אותי לטיפוסים האלה! המפקד."

הוא בלם את זעמו שלו ובלע תשובה חריפה. היא כעסה בצדק. אסור היה לו אפילו לרמוז שהיא מזכירה את שני הקצינים האלה. היא לא הייתה פוליטית, היא מעולם לא פקפקה בשאלת פיקודו על הצי והיא פיקדה היטב על ספינתה. כל אלה הפכו אותה לשונה לחלוטין מקפטן נומוס שהיה נתון במעצר ומקפטן פריזה שכבר נהרגה. “אני מתנצל," אמר בקול נוקשה. “למה טענת שאני פחדן?"

“לא טענתי את זה." ניכר היה שגם היא מתאמצת למשול ברוחה. “אני לא מנסה להוכיח למי יש יותר ביצים. אבל מהשיחות איתך ומהצפייה בך שמתי לב לשינויים קלים שהתגברו מאז קאבאלוס." היא נדה בראשה בתנועה חדה לכיוון התצוגה. “מאז שקיבלת על עצמך את הפיקוד על הצי נקטת בתערובת של זהירות ופעולות נועזות כדי לבלבל את האויב וכדי להשיג ניצחונות. אני חושבת שסמכת על האינסטינקטים שלך כדי לבחור בין תעוזה לבין זהירות, כי לא אני ולא אף אחד אחר הצלחנו לזהות דפוס מסוים. אבל עכשיו אני רואה אצלך דפוס מסוים, וזה אומר לי שאתה מפחד."

אם מישהו אחר חוץ ממנה היה אומר לו את זה... אם ריון הייתה אומרת את זה, או מישהו מהיריבים הידועים שלו בצי... אבל זאת הייתה דסז'אני. לא היה לו בעל ברית נאמן ממנה, ולא תומך אמין ומוכשר יותר מאז שקיבל עליו את הפיקוד על הצי. היא האמינה בו, בתחילה משום שהייתה מאלה שהאמינו שהכוכבים החיים בעצמם שלחו אותו בחזרה כדי להציל את הצי ואת הברית, אבל עכשיו גם מפני מה שאמרה שראתה בו. יהיה טיפשי מצדו לא להקשיב לה. הוא נשם כמה נשימות מרגיעות. “איזה דפוס?"

נראה שגם היא נרגעה, והיא השיבה בנחישות אך ללא כעס. “ניסיתי לראות את הדברים דרך העיניים שלך כמפקד הצי. במערכת הבית של הסינדיקים וגם אחריה, הסיכויים של הצי לחזור הביתה נראו נמוכים מאוד. היה קל יותר לקבל סיכונים כי בכל אחד ממסלולי הפעולה האפשריים היו איוּמים. לעתים קרובות לא היה טעם בזהירות משום שהיה צורך להעז, ועודף זהירות היה עלול להוביל להשמדת הצי. אבל עכשיו אנחנו קרובים לבית." היא הצביעה על דילאווה, ואז הסיטה את ידה לכיוון חלל הברית. “קרוב כל־כך. ועכשיו איומים נראים מסוכנים יותר, כי הגענו עד כאן כנגד כל הסיכויים, ואתה מסתכל על המרחק הקצר שנשאר לנו עד לחלל הברית, וחושב כמה נורא יהיה להגיע עם הצי קרוב כל־כך ואז להביא לאובדנו עכשיו בגלל טעות חמורה שתעשה."

“עשיתי טעויות חמורות," אמר בכבדות. “כמו להוביל את הצי ללאקוטה – “

“זה היה סיכון מחושב, ובסוף הוא הצליח! גם להוביל אותנו לקאבאלוס היה סיכון כי היינו עלולים להיתקל שם בסינדיקים, ובאמת נתקלנו בהם וניצחנו אותם." דסז'אני קמצה את אגרופה ולא הסירה את מבטה מגירי. “האבדות שספגנו בלאקוטה ובקאבאלוס היו גרועות הרבה יותר אם לא היית מקבל עליך את הפיקוד. זאת לא הייתה אשמתך. כל מפקד אחר שאני מכירה היה מאבד הרבה יותר ספינות בקרבות האלה, וגם היה מפסיד בקרבות. האבדות האלה לא היו לחינם. פגענו בסינדיקים קשה מאוד, והתקרבנו הביתה."

לבסוף עלו המילים ממעמקי לבו. “הספינות שאיבדנו בלאקוטה ובקאבאלוס לא יגיעו הביתה, וכך גם רוב אנשי צוותן."

