הרב פעלים 1

לְאָן נֶעֶלְמוּ הָאֲבַטִּיחִים?

קְדֻשָּׁתוֹ וַחֲסִידוּתוֹ שֶׁל הָרַב נִכְּרָה בּוֹ עוֹד מִימֵי יַלְדוּתוֹ. הָרַב, שֶׁגָּדַל בְּמִשְׁפָּחָה בְּרוּכַת יְלָדִים, הִתְבַּלֵּט בֵּין אֶחָיו כְּבָר מִקַּטְנוּתוֹ, בְּדִקְדּוּקוֹ בַּהֲלָכָה וּבִרְדִיפָתוֹ אַחַר הַמִּצְווֹת.

הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא אֵרַע בְּאֶחָד מֵחָדְשֵׁי הַקַּיִץ, כַּאֲשֶׁר אָבִיו שֶׁל הָרַב קָנָה כַּמּוּת גְּדוֹלָה שֶׁל אֲבַטִּיחִים, לְצֹרֶךְ שִׂמְחָה מִשְׁפַּחְתִּית שֶׁתֻּכְנְנָה לְהִתְקַיֵּם בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ.

אָבִיו שֶׁל הָרַב קָנָה כַּמּוּת גְּדוֹלָה שֶׁל אֲבַטִּיחִים מֵאֶחָד מֵחַקְלָאֵי הַסְּבִיבָה, וְהוֹבִיל אוֹתָם בַּעֲגָלָה אֶל הַבַּיִת. לְאַחַר שֶׁהִנִּיחָם בְּפֶתַח הַבַּיִת, אָץ רָץ לַעֲבוֹדָתוֹ.

שָׁעָה קַלָּה חָלְפָה, וְאַחַד הָאַחִים, שֶׁבִּקֵּשׁ לְפַנּוֹת אֶת הַמַּעֲבָר, הֶחְלִיט לְטַפֵּל בַּמִּשְׁלוֹחַ הַגָּדוֹל. הוּא תָּר בְּעֵינָיו אַחַר מְקוֹם אַחְסָנָה אֶפְשָׁרִי, וּלְפֶתַע נִצְנֵץ רַעְיוֹן בְּמֹחוֹ. "אַנִּיחַ אֶת הָאֲבַטִּיחִים מִתַּחַת לַמִּטּוֹת שֶׁבַּחֲדַר הַשֵּׁנָה", אָמַר לְעַצְמוֹ. וּמִמַּחֲשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה. בְּתוֹךְ זְמַן קָצָר מָצְאוּ עַצְמָם הָאֲבַטִּיחִים מִתַּחַת לַמִּטּוֹת שֶׁבַּחֲדַר הַשֵּׁנָה...

הָעֶרֶב פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו וּבְנֵי הַבַּיִת עָלוּ עַל יְצוּעָם לִישֹׁן. אִישׁ לֹא שָׂם לִבּוֹ לָעֻבְדָּה, כִּי אֲבַטִּיחִים רַבִּים שׁוֹכְנִים מִתַּחַת לַמִּטּוֹת. רַק בִּשְׁעַת בֹּקֶר הִבְחִין בְּכָךְ הָרַב, בְּקוּמוֹ מִן הַשֵּׁנָה. "אוֹי וַאֲבוֹי!" לָחַשׁ הָרַב לְעַצְמוֹ, "הֲלֹא הָאֲבַטִּיחִים אֲסוּרִים בַּאֲכִילָה! הִנִּיחוּ אוֹתָם מִתַּחַת הַמִּטָּה, וְרוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם!"

הוּא טִכֵּס עֵצָה בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, כֵּיצַד יוּכַל לִמְנֹעַ אֶת בְּנֵי הַבַּיִת מֵאֲכִילַת הָאֲבַטִּיחִים, וּלְבַסּוֹף עָלָה רַעְיוֹן בְּמֹחוֹ. הוּא אָחַז בְּקֻפַּת חֶסְכוֹנוֹתָיו, וּבִקֵּשׁ מֵאֶחָד מִיַּלְדֵי הַמּוֹשָׁב שֶׁיְּסַיַּע לוֹ — תְּמוּרַת תַּשְׁלוּם — לְהוֹבִיל אֶת עַשְׂרוֹת הָאֲבַטִּיחִים בְּהֵחָבֵא, אֶל שִׁטְחֵי הַמִּרְעֶה שֶׁל בֶּדְוִי מִתּוֹשָׁבֵי הַסְּבִיבָה.

"הַאֲכֵל בָּאֲבַטִּיחִים הַלָּלוּ אֶת עִזֶּיךָ!" בִּקֵּשׁ הַיֶּלֶד מֵהָרוֹעֶה הַבֶּדְוִי, שֶׁלֹּא הֵבִין מַדּוּעַ מְבַקֵּשׁ הַיֶּלֶד לְהִתְפַּטֵּר מֵהָאֲבַטִּיחִים הָעֲסִיסִיִּים...

מִשָּׁם הִמְשִׁיךְ הַיֶּלֶד — בְּלִוְיַת חֲבֵרוֹ — אֶל מִקְשַׁת אֲבַטִּיחִים שֶׁעָמְדָה בְּסָמוּךְ. "מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִקְנוֹת עֲשָׂרָה אֲבַטִּיחִים וְיוֹתֵר", אָמַר וְהִצִּיג אֶת כָּל חֶסְכוֹנוֹתָיו.

"וּמַדּוּעַ?" הִשְׁתּוֹמֵם הַמּוֹכֵר. הָרַב סִפֵּר לוֹ בִּקְצָרָה עַל הָאֲבַטִּיחִים שֶׁנֶּאֶסְרוּ בְּטָעוּת בַּאֲכִילָה. "מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִקְנוֹת אֲבַטִּיחִים אֲחֵרִים, עֲבוּר בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי", אָמַר בִּתְמִימוּת.

דְּמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינָיו שֶׁל הַמּוֹכֵר, שֶׁהִתְגּוֹרֵר בִּשְׁכֵנוּת לְמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל הָרַב. מְסִירוּתוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד לְקִיּוּם הַהֲלָכָה נָגְעָה לְלִבּוֹ. "אֶתֵּן לְךָ אֲבַטִּיחִים כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ, אוּלָם לֹא תְּמוּרַת תַּשְׁלוּם כִּי אִם בְּחִנָּם!" אָמַר בְּהִתְרַגְּשׁוּת.

תּוֹךְ זְמַן קָצָר עָשׂוּ הָאֲבַטִּיחִים אֶת דַּרְכָּם לְבֵית מִשְׁפַּחַת אַבַּרְגֶ'ל.