“הם מתו כדי שחבריהם יצליחו! אל תבזבז את הקורבן שלהם בגלל חשש מוגזם מאבדות נוספות, עד שבסוף תאבד הכול! הזמן לסיכונים עוד לא עבר. אני יכולה להבין שאתה חושש מאוד לטעות עכשיו, אחרי שהבאת את הצי עד לפה, אבל אנחנו עדיין בתחום האויב, ועודף זהירות יכול להיות מסוכן בפני עצמו. אתה לא יכול לנצח אם אתה לא מנסה לנצח, אבל אתה יכול להפסיד אם תנסה שלא להפסיד."

היה צדק בדבריה. האם הפחד מכישלון אחרי שהצליח עד עכשיו הוא שגרם לו להירתע מאותם סיכונים שהוא ידע שיש להסתכן בהם כדי לנצח, כדי לשרוד? הוא בהה בתצוגת הכוכבים וניסה להסדיר את תחושותיו ואת מחשבותיו. “האם אני מקשיב לאינסטינקטים שלי או לא?" אמר לבסוף, לעצמו לא פחות מאשר לדסז'אני.

“מה הם באמת אומרים לך?" שאלה.

“מה שעלול לקרות אם ניקלע שוב למצב ביש – “

“אלה הם הפחדים שלך. מה האינסטינקטים שלך אומרים?"

מבטו פגש שוב את עיניה, והוא הבין שהיא צדקה. “הראדאו."

“אז לך בעקבותיהם," אמרה.

הוא נשף בכבדות והצביע על מיקומו של הצי על גבי התצוגה. “לעזאזל טניה, את יודעת מה מצבו של הצי ממש כמוני. נשארו לנו רק עשרים ספינות מערכה, אפילו אם סופרים את אוריון, ונראה שהספינה הזאת החליטה לבדוק מה הזמן הכי ארוך שדרוש כדי לתקן נזקי קרב. נשארו רק שש־עשרה סיירות קרב שמתוכן אומץ, פלא, הלל וברק בקושי מסוגלות להילחם בגלל הנזק שספגו בקאבאלוס. בשייטת של ספינות הקרב־סיור נשארה רק ספינה אחת, יש לנו בדיוק ארבעים ואחד טילי אוב וחמישה־עשר מוקשים בכל הצי, ובכל סיירת ומשחתת יש לפחות מערכת זמנית אחת לנשק שהוטלאה בחופזה כדי שתמשיך לתפקד למרות הנזק מהקרבות. והמלאי של תאי הדלק ירד לממוצע של חמישים ושניים אחוזים בקושי. לא נכנסים לקרב במצב כזה."

במקום להשיב מיד, דסז'אני שלחה את ידה והבליטה את הנתונים על מצבן של ארבע ספינות העזר של הצי. “אני יודעת שכבר בדקת את זה. גובלין, ג'יני, מכשפה וטיטאן עושות מאמצים גדולים לספק כל מה שהצי צריך כדי להמשיך לנוע. אבל מלכתחילה המאמצים שלהן לא הספיקו כדי לקדם את מצבנו הלוגיסטי כשנמצאנו תחת איומים בלתי פוסקים בתוך הטריטוריה הסינדיקית. למרות כל הסיכונים שעברנו כדי לספק להן את חומרי הגלם שהן צריכות, פשוט אין להן את האפשרות לייצר כמויות של תאי דלק ונשק מתכלה בקצב שהצי הזה צורך בקרב, בהתחשב בכל התמרונים שדורשות הטקטיקות שלך."

הוא נאלץ להסכים עם דבריה. “את צודקת. כבר בדקתי את זה."

“אז אתה כבר יודע, ועד שנגיע בחזרה אל חלל הברית, המצב הזה לא ישתפר." אמרה בפסקנות. “מצבם של תאי הדלק הגיע לכך שספינות העזר צריכות להשקיע את כל מה שיש להן בייצור תאים חדשים, והמשמעות היא שהן לא יכולות לייצר טילים חדשים. הן יכולות לספק לנו פגזים חדשים, ומצבורי הפגזים הגיעו לרמות סבירות עכשיו. אבל מצבם של הטילים ושל המוקשים לא ישתפר, ועד שנגיע הביתה נצטרך להשתמש בתאי דלק מהר יותר ממה שנספיק לייצר אותם. לא יהיה זמן טוב יותר להילחם בסינדקים מאשר בהראדאו. יש לנו מחסור בהכול וצברנו נזק מהקרבות, אבל הם ספגו אבדות נוראות. בזמן שעומד לרשותו, האויב יתאושש יותר מהר מאיתנו, מכיוון שבניגוד אלינו הם בתוך הטריטוריה שלהם."

הוא הביט שוב בתצוגה, ועיניו עברו מהראדאו ועל פני מרחקי שנות אור אל חלל הברית. היא הביטה בו לכמה רגעים ואז דיברה שוב, בקול רך יותר. “אתה גם מודאג ממה שיקרה כשהצי יגיע הביתה, נכון?"

הוא העביר אליה את מבטו, ועיניו ננעצו שוב בעיניה בשעה שהמשיכה.

“אתה מודאג מהפגישה עם המקום שהיה ביתך לפני מאה שנה, ומכל מה שהשתנה מאז." היא החוותה בראשה על האזור של חלל הברית. “והכי חשוב, אתה מודאג מדי מהדברים שרוב הצי מצפה שתעשה כשנגיע הביתה."

האם הוא לא יכול להסתיר דבר מהאישה הזאת? האם דיבר איתה אי־פעם על הדברים האלה והשתמש במושגים הללו? גירי נד בראשו, אם כי לא כדי לשלול את דבריה. “אני לא אעשה את זה, טניה. לא אכפת לי אם רוב הצי ורוב אזרחי הברית רוצים שבלק ג'ק גירי האגדי יופיע על סוס לבן ויעיף את נבחרי הברית. אני לא אהרוס את הדבר שהופך את הברית למשהו ששווה להילחם להגנתו. אבל הרבה אנשים מצפים לזה, כמה מהם בטח ילחצו עליי ואין לי מושג איך להתמודד עם זה."

“דווקא יש לך." עיניה של דסז'אני היו נעוצות בעיניו. “אתה כבר יודע מה לא תעשה. יש לך מטרה אסטרטגית, לשמור על ערכיה של הברית ולסיים את המלחמה. תחשוב על דרכים ליישם את האסטרטגיה הזאת, והטקטיקות יגיעו."

“זה לא כל־כך פשוט – “

“לא אם תנסה לעשות את זה לבד! תתייעץ! אין בצי אף אחד שאתה בוטח בו חוץ מהפוליטיקאית?"

דבריה גרמו לו להסיט לרגע את מבטו. ממש כשם שריון הפסיקה מזמן לקרוא לדסז'אני בשמה, גם דסז'אני עצמה החלה לכנות את הנשיאה ריון רק “הפוליטיקאית". מחד, תיאור התפקיד היה נכון דיו, אך אנשי הצי תיעבו את הפוליטיקאים והאשימו אותם בכך שגם כעבור מאה שנות מלחמה עדיין לא הצליחו להשיג ניצחון. “את רוצה לדעת למה לא התייעצתי איתך על זה?" שאל.

“זה יהיה שינוי מרענן אם תגיד לי."

לעזאזל. מה עקץ אותה? הוא פגש במבטה שוב. “כי אני חושש שתסכימי עם כל מה שאומר, שתפרי את השבועה שלך ותלכי אחריי בכל מחיר בגלל שאת מאמינה שהכוכבים החיים שלחו אותי לצי, ושהם מנחים אותי."

היא הנהנה, בהבעה החלטית. “נכון, אני אלך אחריך." כשגירי נרתע בגלוי, היא הרימה ידה לאות עצור. “כי אני יודעת שנשלחת לצי כדי לבצע משימה קדושה ושאתה זוכה להנחיה מיוחדת בדרכך. בגלל זה אני גם יודעת שלא תעשה שום דבר שנשבעת לא לעשות. אני יודעת שלא תהרוס את הברית, ולכן אני יודעת שאני יכולה ללכת אחריך ולעזור לך, אם תיתן לי. יש עוד אנשים שיעזרו לך לחשוב על כיוון פעולה אם תתייעץ איתם, ואני בטוחה שאתה יודע מי הם. תאמין שגם אנחנו אוהבים את הברית בדיוק כמוך. אני מודה שפעם אפשר היה לשכנע אותי להשתתף בהפיכה צבאית, אבל לא עכשיו, לא אחרי הדברים שהזכרת לכולנו. הניסיונות שלנו להשתוות לאכזריות של הסינדיקים רק שכנעו את העם הסינדיקי בצורך להמשיך להילחם בנו בכל הכוח, ולא יהיה הרבה טעם לנצח אם משמעות הניצחון תהיה שנהפוך לבבואה של האויבים שלנו. אבל כמו הבעיות עם הסינדיקים, גם הבעיות הפוליטיות שבתוך הצי ובבית לא ישתפרו אם תדחה את ההתמודדות איתן."

שפע של תשובות סותרות הציף את גירי, אבל הוא ידע שכל אחת מהן תכחיש אמת שהייתה ידועה לו, או שתתחמק מן הסוגיות האמתיות. הוא ישב ובהה בכוכבים שוב בעת שרסיסים ממה שידע וממה שאמרה דסז'אני שקעו בתודעתו ויצרו תמונה מדויקת. לבסוף הנהן. “תודה לך. את צודקת. לגבי הכול. נמנעתי מהחלטה. ראיתי הכול, אבל לא חיברתי את הנקודות כי המחשבה לאבד את הצי על סף הבית רדפה אותי, וכי נתתי לדאגות ממה שיקרה כשנגיע הביתה לשתק אותי עוד יותר."

היא חייכה והמתח עזב אותה בבת אחת. “אנחנו ממשיכים להראדאו?"

“כן טניה, אנחנו ממשיכים להראדאו. נשחרר את השבויים האלה אם הם עוד שם ונביס כל כוח סינדיקי שנפגוש בהראדאו. ואני אחשוב מה לעשות כשנגיע לחלל הברית."

“אתה יכול לבקש מקפטן דואלוס, קפטן טולב – “

“וממך," הוא עצר את רשימתה. “את כנראה חלק חשוב מה'הנחיה המיוחדת' שלי." דסז'אני ממש הסמיקה קלות מן המחמאה. “לא הייתי מגיע להחלטות האלה בכוחות עצמי, והייתי מתחמק מכל מי שהיה מנסה לאלץ אותי להתעמת עם זה. הייתי צריך שאת תדחפי אותי לזה, כי את מכירה אותי הרבה יותר טוב ממה שחשבתי, וכי את כלבתא קשוחה מספיק כדי לאלץ אותי לראות מה אני עושה."

חיוכה התרחב. “הכלבתא הקשוחה הזאת הייתה צריכה להתמודד עם הרבה בני כלבה קשים בזמנם. אתה אחד מהיותר נסבלים שבהם. המפקד."

“תודה." הוא היסס לרגע. “טניה, לא נראה לי שמישהו משאר הקצינים הבכירים בצי הבין מה מטריד אותי."

“אף פעם לא אמרת בפומבי שאתה נהיה זהיר יותר. כל השיחות שהיו לנו וכל החוויות שתיארנו זה לזה היו מה שאפשר לי להבין את זה. ומההתבוננות בך גם למדתי שאתה חכם מספיק לדעת כמה חשוב לקבל עצות מאחרים. בגלל זה, גם העובדה שבזמן האחרון השתדלת להימנע מעצות כאלה אמרה לי משהו."

“אני מתאר לעצמי שאני צריך להודות לאבותיי הקדמונים על כך שאת הקפטן של ספינת הדגל שלי. כלומר, אני צריך להודות להם שוב."

זווית אחת של פיה התעקמה מעלה בחצי חיוך. “אני אקבל את זה כמחמאה מקצועית. עכשיו, ברשותך המפקד, אני צריכה לטפל בעוד כמה דברים ואתה צריך לתכנן את הפקודות כדי שנגיע להראדאו."

“בוודאי, קפטן דסז'אני." הוא הכריח עצמו לנתק את מבטו מחיוכה ואת מחשבותיו מהתהייה מה יחוש כששפתיה ייגעו בשפתיו. זה לא יקרה, לא כל עוד הוא מפקד על הצי, לא כל עוד המלחמה נמשכת. היא כבר הרוויחה אינספור פעמים את הכבוד שרחש לה, וגם אם לא הצליח לחוש כלפיה רק רגשות מקצועיים, הוא עדיין יכול לכבד אותה באופן מלא גם בציבור וגם בפרטיות. לכן קם על רגליו והשיב להצדעתה. אבל היא נעצרה בדיוק לפני שיצאה והביטה בחזרה אליו. “אני מקווה שלא קיבלת קשה מדי את מה שאמרתי לך, המפקד. הרגשתי שאני מוכרחה לדבר בכנות ובתקיפות."

“תודה, קפטן דסז'אני. אני מקווה שתמשיכי לדבר באותה כנות ובאותה תקיפות בכל פעם שתמצאי לנכון, ואני אקשיב לך כשתעשי את זה. אמרו לי שאני אחד מבני הכלבה היותר נסבלים בצי."

“זה כנראה נכון, המפקד, אבל אל תיתן לזה לעלות לך לראש."

הוא הצליח לכבוש את צחוקו עד שדלת תאו נסגרה מאחוריה.